שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן לד
שלום וכ"ט לה"ה הרב החרוץ המופלג כמו"ה שעפטיל נ"י רב דק"ק קאסטהעל יע"א:
גי"ה הגיעני אודת צורת הפתח שהקנים עומדים לפנים מכותל חצר בשני צידי מבוי וחוט מתוח על גביהם ברוחב המבוי אי שפיר דמי או לא:
דין זה אינו מבואר לא בש"ס ולא בהראשונים כ"א בלחי שצריך שיהי' נראה או מבפנים או מבחוץ כשיסתכלו בחלל המבוי יהי' ניכר כמבואר סי' שס"ג סעי' ט' אבל צה"פ שהוא כסתום ממש וכאלו כותלו בנוי כאן לא בעי שום היכר כי הוא מחיצה גמורה י"ל דלא איכפת לן בהיכר לא לבני רה"ר ולא לבני מבוי אך הגאון תבואת שור ריש מס' עירובין הוכיח דצה"פ שהרחיק ג"ט מהכותל או שאינו ניכר לכה"פ בחלל המבוי פסול מדהקשה ר"ת בעירובין י"א ע"א ד"ה איפכא מאי תיפוק לי' משום לחי ולא תי' כנ"ל אלא ש"מ שאין שום חילוק בין לחי לצה"פ כ"א החלוקים שחילקו תוס' בתירוצם ואמנם בס' תוס' שבת סי' שס"ג סק"י כ' דאין ראי' מתוס' הנזכר הא דלא תירצו כנ"ל משום דברייתא קשיתי' דתני' ברישא מבוי הגבוה מעשרים והתם בקורה בודאי לא מיירי ברחוק ג"ט מהכותל או שאינו ניכר כלל דא"כ אפי' אינו גבוה מעשרים פסול אע"כ מיירי באינו רחוק מהכותל וגם ניכר וא"כ ה"ה סיפא ואם יש לו צה"פ נמי בהכי מיירי משו"ה לא מצי לשנויי הכי ואין הכרח לדברי תב"ש ומ"מ שם בסקט"ו הסכים מסברא לדינא דצריך שיהי' צה"פ ניכר בחלל המבוי:
והנה דבריו ז"ל צריכי' ביאור דהרי אכתי תירצו תוס' בגוני דסיפא דברייתא לא הוה דומי' דרישא דרישא לא מיירי במבוי מפולש ולא ברחב עשר. ויש לפרש כך דודאי ר"ת שהקשה קו' זו ולא תי' כלום משום דלא ניחא לי' לאוקמי סיפא דברייתא דלא כרישא והתוס' חידשו דברייתא אתי' כר' יוסי ואך בעל האבעי' דוחק לומר דבעי לר' יוסי דלא כהלכתא ע"ז כ' דמשכחת ברחב מעשר או במפולש וה"ה בגוני אחריני ואטו כי רוכלא וכו' נמצא אר"ת שהקשה לק"מ איך נעלמה ממנו דמשכחת לי' בכמה גוני דחלוק לחי מצה"פ די"ל באיבעי' אה"נ דמצי למימר הכי אך ברייתא קשיתי' דלא הוי' דומי' דרישא וע"ז חידשו תוס' דברייתא אתי' כר' יוסי ובעל איבעי' איכא לאוקמא בכמה אופנים וחדא ותרי מכמה גוני נקטו תוס' זה נ"ל ליישב קצת כוונת תוס' שבת:
וזה לי יותר מעשר שנים הקשני תלמידי הרב הגאון מוהר"מ אבדק"ק יארמוט נ"י למ"ש תה"ד סי' ע"ד ומביאו ט"ז סי' שס"ג סק"ד דאף ע"ג דלחי בעי שיעורא כחוט הסרבל מ"מ בצה"פ סגי בסיד מחוי עיי"ש א"כ תיקשי להנ"ל מאי מקשה ר"ת הא משכחת צה"פ דלא חזי ללחיים ולכאורה ק' גדולה היא דלא שייך דברי תוס' שבת הנ"ל דכיון דתירצו תוס' דאתי' ברייתא כר' יוסי דבעי שיעורא רבא בלחיים משא"כ בצה"פ טפי הו"ל למימר ככ"ע ולחי בעי כחוט הסרבל משא"כ צה"פ סגי בסיד מחוי וק' גדולה היא לכאורה:
והי' נלע"ד עפ"י מ"ש תוס' בכמה דוכתי שהקשו אהא דאמר רבה גזירה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר ולא אמר שמא יוציאנו מרה"י להרה"ר משום דאית לי' היכר בגפופי עיי"ש מבואר מזה דסתם פתח ניכרית היא ליוצאי' ונכנסים והשתא נימא נהי דצה"פ לאו משום הכירא אלא מחיצה גמורה דאורייתא היא מ"מ כל שאינה ניכרית כלל ליוצאים ונכנסים לא עבדי אינשי כה"ג וכעין דאמרינן פתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי אע"ג דפתחא גמורה היא מ"מ כיון דלא עבדי אינשי הכי לא הוה פתחא ה"נ כל פתח שאינה ניכרת לא מקרי פתח והשתא לפ"ז נהי מטעם צה"פ סגי אפי' בסיד מחוי משני צדדים מ"מ כיון שאין היכר ליוצא ונכנס בבליטה פחות מחוט הסרבל אין ראוי להתיר אהא דהעיד תה"ד דנהגו הקדמוני' להתיר בסיד מחוי ונדחק ליישב גם הר"מ שבמרדכי סי' תפ"ב כדי שלא להוציא לעז על הראשונים י"ל היינו כשאין הקנה העליון גבוה מעשרים שאז יש היכר ע"י המשקוף שהעין שולט בו אבל אם העליון למעלה מעשרים ואין העין שולט בו צריך קנים התחתונים כחוט הסרבל שיהי' עכ"פ שום היכר ליוצא ונכנס דאל"ה לא הוה פתח וממילא מיושב ק' הנ"ל דלא הו"מ לשנויי ברייתא בפחות מחוט הסרבל כיון דמיירי למעלה מעשרים וא"ש:
וכיון שזכינו לדין הה"נ צוה"פ שעומדת לפנים מכותל בתוך חצר ועולה למעלה נהי בלחי כה"ג שאינו ניכר בתוך חלל המבוי אינו לחי מ"מ בצה"פ דמחיצה גמורה היא אי הקנה העליון בתוך עשרים שיש היכר ליוצאים ונכנסים תו לא איכפת לן בהכירא דקנים התחתונים אך אי העליון למעלה מעשרים אז צריך שיהי' הקנים עומדים בחלל המבוי דוקא כנ"ל אבל אי הקנה העליון בתוך העשרים תו לא איכפת לן אי עומדי' הקנים ברה"י דהרי כ' מג"א סי' שס"ג סוף סקכ"ח דאי איכא עמוד בולט מכותל עמוד בכותל בולט נידון משום קנה אע"ג דכותל רה"י הוא עד לרקיע מ"מ כיון שבולט מהני אלא שמג"א מיירי שבולט וניכר בחוץ ונידון שלפנינו אינו ניכר בחוץ וכבר כתבנו דאם יש היכר בקנה העליון בתוך עשרים תו לא צריך הכירא בקנים התחתונים:
והנה מ"ש ד"מ וקרא תגר על הקושרים חוט מכותל מבוי לכותל שכנגדו כמ"ש מג"א שם סקכ"ח דאם כן למה הצריכו קורה טפח תיפוק לי' דהוה צה"פ והנה ראי' גדולה היא אלא שצל"ע ממ"ש מג"א שם דבסוכה כה"ג הוה צה"פ ותי' התם לא בעי צה"פ רק מחומרא בעלמא עיי"ש וק' מה יענה ממזוזה דלדעת הרבה פוסקים והרא"ש מכללם חייב במזוזה מן התורה וכן החמיר בש"ך בי"ד סימן רפ"ז וע"ש בש"ס מנחות שם וא"כ לכה"פ הי' לנו להקל בעירוב כה"ג ואי משום ק' ד"מ למה לי קורה רוחב טפח י"ל באמצע המבוי שבא לחלק באמצע המבוי אבל בתחילת המבוי י"ל אה"נ ב' כותלי המבוי הוה כב' מזוזות מיהו באם הוא למעלה מעשרי' י"ל משום דליכא הכירא אבל אי הקורה העליון בתוך עשרים ואיכא היכרא בקורה העליון י"ל אה"נ דמהני בי' כותלי המבוי שבראשה במקום מזוזה וצ"ע. מ"מ כי איכא ב' קנים בולטים למעלה מהכותל אע"פ שעומדים אחורי הכותל בתוך החצר או הבית י"ל דמהני וא"ל כיון דהתחלת בליטת הקנים הוא למעל' מהכותל שהוא למעלה מג"ט הו"ל מחיצה שהגדיים בוקעי' בה ז"א דלזה מהני הכותל שתחת הקנים שאין הגדיים בוקעי' בו וגדולה מזה כ' תה"ד סי' ע"ד בסיד מחוי אע"ג שאין ראוי לקבל דלת של קש מ"מ עם צירוף הכותל הוה חזק וה"נ עם צירוף הכותל אין גדיים בוקעי' תחתיו:
ואמת א' הוא בקהלותינו שהקנה עומד אחורי הכותל חצר בתוך החצר והורה הגאון מו"ה משולם ז"ל לכרוך עליו קנה א' למעלה מהכותל הבולט בתוך המבוי והנה כבר הורה הזקן והנחתיו כמות שהוא אע"פ שיש לפקפק מפני הרואי' כמ"ש בתשו' ר"א מזרחי ומייתי מג"א סי' שס"ב סק"כ ע"ש ויותר הי' נראה להעמיד דף רחב ולחרוץ בו באופן שהקצר ממנו עומד בתוך החצר והרחב בולט למעלה מהכותל לתוך חלל המבוי אלא שלא רציתי לשנות הואיל ונפיק מפומי' דגברא רבא זצ"ל. - וכל זה אנו צריכי' במבוי רחב מעשר אבל אם אינו רחב עשר אמות סגי בשני פסין משהויין והוא שעומדי' בתוך המבוי דוקא ואינם גבוהים ג' מהקרקע ואינם רחוקי' ג"ט מהכותל אבל יען רוב מבואותינו רחובות מעשר צריך צה"פ ומעלתו פלפל ובלבל בזה שלא כדת והנלע"ד כתבתי ויעיי' ברא"ש פרק בכל מערבין סוף סימן ט' ואין להאריך יותר ואחתום בברכה. פ"ב יום ג' ב' דחנוכה תקי"ף לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ: