שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן ש
שלום וכ"ט לי"נ תלמידי הותיק חדת מלא עתיק תמיד באורייתא עסיק חרוץ ושנון מופלג ומופלא כמו"ה איצק ני' ה' עליו יחי':
גי"ה הגיעני ונפשו היפה בשאלתו בתינוק בכור אשר מחמת חולשתו לא נימול בזמנו והגיע זמן פדיונו שכ' ש"ך סימן ש"ה בשם ראנ"ח דיש להקדים מילתו אעפ"י שהוא שלא בזמנו יש להקדים קודם פדיון שהוא בזמנו ובס' בל"י כתב היינו אם שניהם ביום א' אבל להשהות הפדיון עד שיהי' ראוי למול לא ס"ד יפה כ' הבל"י כי מי תלה פדיון או שום מצוה במילה כ"א פסח ותרומה וקדשים מגז"ה ומצות מילה אעפ"י שהיא יקרה ונכרתו עלי' י"ג בריתות מ"מ מי שהוא בן ישראל ולא נימול איננו אלא כמי שאין לו תפילין בראשו או מזוזה בפתחו ואין זה מעכבו מלקיים שארי מצות והא דאצטריך בר"פ הערל להוכיח דערל מקבל הזאה לא משום דערלה מעכבת בשארי מצות אלא משום דבעלמא מרבינן ערל כטמא ה"א דאינו מקבל הזאה דהוה כטובל ושרץ בידו קמ"ל אפי' הזאה מקבל מכ"ש שארי מצות והא דכתב ראנ"ח דביומו יש להקדים מילה יפה כ' כיון דתחלת כניסת ברית היה ע"י מילה וכל גר אינו נכנס לדת יהדות אלא ע"י מילה וילפי' מדכתיב ככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא ע"י מילה וטבילה ועיין רמב"ם רפי"ג מאי' ביאה א"כ ראוי שתקדים מילה בגופו קודם שיעשה מצוה אחרת בגופו אעפ"י שאינו מעכב מ"מ אחר שאז הי' תחילת כניסתו לברית ע"י מילה ושוב קבלנו התורה א"כ מנוי המצוה הוא שיהיה העושה מצות מל ולא ערל ועוד בפדיון בכורים בלאו ה"נ שהרי טרם שהציל הקב"ה בכורי ישראל במצרים טרם זה היו מוהלי' עצמם לאכילת פסח א"כ אם הוא ביום א' ראוי להקדים המילה לפדיון כדי שיפדנו כשהוא מהול ובכלל זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות וכיון שאינו אלא משום זה אלי ואנוהו א"כ אין להשהות המצוה בשביל זה כמ"ש בתשו' רדב"ז ח"א עיין משנה למלך פ"א דהל' מגילה וכבר הארכנו בזה במקום אחר וזה ברור לפע"ד:
והנה בשאיל"ת יעב"ץ ח"ב סי' קס"ד הרעיש עולם בקו' שנתקשה במס' יבמות מ"ו ע"ב בגר שאמר מלתי ולא טבלתי לר' יוסי אין מטבילין אותו משום שמל שלא לשמה ובמס' ע"ז כ"ז ע"א אמר ר' יוסי וכי היכן מצינו מילה בתורה לשמה והניח בלית נגר ובר נגר ואנא לא נגר אנא ונלפע"ד במח"כ אפי' ריח קו' אין כאן בודאי גוי שרוצה לכנס לדת וברית קודש ע"י מילה כאבותינו שנכנסו לברית ע"י מילה וזה צריך לשמה לשם הכנסת דת ואם מל לשם מורנא ואח"כ רוצה להתגייר במה יכנס לברית ע"י מילת גיותו ומזה מיירי רבי יוסי ביבמות אבל אנחנו עם קודש שכבר נכנסנו לברית בימי צאתנו ממצרים אנו ובנינו אחרינו עד עולם וכל הנולדים המה בברית אפילו ערלים ואין המילה אלא מצוה א' מתרי"ג מצות ויש מהם שצריכים כוונה כגון מצה אפילו אם האוכל מכוון לשם מ"ע למ"ד מצות צריכות כוונה מ"מ אם המצה לא נעשית לשמה אינו יי"ח וכן תפילין אפילו שמניחין לשמה מ"מ אם אינם נכתבים לשמה אינו יי"ח כן ס"ל לר' מאיר התם במס' ע"ז אפי' מכוון הנימול או האב לשם מילה מכל מקום אם המל צריך למול צריך למול לשמה ואם מל לשם הר גריזים הוא ערל כשהיה ועל זה פליג ר' יוסי כיון שישראל זה הוא הנימול ואינו צריך למילה להכנס לדת כי הוא נולד ממעי אם בקדושת ישראל רק לקיים מ"ע אפילו אם המל אינו מל לשמה מ"מ איננו ערל ומל הוא אך אם הנימול או האב צריכים לכוון לשם מצוה זה תלי' במצות צריכות כוונה ואיננו ענין למילה לשמה ולק"מ קושיות יעב"ץ הנ"ל:
ובחי' תורה אמרתי סוף פ' לך לך מסיים וכל בן נכר נמולו אתו וצ"ע הא כבר כ' למעלה שהקדים מילת ילידי ביתו למילת עצמו וכ"כ רמב"ן א"כ מאי האי דחזר וכ' נמולו אתו אבל למ"ד המל ימול יקשה איך מל אאע"ה ילידי ביתו טרם מילת עצמו וצ"ל כיון דקיי"ל ישראל בעל ברית אפילו הוא ערל מיקרי מל ואברהם מכיון שקיבל על עצמו למול ונכנס לברית הו"ל כמל ויכול למול כולם אך כל זה אם סופו למול עצמו אבל אם ח"ו ינזור אחור ולא ימול עצמו ויבטל קבלת בריתו למפרע הרי גם כל הנימולים ע"י ערלים נמצא אעפ"י שהם נימולים קודם לו מ"מ היה מילתם תלוי עד שימול הוא עצמו ואז כל בני נכר נמולו אתו ע"י מילת עצמו נעשו הם נימולים וק"ל. הדרנא לדינא ביום הפדיון המילה קודמת אבל שיהוי מצוה לא משהינין. ואחתום בברכה א"נ דש"ת מצפה לשמוע הרמת קרנו בטוב:
פ"ב כאור בקר ליום ד' ח' כסלו תקצח"ל: משה"ק סופר מפפ"דמ: