שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן שנה
שאלוני אשה שמת בעלה ונשאת לאחר ואחר כך ליקטו עצמות בעלה הראשון אם מחויבת להתאבל ביום ליקוט עצמותיו של בעלה הראשון דקיי"ל כל שמתאבלים עליו במיתתו מתאבל ביום לקוט עצמות ועיין בטוש"ע י"ד סי' ת"ג ועיין ש"ך סי' שע"ה סק"ח:
נלפע"ד דלא שפיר דמי למיעבד הכי ואפי' גוף האבילות כגון מי שמת ונתיאשו לקוברו אחר שכבר נשאת לאחר עיין סי' שע"ה סעיף ו' אפשר שאינה מתאבלת עליו עיקר האבילות ומכ"ש יום ליקוט עצמות משום דנשואין שני' מפקיעי' קורבת הראשון לגמרי ומנא אמינא לה מהא דאי' בת"כ דמייתי רי"ף ורא"ש ריש הלכות טומאת כהנים דמדכתיב אחותו הקרובה אליו מרבינן אחותו ארוסה דעדיין קרובה אליו אבל אשר היתה לאיש מפקיע קורבת האח ובטומאת אשתו כתיב לשארו הקרוב אליו למעוטי ארוסה שעדיין אינה קרובה אליו עד שתנשא לו נמצא ק"ו השתא קורבה שבתולדה כגון אחות לאח מופקע על ידי נישואין קורבה של אשה לבעלה שהנישואין גרמו אינו דין שתפקע על ידי נישואין לשני נישואין קרבו נישואין רחקו ודומה זה כעין ר"פ המגרש פקעו קידושי הראשון וגמרו קידושי שני שאף על פי שהגירושין או המיתה לא הפקיע קדושי' הראשונים לגמרי הנישואין השנייה מפקיעים לגמרי ושוב אינה קרובה לבעלה וה"נ דכוותיה:
וממילא שאינו ראוי להראות אבילות על בעל הראשון בפני בעלה השני כדתניא במס' מ"ק כ"א ע"ב מתה אשתו ונשא אשה אחרת אינו רשאי לכנוס לביתו לדבר עמו תנחומים ופירש"י משום חלישת דעת דאשה אחרונה וע"ש תוס' ד"ה מתה אשתו וכו' והדברים ק"ו מה התם דעביד איניש דנסיב ב' נשים ומתאבל על א' בפני השני' מ"מ כשנכנסה זו תחת זו ה"ל חלישת דעת אם יתנחם על הראשונה כ"ש אשה בפני בעלה השני שלא תתאבל על הראשון ודרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום:
משה"ק סופר מפפ"דמ: