שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן לח
שלום לתלמידי הותיק הרבני המופלא כבוד מו"ה ליפמאן נ"י:
מ"ש אהטור ומחבר מהני כללי דכייל מהר"ם שבמרדכי דלעולם הלכה כהתוס' אפי' במקום שהרי"ף חולק והביאו סמ"ע סי' כ"ה סקי"ט ובמג"א סי' תמ"ז סק"ד וסי' קע"ד סקי"א תמהתי עליך הלא ידעת כי לית לי' להרב"י הני כללא ופסק לעולם הלכה כהני תלת עמודי הוראה רי"ף ורמב"ם ורא"ש וגם הטור לית לי' הך כללא ופסק כהרא"ש אביו והיכי דלא פסק כוותי' מקשים עליו ומתרצים אותו בשגם בלאה"נ כ' מהרי"ק ריש שורש נ"ב דכוונת מהר"ם דפסק הרי"ף עיקור אלא היכי שהתוס' חולקי' עושים מהם חששא לחומר' אבל לא לפסוק כמותם ממש ואתה הנחת כלל ולעולם פוסקי' כהתוס' וחלילה לך לומר כן אם כן הקצרת התורה וכל א' יעיין בתוס' ויפסוק מה שנ"ל גם בלאה"נ אפשר שהלכה כמותם במה שאמרו מעצמם ולא במה שאמרו משמי' דרש"י ופירשו דבריו והם בעצמם חולקי' עליו בעיקור הדין א"כ אפשר שלא ירדו לכוונת רש"י כיון שחולקי' עליו בלא"ה ועוד כל הוכחתך ממ"ש הא לפירש"י ניחא וקשה לך הא לרש"י נמי לא ניחא י"ל אדרבא מזה יש להוכיח איפכא דהרי כל קושי' בשלמא שבש"ס הסגנון הוא כך בשלמא להך מ"ד אע"ג דלדידי' נמי לא ניחא כולי האי מ"מ יש לדחוק כך אלא לר' פלוני קשי' וה"נ י"ל בתו' הא לפירש"י ניחא דיש לדחוק ולומר שהכי ס"ל דבחוץ לרוטב אוסר כולו הכי הוה אפשר לדחוק אבל לר"י קשי' ולמסקנא במה שניחא לר"י ניחא נמי לרש"י וס"ל גם לרש"י כן:
כל זה כתבתי על הבנין שבנית להקשות מזה על הטור והמחבר אמנם בעיקור דבריך צדקת וכוונת בזה לדעתי ע"כ אעתיק לך פה שני דבורים ממ"ש בחידושי למס' חולין צ"ו ע"ב אהא דכ' תוס' שם לשיטת רש"י מיירי חציה חוץ לרוטב וצלע"ג דמבואר בש"ע י"ד סי' ק"ה ס"ד דחתיכה כה"ג לרש"י כדאי' לי' ולר"י כדאי' לי' אין לה דין בשול ואינו אוסר אלא כדי נטילה ומ"ט בעי במתני' בנ"ט ועמ"ש ש"ך סי' צ"ב סק"ג לחלק בין גוש לצלול ה"נ גוש הוא ומ"ש עוד דחלב יש לה דין שומן ליתא הכא דגיד ושמנו יש להם דין כחוש כמ"ש תוס' בשמעתין וכן הוא בש"ע סי' ק"ה ס"ט ואם נימא תי' ג' של הש"ך שההיתר שומן ומפטם להאיסור וה"נ מיירי שהירך שומן ומפטם להגיד א"כ קשה משעת מליחה כבר נתפטם ונאסר וגם איך אמר שמואל אבל נצלה קולף ואוכל הא כבר נאסר מפטומו של ירך וצלע"ג והנלע"ד כדעת מהרש"ל הובא בש"ך סק"ה סקכ"ח דפליג על הך דהיתר מפטם וא"ש דלא נאסר משעת מליחה ואש"נ הא דנצלה קולף ומ"מ משנתינו א"ש דע"כ לא אמרי דחתיכה שחוץ לרוטב יש לה דין צלי אלא בשניהם כחושי' אבל בהיתר שומן נהי דבצלי ממש לא נימא דמפטם לי' מ"מ בשיצורף לזה הבל הקדרה מפטם לי' שפיר וכה"ג מחלק הש"ך סי' צ"ב ס"ג הנ"ל בשם הר"י בין קדרה לצלי וגם גבי ריחא מלתא מחלקי' בין פטום דקדירה לצלי עיי' פסחים ע"ה ע"ב ועמג"א סי' תמ"ז. עוד לי שם בדבור אחר אהא דהקשו תוס' מאי קמ"ל שמואל דאס"ד ה"ה נצלה א"כ גם בנתבשל הא כבר נאסר משעת מליחה לפמ"ש לעיל דמשנתינו בירך שומן המפטם לגיד מיירי י"ל לפמ"ש מהרש"ל הנ"ל וז"ל במליחה לא נ"ל דין פטום ואפי' בצלי נמי עכ"ל משמע דמליחה פשיטא לי' טפי דלא שייך פטום מבצלי א"כ קמ"ל שמואל דאפי' בצלי נמי לא שייך פטום וק"ל. אלא דמ"מ ק' קו' תוס' לפי הה"א דלא ידענו דמשום פעפוע אתאינן עלה וה"א דצלי ה"ל כבשול ממש שפיר הקשו. וא"נ י"ל ק' תוס' למ"ד במליחה לא אמרי' נעשה נבילה משום דליכא לתא דבב"ח א"כ י"ל דודאי לא הי' שום ה"א דמליחה וצלי יהי' כבשול ממש דליתא אלא מ"מ בצלי ה"א דהנטילה נעשה נבילה וחוזר ואוסר הסמוך לו קמ"ל שמואל דלא אמרי' הכי וכמ"ש תוס' אבל במליחה אין חדוש דאפי' חתיכה שלימה נמי לא נ"נ במליחה והיותר נראה עוד בישוב ק' תוס' לפי מה דאמר שמואל לקמן ק"ח ע"א דאפשר לסוחטו מותר א"כ ה"א ה"ה נצלה וה"ה נמלח ואה"נ דמשעה מליחה נאסר וקמ"ל מתני' אפי' אם נתבשל אח"כ ה"א דחוזר והותר ע"י צירוף הרוטב קמ"ל אפ"ה אם יש בו בעצמו בנ"ט דאין הרוטב מצרף מטעם שכ' תוס' לעיל לרש"י ולר"י ולעולם ה"א במליחה דמליחה וצלי נמי אוסר קמ"ל שמואל נצלה קולף ואוכל וכו' ע"כ בחידושי למס' חולין:
וקו' שני' שהקשית בברכות ל"ו ע"א מאי פריך מפת אורז דלמא נחתינן דרגא אפת מברך במ"מ ואמעשה קדירה דידהו שהכל כבר נשמר מזה הרב"י סי' ר"ח וכ' דמשמע לי' לתלמודא דכל שאינו מחמשת המינים ברכת התבשיל שוה לברכת הפת וכן נראה מדקתני בברייתא אעפ"י שהפרוסות משמע מיהא כשאין הפרוסו' קיימות נמי מברך במ"מ וכשאינן קיימות לא עדיף מתבשיל העשוי מאורז עכ"ד והוא פשוט ונכון. ומ"ש בתירוצך מתוס' ערובין אפשר לאומרו ג"כ אך מה שבנית על צריכא דעביד הש"ס אינו נכון דכמה פעמים מצינו כן בש"ס דעביד צריכותא משום טעות בני אדם בסברא אע"ג דלקושטא דמלתא א"א לומר אותה הסברא ואביא לך אחת לדוגמא בתוס' שבת כ"ט ע"א ד"ה והא דרב וכו' ע"ש:
ובעיקור ק' רשב"א על הראשונים דפסקו כשמואל מדהלכתא כוותי' בכל שיש בו ה"ה בכל שהוא מחמשת המינים והקשה רשב"א מה ענין זה לזה מהא אתותב ומהא לא אתותב י"ל הנה לכאו' הך ברייתא דפת דוחן מברך עליו כמעשה קדירה משמע בודאי דהיינו שהכל ובנ"ר כתי' הש"ס דאלת"ה לתני רבותא טפי אפי' רק כל שיש בו מאורז ודוחן מברך במ"מ דאין לומר אה"נ דכל שיש בו אין מברכי' עליו דוקא אאורז ודוחן עצמו ז"א השתא לשמואל דס"ל דשום דבר בעולם לא זיין חוץ מחמש מינים כדמסקי' בעירובי' למ"ד ע"א ותוס' שם ד"ה לימא וכו' ואפי"ה כשנתערבו במינים אחרים אפי' המיני' אחרים דלא זייני הם הרוב מ"מ הם נגררים ע"י החמשה מינים לברך במ"מ א"כ מכ"ש למ"ד מברכי' על אורז ודוחן דאינהי ס"ל כל מידי זיין רק שלא קבעו הרבה רק על הנך דקבעי עליי' וא"כ אי נתערב נמי במינים אחרים מ"מ שייך במ"מ דהא גם אותן המינים זייני ואמאי לא יברכו במ"מ וקשה כנ"ל מ"ט נקט פת אורז בשלמא הא לא ק' מ"ט לא נקט מיני מזונות דאורז ודוחן י"ל כמ"ש הרב"י הנ"ל דכל שאינו מחמשת המינין אין שום עלוי' להפת ממיני מזינו' והיינו הכי וגם אאידך ברייתא דטחנו אפאו וכו' נמי לא קשה מ"ט נקט פת דהתם לרבותא נקט אף עפ"י שהוא בעין מ"מ אינו מברך המוציא ולאפוקי מדר"י בן נורי דפליג ומשו"ה נקט אע"פ שהפרוסות קיימות משא"כ אידך ברייתא דעיקרה אתא לאשמועי' מעליותא דפת אורז ודוחן שמברכי' עליו כמעשה קדירה דהרי לא קאמר אפי' פת אורז ועוד דהא נקט נמי דוחן ובהא לא ס"ד כלל לברך עליו המוציא וע"כ עיקרא אתא לאשמועי' דמברכי' עליו כמעשה קדירה וא"כ ה"ל למנקיט רבותא טפי דכל שיש בו אורז ודוחן וכו' אע"כ מוכח דהך ברייתא באמת לא מיירי כלל מבמ"מ וס"ל דאידך מיני' לא זייני כלל וכשמואל ומיירי משהכל ובנ"ר ומזה אין שום חלוק בין הוא או בו וכמו שהקשו הראשונים באמת פשיטא דמברך תחילה וסוף עכ"פ ע"ש וא"כ מוכרח דברייתא כשמואל אתי' וא"כ קשה אדמותי' לי' מאידך ברייתא לסייעי' לי' מהך ברייתא דלימא אנא דאמרי כבריית' דפת דוחן ועכצ"ל דאה"נ לפי מה דס"ל לשמואל דאפי' אם רק מעורב בו מאותו המין נמי מברכי' עליו במ"מ אה"נ דאתי' הך ברייתא כוותי' אלא משום דהך סברא גופי' אינו פשוטה כ"כ ומנ"ל לשמואל הך סברא אשר עי"ז יחלוק על אידך ברייתא משום דמסייע הך דפת דוחן מנ"ל הא זהו סוגי' בש"ס דפרכי' על אמוראי' מברייתא וכשרוצה לתרץ אנא דאמרי' כי האי תנא אזי הדרי' ופרכי' מנ"ל דלמא ע"כ לא קאמר התם וכו' וכדומה כדי דלא לסייעי' וא"כ ה"נ דכוותי' וא"ש אמנם השתא דמצינא דסתמא דתלמודא גבי רהיטא דמחוזא ור"כ ור' יוסף כולי ס"ל מסברא כהך דשמואל דכל שיש בו ממילא תו לא הוה אידך דשמואל תיובתא וא"ש יק"ל. פה ק"ק מ"ד יום ה' כ"א מנחם תקסא"ל. משה"ק סופר מפפד"מ: