שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן שנב
נידון אבל כהן בשבת במקום שאין שם כהן אחר כ' רמ"א בי"ד סי' ת' דמותר להעלותו והוא מהגמיי' פ"ד מהל' אבל ושם נאמר דמהר"מ מר"ב כ' טוב שיצא מב"הכנ קודם שיקראו לתורה והרמ"א השמיט זה משמע דלא ס"ל הכי.
וז"ל מהרי"ל בהל' קריאת התורה אבל קורי' לתורה בחול אבל לא בשבת דאז נראה כאלו היה לו מעמד קבוע וצריך לנהוג בו דברים שבצינעא עכ"ל ודבריו האחרונים אינם מובנים ודבריו הראשונים פי' הב"ח בי"ד סי' שפ"ד דס"ל דבחול לא הוה פריצות באבילות כ"כ דליכא פרהסי' אבל בשבת דאיכא רבים בב"הכנ הוה פרהסי' ופריצות באבילות ואנו מחוייבים לנהוג בו אי' בדברי תורה משום דברים שבצינעא ע"כ לא יקראוהו לתורה בשבת ע"ש והנה מהרי"ל מיירי במי שאינו כהן שאם לא נקראוהו לתורה לא יהיה אבילות פרהסיא ואם נקראהו נזלזל בדברים שבצינעא ע"כ במקום פרהסי' היינו בשבת אסור לקרותו ובחול מותר לקרותו ואמנם לא ידעתי שום טעם למה יהיה מותר לקרותו בחול כיון שאיננו כהן ואין הצבור צריכים לו ובאמת הוא דעת יחידי בענין זה ולא קיי"ל ולא כוותי' בחול ועוד אני אומר הא דסתם דבחול לא הוה פרהסי' אע"ג דר"ת ס"ל והכי קיי"ל דלגבי דידן דרוב העולם אינם טרודים במלאכתם והולכים לבה"כנ בב' וה' ה"ל פרהסיא כמ"ש תוס' בשמו פ' הניזקין וכתבו ד"מ בא"ח סי' קל"ה וקיי"ל הכי שאין הכהן רשאי למחול לישראל לעלותו במקומו בב' וה' משום דאתי לאנצוי' כמו בשבת בזמן התלמוד וא"כ איך פשיטא למהרי"ל דבחול ליכא פרהסי' אלא כיון דאבל בלא"ה אינו יוצא מפתח ביתו בימי החול רק מקבץ מנין בביתו תו לא הוה פרהסיא וא"כ לפ"ז מ"ש בשבת אסור היינו מסתמא הוא בב"הכנ אבל אה"נ כשמקבץ מנין ביתו בשבת דינו כחול לענין זה:
והנה בטי"ד סי' שפ"ד מייתי הרי"ץ גיאות ס"ל דאבל כהן לא יעלה לתורה דהרי יכול לעלות ישראל במקומו וכ"ש ת"ח דהרי רב קרי בכהני ורמב"ן כ' וכיון שאין אבל הולך לב"הכנ כ"ש שאינו עומד וקורא ואין כאן משום דרכי שלום עכ"ל וצ"ל דפשיטא לי' לרמב"ן דבשבת צריך לעלות לתורה משום דא"כ הוה אבילות פרהסי' וע"כ לא מיירי הרי"ץ גיאות אלא בחול משו"ה השיב עליו דבחול בלאה"נ אינו יוצא מפתח ביתו ולא עלה על דעת הרמב"ן דמיירי מקיבוץ בעשרה בביתו בחול דלפנים בישראל לא היו נוהגים כן אלא האבל התפלל ביחידות כל ז' ומשו"ה תקנו לו כל הקדישים בשבת כיון שלא בא לב"הכנ כל ז' יום ולא אמר קדיש וכן משמע בכל הראשונים ולפ"ז הרי"ץ גיאות ס"ל דאסור לעלות בשבת ומיירי בשבת ופליג אהר"י א"ז שבהגהת מיי' הנ"ל דמחייב להעלותו לתורה ונ"ל משו"ה מהר"מ מר"ב אע"ג דנ"ל עיקר כהא"ז ורמב"ן הנ"ל שמותר להעלותו בשבת מ"מ לצאת ידי הרי"ץ גיאות דפליג כתב שטוב שיצא מב"הכנ בשעה שקוראים לתורה:
ונ"ל דס"ל לרמ"א למעט במחלוקות עדיף ונימא גם למהרי"ץ מותר להעלותו אלא אולי במקומו של מהרי"ץ היה מקבץ מנין בחול וכמ"ש גם הב"ח וקצת מוכרח הוא דאלת"ה היכי פשיטא לי' למוקמי בכהני הא פשיטא דאסור דוקא רב ור"ה דכהני חשיבי דא"י מיכף כייפי לי' אבל לא זולת אע"כ בחול איירי ובקיבוץ מנין בביתו עיין טא"ח סי' קל"ה וא"כ אין כאן מחלוקות ואין צריך להוציא כהן מב"הכנ בשבת ויעלה לתורה ואפי' אי אינו הולך לב"הכנ אלא מתפלל בעשרה בביתו מ"מ בשבת דאיתא בהדי' בש"ס דלא ליקרי ישראל בכהני דאתי לאינצוי לא פלוג רבנן ולא דמי למ"ש לעיל דלענין דינו של מהרי"ל הוה שבת כחול לענין זה במקבץ עשרה בביתו מ"מ מה שמפורש בהדי' בש"ס אין לנו לבדות חילוקים מלבינו ע"כ סתם רמ"א דבשבת יקרא כהן ולא יצא מב"הכנ דהיציאה גופי' כעין פרהסיא היא ובסי' שפ"ד דמיירי בחול שתיק רמ"א כמ"ש ש"כ שם:
ומ"מ פשוט במקום דכהן רגיל לצאת מב"הכנ כדי לקרוא ישראל עבורו א"כ גם כשהוא אבל ליכא אבילות פרהסיא כולי האי אם יוצא מב"הכנ ומ"מ אם אינו יוצא וקורים אותו אין בכך כלום הנלע"ד כתבתי:
פ"ב יום ד' ח' כסליו תקצ"ד לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: