שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רלט

פה ק"ק מ"ד כמעט רגע אירע דבר ביום י"ח אדר שני העבר שנת תקס"ב לפ"ק יצא אש ומצא קוצים בבית אינו יהודי ונאכל גדיש וקמה בבתי ישראל רובא דמנכר מרחוב היהודים בעו"ה ונשתלחו לכאן נדבות הרבה מקהלות קדושות הקרובות והרחוקות נדיבי עם אלקי אברהם לסיועת הניזקין ובהגיע תור חלוקת קופה הנ"ל נסתפקו אקרו"ט בכמה ספיקות בענין החלוק' ההיא כאשר יתבאר לפנינו מתוך חלקי התשובה והם הקריבו לפנינו לעיין בהך מלתא ולהמציא סדר החלוקה עפ"י ד"ת או קרוב לזה באופן שכל א' על מקומו יבוא בשלום:

והנה ידוע שדברים כאלו א"א בשום אופן לדונם בדין תורה ממש וכעין שכ' בת"הד סי' שמ"ב אך בענין הקרו' לדין תורה וקרו' לשכל אנושי לדמות מלתא למלתא בדמיון קרוב קצת וכבר כתבתי תשובה ארוכה בענין כיוצא בזה בהיזק מים שבא להם סיוע מאת שר המדינה ושם דננו אותם בדין ריווח שנפל לשותפות וזה לא שייך הכא דהכא מתורת צדקה אתאינן עלה והחונן לאדם דעת יראנו נפלאות מתורתו ולא נכשל ח"ו והוא יישר ההדורים לפנינו:

תמן תנינן שלהי מס' פיאה מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומבואר הטעם שזה הוא שיעור מזונותיו לשנה ויכול להתפרנס מזה עד שנה הבאה ואז יקח לקט שכחה ופאה של אותה השנה תו גרסי' התם היו ממושכנים לבעל חובו או לכתובת אשתו ה"ז יטול ובירושלמי מוכיח מכאן דאפי' בע"ח שאינו דוחק דהא כתובת אשתו כבע"ח שאינו דוחק הוא דלא נתנה לגבות מחיים ולפ"ז משנתינו היא ע"ד לא זו א"ז דכתוב' אשתו הוה רבותא טפי מבע"ח אבל בירושלמי הגי' בהיפוך כתובת אשה תחלה ואינו נכון דא"כ ה"ל זו ואצ"ל זו תו גרסי' התם מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם ה"ז לא יטול ומפרש בירושלמי דטבן חמשין דעבדין ממאתן דלא עבדין ומייתי ליה נמי הר"ש עיין שם:

והנה לכאורה נרא' בכוונה רצוי' הכניס רבי הא דממשכני' לכתובת אשתו וכו' בין בבא דמאתים זוז לבבא דחמשים זוז דבשלמא ברישא מיירי מאדם בטל שאינו עוסק כלום ואוכל ממה שיש לו ואם יש לו אלף זוז לכתובת אשתו או לבע"ח וכי נאמר שיאכלם ויחדי ע"כ אם היו ממושכנים לכתובת אשתו ה"ז יטול משא"כ בסיפא דמיירי דעוסק בפרקמטי' למה לא יחשב לו כתובת אשתו ובע"ח שאינו דוחקו לפרוע בתוך שנתו והלא הוא מרוויח בממון עכ"פ ונהי דבשלו משערי' חמשים זוז ומשמע שדרך להרוויח שלשה כפלי הקרן בכל שנה ויעלה חמשים זוז סך מאתים זוז ויאכל הקרן עם הריווח בשנה זו ואח"כ יטול וזה לא שייך בשל אחרים מ"מ מובן ממילא דישוער בקרוב לזה דהיינו שבעים זוז משל אחרים שבידו יעלה הריווח ג"פ שבעים זוז שהם יותר ממאתים זוז מאכולת לביתו והקרן קיים כן הי' נראה לכאורה והך בבא דאין כופין למכור ביתו תני ליה ברישא לרבותא דאפי' להשלים מאתים זוז אין כופין למכור מכ"ש להשלים חמשים להרוויח בהן דאולי לא יצליח במ"ומ וזה וזה לא עלתה בידו:

ויש לעיין דתנן במתני' דפ' מציאת האשה ס"ו ע"א פסקה להכניס לו אלף דינר הוא פוסק כנגדן ט"ו מנה ופירש"י לפי שמשתכר בהן וכ"כ כל המפורשים ופוסקים וכן הוא בירושלמי ומייתי לי' הרי"ף התם שמו דעת האיש שישא ויתן בכספים ויעשם א' ומחצה וכ' שם המרדכי בשם הר"ש בר ברוך מיהו רבית לא הוה כיון שאם היה מגרש מיד הי' צריך להוסיף שליש אבל כל אדם שמלוה ברבית לא הי' נותן אא"כ ירחיב לו הזמן וה"ל אגר נטר עכ"ל משמע דאין המתנת מעות נדן שוה יותר משליש והכא משמע שמרויח ג' כפלי הקרן ואם נבדה חלוקי' בין ממון אחרים וממון אשתו לממון שלו א"כ ה"נ נימא עכ"פ בהיו ממושכנים לכתובה ולבע"ח לא הזכיר רבי שיעור במשנתינו כלל למי שנושא ונותן וסמך על מתני' דפ' מציאת האשה הנ"ל מכל מקום יחשב עכ"פ לשליש ר"ל אם יש בידו ג' מאות זהו' והוא חייב לכתובת אשתו יחשב לו רק למאה זהו':

ואולי אפשר עוד לומר דקרובי' דברי אלו להיות כדברי אלו והוא דמדרך בני ישראל להלוות על ריווח בתורת עיסקא תרי תלתי בהפסד ותלתי באגר להנותן ולמקבל יהיה תרי תלתי באגר ותלתי בהפסד כמבואר זה פ' הרבית והרוצה ללות אלף דינר ומן הסתם מרוויח ג' כפלי הקרן כנ"ל נמצא עולה הריווח ג' אלפי' דינר והי' נותן להמלוה אלף קרן ואלף ריווח דהרי תלתי באגר והכא באשה הואיל ואית לי' לבעל תרתי לריעותא חדא שאם יגרשנה או ימות מחר צריך לשלם מיד משא"כ בע"ח אחר וכמ"ש המרדכי הנ"ל גם בע"ח אחר מקבל הפסד משא"כ האשה ע"כ נגד זה תקנו שני דברים כנגדן להאשה א' שתסגי לה בחצי הריווח היינו ה' מנה מיד ולא אלף אחר שנה ע"ד בוצינא טב מקרא ב' הואיל ואינה מקבלת עלי' הפסד תסגי לה בריווח כנ"ל פ"א דאלו בע"ח אחר הי' צריך לתת כן בכל שנה ושנה ומ"מ איננו יוצא מהיקש שיעור חמשים זוז של משנתינו יהיה איך שיהי' הי' נדאה מהסברא ומסדור המשנה דפטור בלא כלום א"א דבנושא ונותן לכל הפחות יחשב לו לשליש:

אמנם ראיתי ברמב"ם פ"ט ממתנו' עניים ה' י"ג כ' מי שיש לו וכו' היו לו מאתים זוז אף עפ"י שאינו נושא ונותן בהם וכ' בגליון הגה' משנה למלך כאן חסר לשון וצ"ל או שהיו לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם עכ"ל הרי זה לא יטול וכו' היו לו מאתים חסר דינר וכו' הי' בידו מעו' והרי הן עליו חוב או שהיו ממושכנים לכתוב' אשתו ה"ז מות' ליקח עכ"ל הנה אם היה חסר בספרי רמב"ם הקודמים בבא דהיו לו חמשים זוז בודאי שצריך להגיה ולהוסיף כי מי יחלוק על משנה מפורשת בלי חולק אבל מדוע שינה הגאון בעל משנה למלך הסדר והכניס הך בבא דחמשים בין הדבקים בעסקו בענין מאתים זוז וגם שיש קפידא בדבר דהשתא הך דהיו ממושכנים לבע"ח ולכתובת אשתו עלי' נמי קאי ולפע"ד לא יתכן כמ"ש ע"כ אם לא הי' כ' כן בספרי רמב"ם ואנו מגיהים כן מדעתינו אין לנו לשנו' מסדר המשנה ויש לנו להגיהו אחר בבא דהיו ממושכני' אמנם אי הי' כ"כ בספרי הרמב"ם צ"ע ואולי עדיין י"ל דמ"מ כיון דבתר הכי חזר וכ' היו לו מאתים חסר דינר וכו' א"כ היו מושכנים קאי אבבא דמאתים דלפניו ולא אחמשים דלפני פניו וראיתי בטי"ד ובש"ע שם ר"סי רנ"ג בכל הספרים כ' כלשון הרמב"ם עפ"י הגה' משנה למלך ונרא' משם הוציא מ"ל להגיה כן ברמב"ם וק' לשבש כל הספרים וגם קשה מאוד להתפיס הדברים כפשוטן שמי שיש בידו מעות אחרים ואינו דוחקו לפרוע זמן זמנים טובא וכן כתובת אשתו יטול צדקה והרי עינינו רואות כמה פעמי' יש מתעשר ואין כל ור"ל ל"ל מגרמי' כלום והוא נושא ונותן בממון אחרי' ומרוויח בהם ומתפרנס כעשי' הנאמר שיטול לקט שכחה וכדומה:

והנה בסמ"ק ססי רמ"ז כ' וז"ל וכן דין מי שיש לו מאתים זוז אינו נוהג בינינו ומביאו ב"י ור"ל דבימיהם הי' להם לקט שכחה ופאה היו מתפרנסי' משנה לשנה הי' זה השיעור לשנה עד בוא תבואתה של שנה אחרת אבל עתה מה גבול תתן לו וצ"ל הא דלא כתב דין של חמשים זוז הוא נמי מהאי טעמא דזה הוא השיעור לשנה ואין זה נוהג עתה אלא הכל לפי הזמן שיהי' לו קרן כדי שיכול להתפרנס מן הריווח ומשו"ה השמיטו בסמ"ק ואי ס"ד דהך דינא דכתובת אשתו ובע"ח שייך במי שמתפרנס מהריווח לא ה"ל לסמ"ק לשתוק מיני' ולהודיענו מה דינו בכל זה אני נבוך ואין בידי דבר ברור בזה וצריך תלמוד:

ומה הוא ממושכן לבע"ח וכתובת אשתו כ' הב"ח דהיינו שהבעל ייחד לאשתו כלים ותכשיטים ושמום כך וכך וכ' שוויים בכתובה והעתיקו הש"כ ומשמע שהסכים עמו וקרוב לזה בט"ז שם ונ"ל שהוציא כן מלשון ממושכנים משמע שהם ממושכן ממש וצ"ל דהני כלים ותכשיטים מיירי היתרים מכדי צרכו או מחרישתא דכספא וכה"ג דאל"ה הרי בל"ז אינו מחויי' למכור כליו ותכשיטיו אע"כ כנ"ל וצ"ל בבע"ח נמי כה"ג שייחד לו כלים בחובו הנה מלשון הרמב"ם הנ"ל לא משמע כן דדקדק וכו' היו בידו מעות והרי הן עליו חוב או שהיו ממושכני' לכתובת אשתו ואין דרך לייחד מעות מזומנים לבע"ח ומכ"ש לכתובת אשתו וזה פשוט וכן מוכח להדי' ממרדכי פ"ק דב"ב דף רמ"ג פסקא המתחל' וששאלתם על ראשי הקהל שבאו לשנות ולהטיל מס על שוה ליטרא קרקע כמו על שוה ליטרא מעות וכו' כ' וז"ל ועוד יש להביא ראי' ברורה דתנן במס' פאה מי שיש לו ר' זוז לא יטול לקט וכו' ומשמע אעפ"י שיש לו קרקעות שוים ר' זוז מדקתני סיפא היו משועבדים לכתובת אשתו או לבע"ח ולשון שיעבוד שייך בקרקעו' עכ"ל לעניננו הרי לפניך דגרס היו משועבדים ולא היו ממושכני' וסתם שיעבוד לא משמע בשיעבוד אפותיקי ועוד הא ראיות המרדכי שם כך היא הולכת דמפאה מוכח דטאבין חמשין דעבדין ממאתי' דלא עבדין וסתם קרקע לא עבדי ועיקר המס הוא על המ"ומ ע"כ אין ראוי' להטיל על הקרקע כ"א על המעות ושלא תאמ' דלמא היינו מעות טבא חמשין ממאה מעות אבל קרקע חשיב טפי אע"ג דלא עבדי לכן מייתי ראי' דרישא ע"כ בקרקע נמי מיירי מדקתני היו משועבדים וכו' ואפ"ה אם היו לו חמשים דעבדי' עדיפא מיני' זאת היא כוונת המרדכי ואי ס"ד כהב"ח דלמא לעולם קרקע עדיפא והכא בקרקע המיוחדת לכתובתה שאין לו רשות למוכרה ולא שווי' ליה לכלום אע"כ שלא פי' במשנתינו כפי מה שחשבו הב"ח והש"ך:

ובר מן דין צלע"ג על הגאונים הללו אי כדבריהם א"כ מאי האי דקאמר בירושלמי דאפי' בע"ח שאינו דוחק דומיא דכתובה שאינה דוחקת לפרוע אי ס"ד כהב"ח והש"ך הנ"ל הא אותן כלים אינו יכול למוכר' כמבוא' ר"פ אלמנ' לכה"ג ברי"ף ורא"ש שם וא"כ מה תועלת לו באותן הכלים לפרנסתו עד שהוצרך הירושלמי לומר לא סוף דבר בבע"ח דוחק וכו' אע"כ אין מקום לדברים אלו כלל ודוחק לומר דסד"א שימכרו כליו וישתמש בכלי' המיוחדים לבע"ח שאינו דוחק ולשון היו ממושכנין הוא כמו משועבדים ור"ל לאפוקי אי היה לו קרקע אחרת במקום אחר או נכסים במדינת הים לכתובת אשתו דאי לית לי' מאתים זוז בפנינו יכול ליטול כעשיר העובר ממקום למקום דעני היה באותה שעה או ספינתו בים ובא לו ברבאות כההיא דעירוכין י"ח ע"א דבכה"ג אם אין מאתים זוז בפנינו יכול הוא ליטול וקמ"ל אם יש לו ר' זוז אלא שיש עליו כתובת אשה ובע"ח לא יטול דהני ר' זוז אינם ממושכנים לבע"ח ולכתובת אשה כיון שיש לו נכסים במקום אחר אבל זולת זה לא כך נלענ"ד:

ואפשר גם הב"ח והש"ך מודה דבמשנה דקאי אזמן לקט שכחה ופאה ואמי שאינו נושא ונותן בודאי לא יועיל לו כתוב' אשתו ומעות בע"ח שלו אך עתה דאין לנו דין ר' זוז רק דין חמשים זוז ר"ל לפי המקום והזמן דנושא ונותן בהם ובזה כ' דגם חובו וכתובת אשתו שהוא נושא ונותן בהם מתחשב אם לא שייחד לה כלים בכתובתה ולבע"ח בחובו ואם שקרובים הדברים להתקבל אבל לא משמע כן מלשונם ועוד דאכתובה לחוד קאי ובז"הז דאין מגרשי' בע"כ גרע טפי טובא מבעל חוב שאינו דוחק גם זה נכון:

והנה מסקנת הש"ס בכתו' ס"ח ע"א דאין מחייבי' אותו למכור כלי תשמישי' כ"א מחרשתא דכספא היכי דלא בא לידי גבוי ובענין בא לידי גבוי יש כמה שיטות לרש"י ותוס' ורי"ף ועיין בראשוני' שם והטור כ' דשלחן ומנורה מחויבים למכור נגד הש"ס ומ"ש הב"ח והש"ך כבר כ' הט"ז סק"ד דלא נ"ל והוא דוחק מאוד בלשון:

והט"ז כ' שנ"ל ברור כי אז הי' להם שולחן קטן של כסף וזה משיירים לו משא"כ בזמנינו אלו שהשולחנים גדולים לפני כל בני בית ודאי חייב למכור אם הוא של כסף שהרי כשמסדרים לבע"ח אמרי' לו ולא לאשתו ובניו עכ"ד והנה אם כוונתו במ"ש בני ביתו אשתו ובניו כמו בסדור בע"ח הרי הוא תמה והלא גם הם עניים הם וצריכים אנו לתת להם די מחסורם וכיון שהורגלו בשלחן של כסף ולא מקבל עליי' זולת זה מאין יבוא עזרם ואין זה דומה לסדור בע"ח דמן הסברא אפי' גלימא דעל כתיפו יקח ויציגהו ערום כיום הולדו ואם כי הוא עני מה בכך וכי על זה היחיד מוטל לפרנסו ולהכין לו די מחסורו אלא גז"ה הוא שמסדרים לבע"ח ואין לך בו אלא חדושו לו ולא לאשתו ובניו ועיין ב"מ קי"ד ריש ע"א ומ"מ פשוט הוא אחר שנטל הבע"ח תכשיטי אשתו ובניו מוטל על מי שאפשר לו או על הצבור ליתן להם די מחסורם אשר חיסר להם הבע"ח וזה פשוט מאוד ואולי כוונת הט"ז שולחן גדול שגם משרתיו אוכלי' עליו על זה אמר דחלק שולחן משרתיו ימכר ואם גם הם יאמרו לא מקבלי עלינו שולחן של עץ ישכירו עצמם לעשיר דמצי למיקם בסיפוקיהו והוא ישכיר לעצמו משרתים בני עניים שאינם מפונקים כל כך וזה הוא סברא נכונה עפ"י הדין אבל לא נתכוון הט"ז לכך וגם זולת זה צ"ע בט"ז דא"כ עכ"פ גם בז"הז יניחו לו שולחן קטן של כסף מקום מושבו של עצמו וע"כ צ"ל דהטור נתכוון לחלק השולחן היתר על הנ"ל אכתי מה יענה במנורה כיון דעכ"פ מניחין לו לעצמו מנורה של כסף נר לאחד נר למאה ויש לדחוק בזה דבחדר המיוחד להם קאמר וכל זה דחיק ואתא מרחוק והנלענ"ד ביישוב דברי הטור דהא חזינן בלשון הש"ס מ"ש כוסות וקערות דאמר מאיסי עלי מטה שלחן נמי אמר לא מקבל עלואי מבואר להדי' דגבי מטה ושלחן לא שייך מאיס עלי רק לא מקבל עלואי ומ"מ סתמא דש"ס מדמי' להדדי וס"ל להטור דהיינו להס"ד דמיירי מלקט שכחה ופאה שהוא בא לטול מן ההפקר ואנו מוחין בו שיש לו שולחן של כסף יטעון הוא לא מקבל עלואי אבל בזמנינו דליכא לקט שכחה ופאה ולא שייך כל הפלפול אלא להוציא מיד הגבאי בודאי אינו יכול להוציא בטענת לא מקבל עלואי וכעין סברא זו היא שיטת ר"ת בתוספות שם ולפ"ז למסקנא הו"מ לשנויי' התם דמיירי בנוטל מן הגבאי והא בשולחן והא בכוסות וקערות אלא האמת משני וזה נ"ל נכון בדעת הטור:

והנה בפי' תי' הש"ס נראה מהפוסקים דהעיקר כדברי הרי"ף ורמב"ם והר"ש ולזה הסכים הר"ן דכל שמתפרנס בצינעא מקרוביו אין מחייבי' אותו למכור כליו הנ"ל ולשון הרמב"ם בפי' המשנה הביאו הרב"י שם אינו חייב למוכרם עד שיקח מתנות עניים ויכתב בכללם אז יאמרו לו מכור אותם הכלים וקנה אחרים ואל תמעיט מתנות עניים עכ"ל ועתי"ט מ"ש בפי' דברי הר"ש ונ"ל אע"ג כשנוטל מקרוביו נמי גוזל מתנות עניים ועוד אפשר שיש כאן עוד עניים קרובים והוא ממעט מהם מתנת קרוביהם ומדוע לא ימכר כלי תשמיש הנ"ל ונראה משום דכל זמן שאינו נצרך לרחוקים ומתפרנס בצינעא מקרוביו ונראה כעשיר הרי הוא בכלל והחזקת בו שמצוה על קרוביו להחזיק בו שלא יפול לגמרי כפירש"י בחומש מתורת כהנים ומצוה להקדימו לעניי' אחרים שזה אפש' שיסייעוהו סיוע שיש בו ממש שלא נצטרך עוד לבריו' מכאן ולהלן משא"כ מה שנותני' לעני ממש הוא רק לשע' לכן כ"ז שמתפרנס בצינע' אין אנו מדקדקי' אפי' יפסיד לעניי' אחרי' הקרובי' ג"כ:

ועוד רגע אדבר דלכאורה נראה נהי דקיי"ל אם יש לו ר' זוז חסר דינר יכול ליטול והה"נ אם יש לו מעות אחרים או כתובת אשה וכנ"ל מ"מ נראה היינו שהוא יכול ליטול ומ"מ הנותן יקדים ליתן לעני עני ביותר או אפשר אם הוא באופן שמקיים בו והחזקת בו אין כאן קדימה לעני כלל אדרבא אפשר מצוה להקדימו לזה שלא יפול לגמרי:

ואחר כל הדברים והאמת האלה נחזי מה דקמן וכבר הקדמנו כי א"א להעמיד הדבר על דין תורה ממש וכבר קבלו הציבור עליהם כן ונלענ"ד להשריש שרשים בענין זה בעז"הי:

(א) נראה דקופה זו יש לה דין עני המתפרנס בצינעא מקרוביו כי ידענא כמה אנשים היו כעשירים וכמעט רגע הורדו מכבודם ועדיין מפורעי מס הם ורק רוצים להתחזק לפי שעה לפי רוב ההיזק ומצוה רבה להחזיק בידם וכן הי' דעת כל המתנדבי' בעם להחזיק ידי אלו גם שנראו כמכובדים ונושאי' ונותנים במה שבידם מ"מ אם יצטרכו לבנות ביתם משלהם ולקנות להם כלי תשמיש תמורת הנשרף יתרועע המ"ומ שלהם לגמרי וכיון שיש להם דין עני המתפרנס בצינעא מקרוביו שאינו נוטל משארי צדקות ע"כ אין מחייבים אותם למכור כלי כספם וזהבם המוצל מאש והיינו כפי צורך עצמם ובניו אבל לא למשרתיו כמ"ש לעיל:

(ב) קרקעות לא מיבעי' בית דירה שאינו צריך לחשוב אלא אפילו יש לו הרבה יותר כיון דכעת היו הרבה מקומות למכור ואין קונה כי אפס כסף וגם כי הוא נשרף ולא נשאר כ"א חורבה ויהי' צריך לזלזל במכירה וגם שלא לקבל התשלומין כ"א לזמן וזמנים טובא ע"כ לא יחשבו לו כלל עיין ב"ק ז' ע"א:

(ג) מעות שבידו והוא חייב לאחרים לפרוע לזמן מועט בתוך שנתו הי' כלא הי' וראי' קצת לזה מתשובת ת"הד סימן שמ"ב לענין מסים ע"ש אמנם מעות שאינו דוחק לפרוע וכן כתובת אשתו או אפי' סחורה בהקפה שדרך ליקח לזמן מועט ולשלם וליקח אחרת תחתי' באופן שלעולם ישאר הקרן תחתי' הדין כן אם יש לו קרקע יתירה על בית דירתו באופן שאם יגיע פרעון החובות והכתובה הנ"ל יכול לפורעם בקרקע ההיא אז נהי דלא מחייבי' אותו למכור עתה אותה הקרקע מ"מ עד שיגיע אותו הזמן פרעון תהי' הקרקע בשווי' ולא ינוכה לו ממעות מזומנים שתחת ידו כלל בשביל החובו' והכתובה כי יניח להם מקום לגבות מקרקע הנ"ל אך אם אין לו כזה אזי המעות או הסחורה שבידו יחשב לו לשליש עד"מ אם יש לו סחורה בעד ג' מאות זהו' והיא לו בהקפה ע"ד הנ"ל יחשב לו רק בעד מאה זהובים כמו שהוכחנו לעיל:

(ד) שערנו לפי המקום והזמן כל מי שפרנסתו בהלוך וסבוב הכפרים ועיירות די לו בסך ב' מאות זהו' מזומני' לפרנס עצמו לכן אם ישוער אחר שיבנה בית דירתו העיקרי וילבוש עצמו ובני ביתו בההכרחי ואחר שניכה חובותיו הדוחקים לפרוע ואחר שניכה מהחובו' שאינם דוחקים ומכתוב' אשתו ב' שלישים אם אחר כל זה נשאר לו ב' מאות ריינש כסף או שוה כסף ולא קרקע איש כזה לא יטול מקופה הנ"ל ולאיש אשר לא נסה כף רגלו לנוד כאלה אלא מתפרנס בחנותו ושארי מיני סחורה שערנו די מאכולת לביתו סך ד' מאות זהובים באופן הנ"ל אע"ג דיש מי שבני ביתו רבי' ויש מי שטפליו מועטים מ"מ שערנו לפי ערך הבינוני מבני אדם וכל שיעורי חכמים כך הוא:

(ה) יש אנשים שיש להם קרובים עשירי' וסייעם במתנה ויש לדמות זה למ"ש המרדכי במי שנודד ללחם כל מה שמקבץ בנסיעה א' אינו מתחשב לר' זוז וה"נ כל מה שיקבל משריפה ואילך עד יום חלוקת הקופה לא יחשב וערמ"א סימן רנ"ג ויש בזה דיעות שונו' במרדכי ויש לחלק נמי בין הכא להתם ע"כ נראה לע"ד פשר מי שקבל מתנה מועטת הרי ידוע בצוק העתים הללו בעודו בכפו יבלענו וכבר נאכל ע"כ לא יתחשב כלל אבל מי שקיבל מקרוביו מאה זהו' בפ"א היו ראוי' ליתן לבנאי לבנות ביתו ע"כ ינכה זה הסכום מחשבון הפסדו כגון אם הי' הזיקו ש' זהובי' וקרובו נתן לו מאה זהובים הרי לא הוזק כ"א ב' מאות ולא יותן לו כ"א לערך המגיע על הפסד ב' מאות זהובים:

(וי"ו) קיי"ל דבודקים לכסות וכה"ג כמבואר פ"ק דב"ב ובש"ע סי' רנ"א סעי' יו"ד ומכ"ש הכא השתא דמורי' היתרא טובא וגרע משארי שותפים שיכולים להשביע על הספק מכ"ש הכא ע"כ נראה אחר שהציעו היחידים דבריהם לפני אקרו"ט כל א' וא' בחשבון הזיקו וגם הנותר לו אם יכול ליטול או לא אזי יטילו כולם אל קלפי ויוטל חרם שכל מי שיעלה מן הקלפי ישבע שכדבריו כן הי' ואפי' יאמר אח"כ לא אשבע ולא אטול לא יועיל לו כי על כן הטילו חרם שכל מי מהם שיעלה מן הקלפי צריך לשבע ע"כ ויטלו שלשה אנשים מן הקלפי לשבע ועי"ז מאמינים לכולם אפי' מי שלא נשבע ולא נצטרך להשביע כולם או להטיל חרם על כולם וזה טוב ונכון יותר:

(ז) אמנם אעפ"י שכל אלו הותר להם ליטול מ"מ בענין החלוקה ראינו לחלק בין הפרקים שאקרו"ט עם הוספת איזה בעלי בתים מהק"ק יראו לפי שכלם לחלק את כל הנוטלים לג' כתות עניים גמורים ובינונים ועליוני' שבהם וכל א' יעריך הזיקו לשני מערכות היינו אחד סך כך וכך הוזק בבית דירתו הנצרך לו מאוד ומלבושיו וכלי בית הנצרכי' והשני סך כך וכך הוזק במותרות שאינו נצרך כל כך ואפשר לאדם בלעדו ותהי' החלוקה כך העני יהי' מאה שלו שבערך הראשון נחשב למאה ממש ומאה שבערך השני לא יחשב כ"א לחמשים זהובי' והבינוני יהי' מאה בערך הראשון נחשב לב' שלישית ובערך השני לשליש א' והעליון יחשב מאה בערך הראשון לשליש מאה ובערך השני לשלישית המאה ואח"כ יתחשב מעות הנדבה כמה מגיע לפי ערך על כל מאה ומאה ויתחלק וטעמי בזה פשוט כי העני עני קודם וגם הצריך צריך קודם ומשום כן בינוני הצריך בית דירה יוקדם לעני הצריך רק מותרות וכדומה דומה קצת לש"ע סי' רנ"ב מסעי' ז' ואילך אמנם באלמנות ויתומים ות"ח שתורתו אומנתו שמדינא יש להם קדימ' יהי' הדין כן שעשירי' שלהם יחשבו כבינונים ובנונים כעניי' ועניי' יותן להם הוספת שליש אם מגיע לעני ג' זהובים יותן להם ד' ואם מגיע לעני ד' יותן להם ה' ושליש וכן לעולם:

(ח) כל הבנינים המוטלים על הכלל כלו לבנות כגון גג ב"הכנ שנהרס ובית קצבות הבשר וכדומה עוד והנה מי שאינו רשאי ליטול מהקופה פשיטא שצריך ליתן חלקו ג"כ לפי סכומו של כל השנה אמנם האנשים אשר התרנו להם ליטול ומתחשבים עניים לפי שעה אע"ג שהם מפורעי מס מ"מ לא נראה שיתנו לזה לפי סכו' כיון שלענין זה המה כעניי' וגם לא נ"ל ליטול כל ההוצא' מהקופ' דא"כ יפסדו העניים ע"כ נראה דמכל זהוב שנוטלים מהקופה ינוכה ממנו לפי ערך ההוצאה שיש להקהל בבנינים הנ"ל וינוכה להעני מכל זהוב שלו א' צ"ל ע"ד משל ולבינוני ב' צ"ל ולעשיר ג' צ"ל נמצא העשיר נוטל בפחות ב' שלישי' ומשלם ביתר ב' שלישים:

(ט) אשה אלמנה א' היתה ביתה בקיר חומת ב"הכנ הקדושה וכשראו מנהיגי הקהלה שההיזק קרוב לבוא חשו לב"הכנ וצוו להרוס גג הבית ההוא גם ב"הכנ הרסו קצת מגגו וה' הפליא חסדו ע"ד נס נפלא שניצל ב"הכנ הקדוש' הנה נראה פשוט דצריכים לשלם להאשה הזיקה דמציל עצמו בממון חברו חייב לשלם ועיין בטח"מ סי' רע"ד ואם יאמרו נא בלא"ה הי' נשרף כמציל מן הנהר ז"א דומה דעדיין לא הי' ההיזק מגיע לבית' כ"א בסמוך לו ועדיין הית' מצפה לתשועת ה' ואולי הי' מקיים בה כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך כדאמרי' בב"מ ק"ו סוף ע"א אתרחיש לי ניסא כר"ח בן דוסא וה"נ כן וא"כ ממילא שלא מקרי יאוש בעלים עיין בטח"מ סי' רנ"ט סי"ד ובש"ע שם ס"ז ומכ"ש דעכ"פ משום ועשית הישר והטוב ראוי' לשלם וכופי' את הצבור על זה וכמ"ש בתשו' צמח צדק סימן פ"ט ע"ש היטב ומכ"ש הכא תאמר בזכות הבית הכנסת הייתי קרוב להנצל טוב לצדיק טוב לשכנו ע"כ ישלמו לה בפחות שבגגי' של עץ ולא של תבן והיינו מתחלה יותן לה מקופ' כפי המגיע לכל עני לבית דירה שלו ומה שאינו מגיע ישולם מהקהל כמו שגובין לכל בניני הקהל שכתבתי לעיל אבל לא נ"ל שיטענו העניי' שלא ינטל מן הקופה כלל כי אולי אלולי לא הרסוהו הי' ניצל ולא מגיע לה כלל כ"א מהקהל ז"א ברור כל כך כי צרפנו לזה גם ועשית הטוב והישר ע"כ טוב וישר להתפשר בכנ"ל וה' ישפות שלום ויגדור פרצת עמו ישראל ברחמיו ויבנה הנהרסות וישמח עמו בישועתו באמת. הכ"ד החותם פה ק"ק מ"ד יום ה' ב' דר"ח תמוז תקס"ב לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ.