שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן כב
שלום וכ"ט לי"ע וי"נ הרבני המופלג ומופלא בתורה ויראת ה' כבוד מו"ה מאיר נ"י:
תמול הגיעני נעימות ימינו אודות הצוקר של פסח עיניו לנוכח יביטו בתשו' נוב"י א' סי' גן וח"ב סי' ע"ב שם יביט כי הפודער צוקר אין לאסור במקום שנהגו היתר אע"פ שתחילת עשייתו במדינות שאין יהודי' מצויי' שם אבל טוב ממנו ההוט צוקר אשר נתבשל וכן חשש חימוץ נתבטל בבישול ההוא אך כל זה בנתבשל ונעשה כובעות כובעות ע"י ישראל המשגיח ומכשירו לשם י"ט של פסח אזי אין בו חשש אלא משום מה שהי' תחלת עשייתו באיי הים הרחוקי' ואותו נתבטל בבישול של עכשיו אבל חלילה לקנות אותם הכובעו' שלא נתבשלו לשום פסח דנולדו בהם כמה חששות בבישול של מדינתינו חס לנו מזה ומכיוצא בזה ע"כ לוקחי' במדינתינו מאותן שנעשו בה"ב ובפראג ע"י כתב וחותם הכשר מגאונים דשם המשגיחי' על האומנים עושי המלאכה ואם באותן שבאו בספינה מענגלאטירה למדינתכם ג"כ חותם והכשר מב"ד דשם יאכלו ענוים וישבעו ואם לאו ואפ"ה אוכלי' אותו בערי איטליא אין לי עסק עמהם אבל מעלתו יהי' זהיר מליתן ח"ו הכשר על אלו לסוחרי אונגרין חלילה לו מעון:
והנה הרא"ש בתשובה כ' על שם רבינו יונה היתר על דבש משום שדרכו להפך את כל הבא אליו להעשות דבש וראי' ממור דרור ורא"ש פליג עליו ומבוארים דבריו בפסקיו פ' כיצד מברכי' וטוש"ע ומ"א סי' רי"ו סק"ג והגאון חק יעקב יצא לישע רבינו יונה דמה שהקשה מ"א מדם נעכר ונעשה חלב התם לא נשתנה לדבר המותר כי לפי הס"ד כל חלב אסור משא"כ בשר או קמח שנשתנה לדבש הרי דבש בעלמא מותר הוא והרי נשתנה לדבר המותר ובתר השתא אזלינן אלו דבריו ודברי אלקים חיים המה ובס' מקור חיים כ' שעכ"פ ק' ראשונה דמג"א קשי' מאפרוח ביצת טריפה מה צריך לומר משום דלכי מסרח וכו' תיפוק לי' שנשתנה לדבר המותר לאפרוח אע"כ ליתי' לסברת חק יעקב ואני אומ' דליתי' לדבריו דאדרבה ביצה גופי' הי' להיות מותר דהרי תרנגולת נשתנה לדבר היתר לביצה אלא שגז"ה ציר טריפה אסורה חלבה וביצתה כמוה ויעיי' בחולין ס"ד ובתוס' שם והשתא שנתהפך הביצה ונעשה בשר כשהי' מתחילה פשיטא שאסור וכי אפרוח דבר המותר הוא ממין המותר הוא אבל עכ"פ מבשר טריפה אתי ואפשר שגם הוא יהי' טריפה כמו אמו ואין זה כמו בשר שנעשה דבש ודברי חק יעקב נכונים בסברא וטעם גם מ"ש מג"א שם גבי דבש מאי איכא למימר פי' דלא שייך מיסרח נעלמה ממנו דברי הר"ן פ' אין מעמידין דפוס זולצבאך דף שמ"ו ריש ע"ב וכבר עמד בזה בס' שכה"ג יע"ש:
מ"מ כל זה אינינו אלא בדבש תמרים או דבורי' שהוא לח ונמס ומהפך בטבעו כל המתערב בתוכו אבל בצוקר זה שאנו בו שהוא כמלח ובס' הלק"ט מסתפק אם יוצאי' בו במליחת קרבנות יע"ש לא אאמין שיתהפך המתערב בו להעשות דבש וצוקר כי ע"י בישול אינו מהפך אלא בטבע ועצמותו וזה לא שייך הכא ע"כ הכובעו' הנעשי' במדינתינו בלי שמירה מחמץ חלילה להתירם:
ומה שהקשה מעלתו אש"ס דבכורו' דמייתי מעשרה חריצי חלב דאיכא למידחי לסחורה ומ"ט לא מייתי מקרא שמואל ב' י"ז חמאה ושפות בקר לאכול דברי חכמה הם גם כי יש לדחות דהרי המביאי' הי' נכרי' שוכי בן נחש וברזילי הגלעדי ואפשר גם הי' במחנה דוד משרתי' נכרים והם אכלוהו מיהו שינוי' דחיקא לא משנינן וי"ל ברווחא דצריך להבין אהש"ס דבכורות גופי' דמייתי ממלחמ' והלא אפי' כתלי דחזירי אישתרי כמ"ש רמב"ם רפ"ח ממלכים וצ"ל כתי' ש"ס חולין י"ז ע"א שליל דידהו לא אישתרי והכא מישי שולח לשר האלף ואסור לו ושפיר פריך ש"ס וא"כ לא הומ"ל מעובדא דדהע"ה דהי' שלל דכותי' דהרי מברזילי ושוכי הובא להם והם הי' עיף ורעב במלחמה והותר להם ולק"מ. האמנם רמב"ן ס"ל דלא הותר כתלי דחזירי אלא במלחמת ז' עממי' כמבואר בדבריו פ' מטות בפסוק וכל אשר לא יבוא באש יע"ש סוף דבריו ולדידי' י"ל כמ"ש מתחילה. פ"ב יום ב' ד' אדר שני תקפ"ו לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ