שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רנא
רב שלום לי"נ הרב המא"הג מעוז ומגדול בעל פיפיות עומד לתל תלפיות כבוד מה"ו אהרן ני' אב"ד ור"מ בק"ק ס"ה:
יהי נא כבוד תורתו מחול לא"פ שלא השבתי לו מיד ביומו כי מרוב עוצם המון טרדותי ובפרט בפרקי דכלה התחלת הזמן נשכח הדבר ממני לגמרי והיום נזכרתי. ע"ד מה דבדק לן לשיטות תוס' שלהי חולין דאע"ג דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ הל"ת נידחית ולא נשארה אלא עשה והעלה פר"מ דלפ"ז המל בשבת מילה שלא בזמנה אינו עובר בלאו דלא תעשה כל מלאכה אלא בעשה דשבתון לרב אשי פרא"דמ קל"ד ע"א וא"כ איך יפרנס סוגי' דשני תינוקו' ושכח ומל של ע"ש בשבת דכיון דליכא כרת במזיד ממילא ליכא חטאת בשוגג אלו דברי פר"מ ודפח"ח ויכילנא לשנוי' לי' דעיקר תירוצו של רב אשי לא קאי אמילה שלא בזמנה אלא הש"ס מייתי ליה בצירוף סניף האמוראים אשגירת רהיטא דש"ס וכמ"ש תוס' גם לרבא בשבת כ"ה ע"א סוף הדבור אבל מודה רב אשי לדרשא דלבדו ולא מילה שלא בזמנו ומיושב נמי קושי' תוס' לרבא דאע"ג דאית ליה י"ט עשה ול"ת גבי כיסוי בי"ט מ"מ איצטריך לבדו לחייבו אפי' בל"ת די"ט וה"ה ומכ"ש בשבת לחייבו בלאו וכרת:
כל זה כתבתי לפום פשיטותי' דאי ליכא לאו דשבת תו ליכא כרת ונראה דפשיט לו כן למעלתו ממתני' ריש כריתות דליכ' אלא פסח ומילה שהם בעשה ואיכא כרת וס"ל למעלתו אי מדלית לאו דשבת ועבר בעשה דשבתון לא מחייב כרת ולדעתי זה ליתא שהרי מ"ע שבנדה ושבמקדש חייבי' עליו כרת כמבואר בהוריו' ומייתי ליה רפ"ב דשבועו' אע"כ כללא דרפ"ק דכריתות הוא שלא מצינו כרת על מצוה שאינה אלא עשה רק פסח ומילה אבל באינך כולהי אית בהו לאוין ואז מחייב אפילו אעשיין שבהם וזה ברור לפע"ד:
ומופלג א' הקשני הרי מילה נמי בלאו דכתיב ושמרתם את בריתי וה"ל לאו כדמקשה ש"ס כה"ג ממש בעירובין צ"ו ע"א ובתוס' ד"ה השמר יע"ש וא"כ איך אמר חוץ ממילה והשבתי דכל פ' מילה לא מיירי מגדול אלא מזהיר על האב למול בניו ועל האדון למול עבדו ועל זה ליכא כרת ועל זה כתיב שמירה דקרא אך בסוף הפרשה כתיב וערל זכר אשר לא ימול ונכרתה זה הפסוק לבדו מיירי מגדול ואהא לא כתיב שמירה ושם נאמר כרת ואין זה סותר למ"ש לעיל דהכא אין כרת במקום לאו כלל כי הלאו דשמירה הוא במקום שאין כרת משא"כ נדה ומקדש ושבת דעיקר כרת על הלאו ושוב אפי' ליכא לאו מ"מ לא פקע כרת מיני' ואין להאריך וה' שנותיו יאריך כסאו וקרנו ירום כנפשו היפ' א"נ. פ"ב יום ה' א' מרחשון קפ"ל משה"ק סופר מפפ"דמ.