שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רצד
שלום וי"ר לי"נ התלמיד הותיק חדתי מלא עתיק המופלא החרוץ בעל פיפיות כבוד מו"ה הרשל ני':
מכתבו הנעים הגיעני ואשר התנצל במניעת מכתבו זמנים טובא מפני שלא רצה להטריחני אומר אני אם הי' צריך לדבר ומנע עצמו מלכתוב אלי מפני הטעם הנ"ל אין זה די באר למנוע הטוב ממני כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק והן על עתה באתי מה ששאל אודות אם האב רשאי לפדות בנו ביום ל"א ללידתו והוא ברחוק מקום משום דלדעתו לא שייך בתוך שלשי' חזקת חי כיון שלא יצא מחזקת נפל ככל הדברים האלו וככל החזיון הזה כתב בספר דגול מרבבה לי"ד סימן ש"ה וז"ל אבל שיפדהו האב במקום שהוא שם ביום שלשים לדעתי לא יכול לברך כי אולי מת הבן בביתו ולמיהב לבן חזקת חיים ג"כ יש לפקפק כי כל זמן שלא עברו שלשים יום אין לו חזקת חיים כי אולי נפל הוא ויש לדין בזה ולומר דיועיל מטעם חזקה דאתי מכח רובא דרובא אינם נפל והדבר צ"ע ולכן המובחר שבדרכי' שיעשה כאן שליח עכ"ל:
ואני אומר אע"פי שאמרה הגאון זצ"ל בואו ונסמוך על מורינו הגאון חסיד שבכהונה רבי המובהק מוה' נתן אדליר כ"ץ זצ"ל שהוא קבל עשרים צוואנציגער בפדיון בכור התורני מוה' אייזק מאת אביו מוה' עוזר מק"ק צעהלי' בעיר וויען ביום שלשים ואחד והבכור הי' אצל אמו בק"ק הנ"ל וזה הי' בשנת תקמ"ה לפ"ק ביצקי מים על יד מורי הגאון הנ"ל והי' במסיבה ההיא עוד מופלגי תורה ולא רפרף אדם בזה כי בל"ס מ"ש הדג"מ סוף דבריו הוא האמת דסמכי' אחזקה דאתי מכח רובא דרוב נשים בני קיימא יולדות והלא סמכי' אחזקה זו בכמה דוכתי בש"ס ומה שאנו מחמירי' בבהמה שלא לאכלה קודם שימלאו לה שמנה ימים ובאדם שמת בתוך שלשים מקלינן באבילו' דידי' וכבר כתבו מזו התוס' בחולין י"ב ע"א ומדבריהם דלשם מבואר היטב דיש לסמוך אהאי רובא ולאכול הבהמה מן הדין וגם היינו מתיר יבמה לשוק לולי שלא יאמרו פיהק ומת ולולי כן אפי' במת הי' ראוי להקל ק"ו בחי שלא ניחוש שמא כבר מת וכן מוכח ס"פ הקומץ רבה דאי לאו דכתי' אך פדה תפדה למעוטי נטרף בתוך שלשים הייתי מחייב אפילו נטרף בתוך שלשים ופירש"י דהיינו נהרג בתוך שלשים אף ע"ג דמידי ספיקא לא נפקא שמא הי' נפל והמוציא מחברו עליו הראי' אע"כ לא נכנס כלל בגדר הספק אלא רוב נשים בני קיימא יולדות והוה רוב מעלי' כל כך שהולכי' אחריו אפי' בממון כמ"ש תוס' סנהדרין ג' ע"ב ד"ה בדיני ממונות לא כ"ש ועיין מ"ש ב"ח ח"מ סי' רל"ב סעי' כ"א ואלוף נעורי מהו' יודא ליסא כ"ץ בספרו מנחת כהן למנחות לא יצא בזה י"ח עיונו ומ"ש דגול מרבבה דלית לי' חזקת חי לא ידעתי מנ"ל הא בספק דעירוכין אמרי' כן בעובר שכבר מתה האם להס"ד ומסיק קמ"ל ועיין בנדה מ"ד ע"ב בתוספות ריש העמוד יע"ש ולפע"ד אם נגע בלילה בילד בתוך שלשים ולמחר השכים ומצאו מת שייך בי' ג"כ פלוגתא ר"מ ורבנן רפ"ק דנדה ד' ע"א כמו בגדול:
וכיון שזכינו לדין נראה לי להיפוך מהגאון זצ"ל דלפדות ע"י עצמו ולסמוך ארובא מעליית' עדיף מע"י שליח דאטו מי ליכא דעת מהרי"ו סי' קפ"ט ודעת הרמ"א שפסק בהדי' בסימן ש"ה סעי' יוד דהאב פודה אפי' כשאינו עם הבן ושם פסק שאינו יכול לפדות ע"י שליח ונהי מה שהוציא כן מלשון השואל שבריב"ש כבר דחאו האחרוני' ה"ה בעל ל"ח וצדה לדרך וט"ז וש"ך שם והכי קיי"ל דיכול לפדות ע"י שליח מ"מ הא בעלמא נמי מצוה בו יותר מבשלוחו מכ"ש הכא דנפיק מפומי' דרמ"א ועוד נ"ל לפרש דעת השואל הנ"ל שכ' כיון שפדיון ע"י שליח או ב"ד לית לן א"כ מ"ט מברכי' בעל ולא לפדות הבן והריב"ש שתק לי' נ"ל כוונתו כך כמ"ש הרא"ש פ"ק דפסחי' וז"ל ולהדליק נר חנוכה אע"פי שאפשר לעשות ע"י שליח אורחא דמילתא הוא שכל א' מדליק בביתו משום חביבות הנס עכ"ל וה"נ הוה ס"ל להשואל אע"ג דמותר לפדות ע"י שליח מ"מ מציאת רחוק הוא חדא משום חבובי מצוה ג"כ ועוד דנ"ל דראוי לעשות זכר לבכורי מצרים דכתיב אני ולא השליח ה"נ יש לפדות בעצמו טפי מבשארי מצות שמצוה ג"כ יותר מבשלוחו ועוד הכי עדיף טפי מנר חנוכה דהתם עכ"פ משכחת לי' מי שאינו בביתו שע"כ עושה שליח המדליק עליו בביתו ואפ"ה כיון דלא שכיח שיעשה ע"י שליח מברכים בנוסח הברכה השייכות למצוה שאינה נעשית על ידי שליח לפי שיטת הרא"ש א"כ מכ"ש פדיון הבכור לפי סברת השואל הנ"ל דמצוה טפי בו מבשלוחו ובכל מקום שהאב ביום שלשים אפילו מצולת הים יכול לפדות בעצמו אם יהי' הכהן מצוי לו א"כ מכ"ש דלא שכיח שיעשה שליח ויפה שאל מ"ט לא נברך כ"א בנוסח השייך למצוה הנעשית דוקא ע"י כנלע"ד סברא נכונה ואפי' אם אולי לא יבין כן בלשון השואל מ"מ הריב"ש דשתק לי' ולא דחי לי' ע"כ מטעם הנ"ל דאע"ג דפודין ע"י שליח מ"מ עיקר מצותו ע"י עצמו וא"כ לפע"ד יתד הוא שלא תמוט דע"י עצמו במקום שהוא עדיף מע"י שליח וזה נלע"ד ברור וכן נוהגי':
ובהנ"ל יש לפרש מימרא דסוף פסחי' ר' שמלאי אקלע לפדיון הבן בעי מיני' פשיטא אבי הבן מברך על פדיון הבן שהחיינו כהן מברך דמטי הנאה לידי' או אבי הבן מברך דעבוד מצוה וי"לד אריכות הלשון בנוסח הברכה על פדיון הבן וגם כל הפשיטא הוא לא לצורך האיבעי' ולא מענינה כלל ועוד מאי קא מבעי' לי' פשיטא דמאן דעביד מצוה יש לו לברך שהחיינו ולהוציא הכהן שאינו אלא הנאת ע"הז ולא בהיפוך ע"כ נ"ל ע"פי מ"ש הראשוני' דלא מברכי' שהחיינו על בדיקת חמץ משום שכבר הוא התחלה י"ט של פסח וטוב לברך שהחיינו בכניסת הי"ט שהוא מצוה של שמחה ולא על בדיקת חמץ והשתא י"ל כך דהכי קאמר הא פשיטא לן שנוסח ברכת פדיון מקובלת בידינו לברך בנוסח על מפני שיכול לעשותה ע"י שליח אע"ג דלא שכיח כלל שיעשה ע"י שליח מ"מ מברך בעל ורוצה להורות אף על גב שיכול לעשות ע"י שליח הוא עצמו עושה אותה ועיין ר"ן רפ"ק דפסחי' בכל זה יובנו דברינו היטב מיהו טעם הדבר מסופק בידינו אי משום חבובי מצוה שיש בה שמחה לבעלי' וא"כ ממילא יברך אבי הבן שהחיינו על המצוה ויפטור הכהן מלברך על הנאת ע"הז או נימא דלית בה שמחה והא דמברך בנוסח על להורות שהקב"ה הכה בכורי מצרים בעצמו ולעולם אין בה שמחה וא"כ עדיף שיברך הכהן שהחיינו שהוא שמח דמטי' הנאה לידי' והא עדיף טפי וק"ל שוב מצאתי כזה בצל"ח שלהי פסחי':
ומה שהוקשה לו בשיטת ר"ת דס"פ הקומץ רבה דכל נטרף בתוך שלשים פטור מפדיון אם כן מאי משני הש"ס שאני התם דבגלגלת תלה רחמנא אם כי לא הבנתי מה קא קשי' לי' כלל מ"מ במה שהבי' כאן שיטת רשב"א דס"ל דטריפה דיתרת יכול לחיות כמה שנים בזה צדקו דבריו ולא מטעמי' ע"כ אציע סוגי' הש"ס ועם כל הנאמר ממה שחנני ה"ית בזה:
גרסי' התם בעא מיני' פלימא מרבי מי שיש לו ב' ראשים באיזה מהם מניח תפילין ורבי בעי לשמתי' על ששאל דבר שאינו אדהכי אתא ההוא גברא ואמר שנולד לו בן בשני ראשי' ושאל כמה יתן לכהן ותנא לי' ההוא סבא שחייב יו"ד סלעי' תו מייתי קושי' מבריי' אך פדה תפדה למעוטי נטרף בתוך שלשי' שפטור ולפירש"י היינו מת בתוך שלשים וס"ל ה"ה טריפה ושני ראשי' היינו טריפה ומסיק שאני הכא דבגלגלת תלה רחמנא ופירש"י דהא השתא מיהת עדיין לא מת ודוקא נהרג בתוך שלשי' ממעטי' מאך פדה תפדה ואין לפרש דברי רש"י כפשוטן דא"כ עיקר תי' חסר מן הספר לחלק בין מת ממש לנטרף אע"כ הפי' כפשוטו שאני הכא דבגלגלת תלה רחמנא והואיל ושני קרא בלשני' וכתב גלגלת להורות דביש לו ב' גלגלת חייב ב' אלא דרש"י לטעמי' דס"ל דאצטריך קרא אך לנהרג בתוך שלשי' ואין לנו מקרא מפורש למעוטי טריפה אלא מסברא הוה אמרינן מה לי נהרג מה לי טריפה אבל השתא דגלי רחמנא בגלגלת דאף על גב דהוא טריפה מחייב א"כ ה"ה לכל הטריפות שחייב ולא ממעטי' מאך אלא מת ממש זהו כוונת רש"י ז"ל:
אמנם ר"ת שבתוס' ס"ל דמאך ממעטי' כל הטרפיות והוה ס"ד דה"ה יתרת דגלגלת ומשני שאני גלגלת משארי טריפיות דגז"ה הוא על גלגלת דוקא ולא על שארי טריפיות וקצת נראה יותר דברי ר"ת דלרש"י דכל הטריפיות חייבין בבכורה א"כ מ"ש ב' גלגלות דחייבי' יו"ד סלעי' ושארי יתרת שהנשמה תלוי בו כגון ג' רגלי' מן הארכובה ומעלה דלא מחייב אלא ה' סלעים דא"כ ה"ל לברייתא למנקט מי שיש לו ג' רגלים דעכ"פ הוא במציאת טפי מב' גלגלות ואני ראיתי פרה בעל ה' רגלי' מן הארכובה ולמעלה (אלא שלא הי' שום חיות בהיתרת) אע"כ לא ילפינן מגלגלת לשארי טריפיות וכר"ת:
וראיתי בסוף ס' קול יהודה בשם הגאון מוה' שמואל קראקוואר זצ"ל דבחומש הפקודי' נאמר בפקודי ב"י לגלגלותם ולא בשבט לוי משום דבשבט לוי הי' מקום לטעות דאתא לרבויי' מי שיש לו ב' ראשי' שיהי' נמנה בשנים משא"כ בהנימני' מבן עשרים דליכא למטעי בהא שהרי הטריפה לא יחי' כ"כ זמן רב ע"כ שפיר כ' לגלגלתם ודפח"ח וצריך לומר הא דכתב באמת לגלגלתם כלל בהנימני' מבן עשרים לדבר זה צריכים אנו לדברי אגדה מ"ש בעשרה מאמרו' מאכ"ח ח"א סימן ג' וז"ל ועליהם נאמר לגלגלתם שהי' מרע"ה צופה בר"הק מנין הטפין שבראש כל א' וכו' שכל מי שהי' עתיד הוא לבדו להוליד ס' רבוא הי' נמנה ראש משפחה וכו' ויותר מזה הי' ג"כ צופה ומביט בכל א' וא' מהם והוא רז נגלה במלה הנזכרת למי שישית עלי' לב ופי' המפרש שהי' מביט בכל א' כמה פעמים שיצטרך להתגלגל וזהו לשון לגלגלתם יע"ש עוד ולפ"ז ה"ה במחצית השקל דכתיב בקע לגלגלת בפ' פקודי ואינם נימנים אלא מבן י"ג או מבן עשרים ויעיין מג"א סי' תרצ"ד ס"ק ג' נמי נימא כנ"ל שלא נתן אלא מי שהי' בראשו טפין להוליד ס' רבוא וזה א"א להתקבל אמנ' במן עומר לגלגלת י"ל כפשוטו אם הי' לו ילד בשני גלגלת נפל לו ב' עומרי' דמבואר פ' י"הכ דאפי' לתינוק בן יומו נפל עומרו [ע"ש ע"ה ע"א גבי בן ט' לראשון וכו' ויש לדחות]:
גם דברי הגאון הנ"ל אינם עולי' כהוגן לדעת הרשב"א דס"ל דיתרת יכול לחיות ולהרבות כחול ימים ומהרש"ל ס"ל אפילו בכל ודאי טרפות אפש' שיחי' ויעיין בש"ך סי' ש"ה סקי"ו ויש שם ט"ס וצריך למחוק תיבת אלא בודאי טרפה והכי צ"ל ולא אמרי' טרפה אינה חי' בודאי טרפה מ"מ לפי הרשב"א ומהרש"ל יכול להיות דגם גלגלת דבן עשרי' נמי לרבויי ב' ראשי' אתי וכן הוא האמת ואין לנו עסק בנסתרות ובבן לוי דלא כתי' לגלגלת באמת לא נמנה בשנים ואין טעם לגז"ה א"נ י"ל לפי מה שהשריש רמב"ן בפ' ויחי על פסוק ומולדתך אשר הולדת אחריהם שע"כ היו ליוסף בנים זולת אפרים ומנשה כי לא יוציא הנביא יעקב דבר מפיו לבטלה ע"ש א"כ מכ"ש הקב"ה שאמר במנין המדבר לגלגלת לרבות ב' ראשי' ע"כ הי' בהם מי שהי' לו כך וא"כ בשבט לוי שלא הי' אז באותו הזמן לא נאמר באמת לגלגלת כי לא יוציא הקב"ה דבריו לבטלה:
ויש להבי' ראי' מסוגי' זו לרשב"א ומהרש"ל הנ"ל דאלת"ה אלא טריפה לא חי' כללא הוא אפי' ביתרת א"כ מאי הועיל האי גברא לר' פלימו שאמר שנולד בן עם ב' ראשי' מ"מ כיון שהוא טריפה לא יחי' יב"ח וא"כ ר' פלימא ששאל באיזה מהם מניח תפילין הוא דבר שא"א ולא נפק לי' משמתי' דרבי מיהו לזה י"ל דרבי לטעמי' דס"ל פא"ט נ"ז ע"ב רבי אומר סימן לטריפה שלשים יום א"ל הרבה מתקיימת ג' שנים יע"ש נמצא שראוי לפדיון שעברו שלשים יום ה"ה שיהי' ראוי' להניח תפילין מ"מ היא גופי' קשי' הא טרפה אינה חי' ויתר בגלגלת הוא טרפה בודאי אע"כ כרשב"א או כמהרש"ל הנ"ל ובהא הוא דטעה רבי מעיקרא דהוה ס"ל דגם טרפה דיתרת לא חי שלשים יום עד דאתא האי גברא ונתברר לו לחלק בין טריפה דיתרת לשארי טרפות או כסברת היש"ש דעכ"פ איכא מיעוטא דחי ונהי דבהא דסי' לטריפה שלשים יום לא קיי"ל כרבי מ"מ בגוף הסברא ליכא מאן דפליג דיתרת יכול לחיות או כסברת היש"ש הנ"ל:
אמנם בש"ס חדשים נמצא בגליון חולין מוגה ר"מ במקום רבי סי' לטריפה שלשים יום ויש ראי' לגי' זו מסוגי' דנדה כ"ד ע"א כ"ז נ"ל נכון בעז"הי בהסוגי'. ובזה אתן קנצי למילין עד פ"א אי"ה [ועיין לעיל סי' נ"ב ד"ה ובלאה"נ] הכ"ד הדש"ת:
מ"ד יום ב' כ"ב שבט תקס"ה לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: