שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רצח
שוכ"ט לתלמידי ידידי הותיק מלא עתיק הרב הדיין המופלג כמו"ה יעקב שאג נ"י:
הגיעני מכתבו ע"ד מי שמינה שליח לפדות בנו בכור כי הלך לו לדרך מרחוק אם יברך השליח שהחינו הנה כשהבע"ד והשליח שניהם עומדים והשליח מוציא הבעלים בעשיית המצוה כ' כנ"הג בא"ח סי' קפ"ה בביאור דעת הרמב"ם פי"א מהל' ברכות דבמצוה שהשליח צריך לברך ולא הבעלים כגון על המילה שאפי' האב עע"ג מ"מ השליח מברך א"כ נתרוקן כח האב מהמצוה לגמרי שהרי אינו יכול לברך בעצמו וא"כ ברכת שהחיינו שהוא ברכת הנהני' על שהחייהו ה' לעשות מצוה זו המוטלת על האב אין האב יכול לעשות שליח לברך במקומו אם הוא בעצמו יכול לברך והטעם משום דנחלש כחו במצוה זו ונתרוקן ממנו ולא נשאר לו כח כ"כ לעשות שליח וצריך הוא בעצמו לברך שהחיינו אם יודע לברך אך באותן מצות שהבע"ד בעצמו יכול לברך כגון לשמוע קול שופר נמצא לא נתרוקן כח הבעלים מהמצוה לגמרי שהרי אם הי' רוצה הי' זה תוקע והוא בעצמו מברך השתא כיון שכחו אלים יכול להרשות לשליח לברך בעדו גם שהחיינו זהו כוונת כנ"הג בדעת הרמב"ם:
ולכאורה יש לעיין כיון דמברכינן שהחיינו על קיום מצוה והשליח המל הוא בעצמו ג"כ עושה מצוה כמ"ש מג"א סי' תל"ב סק"ו בכל המצות שהשליח מברך משום שגם הוא עושה מצוה ומכ"שכ מילה שמוטלת על הב"ד ועל כל ישראל למולו מדכתיב המול לכם א"כ אמאי לא יברך השליח שהחיינו על מצותו שהוא עושה כשם שכל אדם מברך שהחיינו על מצותו וא"כ אפי' במצוה שאין כח לבע"ד למנות שליח לברך שהחיינו בעדו מ"מ השליח יברך על מצות עצמו וי"ל אה"נ אך הא כנ"הג ביאר דהרמב"ם מיירי כששניהם עומדים הבע"ד והשליח וכיון שהבע"ד צריך לברך שהחיינו בעצמו שוב אין ראוי שגם השליח יברך שהחיינו כמ"ש רשב"א בתשובה סי' של"ח דמשו"ה אין הכהן מברך ג"כ שהחיינו אע"ג דמטיא לי' הנאה משום דלא תקנו ב' שהחיינו על מצוה א' וה"נ כיון שע"כ הבע"ד מברך שהחיינו כי אין השליח יכול להוציא בזה שוב אין לשליח לברך על מצותו של עצמו וא"כ תינח אם שניהם עומדים כגון במילה וכדומה ועיין ש"ע י"ד סי' רס"ה סעי' ז' אבל בנידון שלפנינו בפדיון הבן שאין האב עם השליח יברך השליח ב' הברכו' על פדיון הבן ושהחיינו על מצות עצמו ומ"מ מהיות טוב אם ימצא דבר חדש כגון פרי יניח לפניו לאפוקי נפשי' ומ"מ העיקר נ"ל לברך שהחינו: אחר
אחר כמה ימים מצאתי בהגה' פרישה ליו"ד סי' ש"ה וז"ל אם הולד גם האב אינו בעיר נראה דאחר יכול לפדות ולברך שתים כמו האב עכ"ל ואמרתי שישו בני מעי. הנלע"ד כתבתי וחותם בברוך:
פ"ב יום ד' ח"י טבת תק"צ לפ"ק. משה"ק סופר מפפ"דמ.