שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רמד
שלום וכ"ט לה"ה הרב המא"הג הותיק החרוץ ושנון כש"ת מו"ה דוד ני' אבדק"ק דרעזניטץ יע"א:
יקרתו הגיעני נידון א' שבק חיים לכל חי ומסר כל ספריו ליד איש מהימן שמינה אותו לדבר זה לפקח להביא כל ספריו אל בית הכנסת הקדושה ושם יעמדו לכל הרוצה ללמוד מתוכם ונתעכב הדבר הזה שנים הרבה שלא ניתן מקום לקיים צוואת המת באומרם מחשש גניבה ואבדה בב"הכנ עכשיו צריכים הציבור לבנות מקוה מים טהורים והציבור נדחקו כעת ואין לאל ידם ורוצים למכור הספרים ההמה לצורך מקוה הנ"ל האם אסור לשנות מדעת המצווה הנ"ל ויען פאר רום מעלתו צלל במי הפוסקים והדברי' צריכים ביאור קצת ע"כ אבארם בעזה"י וממילא רווחא שמעתא בעזה"י:
בפ"ק דעירוכין וי"ו ע"א הגי' שלפנינו ת"ר ישראל וכו' יע"ש ולפי משמעות הסוגי' הא דאמר בתחלה על שם ר' יוחנן לחלק בין רשות למצוה לא בפי' אתמר אלא מכללא אתמר והיינו מדאמר ר' אסי א"ר יוחנן עכו"ם שהתנדב מנורה וכו' ואי לדבר רשות הא תני בברייתא אפי' ישראל אסור וכ' תוס' ה"ה הומ"ל אי לרשות אפי' נשתקע אסור אע"כ למצוה ועכו"ם פעי ע"ש נמצינו למדין לגי' זו והיא גי' ר"י בעל תוס' אין חילוק בישראל בין נשתקע ללא נשתקע דלרשות לעולם אסור ולמצוה לעולם מותר רק בעכו"ם ולמצוה יש לחלק משום דפעי:
ולהרי"ף פ"ק דב"ב יש לו גי' אחרת ולא הרגישו גדולי האחרונים והוא דהרי"ף לא גרס ת"ר אלא אמר רב ישראל שהתנדב מנורה וכו' ומעתה תו א"א לומר דהך דר' יוחנן לחלק בין רשות למצוה מכללא אתמר מדאמר ר' אסי אר"י עכו"ם שהתנדב ואי לדבר רשות אפי' לישראל מהיכי פשיטא לי' כן כיון דליכא ברייתא אלא מימרא דרב אטו גברא אגברא קרמית אך הך דר' יוחנן מאמר מוחלט הוא בפ"ע ל"ש אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה משנים ולא גריס מדאמר ר' אסי אר"י עכו"ם שהתנדב וכו' אלא גם זה מימרא בפ"ע הוא שאמר עכו"ם שהתנדב מנורה ומחלק בין נשתקע ללא נשתקע ושקיל וטרי הש"ס מסברת חוץ אי לדבר הרשות אפי' ישראל נמי יש לחלק בין נשתקע ללא נשתקע אלא לדבר מצוה ולפ"ז מוכח דבישראל נמי יש חילוק בין נשתקע ללא נשתקע בלדבר הרשות ועי' ש"ך סי' רנ"ט סקי"ג שלא עמד בזה וכן דעת הרמב"ם והרא"ש כהרי"ף הנ"ל ולדינא פסק כן ר"ת פ"ק דב"ב וב"מ ע"ח ע"ב בתוס' ע"ש:
וראיתי בירושלמי רפ"ג דמגלה מייתי סתם חילוק בין נשתכח שם בעלים ללא נשתכח ולא הזכיר לא ישראל ולא עכו"ם תו מייתי אנטונינוס התנדב מנורה לב"הכנ אמר רבי בריך אלוקי' שנתן כן בלב אנטונינוס פי' בקרבן עדה כי שמו לא ישתקע לעולם כיון שהוא מלך תו מסתפק אי אמר רבי בריך אלוקים או בריך אלוקינו אי אמר בריך אלוקינו נתגייר אנטונינוס פי' ואמ' אלקינו משא"כ אי לא אתגייר והי' עכו"ם לא אמר רבי אלקינו אלא אלקי' ע"ש והנה מוכח כשיטה הנ"ל דגם בישראל יש חילוק בין נשתקע ללא נשתקע דהרי כל ברכת של רבי הית' משו' שלא ישתקע שמו לעול' ולא ישונה המנורה לעולם ואס"ד בישראל אין חילוק א"כ תפשוט דלא אתגייר ואמר ברוך אלקים אע"כ גם בישראל בדבר הרשות יש לחלק וכנ"ל וז"ל המרדכי פ"ק דב"ב סימן תצ"ב פ"ק דעירוכין ת"ר ישראל שהתנדב וכו' פי' ר"מ שכבר השתמש בה והדליק בב"הכנ דאי לא הדליקו בה אפילו לדבר הרשות מותר לשנותה לדידן דקיי"ל הזמנה לאו מילתא היא וכו' ונהי דהנודר אינו יכול לחזור בו ולעכבו לעצמו משהקצהו להדליק בו בב"הכנ ונעש' נדר ודאי איהו בעי לקיומי נדרו ולמיתבי לב"הכנ ומשנתן לב"הכנ רשאי' הציבור לשנותם אפי' לדבר הרשות אבל משנשתמש בה דבר מצוה אסור לשנותה לדבר הרשות אבל לדב' מצוה מותר לשנותה אפי' מצוה דפחיתא מינה דדוקא גבי תשמיש קדושה אמרי' מעלין בקודש ולא מורידי' אבל לא לגבי תשמיש מצוה עכ"ל ודבריו צריכי' ביאור והכוונה דהכא איכ' תרי מילי חדא הנדר עצמו המוטל אקרקפתא דגברא ושנית קדושת החפץ ומצד קדושת החפץ שלא ישנה מנורה זו תלי' בהזמנה לאו מלתא לכן מותר לשנותה אפילו לדבר הרשות אך אי כבר אשתמש בה אסור לשנותה לדבר הרשות [להרי"ף כל זמן שלא נשתקע שם בעליו] אבל למצוה אפי' פחותה ממנה יכול לשנותה דלענין מצוה לא מקרי ירידה מקדושה אם לא שמוציאה לרשות לגמרי לא מקרי הורדה לענין החפץ אבל מ"מ לענין נדרו לא קיים אא"כ מעלה נדרו למאי דעדיף מיני' דכשנדר מנורה לב"הכנ ומשנה אותה המנורה למצוה פחותה לא קיים נדרו בשלמא למצוה מעלי' מיני' היינו בכלל נדרו דבכלל מנה מאתיים אבל למצוה פחותה לא והוה כמו אכחושי מצוה ועיין ט"ז א"ח סי' קנ"ג סק"ב הקשה כ"מ וכו' ובמג"א שם סק"ה ועיין ש"כ י"ד סימן רנ"ט ס"ק יו"ד והנה שם סקי"א מייתי דברי מהרי"ק שרש קכ"ח דכ' דברי מהר"מ הנ"ל מוכרחים דאלת"ה אלא דוקא למצוה רבה מותר לשנות ה"ל לש"ס לחלק במצוה גופי' בין רבה לזוטא אלא על כרחך במצו' אין לחלק בין מצו' למצו' והא דמחלק בתשו' הרא"ש היינו כשתתבטל המצוה אבל אם לא תתבטל עי"ז משום שינוי החפץ אין לחלק הנה קרוב זה לחילוק הנ"ל:
ואמנם עיקר הוכחת מהרי"ק מדלא מחלק בין מצוה למצוה גופי' אין ראי' ויש להוכיח איפכא דהא רשות דציבור נמי מצוה וכל צרכי רבים מצוה זוטא היא עכ"פ וכמ"ש ט"ז א"ח סי' קנ"ג סוף סק"ב הנ"ל ובכלל דמחלק בין רשות למצוה היינו בין מצוה דזוטר מיני' לדרבא ומדמייתי ממנורה לב"הכנ ובב"הכנ שיש נרות בלא"ה ואינו אלא הידור בעלמא לא משכח זוטר מיני' אלא רשות דציבור שהוא מצוה זוטא עכ"פ:
אלא דיש לעיין אס"ד בעי' מצוה רבה א"כ מאי ס"ד דרחב"א אפי' לדבר מצוה אסור והיינו אפי' מצוה רבה וכי נעלם ממנו מתני' ר"פ בני העיר דמעלין בקודש ועכצ"ל דאה"נ מצד איסו' דשינוי מצוה מותר רק הוה סד"א משום שינוי דעת בעליו אסור דה"ל כגוזל הבעלים א"כ אכתי מאי מוכיח מרב אסי אר"י דאמר עכו"ם שהתנדב וכו' דלמ' ס"ל כתנא קמא דרבי יוסי בר רבי יהוד' בבא מציעא קי"א וכאמוראים דס"ל כוותי' בעכו"ם היכי דלא פעי וליכא ח"ה שרי משא"כ בישראל אע"כ רחב"א נמי דהוה סד"א למצוה אסור היינו מצוה דפחותה מיני' והוה סד"א גם במצוה יש חילוק בין מעלין למורידי' ולא משום גזל כלל ושפיר מוכיח דזה ליתא מדר"א אר"י עכו"ם שהתנדב דלענין זה אין לחלק בין עכו"ם לישראל וכמהר"מ הנ"ל אלא אכתי יש לפקפק מאי פריך דלמא ר"א אר"י קמ"ל בעכו"ם אפי' במצוה רבה אסור בלא נשתקע משום דפעי וצ"ע וכן יש להקשו' לשיטת ר"ת דמחלק בין גבאי לציבור מאי פריך דלמא בעכו"ם אפי' ציבורא אסור לשנות משום דפעי וצ"ע:
מתוך הדברים למדנו שאפי' לשטת המקילים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ור"ת וסייעתו ומהר"ם ומהרי"ק דפסקו כוותי' היינו דוקא בנשתקע שם בעליו ובשגם שלא יתבטל הדבר המצוה לגמרי דבלאה"נ יש נרות בב"הכנ וכדומה אבל אם חסר א' מאלו התנאים אינם רשאי' לשנות לדבר מצוה פחותה ומכ"ש לדבר הרשות ממש:
ומעתה בנידון שלפנינו אין לך מצוה רבה מלהמציא ספרי' ללומדי תורה ועושה צדקה בכל עת זה הכותב וקונה ספרי' ומשאילן לאחרי' וצדקתו עומדת לעד ות"ת כנגד כולם ואין כיוצא בזה בקהלה ההיא ואפי' הי' מפריש מעותיו לכך אסור לשנוי אעפ"י דלא שייך נקרא שמו עליו מכ"ש שהפריש ספרים שנקרא שמו עליו ולא נשתקע שמו איך אפשר בשום אופן בעולם לשנוי למקוה מים הגם כי צרכי ציבור מצוה הוא כי היכי דלא לדחקי קופת הציבור אבל מ"מ אינו אלא מצוה זוטא לגבי ת"ת ואיני מוצא שום מקום להתיר:
אך מה שטענו שאין הספרים משומרי' בב"הכנ מפני הגנבי' לכאורה יש בזה טענה כדקיי"ל לענין לקט שאם אין עניים ויבואו עטלפי' ויאכלוהו אין צריך להניח כלל והרי הוא של בעלים ואע"ג שכ' ש"כ י"ד סי' של"ב הואיל ובח"ל הוא מדרבנן משמע בא"י שהוא דאורייתא אין זה טענה ודברי ש"כ תמוהים והוא נגד ש"ס ערוך סוף פ' הזרוע דמפיק מקרא לעני ולגר תעזוב ולא לעטלפי' ולשון הטור אטעי' להש"ך דכ' בז"הז הוא דרבנן ושום כ' היכא שאין עניים א"צ להניח וחשב הש"כ לפום רהיטא דמישך שייכי אהדדי הואיל ובז"הז הוא דרבנן משו"ה א"צ להניח לעטלפי' ובאמת ליתי' ומלתא באנפי נפשא וה"ה בא"י וכ"פ הרמב"ם פ"א ממ"ע ע"ש וא"כ לכאורה ה"נ אע"ג דנדר דאורייתא הוא כיון דאיכא למיחש לגנבי' ליתי' לנדרי' כלל אבל כד מעיינת שפיר הא לית' דוקא התם בלקט דליכא מצות נתינה כלל רק שרחמנא הטיל על בע"הב לעזוב אותם ואי לאו דכתיב מיעוטא לעני ולגר תעזוב ה"א שצריך לעזבם על פני השדה ויניחם וילך לו קמ"ל לעני ולגר ולא לעטלפי' וממילא כיון דבטיל מצות עזיבה הרי הם שלו שהרי נתינה לא כתיב בי' משא"כ הכא מחוייב לעשות כל טצדקי לקיים נדרו ואם א"א להניחם בב"הכנ מפני הגנבי' ישמרם ויצניעם עד יבוא זמן שאפשר להניחם שם ועוד אם לא יניחם בב"הכנ לא הותר הנדר כלל דא"כ יחזרו ליורשיו אלא יהיו בבית האפטרופוס וישאילם לכל הצריך ויחזיר לאחר הזמן ויעיין במרדכי פ' בני העיר הובא בהגהת רמ"א י"ד סימן רנ"ט במי שנדר מקום לבנות ב"הכנ ולא הניחו העכו"ם שפסק עכ"פ אין נדרו בטל אולי ישתנה הזמן לטובה ועוד התם גבי לקט נמי מיירי דאדאתי עניים כבר אכלוהו העטלפים כל הלקט אבל אם יבואו עניים אחר שעה אעפ"י שבין כך יאכלו ממנו עטלפים קצת אינו רשאי לקחו לעצמו והכי נמי אם אולי יבואו גנבים הלא יגנבו דים וישארו עוללות הלא אין כאן חשש שיחתרו גנבי' מחתרת וישאו ספרי' כולם רק שאחד אחד יהי' חסר והולך ומ"מ בין כך ובין כך ילמדו מתוכם ויש תועלת לנשמתו משא"כ אם עתה ימכרו ספריו לבנות מקוה לא ישארו עוללות ויגזלו דל ורש זה מת ע"כ לא נ"ל היתר בזה וידעתי בני ישראל קדושים גם כי אנשי קהלה נאה כמות שהיא ידוע' לי כי כל אנשיה יריאי' ושלמים מחבבי' התורה ולומדי' לא יחלפו באר מים חיים בבור מקוה מים וה' יעזור להם ורוח והצלה יעמוד ממקום אחר וגמירי ציבור לא מיעני אך יתעשרו ויתברכו בכל חילם ומאודם יהי כזית הודם הכ"ד א"נ הדש"ת: פה פרעשבורג יום ב' כ' למבי' תקצ"א לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ.