שו"ת חתם סופר/יורה דעה/שנו
שלום וכל טב לרב טב וכו':
יקרתו הגיעני ענין הויכוח אם יש י"ג עקרים או ג' כהר"י אלבו לא ידעתי שום נפקותא כ"א קריאת שם בלבד ולדעת המקובלים אין כאן עיקר כי כל קוצים של תורה הם עיקרים מה בין זה לזה:
אך העירני תלמידי הרב הגאון מו"ה מאיר אב"ד דק"ק אונגוואר נ"י בתפלת רב תביומי המוזכרת בשל"ה שער האותיות אות א' דף ס' ע"א שם נאמר "עם יושר עיקרם שלש עשרה" יע"ש משמע שקבלה קדמוניות מימי רב טביומי שיש י"ג עקרים. אך א"א לי בשום אופן להאמין שתהיה גאולתינו א' מעיקרי הדת ושאם יפול היסוד תפול החומה חלילה - ושנאמר אלו היה ח"ו חטאינו גורמים שיגרש אותנו גירוש עולם וכדס"ל לר"ע בעשרת השבטים שהם נדחים לעולם המפני זה רשאים הם לפרוק עול מלכות שמים או לשנות קוצו של יו"ד אפילו מדברי רבנן חלילה אנחנו לא נעבוד ה' לאכול פרי הארץ ולשבוע מטובה לעשות רצונך אלקי חפצתי - ועכ"פ ועל כל אופן עבדי ה' אנחנו יעשה עמנו כרצונו וחפצו ואין זה עיקר ולא יסוד לבנות עליו שום בנין אך כיון שעיקר יסוד הכל להאמין בתורה ובנביאים ושם נאמר גאולתינו האחרונה בפ' נצבים ובפ' האזינו כמ"ש רמב"ן שם והרבה מזה בדברי נביאים א"כ מי שמפקפק על הגאולה הלז הרי כופר בעיקר האמנת התורה התורה והנביאים:
והנה ר' הלל בפ' חלק צ"ט ע"א אמר אין משיח לישראל פירש"י אלא הקב"ה בעצמו יגאלם בלי שליח ופי' זה מוכרח הוא דאל"ה אדמקשה ליה רב יוסף מעני רוכב על החמור דיש לדחות דקאי על נחמי' כמ"ש רמב"ן סוף פי' שיר השירים ולא דחאו מדברי זכרי' שיצאו מים חיים מבית ה' וראיה זו כ' הראב"ע סוף זכרי' ע"ש אע"כ מזה אין ראיה דודאי גם לר' הלל יש גאולה אלא שאין משיח מלך וגם בזה לית הלכתא כוותיה והאומר אין משיח וקים ליה כרבי הלל הרי הוא כופר בכלל התורה דכיילי אחרי רבים להטות כיון שרבו עליו מחכמי ישראל ואמרו דלא כוותיה שוב אין אין אדם ראוי להמשך אחריו כמו ע"ד משל במקומו של ר"א היו כורתים עצים לעשות פחמין לעשות ברזל לצורך מילה ואחר דאיפסקא הלכתא ע"פ רבי' מחכמי ישראל דלא כוותיה העושה כן בשבת בעדים והתראה סקול יסקל ולא מצי למימר קים לי כר"א. והא דתניא במסכת עדיות למה נישנו דברי היחיד עיין שם מילתא אחריתי כמובן ואין להאריך ועל כל פנים הגאולה וביאת המשיח איננה עיקר אבל מי שאינו מודה בו כופר בעיקר של האמנת התורה ודברי הנביאים: ויש ויש לי לעורר בדבר אחד הנה אין לנו בכל התורה שום דבר שאין אנחנו בעצמנו עידי ראיה חוץ מפ' בלעם כי כל מופת מצרים מדבר את הכל ראו עינינו ונעשו לפני ס' רבוא ולא נשאר אחד מכל ישראל בחוץ שלא ראה חוץ למ"ד יתרו אחר מ"ת בא נשארו בני משה מבחוץ זולת זה לא נשאר אחד שלא ראה בעיניו ואין האבות מנחילים שקר לבניהם וה"ל כאלו ראינו בעינינו ואפי' חידוש עולם ומעשה נחש בג"ע והמבול והפלגה כבר כתב רמב"ן בס' דרשות הרמב"ן הרי אדם הראשון ראה עצמו יחידי בלי אב ואם ומעשה ג"ע וגירושו והוא דיבר פה אל פה עם שם בן נח רבו של יעקב אבינו ע"ה כי בן חמשים היה יעקב כשמת שם וקיבל ממנו כל הנ"ל עם מעשה מבול והפלגה והוא סיפר לבניו ועמרם שמע מלוי ואמר לבניו משה ואהרן וכל הדור ההוא קבלו כן מאבותיהם ובבל הדורות כל הנעשה לזקן זקנים הרי הוא כאלו נעשה בפניהם ממש וא"א להכחיש זהו במעשיות וספורי תורה:
ואמנם כל סידורי מצות נ"ל כשגעון מי שיאמר שבא' מדורות קם א' והמציא להניח תפילין ויצא בקרן א' על מצחו והטעה העולם לומר זהו טוטפת האמור בקרא הלא ירגמוהו העם ויאמרו זה לא שמענו ולא ראינו מאבותינו מיום עמדנו על הר סיני ועמנו מרע"ה ואחריו יב"נ וזקנים ונביאים מי ימלא לבו לחדש דבר וכן בענין סוכה וד' מינים וכל מעשה קרבנות מי יכול לשנות הדבר בענין הנהוג בכל יום ויום לפני זקנים ונביאים אם לא כך ראינו בעינינו ממרע"ה ותלמידיו ותלמידי תלמידיו עד היום הזה ויסכר פי דוברי שקר הקראים הרעים מ"ש שאירע בימי שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי תמק לשונם בחכם כלה ענן וילך יורד שאול לא יעלה:
נחזור להנ"ל כל התורה כולה ראינו בעינינו חוץ מפ' בלעם מי הגיד לנו מה היה בין מלך מואב ובין קוסם אחד בלעם שבא אליו אל ארצו ולמה בא ומי הביאו ומי ידע שבנה מזבחות ושרצה לקלל ונהפך לברכה מי בא בסודם וישראל היו שרוים במדבר ואם הם עמדו בארץ מואב בראש הפסגה וראו למטה אל המדבר למרחוק מאין ידעו יושבי מדבר שמביטים עליהם מראש ההר הזה ושמנחשים עליהם ואפי' משרע"ה לא ידע ורק מפה הקב"ה ית"ש נכתבו הדברים והנביא צווח זכר נא מה יעץ בל' וגו' והנה המאמין בכל התורה ובמצותיה רק מסתפק בפ' בלעם הרי הוא כופר בה' אלקינו ה' אחד ולא יאמר אדם שפ' בלעם היא עיקר מעיקרי התורה שבנו עליו בנין ומ"מ הכופר בה כופר בעיקר וה"ה ומכ"ש בגאולה האחרונה המפורשה מפי ה' למרע"ה אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' וכפר אדמתו עמו וכיוצא בו. - ה' הטוב והמטיב ייטיב לנו ויורנו מארחותיו, ונלכה בדרכיו, ונהיה ממבורכיו, לשמור תורותיו וחוקותיו, נעלה לציון ברננים, ודבר אלקינו נשמע פנים אל פנים: פ"ב כאור בקר ליום ג' יוד למב"י תקצ"ו לפ"ק: מש"הק סופר מפפ"דמ: