שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן ו
שמחת החג בחג לאהובי הרב המופלא הישיש כש"ת מהו' משה ליב נ"י אב"ד דק"ק פיזונג יע"א.
את אשר אותה נפשו היפה לדעת אודות טס כסף של כלי קודש שבולטת בו צורת משה ואהרן וכ' מעלתו אע"ג דברבים ליכא חשדא מ"מ מכוער הדבר כמ"ש ש"ך בי"ד סי' קמ"א, וכתב עוד שצריך לפחות כל החוטם כלו כמ"ש בס' בית לחם יהודה סי' הנ"ל ולא סגי בפחיתות מעט מהחוטם אלו דברי מעלתו:
מ"ש מעלתי דברבים ליכא חשדא. לע"ד הדין עמו בזה הגם דהרי"ף והרמב"ם שניהם ס"ל דאין לחלק בין רבים ליחיד משו"ה השמיטו הך תי' דרבים שאני וכן פסק המחבר בש"ע סי' קמ"א מ"מ נראה בש"ס עיקר כדעת הרא"ש דמייתי דיש מקילין ברבי' דלרי"ף ורמב"ם צ"ל בהא דמייתי בר"ה כ"ה ובע"ז מ"ב, דההוא אנדרטא דהוה בבי כנישתא דשף ויתיב ועיילי בי' רב ולוי ושמואל ואבו' דשמואל וצ"ל דלמסקנא הי' של פרקים וזה דוחק גדול דאינדרטי של מלך שהיה לכבודו יהא עשוי של פרקים, אע"כ לא נאיד הש"ס מהך שינוי כלל דברבים ליכא חשדא ורק מהך דר"ג דרבי' שכיח גבים כרבים דמי' מהך נאיד אבל ברבי' ממש ליכא חשדא:
ולכאורה היה נראה ראיה להרי"ף והרמב"ם מש"ס סוטה נ"ג ע"ב גבי אנו ליה וליה עינינו דמקשה משמע שמע, מאי פריך הא התם ברבי' הוה וליכא חשדא דשתי רשיו' אע"פ ס"ל לסתמא תלמודא דברבי' נמי איכא חשדא, ויש לדחוק ולומר לשיטת הרא"ש דאה"נ הו"מ לשנוי הכי אלא משום אינך לשנא דר"ה וע"ז דלית להו לחלק בין רבים ליחיד מש"ה משני שינוי' אחרינא דה"ק עינינו ליה מיחלות, וס"ל לרא"ש כיון דעכ"פ איפלגי לישנא אי איכא חשדא ברבים או לא אזלינן לקולא בדרבנן וא"כ עכ"פ יודה הרא"ש דללישנא דשל פרקים הוה אמרינן ליה ה"ל כשתי רשיות ומשתקים אותו וזה שיטת הרי"ף א"כ אתי' דברינו לעיל שפיר, אבל לפירש"י דבמילא מילא לא הוה שתי רשיות רק. דמחזי כשוטה ומשתגע ומהא מיירי ש"ס דסוכה ולא משתי רשיות א"כ אינינו ענין לכאן כלל, מ"מ יהיה איך שיהי' נ"ל שיש לסמוך בדרבנן אשיטת הרא"ש ולמימר ברבים ליכא חשדא וכן משמע ממ"ש מג"א סי' רמ"ד סק"ח ע"ש, ומה שק' לי מתודוס איש רומי שהנהיג בני רומי שהיה רבים ואפ"ה חשש לחשדא דקדשים בחוץ הארכתי במקום אחר (עיין חלק או"ח סי' ס') ואין כאן מקומו לקבל אריך:
ומ"ש מעלתו דעכ"פ מכוער הדבר כמ"ש הש"ך בשם רי"ו נראה היינו שלא יעשה כן צורה לכתחלה אבל אם כבר נעשית הצורה אין צריכים לשנות בה דבר להך מ"ד דברבים ליכא חשדא דאל"כ תקשה מכנישתא דשף ויתיב דהוה בה אנדרטי ועיילי בה רב ולוי כנ"ל ולא חיישי לכיעור אע"כ דלכתחלה קאמר מכוער לעשות כן והתם כיון שכבר נעשית עיילי בה רב ולוי ושמואל ואבו' וא"כ בדיעבד אין כאן בית מיחוש:
מ"מ כל זה כתבתי להתלמד במקום אחר אבל הכא השתא לא שייך הך התירא דרבים דהיינו דוקא כעין אנדרטי דקיימי בבי כנישתא תמיד אבל הך טס דס"ת שאינו בבה"כ אלא לקיצין ביום מועד וכל השנה הוא בבית בעליו פשיטא דשייך חשדא, וע"כ צורך הוא לפחות צורתו לאפוקי נפשיה מחשדא דע"ז:
ואמנם שיעור פחיתות הצורה ג"ז נראה פשוט דסגי בקוטע ראש אזנו או ראש חוטמו וכדתנן במשנה פרק ר' ישמעאל כיצד מבטלה קוטע ראש אזנה או ראש חוטמה, ומה שפירש"י בר"ה כ"ה סמי עיני' דדין השחת צורתו נראה דהיה קשה לרש"י מ"ט ציוה לסמות עינו דוקא ולא ראש חוטמו כמוזכר במתניתן ועוד וכי עין רואה יש לה לצורה שיוצדק עליו סמיות עינו, ואפשר עוד דס"ל כהר"ן דעל הטבעות היה מצורה שברקיע שבמדור התחתון ולא שייך בהו עין כלל, ע"כ היה נראה לרש"י דהאי עינו אינו עין רואה, אלא צורתו כמו עינו כעין הבדולח שפרושו צורתו ותוארו כתאר הבדולח ה"נ דכוותי' והך סמי עיני' כמו סמי בריתא מקמי מתניתן שפרושו מחוק הבריתא ה"נ סמי עינו מחוק צורתו והשחתה, ולא ביאר במה ישחתנה כי דבר מבואר במתני' דסגי בראש חוטמו כך היה נ"ל בפשיטו' וכן ראיתי מעשה מרבותי זצ"ל. וכן נהגתי בכמה צורות שעל כלי' שיש לי בתוך ביתי:
אך עתה הנה באתי במגלת ספר שכ' מעלתו בשם ס' בית לחם יהודה שם נאמר שצריך לפתות כל החוטם כולו אותו הספר לא היה נמצא אתי ולא ראיתי מעולם, ואחרי הטורח נמצא בכאן והשאלתי ועיינתי בו, ההוא אמר מס' דנפשי' דוקא בצורה קטנה סגי בסמיא עינא דדין אבל בצורה גדולה בעינן השחתות כל החוטם כדי שיהיה ניכר לעין כל, אלו דברי הבל"י ז"ל, והנה ממתני' הנ"ל דתנן ראש חוטמו לא הוה תיובת' די"ל אה"נ לבטולי ע"ז סגי בכל שהוא ומ"מ להוציא מידי חשדא בעינן שיהיה ניכר לעין כל דאל"ה יחשדוהו אלא מה שחילק בין צורה קטנה לגדולה, הוא דבר שאין הדעת סובלות דיותר ניכר חוטם קטועה בצורה גדולה מבצורה קטנה ומה שהביאו לזה הוא מדאמר סמי עיני' דדין משמע דסגי בסימות עין, לא עיין בפירש"י הנ"ל דהיינו השחתת הצורה כולה, וא"כ י"ל בין צורה גדולה ובין צורה קטנה לעולם בעינן השחתת כל הצורה כולה:
איברא לדינא כיון שלא נזכר ס' זו בשום פוסק ראשון או אחרון רק הוא המציא כן בלי שום ראיה כלל נ"ל להקל ובשגם כי צורת אלו ידועים הם שאינם נעבדים כי אעפ"י שעובדים לצורת אדם מ"מ בצורות כאלו שמלובשים במלבושים המראים שהוא משה ואהרן ידוע הוא שאינם עשוים לע"ז ועוד הרי כ' הרמב"ן ור"ן ומביאו ב"י דאכלים מבוזים ליכא תשדא והטעם כיון שאין דרכן לעבוד לצורות שבאותו הכלי, וה"נ האי טס המקודש לס"ת ה"ל לגבי ע"ז ככלי מבוזה שאין דרך לעבוד צורה שבטס הלז, ולא דמי לאנדרטי שבבי כנישתא דהתם דרך לעובדי ע"ז להעמיד צורה בבית תפלתם ולהשתחוות להו ואיכא חשדא, משא"כ צורה שע"ג כלי והחלוק מבואר, ואע"ג שמשום שאנו מדמים לא נעשה מעשה לקולא ולמיעבד טצדקי לעבור על דברי חז"ל להמציא סברת הכרס להקל ופוק חזי כמה כרכורי' כרכרו בתוס' יומא נ"ז ע"א על הצורות שבמחזורים ועיי' בשלטי גבורים דע"ז וא"כ אין להקל כלל ועכ"פ יקטע ראש חוטמו אבל הבו דלא להוסיף להחמיר לפחות כל החוטם ולפוחסו וחוששני לו עוד מחטאת נותץ אבן מבה"כנ דאסור נמו נותץ אבן ממזבח ובהמ"ק משום לא תעשון כן לה' אלקיך ואע"ג דכ' מג"א סס"י קנ"ב בשם תשוב' מהר"ם פאדווע דוקא במחובר שייך הא ולא בתלוש זה א"א לפרש כפשוטו כדמוכח בש"ס מכות כ"ב ע"א בשבשלו בעצי הקדש דלוקה משום לא תעשון כן לה' אלקיכם מבואר להדיא דאפי' בתלוש שייך הא:
אבל המעיין בפנים במהרמ"פ יראה ויבין כוונתו ז"ל דהתם מיירי מי שרוצה להסיר הספסלים והכלים מבה"כ דלא עבר משום לא תעשון כן משום דאינו נותץ אבן מהמחובר רק נוטל ממנו הכלים התלושים לא דמי לנותץ אבן ממזבח אבל אה"נ אי הי' שובר הספסלים התלושים הי' עובר על לא תעשון כן אלא התם אינו מבטל שום דבר ממתכונתו רק שמסיר הכלים התלושים מבהכ"נ וע"ז יפה כ' מ"ש ומג"א קיצר במקום שהיה לו להאריך. (ועיין ח"ס חלק או"ת סי' ל"ב.)
ואפי' אם הטס איננו מקודש לשמים רק שהוא של בעליו ומשאילו לנוי לס"ת מ"מ אין למהר להפחית הצורה ולהשחית מאיש מראהו לא תואר ולא הדר משום הקריבהו נא לפחתך בפחס"ך כשיפחסו בפניו וצורתו ע"כ שב וא"ת עדיף, ודי לקטוע ראש חוטמו המפורש במתניתן הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי פ"ב ערב סוכות תקעא"ל משה"ק סופר מפפד"מ: