שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן שי
יחי ה' אלקיו עמו ויעל הגבה למעלה על התורה ועל העבודה תמה ויראה בנויות ברמה ה"ה ידידי הרב הגדול המופלג החרוץ ושנון כש"ת מהו' יחזקאל סג"ל ני':
יקרת מכתבו מפז רב קבלתי על נכון ומה דשאילנא קדמיכון במי שנתן במתנה לגוי חלק בפרתו שלא ביכרה ומשך הפרה ולא הקנה לו ישראל מקום בחצירו אם יש לסמוך אמ"ש תוס' בע"ז ע"א ע"א ד"ה פרדשנא וכו' דבמציאה ומתנה לכ"ע גוי קונה במשיכה וכ' מעלתו הא דלא כ' הפוסקים זה התיקון משום שחשו לדעת רמב"ן בשיטה מקובצת פ' הזהב מ"ז ע"ב ד"ה דבר תורה מעות קונות ע"ש דס"ל בישראל למ"ד מעות קונות לא משכחת קנין מתנה אלא בחליפין ואגב וחצירו ש"מ אפי' מתנה לא קנה במשיכה ובמציאה דלא שייך חליפין ואגב ליכא לרמב"ן אלא חצירו וה"ה בעכו"ם למ"ד משיכה אינה קונה לא יועיל משיכה אפי' במתנה ומשו"ה לא כ' פוסקים תקנה זו ולהיות כי דברי רמב"ן תמוהים בעיני מעלתו כי מה יועיל חצר לקנות אם אין משיכה קונה הלא חצר אינו אלא מטעם שליחות או יד וכיון שאין ידו ושלוחו מצי למקני במשיכה איך יקנה חצירו וקו' זו כתובה בס' קצ"הח ר"סי קצ"ה ותו קשי' ליה למעלתו מש"ס דע"ז התם ע"א ע"ב דמסיק משיכה בנכרי קונה מדחייב על גזילו ואס"ד במשיכה לא קני' במאי קני' ולהרמב"ן דלמא שהכניס גזילו לחצירו אע"כ אם אין משיכה קונה גם חצירו אינו קונה ע"כ נ"ל למעלתו דברי תוס' עיקר ובדיעבד ראוי לסמוך עליהם אלו דברי מעלתו:
אמנם לבבי לא כן ידמה כי באמת דברי תוס' תמוהים בעיני קצת ולא זכיתי להבינם כי דברי רמב"ן ז"ל נכונים בטעמם דודאי לפי המובן אי לא חדש' התורה שום קנין לא לבני ישראל ולא לב"נ ע"כ היה בנוהג שבעולם אדם קונה מחברו במעות שהיה פורע לו עד גמירא מה שהתנו ביניהם ואח"כ היה לוקח מקחו לתוך ביתו ורשותו ובזה היה נגמר הקנין בלי ספק ופקפוק וכן כ' להדי' רש"י רפ"ב דבכורות ד"ה כלל וכלל לא וכו' וכן במתנה ומציאה אי לקח הדבר הנקנה לביתו ממש פשיטא שהרי הוא שלו ומאן מירמא ליה מיניה אמנם ניתנה תורה ונתחדשה קנינים מחודשי' לחדא בכסף בלי שיקח הדבר הנקנה לידו כלל ולאידך במשיכה וזה איננו לקיחה לביתו ורשותו אלא אפי' רק בסמטא ור"הר כשמושכו או הגביה קנה וע"ז יפה כ' רמב"ן דלמ"ד ד"ת מעות קונות בישראל ולא נאמר קנין משיכה לסימטא כלל א"כ מנ"ל שיקנה מתנה או מציאה בכי האי גווני אם לא לחצירו ממש ולא מטעם חצר שנתרבה מטעם יד או שליחות כאשר יתבאר אלא מטעם קנין גמור דכיון שלא חידשה בו תורה שום קנין הרי הוא כמו קודם מתן תורה לענין זה וזה כוונת רמב"ם בפי' המשנה גיטין נ"ט ע"א עיין שם:
ולפ"ז לכאורה דברי תוס' תמוהים במ"ש דבמציאה ומתנה ודאי קונה משיכה בגוי מנ"ל הא דלמא ה"נ דוקא שיקחנו לביתו ממש ולא במשיכה בעלמא והיותר נ"ל דאה"נ דהתוספות להך משיכה נתכוונו דהרי התם קאי אפרסאי דשדרי פרדשני והיינו לביתו ממש שדרי להו ואי אמרת בשלמא במקח וממכר מיירי מייתי שפיר דמשיכה בנכרי קונה דאס"ד לא גלי בהו קרא קנין משיכה א"כ אינו קונה במקח וממכר בלא זוזי אפי' הוליכו לביתו ממש אע"כ משיכה בנכרי קונה ואז קונה אפילו במשיכה לר"ה וסימטא וא"כ לכ"ע אין משיכה קונה במתנה בנכרי אי אין משיכה בנכרי קונה והיינו דכ' הטור בי"ד סי' ש"כ דקנין המחוור הוא קניית מקום דאז הוה חצירו וקונה לו מטעם חצירו כנ"ל:
ואי תקשי לך מש"ס פ"ק דב"מ דחצירו מטעם יד או שליחות התם איתמר במציאה דקטן וקטנה ובקנין גניבה ובגט ומציאה שלא מדעתו דחצירו קונה לו והנה כל אלו קנינים מחודשים הם ונתנה תורה ונתחדשה הלכה בהם דודאי שלא מדעתו של אדם לא היה חצירו קונה לו ודוקא אי הגבי' המציאה והביאה לחצירו אבל מה שנכנס לתוכו בלא ידיעתו ויהי' חצירו קונה לו אינו אלא מטעם ידו בעומד בצד שדהו או מטעם שליחות וכן בחצר של קטן וקטנה אפי' מדעתם מכל מקום הם לאו בני קנין הם ואין במעשיהם כלום ולא היה מועיל לולי שגלה קרא בגט ונתן בידה וא"כ חצר קונה מהאי טעמא וכן בגט דהוה בע"כ הוא דבר מחודש להקנות לאדם בעל כרחו אלא דגילה קרא ונתן בידה וצריכי' לרבוי נמי חצירה מטעם ידה וכן בהמצא תמצא בידו הגניבה להתחייב באונס הגניבה או להתחייב כפל דמסברא לא יקנה דכל היכי דאיתי' ברשותא דמרא איתי' כמ"ש רש"י ותוס' בע"ז ע"א ע"ב והתורה חידשה מאם המצא תמצא בידו הגניבה א"כ בהך קנין הוי חצר מטעם קנין יד או שליחות וכל זה נכון מאוד בעזה"י וא"ש נמי בע"ז שם דמוכיח משיכה קונה מב"נ נהרג על פחות משוה פרוטה ואי אמרת משיכה בנכרי אינו קונה במאי קונה ולא קאמר שהכניס הגניבה לחצירו משום דחצר בגנב בודאי לא קונה אלא מטעם שליחות ואין שליחות לנכרי ועוד אי אין משיכה קונה מנ"ל יד וחצר דבעכו"ם לא איתרבי מואם המצא תמצא בידו:
ואפשר שלזה נתכוון בתשו' ע"הג דמייתי הגאון במחצית השקל סי' תמ"ח דס"ל כל חצר בנכרי אינו מטעם אגב דאין אגב קונה בנכרי אלא מטעם חצירו ממש והקשה על עצמו הא אין שליחו' לנכרי וכ' שהאריך בזה במקום אחר ולא זכינו לדבריו ולפי הנ"ל ניחא וזכינו נמי ללמוד זכות על מכירת חמץ שאנו מוכרים לעכו"ם בהקנאת מקום אשר פקפק עליו במחצית השקל יעיין שם:
וראיתי מ"ש עוד שם לערער על מכירת חמץ שלנו כיון שאין דעתו של עכו"ם לקנות כי העכו"ם סובר שהיהודי אינו עושה אלא ע"ד מצות אנשי' וכל שאין דעת העכו"ם לקנות לא מהני כמ"ש ע"הג לפקפק על קנין אגב שאין דעת העכו"ם סומכת לקנות באגב ושוב מצא בנימוקי יוסף אמתני' דראה המציאה ונפל עלי' דאמרי' כיון דנפל גלי דעתיה דלא ניחא ליה ליקני בד' אמות כתב נימוקי יוסף כיון דתקנת חכמים היא שומעין לו באומר אי אפשי בתקנת חכמים עד כאן לשונו א"כ משמע בקנין דאורייתא קונה אפילו לא ניחא לי' דליקני וא"כ במכירה שאנו מוכרי' החמץ בקנין דאורייתא אפילו אין דעתו של גוי לקנות קונה ועוד מצא בשיטה מקובצת בשם הרא"ה דלמסקנא לא קיי"ל כהאי תירוצא דבנפילה ניחא לי' וכו' א"כ אפי' בקנין דרבנן קונה אעפ"י שאין דעתו לקנות א"ד ז"ל ואני אומר אם קושייתו וערעורו על מכירת חמץ ערעור לא הועיל כלום בתירוצו במ"כ הרמה כי לא יעלה על דעת אדם מעולם שיקנה אדם שלא לרצונו לא בקנין דאורייתא ולא בקנין דרבנן אלא התם מיירי שבאמת רוצה לקנות הך מלתא אלא שאינו רוצה בד' אמות כי אם בנפילה דהשתא אי הוה קנין דאורייתא לאו כל כמיניה לומר לא בעינא למיקנא בקנין דאורייתא ולברור לו דרך לעצמו בקנין שאינו כגון בנפילה כיון דעכ"פ רוצה הוא לקנות ומשו"ה כ' נמוקי יוסף דעל כל פנים בקנין דרבנן מצי למימר א"א בתקנת חכמים והרא"ה ס"ל דלמסקנא אפי' בקנין דרבנן קונה על כרחו כיון שעכ"פ רוצה הוא לקנות אבל מי שאינו רוצה לקנות כלל מי יכריחנו בשום קנין בעולם וכן מבואר בפלוגתת רשב"ג ורבנן חולין ל"ט ע"ב וע"ש תוספות ד"ה רישך והר ובהכי מתיישבת קצת קו' רשב"א מהעודר בנכסי גר וכל זה פשוט וא"כ בחמץ שאין דעת הגוי לקנות כלל לא יועיל הקנין כלל [ומה דאי' בע"ז ס"ג ע"ב גבי חנוני המקיפו עמ"ש ראב"ד בשיטה מקובצת ב"ק ק"ב ע"ב גבי כסות אשתו ובניו וכן נראה נמי במ"ש תוספות י"ח ע"ב גבי מקני לרועה מקום בחצירו]:
אמנם לפע"ד הקו' מעיקרא ליתא מתרי טעמי חדא מה לי אם דעת הגוי לקנות או לא אנן לא בעי' להקנות לגוי אלא להוציא מרשותו של ישראל ולא דמי למכירת בכור שעיקר הכוונה שיזכה הגוי בבהמה אבל בחמץ עיקר הכוונה שלא יהי' חמצו של ישראל וכל שיצא מרשותו של ישראל אפילו רק בדרך הפקר אינו עובר עליו והרי ישראל גמר ממכרו והוציאו מרשותו באמת והא דמשמרו בביתו היינו לצורך העכו"ם ואלו רוצה הגוי להוציא החמץ ולהשליכו לחוץ לא ימחה הישראל בידו כלל א"כ מה לי שלא יהיה דעתו של גוי לקנות:
ועוד לא דמי לקנין אגב דלא סמכא דעתו של גוי שיהי' הקנין הזה קונה ושיפעול המעשה הזה כלל אבל הכא הרי קנה בדרכי הקניות כסף ומשיכה שיודע הגוי שקונים בו מדינא ועשה כל המעשי' הראוי' רק שנאמר אין דעתו לקנות בכי האי גונא אמרי' דברים שבלב אינם דברים ולא דמי להא דנפל גלי דעתי' וכו' התם לא הוה דברים שבלב כיון דעביד מעשה דנפילה המגלה על דברים שבלבו דבכל כי האי גוונא הוי דברים שבלב דברים משא"כ הכא כל זה נ"ל ברור בעזה"י:
ומ"מ לענין חמץ לא יסמוך אדם להקל על תירוצי הנ"ל וימכור בתורת אגב [דהעיקר דמהני בעכו"ם כמ"ש ש"ג שבמג"א ר"סי תמ"א ועוד שכבר קבע מסמורים בס' קצ"הח סוף סימן קצ"ג דלא כתומים אלא עכו"ם קונה באגב יע"ש] דמהני ממ"נ דאי נימא דאין אגב בעכו"ם יועיל מטעם חצרו אלא שלפ"ז צריך להזכיר להגוי שהחצרו יקנה לו החמץ אחר שכבר קנהו להחצר דלא אמרי' קנינו וחצירו באים כא' כמו שכתב ש"ך בח"מ סימן ר"ב וצריך לומר דלא דמי לגטו וידו וגטה וחצירה באי' כאחד דהתם לא בעי להקנות לו ידו או חצרו אלא סגי בסילוק ידו של הבעל מחצירה וממילא הוא לה וכן בידו של עבד בסלוק בעלמא סגי וממילא זוכה העבד בעצמו ומשו"ה סגי שתקנה הגט עם הזכי' בידה של עצמה או חצרה של עצמה משא"כ הכא דבעי' שיקנה לו חצר וגם יקנה לו מטלטלי' ובעי' זא"ז ולא בבת אחת ובר"פ הזורק גבי דתקיף ליה עלמא דהקנה לה חצירה וקנתה גיטה כאחת התם באמת בתורת אגב הי' ואז קונה קרקע ומטלטלי' בבת א' ואפי' שיהיה ב' קנינים ממש אבל בתורת חצירו שלא באגב אינו קונה אלא בזא"ז והא"ש דמייתי התם רש"י ממתני' דנכסי' שאין להם אחריות נקני' עם נכסי' שיש להם אחריות וכו' והיינו בתורת אגב ולא אמר בפשיטות מטעם חצרה אלא דע"כ דאז לא היה קונה ב' קנינים כא' אבל בתורת אגב קונה קרקע וגט כא' ואי משום מה שקנתה אשה קנה בעלה לזה אמר כיון שבתורת קנין אגב קנתה שניהם כא' נסתלק הבעל באותה הרגע ע"י קניית הגט ושניהם באים כא' ואין רחוק שבזו טעי רב עיליש וגם רבא בהס"ד ודברי הש"ך נכונים ע"כ צריך ליזהר במכיר' חמץ כנ"ל והיינו דמסיים הש"ס פ"ק דקידושי' דהך דמקומו מושכר מטעם אגב הוא ומנ"ל דלמא מטעם חצר וכר"פ דב"מ י"א ע"ב אע"כ משום דקנייתו וחצרו אינם באים כאחד וכש"ך נחזור להנ"ל לענין נידון דידן לא מצאתי מקום להקל מטעמי שכ' פר"מ ולהיותי מאוד טרוד אחתום בכל חותמי ברכות כאות נפשו היפה ונפש א"נ בלב ונפש חפצה:
משה"ק סופר מפפ"דמ: