שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן יח
שלום רב להרב המופלא הוותיק מוהר"ר ישעי' כ"ץ נ"י אב"ד דק"ק יאקע יע"א:
לרוב טרדותי היום לא אוכל להאריך נקטה נפשי בקצרה אודת הפרשת חלה בעיסה שמערבין בתוכו ער"ד עפי"ל:
הנה י"ל אין בילה אלא בדבר לח כגון יין ושמן ועי' בתוס' ר"ה י"ג ע"ב ד"ה חוץ וכו' ומדהוצרכו תוס' להכריח דגם במים יש בילה ש"מ דבדם ודבש אין בילה עיי' ר"פ המוציא יין ר"מ במרדכי הלכות חלה משו"ה אין להפריש מיני' ובי' בעיסה שמעורב בו מין הנ"ל מחלה משום אין בילה אלא במה שמפורש היינו יין ושמן ומים ואמנם אנן קיימא לן כהרא"ש הלכות חלה וסמ"ק דלכל דבר לח יש בילה וא"כ קמח בקמח הנבלל בלישה עדיף כיין ושמן ומותר להפריש מיני' ובי' אלא שהתה"ד סי' ק"ץ כ' דהרא"ש נמי לא קאמר אלא קמח בקמח ששניהם דבר לח אבל שאור בקמח בוודאי לא הוה דבר לח דשאור הוא גוש ומגובל אינו מתערב היטיב עם קמח והש"ך העלה דאפ"ה מודה התה"ד אליבא דהרא"ש דהמערב שאור של טבל בעיסה שכבר נפטר מ"מ נעשה כולו טבל דטבל במשהו ומפריש מיני' ובי' ולא נפקא לן מיני' מידי אלא בשאור של גוים בעיסה דאינו נעשה טבל מפני שהוא של גוי ולא שייך משהו ובילה נמי לא שייך בשאור עם קמח ע"כ צריך להפריש ממקום אחר ועיי' חק יעקב סי' ת"ל:
היוצא מזה העושה עיסה משני מיני קמח א' חיוב וא' פטור אפי' אינו חטים מאותו שגוררין זא"ז מ"מ אם יש בה חיוב כשעור חייב בחלה ומפריש מיני' ובי' דקמח בקמח הוי לח בלח ויש בילה וכן הנותן שאור של טבל בעיסה שהופרש עליו כבר מפריש מיני' דנעשה כולו חיוב ע"י השאור אבל שאור של גוי בעיסת חיוב אינו יכול להפריש מיני' ובי' משום דשאור בקמח אין בילה ולפ"ז נ"ל הנך ער"ד עפי"ל שאינן נטחנים ברחים כקמח אלא אחר הבישול נפררים ידוע הוא שאין בלילתם כבלילת שאר קמח בקמח ורחוק הרבה מדמיון יין ושמן ומים וקרוב מאוד לשאור בעיסה ואין תקנה אלא לעשות עיסה קטנה שכולו קמח אפי' כל שהוא ויניחנה סמוך להעיסה הגדולה ויעשה אותו חלה עליו ותל"מ ואחתום בברכה. פ"ב יום ג' ג' כסליו תקע"ו לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ: