שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן שלה
שוכ"ט לי"נ ורב חביבי ה"ה הרב הגאון המא"הג המפורסם החרוץ המופלג כש"ת מהו' מאיר ני' אב"ד ור"מ דק"ק יארמוט יע"א:
יקרתו הגיעני ונפשו היפה בשאלתו נידן חומות בית הקברות שנהרסה ובנו אחרת טובה הימנה תחתי' אם מותרים הצבור זט"ה במא"ה לבנות מהאבנים הישנים בית שער לכניסת בית החולאים ומלון אורחים ומקום אסיפת קרואי מועד אנשי ח"ק ונסתפק לפי מה שנוהגים להחמיר במצבת הקברים כמבואר בהגה' ש"ע סי' שס"ד והוא עפ"י הג"א פרק אין מגלחין דמייתי הרב"י שם ובט"ז ושם נאמר כל שנעשה לכבוד המת והחומה נעשה נמי לכבוד המתים לשמירתם שלא ישלטו בהם זרים א"ד לא נאסר אלא קבר שגוף המת נקבר בו אבל משמש רחוק כחומה לא ועוד שנעשה לחיים ולמתים דגם החיים מתלוננים בצלה ומבואר בירושלמי דמגילה פ' בני העיר כל שנעשה לחיים ולמתים אינו נאסר ומייתי בתשו' רשב"א סי' רצ"ו ועוד דקיימא לן דמותר לעשות מלאכה בכלי חפירת קברים מרצון הגזברים והוא מתשו' רשב"א סי' צ"ו ומשמע ליה לפר"מ דמדינא התירו רשב"א ולא משום לב גבאים אתנו עלי' בתחלת קנייתם וה"נ לא עדיף חומה מכלי חפירה אלו דברי פר"מ ודפח"ח ושאלת חכם חצי תשובה:
ואומר נ"ל פשוט להתיר מכמה טעמים מטעמים הנ"ל ולבר מן דין כאשר יבואר אי"ה עוד וכדמות ראיה מדברי אגדה ברכות י"ח בהאי חסיד שהקניטתו אשתו ולן בב"הק עד ששמע רוחות מספרים זע"ז וק' וכי לא היה לו מקום להתלונן בשדה וברחוב עד שלן בב"הק שהוא מעשה שוטים או מכשפים וע"כ צ"ל שלא היה משומר מלסטים וחיות כ"א לחסות בצל חומת ב"הק וק' הא אסורה בהנאה בשלמא הא ל"ק הא בלא"ה אין ישנים בב"הק כמו בקדושת ב"הכנ כמ"ש רמב"ם מתוספתא דמגלה עיין פי"ד מאבל והיינו אפילו שלא ע"ג קבר אלא מקום שהוקצה לב"הק לרבים נאסר כקדושת ב"הכנ וביאר דבר זה יפה באורך בש"ג פ' נגמר הדין והסברא נותן כך דכל שהוקצה למצותו להתפלל בתוכו או ללמוד בתוכו או לקבור בתוכו הכל הוקצה למצותו ואין ניאותי' בהם וא"כ האיך הותר להחסיד ללון שם י"ל חכמים ותלמידי' שרי כמו דשרי בב"הכנ לאכול ולשתות ולטייל משום דכבוד וצורך תורה עדיף מב"הכנ וב"הק ולק"מ אבל אי חומת ב"הק אסור בהנאה מטעם משמש מת ק' אע"כ מוכח מזה דאין אי' בחומו' ב"הק אך מ"ש פר"מ דאפשר דלא נאסר אלא משמשים הקרובים לגופו של מת כגון קברו ומצבתו למאן דאוסר מצבן אבל משמשי' רחוקים לא ומפני כן כ' נמי פר"מ שנתלה בלשון הג"א שכ' כל מה שנעשה לכבוד מת וכו' כאלו יש ספיק' או פלוגתא במשמשי מת שיאסר ומי יחלוק. נבאר הענין בעזה"י:
הנה בסנהדרין מ"ז ע"ב ילפי' משמשי מת ממשמשי ע"ז שם מעבדו שם הגוים דקאי אהמשמשי' ובמשמשי ע"ז אפילו משמשי דמשמשי כמ"ש פר"מ מסכינא דפסק בי' גווזא בחולין ח' ע"ב ויעיין פרש"י סוכה ל"א ע"ב לולב של ע"ז ששמשו לפניו לכבד בו הקרקע ואינו אלא תשמישי של כבוד וה"ה למשמשי מת ואין חילוק בין קבר שנקבר בו לחפירה שחפרוהו הקבר והא דילפי' מדברי קבלה מקבר בני העם היינו קולא ילפי' דלא נאסר אפי' מחובר ובאמת לרבא דיליף משמשים ממשמשים דוקא ל"צ קרא דקבר בני העם דהא בהאי קרא כתי' אשר עבדו שם הגוים אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם א"כ כי היכי דיליף שם שם לאסור משמשי' נילף נמי שם שם להתיר מחובר אך שמואל דמייתי מקבר בני העם אולי ס"ל בהא כאביי דילפי' אורחי' מאורחי' היינו מעגלה ערופה דאפי' נאמר שמואל ס"ל הזמנה לאו מלתא היא עיין סוכה ט' ע"א ובמלחמו' ה' שם מ"מ אפשר דיליף מעגלה ערופה רק ס"ל ע"ע עריפתה אוסרתה ולעולם הזמנה לאו מילתא היא ומדיליף מע"ע שם שם נימא נילף מנחל איתן דהרי כתי' וערפו שם העגלה בנחל והוא מחובר ונאסרה ע"כ הוצרך למילף מקבר בני העם דנהי דנחל איתן שהוא הקדושה עצמה נאסרה במחובר מטעם שיבואר אי"ה מ"מ קבר שהוא רק משמשי לא נאסר במחובר:
ובע"ז נ"ח הקשה הריטב"א הא בע"ז אמרי' אע"פ שהמשתחוה לא אסר' מ"מ חפר בה בורות שיחין ומערו' אוסר אפי' הקרקע א"כ קבר נמי הרי החפירה משוי לי' תלוש לקרקע עולם שבו ותי' בע"ז הוא דגמרא גמירי' ליה בהכי ולא במת ודוחק גדול וגם לכאור' תלוי בדון מינה ומינה כמובן ע"כ נלע"ד הא דע"י מעש' נאס' מחובר נילף מנחל איתן שע"י מעשה שנעשה בתוכה או קבורת הע"ע או העריפה עצמה הוה מעשה עי"ז נאסרה קרקע עולם ה"נ הרים אלהיהם אך זה דוקא בע"ז עצמה כמו נחל איתן שהוא קדושה עצמה ואינה משמשת לע"ע כי שניהם יחד הוה מעשה המצוה והכפרה ולא נילף מיניה אלא החופר בהר ושוב השתחוה לו אבל קבר שהוא משמש למת לא נילף מיני' דאע"ג דחופרים בו מ"מ קרקע עולם לא נאסר וזה נילף מדברי קבר בני העם:
ואמנם בטור יו"ד סי' שס"ד מייתי דרבינו ישעיה ס"ל דעפר הנתלש עכ"פ הוה כתלוש ולבסוף חברו ולכאורה הדעת נותן כן ואמנם הטור פליג מדלא משכח בש"ס פירוקא אלא קבר בנין ולא משני בשהחזירו העפר הנתלש וכ' הרב"י שכן דעת רי"ף ורמב"ם ורא"ש וכ' הב"ח שכן משמע מיתור לשון הרי"ף וכן העתיק הרא"ש אבל קבורה דחפירה דליכא עלי' בנין וכו' משמע כנ"ל אבל מרמב"ם לא משמע מידי ולכאורה היה נראה אף על פי שמסברא נראה דברי רבינו ישעי' נכונים מ"מ ראי' הטור מש"ס מוכרחת מדדחיק בקבר בנין ולא מוקי בשהחזיר עפרו לתוכו אבל ר' ישעי' נראה דס"ל דלפנים בימי התלמוד כשהיו חופרים כוכי' בעובי הקרקע והיו כותלים ותחתי' וגבה הכל מיניה וביה לא נהגו להחזיר עפר החפירה לתוכו ולא ע"ג ועיין רשב"ם ס"פ המוכר פירות ותראה כן ומשו"ה לא משני הכי אך הרמב"ם פ"ד מאבל הלכה ד' כ' להדי' שגם בחפירת כוכים מחזירים העפר והאבנים על פניו א"כ נשאר הכרח הטור דלא כרבי' ישעי' וא"ש שכ' הב"י גם הרמב"ם כרי"ף ורא"ש:
כתבתי זה מפני שזה ימים רבים נצטערתי בפשיטות ש"ס שם דמייתי ממרחק קושי' מברייתא ולא מייתי מהאי קרא גופי' קבר בני העם דתוס' בע"ז נדחקו דמיירי בקבר בנין ע"ש ס"ב ע"ב ד"ה לקלינהו וכו' וא"כ המקשן דמקשה מברייתא ולא אסיק אדעתיה קבר בנין אמאי לא הקשה מקרא גופיה מיהו לרבינו ישעי' י"ל קרא דחיק דמיירי בקבר כעין דידן שמחזיר העפר עליו אבל ברייתא שהיה בימי התנאי' אנהו ידעי דלא נהגי בימיהם כך אבל להטור ק' וצל"ע:
היוצא מהנ"ל לא ידעתי שום היתר לכלי חפירה אלא מטעם שכ' רשב"א בתשובה סי' צ"ו כיון ששייכים לציבור הו"ל כאלו התנו עליהם ועפ"י מ"ש להדי' סי' רצ"ו בגדולה מזו אפי' מה שמניחים על המת עצמו ה"ל לב צבור מתנה עליהם וא"כ י"ל חומות ב"הק אשר לן בו החסיד ע"ה היה של רבים וכאלו אתנו עלי' מעיקרא ועוד כמ"ש פרמ"כ דנעשית לחיים ג"כ וכירושלמי פ' בני העיר ועוד י"ל דלא נעשה החומה משמש כלל דהקבר גופי' הוה כבית שמעמידים בו ע"ז ומקריבי' בו ומתפללי' בו והוה כעין פנים בקודש אבל חומה שאינה אלא לשמירה לא נתקדשה ואבני ירושלים לא אתינן עלה מפני שהוא שומר למקדש ולאוכלי קדשים אלא מפני שניבני' ממעות שירי הלשכה ומאן דפליג וס"ל ירושלים לא קדוש כ' תוס' רי"ד הטעם דס"ל דאין בונין משירי הלשכה אלא ממעות חולין אבל לא מצינו שתהי' חומה העשוי' לשמירה להציל מנזק שתהיה משמשי' ותאסר דכל שלא מצינו במקדש לא נאסר במת ומה"ט נרא' לי בסי' שס"ח בעשבים הגדלים על הקרקע תלוש ולבסוף חברו אפשר הוה כגדולי קדשי מזבח דאינם אסורים וכמדומה שכבר דברנו מזה פא"פ:
בהא סלקינין לפע"ד אין כאן בית מיחוש ויכולים הגבאים שהם כמו זט"ה לשנותה ולבנות האבני' והלבנים לבנין אחר הצריך לצבור ואם דעתו מסכמת גם אני מסכים הכ"ד א"נ לנצח דש"ת: פ"ב כאור בקר ליום ד' ט"ז תמוז תקצ"ד לפ"ק:
משה"ק סופר מפפ"דמ: