שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן שלב
שלום וכ"ט לידידי הרב המא"הג החרוץ המופלג ומפורסם כש"ת מהו' בער ני' אב"ד דק"ק אייבשיטץ יע"א:
יקרתו הגיעני פה בקרית חוצות בעסקי ברפואות ונפשו היפה בשאלתו על דבר בית הקברות שבעירו רגילים לקבור להניח הראש לצפון ורגליו לדרום ופתח שער הכניסה להקברות הוא לדרום ומחמת דוחק המקום שנתמלא פה אל פה רוצה לשנות להתחיל שורה אחרת ממזרח למערב הראש למזרח ורגלים למערב אם יש קפידא ולשנות מהרגיל. יפה כ' פר"מ דמסוגיא דב"ב ק"ב מבואר שלא היו מקפידים בצדדים שהרי חפרו כוכין לאורך ולרוחב המערה כמבואר בסוגיא אלא שמצא בסוף ס' א' נקרא ס' החיים שם כ' לקבור מצפון לדרום ולא כ' שום טעם והוא נגד הש"ס הנ"ל אלו דברי פר"מ גם בעיני יפלא מאין הרגילות לקבוע תחומין ורוחו' בקבורת מתי' ובק"ק פ"ב קוברים ראש למערב ורגלים למזרח ומ"מ הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם וכל דבר שב"ד של מטה מוסרים נפשם עליו הקב"ה מאיר עיניהם הנה מרגלא בפומא דאנשי דקוברים הרגלים נגד פתח שער כניסה ויציאה לרמוז האמונה בתחיית המתים שעתיד לעמוד מקברו ולצאת דרך שער והוא כענין שכתבו הפוסקים להלביש בתכריכים יפים לרמוז שעתיד לעמוד במלבושיו ה"נ דכוותי' והנה טעם זה מופרך קצת דהא מתי ח"ל מתגלגלים תחת מחילות ולא יצאו השערה ורגיל אני לומר שע"כ תיקנו בברכת אהבה לומר ותוליכנו קוממיות לארצנו לאפוקי לאחר מיתה ע"י גלגול אלא בחיים קוממיות דלאחר המיתה בזמן התחי' יבוא ג"כ לשם אבל לא קוממיות כ"א מתחת המחילה ואם כן האי טעמא בורכא הוא ומ"מ רמז אמונה אית בה והנה כשאנו רוצים לנסוע לא"הק ממדינתינו שאנחנו מפוזרים באיירפוא יש לפנינו ב' דרכים או נסוע מצפון לדרום עד הים האמצעי ומשם הופך פניו למזרח לא"י או נוסע ממערב למזרח לקונסטאנדי"א ומשם הופך פניו לדרום ובא לא"י וע"כ בתפלתינו אנו הופכים פנים מזרחית דרומית כמבואר בש"ע א"ח סי' צ"ד ובט"ז סק"ב וע"כ נכון לקבור או ראשו לצפון ורגלים לדרום שיתגלגלו דרך דרום ונמ"ש בס' החיים הנ"ל או ראשו למערב ורגליו למזרח שיתגלגל דרך מזרח כנלע"ד והשתא לפ"ז לק"מ מש"ס דמיירי בא"י דמתים קמים עומדים לע"ל ובמקומם יעמדו על רגליהם ע"כ אין קפידא ברוחו' מה שאין כן בח"ל וא"ש והשתא אם רוצים בני עירו להשכיב ראש למערב ורגליו למזרח הרי כמו ראש לצפון ורגלים למזרח ורק משום שינוי רגילות לכאורה יש להוכיח דאין קפידא כל כך מדאמרי' שלהי נזיר כדרכו לאפוקי ראשו בין ברכיו ע"ש והוא דבר רחוק שיהי' ראשו מושכב בין ברכיו אפי' בגוי ומ"ט לא קאמר כדרכו לאפוקי מונח שלא כדרך הרגילות שכ' תוס' ב"ב ק"ה ע"א ד"ה בודק וכו' יע"ש ולמהרש"א משמע גם הרשב"ם סובר דהי' להם רגילות בכך אלא דמיירי שלא השגיחו איך הי' מושכב ואם כן קשה מאי טעמא לא אמרו כדרכו למעוטי שמצאוהו מושכב שלא כדרך הרגילות אע"כ יכולים לשנות מהרגילות ונהי מכל מקום כיון דרוב רגילים ומשו"ה אם אינו מושכב כמורגל אינו צריך לבדוק כ' אמות להלן משום דתולין ברוב אבל עכ"פ צריך ליטול כדי תפיסה ומש"ה מוקי ליה בראשו בין ברכיו שאז אפי' כדי תפיסה אינו צריך ליטול אם כן מוכח מזה בדבר שאין בו קפידא כל כך יכולים לשנות מן הרגילות והשתא אם יכולים להשכיב ראש למערב ורגלים למזרח דאז אין קפידא בעיקר המנהג כמ"ש משום שינוי רגילות ליכא לפע"ד ומה טוב אם אפשר שיפתחו עוד שער א' לצד שכנגד רגלי הקבורים לקיים מנהג הנ"ל כאמור ואם גם זה א"א לקבור ראש למערב פשיטא דהכל מותר ואין דנין אפשר משא"א וגדולה מזו בש"ך סי' שס"ב סק"ד ומה נעשה ועונותינו גורמים שהעולם צר לנו לחיים ולמתים עד ירחיב ה' לנו ופרינו בארץ בב"א:
יערגן כאור בקר ליו' ה' ה' אלול תקצה"ל: משה"ק סופר מפפ"דמ: