שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן לז

העתק השאלה:

אל משה איש האלקים ה' את דברו יקים ויעשה עמו לטובה אות להפליא פלאות ה"ה מופת דורינו גאון עוזינו נר ישראל באור החיים יצהיר כשמש בצהרים וכיהלום וספירים ה"ה גאון האמתי כבוד הרב מו"ה משה סופר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פ"ב יע"א יצילהו ה' מכל משלחת פגע לא תאונה אליו כל רעה ונגע:

כבר נודע ביהודה את אשר פרץ ה' ברחובותינו וכל העם בוכים למשפחותי' על הלקח ממנו ארון האלקים גאון עוזינו עטרת תפארתינו קדוש ישראל הרב הגאון האמתי רשכבה"ג מו"ה מרדכי בנעט זצ"ל אב"ד דקהלתינו והמדינה ואותנו הכה ה' בכפלים כי לא זכינו להיות מנוחתו כבוד בתוכינו והנה ביום ההוא ביום חושך ואפלה כאשר באה אלינו השמועה הרעה ובשורה המעציבה ונתוועדנו יחדי' לספדו במר נפש מספד תמרורים קבלנו אגרת מאת הקצין המפורסם התורני מו"ה משה פישל נ"י מק"ק פראג ובתוכו הודיע לנו צוואת הרב הגאון האמתי זצ"ל שנוחה לנפשו ביותר להיות נקבר פה קהלתינו מקום מנוחת אבותיו זצ"ל או להוליכו לפחות לק"ק פראג ולשמע הזאת התאספו אלינו ח"מ היורשי' מאת הגאון הנ"ל זצ"ל לבקש מאתנו לדרוש ולחקור האם מותר לפנותו ממקום קבורתו אשר הוא כפי השמועה בק"ק ליכטענשטאדט ולהוליכו הנה אם לא. והשבנו כפי שורת הדין המבואר בש"ע יו"ד סי' שס"ג דבתוך שלו אפי' ממכובד וכו' שזהו כבודו ולאשר מחויבים אנחנו לעשות בכל יכולתינו לעשות כפי כבודו ועוד כיון שצוה לפני מותו כך ומבואר בהרשב"א סי' שס"ט דע"ז יש לסמוך לפנותו ע"כ הסכמנו יחד להתיר אבל באשר שלא קרה מקרה כזאת בימינו ויפלא הדבר בעיני הבריות ע"כ הסכמנו בהסכמה אחת לתקוע יתד במקום נאמן ונדרשה את דבר ה' מפי אדמ"ו הרב הגאון נ"י ואשר רוח קדשו יופיע עלינו ע"ז נשים עינינו להשיב לשואלי דבר ובהסכמתינו זאת נדברנו יחד עם קצין א' מיחידי סגולה בתוך עמינו אשר תעודתו היתה לפני' לנסוע לעיר ווין שידבר על ככה עם ראשי עמינו אשר הי' לעת הזאת בעיר וויען והמה ישיבו אותנו בראשונה אם כשר הדבר וטובה היא בעיניהם לעשות השתדלות בעד הרשיון בהיכל המלך יר"ה ואח"כ נקרבה לדעת את דברי פי קדשו והסכמתו ואם יעלה בדעת אמ"ו נ"י כפי הסכמתינו וברב כחו ועוזו יוסיף אומץ בדינינו אזי יתמכו ראשי עמינו את ידם בתוקף פס"ד מאת כבוד כת"ר נ"י וגם אנחנו נבואה אחרי המלך בחתימת ידינו ואך בזאת תחזקנה ידיהם לעשות תושי' ואם ככה הי' עושי' הי' לטוב לנו אבל רוח אחרת הי' עמם בעיר וויען כי חם לבם בקרבם והדרך ירט לנגדם ולא שתו לבם לזאת ובידים ריקניו' שמו אותם יחידי סגולה מאנשי בריתו של אמ"ו זצ"ל לדרך פעמיהם לק"ק פראג והשתדלו בהיכל המלך והדבר יצא מפי הגובערניום לעסוק באותו צדיק ולפנותו להוליכו למקום שלבם חפץ ובכח זה נסעו לק"ק ל"ש וכאשר באו לשם לא האמין הרב אב"ד לשמועתם אחרי אשר לא הי' בידם פס"ד משום ב"ד ואמר שלא רצה לסמוך על עצמו להתיר ובפרט מיראתו את בני עירו וגם הרך את לבב אנשי עירנו באומרו מי יודע היוכשר הדבר בעיני ה' ופן ח"ו יצא הקצף מלפני' והמה שמעו לקולו והלכו לעקב בשתם וידברו על לב הרב דשם ועל לב אנשי קהלתו באשר כי הוציאו הוצאות רבות לערך אלף דנרי כסף וכי יעשו עמהם לטובה אות ברצון טוב והסכימו עליהם בדרך פשרה ובדעת שלמה וזה הדבר אשר יצא מלפניהם כאשר רצוף פה. וכאשר באו יחידי סגולה לביתם נדרשנו מאתם להכריע על דבר אמת למען דעת הדין עם מי ובקשו מאתנו לצאת בעקבי הגאוני' הנקובי' בכתב הרצוף ולרעות על משכנות המורי' הגדולי' למען הוציא הדין לאמתו לזאת לא התמהמנו לירד לעומק הדין וזה פריה:

ראשון לציון הנה מבואר בטור וש"ע י"ד סי' שס"ג ומקורו בירושלמי ספ"ב דמ"ק דבתוך שלו אפי' ממכובד לבזוי מותר דערב לו לאדם שינוח אצל אבותי' והגאון מר"א ווילנא בס' על י"ד עמ"ש הרמ"א שם בשם א"ז או שמוליכי' וכו' כ' וז"ל כמ"ש במס' מכות די"א תנא מת קודם שמת כ"ג מוליכי' עצמותי' אל קברות אבותי' וכו' וממ"ש רש"י ד"ה תנא וכו' ומת כ"ג אחר זמן משמע דרש"י בא לאשמועינן אפי' לפנותו מקברו מטעמא דירושלמי דערב לו וכו' ע"כ וכן משמע קצת מלשון הגמ' וכו' מוליכין עצמותי' וכן הוא בהרמב"ם להדי' בהל' רוצח פ"ז ה"ג והארכנו בזה לפי שראינו בים של שלמה פרק א' דביצה כ' בשם א"ז והובא במגן אברהם סימן תקכ"ו סעיף קטן ח"י והמה מתנגדים להתיר הנ"ל ועיי' שם מ"מ דבריו תמוהים שהוא נגד הירושלמי ורש"י דמכות ורמב"ם הנ"ל והדבר ידוע שקברות אבותיו של רבינו מנוח זצ"ל הוא פה עירנו שאמו הצדקת ז"ל וכל משפחתה הרב ר' אברל בנעט והרב הגדול ר"מ בנעט נוחי נפש כולם קבורים פה במבחר קברינו גם הרבנית אשת הרבינו זצ"ל ומקצת מבניו ונכדיו כולם מנוחתם כבוד פה עירנו גם הדבר ידוע ומפורסם כאשר מתה אשתו הצדקת ז"ל שאלו את פיו הקדוש אם דעתו לקברה אצל הרב הגאון המנוח מו"ה שמעלקי זצ"ל והשיב בפה מלא להניח המקום הנ"ל לעצמו והיא תקבר למרגלותיו וכן נעשה ובודאי ערב לו לשכוב כבודו בארצינו:

שנית הרי כ' הרמ"א בסעי' ב' שם דלהוליכו מעיר שיש בה קברות ישראל לעיר אחרת מותר כשצוה על כך וברשב"א בתשו' סימן שס"ט מבואר דאפי' לפנותו מותר כשצוה לקוברו במקום הידוע ובנ"ד העידו לפנינו הרבני המופלג מו"ה גבריאל אייבשיטץ נ"י שוחט דפה גם הנער משרתו הנאמן אחד מילידי עירנו אשר הי' אצל רבינו הקדוש זצ"ל מיום שנפל למשכב עד פטירתו שבימי חליו כמעט בכל יום מי יתן וקרה לו המקרה בעיר פראג או בביתו ובלילה אשר למחרתו מת אמר בפירוש שרצונו לקוברו בעירנו פה או בעיר פראג אך בעונינו נתעכב הדבר ע"י מושלי עיר ק"ב באמרם שהוא נגד פקידת המלך להוליך המת למרחק בלי חניטה וע"כ הי' מוכרחים להוליכו לעיר ל"ש ולקברו שמה ועכשיו שקבלנו הרשיון מהגובערניום של עיר פראג לפנותו מקבר שלו ולהעלות עשן בסממנים שונים ע"פ רופאים מומחים כדי שלא יוזקו האנשים המתעסקים עמו בעת פנותו ולהוליכו לעירנו פה מוסגר בג' ארונות זב"ז דהיינו מלבד הארון השלם ומוסגר מכל צד (חוץ איזה נקבי' למען תהי' קבורת קרקע) אשר הוא שוכב בתוכו יהי' עוד ב' ארונות ולהשים בין ארון לארון סממני' ידועי' ע"פ רופאי' מומחי' שלא יהי' ריחו נודף א"כ מוטל על בניו ומצוה לקיים דברי' ז"ל הגם שיש לפקפק ע"ז קצת ולדמותו להא דאיתא בח"מ סי' ל"ז סעי' י"ט בני עיר שנגנב ס"ת וכו' שאין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראי' מאנשי אותו העיר מיהא א"ד דהתם ההנאה שלהם מה שא"כ הכא ההנאה להמנוח זצ"ל לקיים דבריו ולהקבר בעיר אבותיו:

ועוד אפשר להתיר מכח דאמרי' בי"ד שם דאם נתנוהו ע"מ לפנותו מותר לכ"ע ובנ"ד כאשר ראה בנו המופלג כבוד מו"ה נפתלי נ"י (אשר הי' ג"כ אצלו כל ימי מחלתו) שתוחלתו נכזבה למלאות רצון אביו להוליכו למרחק והוכרח לקנות מקום מנוחתו מאנשי' דק"ק ל"ש ולהוליכו שמה אמר בקול רם נגד כל הנצבים עליו בעוד המנוח זצ"ל מוטל לפני' דע לכם כי לא להניחו תמיד אצלכם אני קובר את אבי הגם לע"ע איני יודע איך יפול הדבר מכ"מ אני מתנה שבאם אפשר הדבר לפנותו בדעתי להוציאו ולקוברו במקום אחר וגם אחר ההספד כראוי כשרצו להורידו בקבר החזיר בנו המופלג הנ"ל דברי' הראשונים. -גם הבית הקברות שמה רחוק מאוד מעיר בדרך לא סלולה הרים וגבעות וכמעט לא יוכל איש ללכת שמה להשתפך נפשו על קברו ולבקר המתים:

ועתה מרחוק נשתחוה לעומת כבוד הדרת גאוננו נ"י אפים ארצה בשאלתינו ובקשתינו ונחלה פני רום כת"ר נ"י להשיב אותנו דבר כאשר עם לבבו לאסור או להתיר ואל יאחר הדבר כי עיני כל ישראל אליך אדונינו כי נפשם מרה עד מאוד באמרם זה ארבעים שנה הי' נשיא אלקים בתוכינו ולמה זה תשתפך אבן קודש בראש כל חוצות ולא יהי' צוחה ויגונינו יהפוך ה' לששון ולשמחה וכסאו יהי' נכון לעדי עד דברי אלה הרבנים המופלגים בי דינא רבה ובד"ץ נ"י פה עירנו הד"ש וש"ת ומצפי' לשמוע דברי קדשו בנפש חפצה הבעה"ח נאום החותם ביד רפה ובלב נשבר ונדכה. הק' משה ליב ב"ה יוסף צילטץ זללה"ה. הק' משה ב"ה זעליג ק"ש זללה"ה. הק' משה ב"ה בונם פשקיס זצ"ל. תשובה:

שלום וכ"ט לאלופי יהודה לתורה ולתעודה עיני העדה הרבנים המופלגים ומופלאים בפז מסולאים אבירי הרועים מיניהו מלכים ומיניהו אפרכי' ריכי ובר ריכי מותב בי' דינא רבא דק"ק נ"ש והמדינה יע"א ועל גבם ה"ה הרב המופלג המאה"ג כבוד מו"ה משה ליב צילטץ נ"י רב"ד יע"א ה' עליהם יחי':

מכתב קדשם מעולפת ספירים הגיעני ושם נאמר אודות מחלוקות שנפל בין יקירי ב' הקהלות ק"ק נ"ש וק"ק ל"ש נידון גוף קדוש מרנא נר ישראל מהר"מ בנעט זצ"ל אשר כעת מנוחתו כבוד בק"ק ל"ש ויקירי ק"ק נ"ש ויורשי' רצו להעלות עצמות קודש לקוברם בקברות אבותי' בק"ק נ"ש והי' מדייני' אלו עם אלו ונתפשרו לקיים פסק דין מתרי מגו תלתא דייני ישראל היינו מו"ח גאון פוזנא וגאוני ק"ק פראג ועשאוני סניף לאריות ופר"מ כבודכם הציעו דעתם לפנינו חרות על הלוח בבקיאותם ועוצם ידם בתורת ה' בכח דהתירא ובקשו ממני לחוות דעתי העני' על כל האמור:

אני איני כדאי ששלחתם אלי אך להשיב פני אפי רברבי ריקם א"א ע"כ אחוה דעתי העני' כמות שהי' וה' יגמור בעדי וזכות הצדיק זצ"ל יעמוד לנו שלא נכשל ח"ו:

הנה היתר דבר זה בנוי על ג' יסודות. א' שציוה קודם מותו בחליו וכן גילה דעתו בחייו שרצונו להקבר בק"ק נ"ש והראה מקום קבורתו ליום מועד אצל הגאון החסיד מו"ה שמעלקי זצ"ל ומצוה לקיים דברי' ואין בזה משום נוול או בלבול עצמות. ב' שנקבר מבנו הרב המופלג מו"ה נפתלי על מנת לפנותו משם וכן התנה בשעת קבורתו שם. ג' גדולי משפחתו ואבות אבותיו קבורתם בק"ק נ"ש ונוח לאדם להקבר אצל אבותי' ונבארם אחד לאחד בעזה"י:

א' שציוה לפני מותו לישא אותו לק"ק נ"ש דבר זה מבואר ברמ"א סי' שס"ג ושרשו פתוח בתשו' רשב"א סי' שי"ט דמייתי ד"מ שם והשאל' התם הכי הוה ראובן ציוה בשעת פטירתו שישאו אותו לקבור אל מקום קבורת אבותיו וביום שמת נאנסו ולא יכלו לישא אותו מיד והכניסוהו לשעה בקבר וכו' אם מותר ליתן על כל גופו סיד למהר העיכול אי איכא בזיון או צער בכך וא"נ אי מותר לטלטלו ממקומו אפי' לישא אצל אבותי' כמו שצוה או לא והשיב וז"ל כל כי הא שעושי' כדי לעכל בשרו מהרה לישא אותו במקום שציוה מותר שאין כאן בזיון ואין כאן שום צער שאין בשר המת מרגיש באיזמל וכ"ש בסיד וכו' ובתשו' שבות יעקב ח"ב סי' צ"ז תמה עליו במ"ש שאין המת מרגיש באיזמל והוא נגד ש"ס ערוך שבת י"ג ע"ב דפריך אהא דאין המת מרגיש באיזמל מקשה ומה למת ומשני אין בשר מת שבחי מרגיש באיזמל אבל מת ממש מרגיש באיזמל כמו רמה ונדחק מאוד ובמכ"ת לק"מ דודאי אין מת מרגיש לא ברמה ולא באיזמל כמו שהסביר תוי"ט פ"ב דאבות במשנה מרבה בשר מרבה רמה רק נפשו עלי' תאבל בבזיונו בין ברמה ובין באיזמל ע"ד בזיון והש"ס דשבת דבעי למימר דמשו"ה אין אנו כותבי' מגלת ניסים משום שאין אנו מרגישים כמו שאין המת מרגיש באיזמל וע"ז קשה נהי שאין המת מרגיש בצער האיזמל מ"מ מרגיש בבזיון ונפשו עלי' תאבל כמו שמרגיש בניוול הרמה ואם אנו נמשלי' כמת אכתי יש לנו הרגש נפשות ואכתי יש לכתוב מגילות מגילו' ומשני כאיזמל בבשר מת שבאדם חי דהתם ליכא לאותו הבשר שום הרגש לא בצער ולא בניוול ובזיון כך אנו בעוה"ר בגלות אבל לעולם אין המת מרגיש בצער האיזמל רק בבזיון וזה מדוקדק בלשון רשב"א שכ' כדי לישא אותו למקום שציוה מותר שאין כאן משום בזיון ומשום צער ליכא שאין בשר המת מרגיש וכו' רצה בזה האורך יען כי הוא לא צוה רק לישא אותו מיד אחר מיתתו לא עלה על דעתו שיקברוהו ויצטרכו לבלבל עצמותי' ולנוולו לפנותו וגם לשפוך עלי' סיד והי' פשוט לרשב"א שכיון שגילה דעתו ורצונו היא כבודו להקבר במקום אבותי' אע"ג דלא אסיק אדעתי' שיארע אונס ויקברוהו במקומו מ"מ מותר לפנותו דאין כאן בזיון כיון שגילה דעתו שזהו כבודו להקבר במקום אחר ממילא אין כאן בזיון וניוול כלל בפינוי אך מ"מ בשפיכת סיד יש ספק נהי משום בזיון ליכא כנ"ל שזהו כבודו אך משום צערא איכא ואצערא דגופא לא מחיל ואלמלא נגדוהו לחנוט מו"ע וכו' ואדעתא דהכי לא ציוה לסבול צער ע"כ כ' רשב"א דזהו ליתא דאין המת מרגיש בצער איזמל רק בבזיון והכא ליכא בזיון וזה ברור בעזה"י:

הרי קמן דאע"פ שלא צוה לפנותו מקברו רק לישא למקומו מ"מ ממילא מותר אפי' לפנותו וזה כ' רשב"א טרם שהביא טעם שני להתיר מטעם הירושלמי ספ"ב דמ"ק שנוח לו לאדם שישכב אצל אבותיו ומשמע מזה דמטעם צוואה לחוד אפי' שלא אצל אבותי' נמי מותר ואין כאן בזיון וכן מוכח ג"כ בסוף דברי' אחר שהביא טעם ב' שנוח לשכב אצל אבותי' כ' עוד טעם ג' שיקבל ע"מ לפנותו וסוף סיים וכ"ש בנידון שלפנינו שציוה לפני מותו ושנקבר ע"מ לפנותו שהוא מצוה על הבנים לקיים דברי' עכ"ל משמע להדי' שמשום ציווי שלו לבד נמי מותר ומחויב לפנותו:

ובזה יובנו דברי יש"ש פ"ק דביצה סי' י"ג שכ' אי לאו צוואתו אסור להוציאו מקבר לקבר והביאו מג"א סי' תקכ"ו סקי"ח וסיים עלי' עיי' יו"ד סי' שס"ג ס"ב ופי' מחצית השקל כוונתו להקשות אהיש"ש דשם מבואר דבלי צוואתו נמי מותר לפנותו מקברו לקברי אבותי' והאמת יורה דרכו המעיי' ביש"ש בפנים יבין כי ט"ס יש כאן וכוונת היש"ש הוא כך אלו לא צוה לא היינו מוליכי' בי"ט מעיר לעיר משום קברות אע"ג דראוי לחלל י"ט לכבודו ליקבר בקבר מכובד דלא גרע מאסא וגלימא מ"מ כיון דקיי"ל מותר לפנות מקבר לקבר אבותי' ובפרט שקוברי' על מנת לפנותו וא"כ אין צריך לחלל י"ט עבור זה דאפשר לפנותו מקברו אחר י"ט ולא הי' מותר להוליכו מעיר לעיר אך יען שציוה זה להוליכו לקברות אבותי' והוא צוה כן בי"ט שידע שהוא י"ט וצוה לקוברו חוץ לתחום דמשמע מיד יוליכוהו ולא שיקברוהו ויפנהו כן משמע ביש"ש למעיין בפנים והי' ראוי לשמוע לקולו ולחלל י"ט גם בזה שצוואתו הוא כבודו כמו קברות אבותי' אלא שחייש מהרש"ל שאין זה כבוד לחלל י"ט עבורו ויצא שכרו בהפסדו ע"כ אין להוליכו וצריך להגיה במ"ש אלו לא צוה אסור להוציאו מקבר אל קבר צריך להגיה אסור להוציאו מעיר לעיר כיון שמותר לפנותו מחר מקבר אל קבר כנלע"ד בכוונת יש"ש מ"מ מבואר מדברי' שצוואתו של מת בענין זה הוי כבודו אפי' שלא במקום קברות אבותי' וא"כ ה"נ אי בריר לנו שהגאון זצ"ל ציוה להוליכו לנ"ש אפי' לא גילה דעתו שיפנו מקברו מ"מ מותר לפנותו:

אך מי יעיד על זה הלא אנשי ק"ק נ"ש כולם נוגעי' בעדותן הם דבודאי נוח להם להשתטח על קבר איש אלקים אביהם ורבם ובפרט שראיתי בהעתק א' אמר בפה מלא קודם סלוקו שאם יצטרכו דבר ונשתטחו על קברו ובתשו' מהרי"ל הובא בש"ע א"ח סי' תקס"ח סעי' יו"ד מי שנדר לילך על קברי צדיקים וכו' ובמג"א שם סקכ"א ואם נדר להוציא יו"ד זהו' בהליכה זו וכו' ע"ש והנה ליסע מנ"ש לק"ק ל"ש להשתטח על קברו הוא מהלך רב טורח והוצאה מרובה ואמרי' במס' ב"ב קכ"ב ע"א א"י לא נתחלקה אלא לכספים ומסיק לקרובה ולרחוקה פירשב"ם מי שעולה לו גורלו בקרוב לירושלים מעלה מעות למי שעולה לו גורלו ברחוק מירושלים שהרחוק גרוע מפני שני דברי' א' מפני שרחוק בבהמ"ק ע"ש אע"ג דהתם י"ל שכר פסיעות יש ועוד דכתיב ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות ומ"מ העלו מעות משום קורבא ורוחקא מכ"ש הכא דאיכא הנאת ממון ונגיעת עדות בזה ועוד מי זוטר הא דכתי' מלכים א' י"ג פסוק ל"א אצל עצמותי' הניחו את עצמותי פירש"י וימלטין עצמותי' את עצמותי ורמב"ן כ' בפ' ויחי בפסוק השבעה לי וז"ל או שיחפוץ פרעה שיקברו הנביא בארצו לכבוד להם ולזכות. ובזה י"ל דברי מ"ל פי"א משמיטי' ויובל דרצה להוכיח דמותר לחפור שיחי' ומערות בזמן שיובל נוהג דאלת"ה הא דאמרינן בפ' י"נ דזבין מיזבן לא מצית אמרת נמצא שדה חוזרת ביובל וצדיק קבור בקבר שאינו שלו ואי ס"ד אסור לשנו' תיפוק לי' שאסור לשנו' ואין לך שינוי גדול מזה קבורת מת שאסור לפנותו משם ושוב דחי מ"ל דילמא ברשות בעל הקרקע קברו לשם ודברי' צע"ג אי ס"ד אסור לשנותו וצריך להחזיר הקרקע לבעלי' כמות שהיא א"כ אם יתנו לו הבעלי' רשות ה"ל כמוכר לצמיתות וכתי' והארץ לא תמכר לצמיתות אבל להנ"ל ניחא כי המוכר קרקע לפנחס לקבור בו אלעזר אינינו מוכרו כ"א קונה הוא לעצמו זכות וכבוד שיהי' אלעזר קבור בנחלתו ואין זה מכירה לצמיתות אלא קנין עדי עד וצדקו דברי מ"ל ומ"מ מוכח דנגיעה בעדות הוא זה:

מיהו לנגיעה זו האחרונה י"ל כיון שהעידו שאמר להוליכו או לנ"ש או לפראג ובמה שאמ' לפראג אין בזה להם תועלת זו שאינו בארצם ובגבולם כלל וא"כ מחמת נגיעה זו יהי' נאמנים על ככה וא"כ כבר צוה שאין רצונו להיות נקבר בק"ק ל"ש עכ"פ ומשום מצוה לקיים דברי המת מצוה להוציאו מקבר ל"ש עכ"פ ושוב ממילא גם בלי צוואתו נוליכהו לק"ק נ"ש כיון שכבר פינו עצמותי' אך מ"מ אכתי נגיעה הוי ועוד מחמת ריחוק הדרך נמי איכא דפראג קרוב לנ"ש טפי טובא מק"ק ל"ש וגם שיירות מצויות יותר כמבואר:

והנה בטענת ק"ק נ"ש מבואר שהגאון זצ"ל אמר בחייו בעת קבורת אשתו הרבנית זצ"ל שיניחו שם מקום קברו אצל הגאון החסיד מהר"ש זצ"ל ואפשר על זה ימצאו עדי' תלמידי' בחורים שאינם מבני נ"ש ויבואו ויעידו אלא שעדיין צ"ע כיון שאותן מבני נ"ש שעמדו עליו בחליו ובשעת מיתתו מעידי' שאמר להובילו לפראג א"כ כבר מחל מקום קברו וקפידתו להקבר באותו מקום קרוב להגאון מהר"ש זצ"ל ולחובת עצמם מהימני והודאת בע"ד כמאה עדים דמי ועיי' סמ"ע וש"ך ריש סי' ל"ז ועכ"פ מטעם צוואתו וגילוי דעתו לא נ"ל להתיר:

ב' אך מטעם שהתנו בשעת קבורה לפנותו הנה מוצא דין זה ברמב"ן בתה"א דף ל"ט ע"א מפרש בזה ש"ס דסנהדרין מ"ח ע"א הוסיף בו דימוס א' לשם מת אסור בהנאה דמוקמינן דרמא בי' מת והדר פני' ע"ש ומוקי לי' רמב"ן ברמא בי' ע"מ לפנותו דאל"ה בלא הוספת דימוס נמי כבר נאסר אע"כ ע"מ לפנותו ולא קנה מקומו כלל אך כיון שהוסיף לו דימוס נאסר הדימוס עכ"פ וכן פסק רשב"א בתשו' הנ"ל ובטוש"ע סי' שס"ג הנ"ל והכ"מ פי"ד מאבל הל' ט"ו בשם רמב"ן אבל ברמב"ם אין דין זה מבואר ונ"ל הך תנאי תלי' או במי שהקרקע שלו ומתנה ע"מ לפנותו או בהקובר שמוטל עליו לקוברו כגון בני' ומשפחתו והכא תרתי איכא שהרי מבואר בהשאלה שהרב מו"ה נפתלי בנו של הגאון זצ"ל קנה מקום קבר והוא התנה בשעת קבורתו לפנותו אע"ג דבני עיר ל"ש הניצבים עלי' לא הסכימו בתנאי זה מ"מ לאו בעלי דברי' דקבורה נינהו לאו בעלי קרקע ולאו בעלי קבורה כי על הבן מוטל הקבורה והקרקע כבר קנה מאנשי העיר וקרקע דילי' היא ובדידי' תלי' מילתא לאתנויי ותנאי זה מפורסם וגלוי וידוע ואין צריך עדי' ואין מכחיש בזה:

ג' והשלישי הכי נכבד לפי מכתב הרבנים השואלי' נקברו בק"ק נ"ש יקירי משפחתו של הגאון הרבני' מו"ה אברל ומו"ה ר"מ בנעט ואמו של הגאון זצ"ל ואשתו הרבנית ומבני' ונכדי' וכל הפוסקים הסכימו דעל אופן זה מותר לפנותו אפי' בלי צוואתו ובלי שנקבר ע"מ לפנותו מ"מ מצוה על המוצא לפנותו ולהביאו לקברות אבותיו ומשפחתו ומייתי לי' מהירושלמי ספ"ב דמ"ק כמבואר בטור ריש סי' שס"ג ובכל הראשונים ונ"ל הא דלא מייתי מש"ס דילן מכות י"א ע"ב מת קודם שמת כ"ג מוליכי' עצמותי' על קברי אבותי' דכתי' ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו וכן מבואר ברמב"ם פרק ז' מרוצח הלכה ג' מכל מקום התם איכא למימר הואיל ונקבר מתחילה על מנת לפנותו לכשימות כ"ג דודאי מוכח משם דערב לאדם להניחו אצל אבותיו דאל"ה לא היו קוברים מעיקרא על מנת לפנותו אלא ע"כ משום שנוח לו לנוח אצל אבותי' אבל אינו מוכח שמטעם זה לחוד בלי תנאי שיהי' מותר לפנותו אבל מהירושלמי מוכח כן דהרי ברייתא דירושלמי מיירי ברישא בדיני מועד שאסור לפנותו מדירה לדירה במועד כ"א מדירה של אחרים לדירה שלו שנוח לו לאדם לדור בשלו ושוב מייתי כיוצא בזה פי' שהתירו דבר האסור משום ניחא דשלו פינוי קבר שאסור אפי' מבזוי למכובד אבל לתוך שלו מותר אפי' ממכובד לבזוי שנוח לו לאדם לשכב אצל אבותי' ע"ש וא"כ ע"כ מיירי בלא תנאי אלא שמצאוהו יורשי' קבור בקבר שאינו שלו שהי' אסור לפנות לולי שנוח לו בשלו דומי' דחה"מ דאי ס"ד שהתנו מתחילה א"כ לקבר שאינו שלו ואינו של משפחתו נמי מותר ואין זה דמיון לחה"מ דאסור לפנות מפני מועד לולי דנוח לו בשלו:

ומ"מ למדנו מש"ס דמכות דבר חדש יותר מהירושלמי הנ"ל והא דאמרי' ברישא נקטינן נגמר דינו ומת מוליכי' עצמותי' לשם וכו' שמע מינה דלגלות וכפרה נחשב הבזיון הזה שנקבר בקבר חוץ לעירו ומשפחתו וא"כ די בזיון להצדיק הגאון שנקבר חוץ למקומו ומשפחתו ומקום משכב רבני המדינה כולם דומה קצת למה שהי' מקפידים לקבור מלכים בקברי מלכים דוקא ומצינו בש"ס מ"ק י"ז ע"א מערתא דחסידי ומערתא דדייני וה"נ דכוותה וא"כ אפי' אי לא הי' קברי אבותי' בק"ק נ"ש מ"מ הי' גנאי ובזיון לצדיק שלא בא אל קברי גאוני רבני מדינת מעהרין והפסוק מיחשב לעונש למנשה ואמון שלא באו לקברי מלכים וא"כ לא לבד מותר לפנות אלא אפי' מצוה וחיוב נמי על יורשי' ובני קהלתו לפנותו ולהובילו בכבוד למקום מנוחתו וכבר הזמינו הרופאים מומחים את הסממנים הראוים שלא יהי' ריחו נודף כמבואר בשאלה ומהיות טוב עוד כי יחמרו בחמר וזפת הארונים בפנים הואיל ונפק מפומי' דהריב"ש סס"י תפ"ז ע"ש ועפ"ז נ"ל להסכים עם המתירים או המזרזים ומחייבים לפנותו ככל הנ"ל:

איברא שבתי וראיתי במכתב הפשר ההוקם בין הקהלוה דשם נאמר בטענת ק"ק ל"ש וז"ל אונד מעהרערע מכשולים ח"ו לבני עמינו ענטשטעהען קענטען עכ"ל והתבוננתי כמדומה לי דאיכא למיחש לחטוטי שיכבי דרבתי בני עמינו כידוע שברוב קהלות שבכמה מלכיות הוכרחו לחדש להם מקום קברו' חוץ לעיר הרחק מאוד מאדם וכל ישראל משתדלים בכל עוז להחזיק עכ"פ אדמת קודש הישנה לבל ישלטו בם ידי זרים ויעשה מהם מרעה או שדות בטענה שהוא נגד דת שלנו להוציא עצמות המתים מקבריהם ויען כי מלכי חסד מגיני' עלינו וחסים עלינו לבל יתבטל דת תה"ק ואמנם עתה יאמרו התירו פרושים את הדבר ואם עצמות הגאון פינו מקבר לקבר מכ"ש עצמות משאר קברים ואם אמת כן הוא בודאי אין זה כבודו של צדיק שיכשלו בו רבים ואפש' גאונים וצדיקים קבורים ובאים ויוציאם מקברם ח"ו ואם כן הוא אזי כבודו להיות במקומו מונח ואמר רבינא פ"ק דביצה ו' ע"א האידנא דאיכא חברי חיישי' פי' אומה מרשעת שאם יראו ישראל קוברי' מתיהם בי"ט יכפו אותם לעשות מלאכתם ג"כ ולא יקבלו תירוץ לחלק בין מת למלאכה אחרת ע"כ יותר טוב שלא לקבור בי"ט ויהא מוטל בבזיון מאשר יכשלו אחרים על ידם ור"ת שבתוס' ד"ה והאידנא רצה לאסור גם עכשיו משום דאיכא איזה ישראלים הנשכרי' לגוים והריב"ש סס"י קי"ו כ' דלא חיישי' לדר"ת משו' מעט יהודים אשר לרצונם נכנסו לעבודת השרים לא נניח מלקבור מתים אבל זולת זה הוי חיישי' למכשול דרבים וכבר כתבתי לעיל דיש"ש כ' אע"ג דצוה להוליכו מעיר לעיר ומן הדין מותר זה בי"ט לכבודו אך כיון שעפ"י צוואתו יהי' זה חלול י"ט אין זה כבודו וקצת ראי' לזה מברייתא דיבמות ה' ע"ב יכול יהא כיבוד אב דוחה שבת ת"ל איש אמו וגו' כלכם חייבי' בכבודי ובעי למימר דאמר בשל לו וכו' ע"ש וא"כ צ"ל דלא הוי האב רשע בזה דאם אינו עושה מעשה עמך אינו חייב בכבודו וע"כ צ"ל כיון דדינא הוא שעשה דוחה ל"ת אם כן אינינו רשע במה שמצווהו לקיים מ"ע הדומה כמי שמצוה חברו למול בנו בשבת [וצריך לחלק בין הא דהכא להא דכתובות מ' ע"א אי אמרה לא בעינא וכו'] ואם כן כיון שלפי סברא זו אין כאן עבירה א"כ מאי קאמר כלכם חייבי' בכבודי מה בכך הלא עשה דוחה ל"ת אע"כ כסברת מהרש"ל כיון דעכ"פ ע"י רצונו של האב יתחלל שבת שוב אין כאן כבוד לו אע"פ שלפי מחשבתו רוצה עתה בשחיטה ובישול מ"מ בטלה דעתו ואין זה כבוד באמת וכיון שאינינו כבוד לאדם שיתחלל שבת ע"י ממילא שוב אינו דוחה את השבת והיא ממש כסברת היש"ש הנ"ל וה"ה בנידון שלפנינו אם ח"ו יהי' זה למכשולות את הרבים א"כ היא כבוד הצדיקים למסור נפשם וגופם בחייהם גם כי גדולים במיתתן שלא יוכשלו ח"ו רבים על ידם ואם כן הוא לא בעינא דלמטינא שיבא מכשורי ולא דרינא בהדי':

אך אם אנשי חיל יראי ה' המביני' בדבר וישכילו על דבר טוב ואחר התבוננת האמתי יאמרו שלא יארע מכשול ותקלה עי"ז או אולי אפשר לעשות שום פעולה לזה בחצר המלך שיהי' הפרצה גדורה אזי הדרן לקמייתא לפע"ד מצוה רבה עבדי כן דעתי הפעוטה נוטה ומ"מ אין לסמוך עלי בלי צירוף דעת אחרת ואז דרינא בהדייהו וחיים ושלום לכל ישראל ולרבנן עם הרמת קרני צדיקים וחתימה טובה לחיים ארוכים כנפשם היקרות ונפש א"נ. פ"ב מש"ק ט"ו אלול תקפ"ט לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: