שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רלד

החיים והשלום לנופך ספיר ויהלום ה"ה ידיד ה' וידיד נפש כל חי ה"ה גאון עולם תפארת ישראל פאר הדור נזר הזמן נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מהו' זלמן מרגליות ני' מצלאין אנחנו לחיי רב רבנן וביתו ברוך יאמר לעומתו יפוצו עוד חוצה מעין גנתו אשרי קהל עדתו שככה להם ליהנות מזיו שכינתו עוד יחליף כח יעל אבר כנשר יסוכך עליו באברתו גם עד זקנה ושיבה ינוב בטובה לאורך ימים ושנות חיים אמן:

למען ציון לא אחשה ולא אשקוט עד יצא כנוגה אור משפט צדק בעזה"י באלו הנאמרי' ממני במכתבי הראשון וי"נ הגאון נ"י בנה עליו ציון המצוין בהלכה ירד לעומק יהושפט באורך ורוחב כדרכו בקדש ממש לא הניח מקום להתגדר בו ולא תלם בלי עידור ומי ישדד עמקים אחריו ומי יסקל אבני קדשו אשר בנה מצודה לתורה ולתעודה בכל זאת לא אשיב ידי אחור מלבדוק עד מקום שידי הכהה מגעת לתוספות ולא למגרעת והחונן דעת יתן חלקי בתורתו מקום שעת לעקר ועת לטעת:

במה שרמזתי במ"ש בס' ברכי יוסף סי' רנ"א בחילוק צדקה להקדים עושי מצוה ופועלי צדק יותר מן השאר והנחנו ג"כ שישיבת ירושלים חשיבה מישיבת שארי מקומות בא"י א"כ ממילא יש ליושבי ירושלים קדימה מה ליושבי שארי ערי א"י וכל זה ברור ופשוט לכאורה:

אלא במ"ש שפשוט בעיני שישיבת ירושלים יש בה מצוה יותר מישיב' שארי ערי א"י והבאתי בפשיטות ממתני' שלהי כתובות דהכל מעלין לירושלים וזה אפי' בז"הז לכל הפוסקים דאפי' להמרדכי והג"א דכ' אשה בז"הז לא יכולה לכוף האיש מ"מ האיש יכול לכוף א"כ ש"מ דמצוה איכא וא"כ היושב בה עוסק במצוה טפי וראוי להקדימו עכ"פ ועל זה כ' והאריך הדרת גאונו ני' בפירושי' שוני' על דברי הג"א שהמה נפלאים לכאורה דאפי' אחר ההגה' דירושלמי מיירי בז"הז וכן הוא בתשו' מיי' סי' כ"ח מ"מ מה שמסיים ומתני' מיירי בזמן שב"המק קיים שאז הוה המצוה טפי לדור בירושלים מבא"י עכ"ל דבר זה אין לו שחר דאפי' נימא בירושלים אין שום מעלה בז"הז מבשאר א"י מ"מ א"י עדיף מח"ל בכל הזמנים בלי ספק וא"כ מ"ט אמר בירושלמי בז"הז אין אשה מעלה מח"ל לא"י והגאון ני' כדרכו בקדש נחית בי' טפי והעמיק עיונו כמבואר באריכות בתשובתו והנה מ"ש הב"ח דמשו"ה לא תוכל היא לכוף אותו בז"הז משום דוחק מזונות והקשה הד"ג תינח מחו"ל לא"י אבל מא"י לירושלים וכי יש דוחק מזונות בירושלים מבא"י וזה י"ל משום דישיבת כרכים קשה ופירש"י בקידושין מ"ט שהיוקר מצוי בכרך וירושלים כרך היא וכדמייתי ש"ס בכתובות ק"י ע"ב מקרא ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלים אך דא"א לכוון זה בלשון מרדכי והג"א דמסיים דהוה מצוה טפי וכו' משמע משום מצוה אתאינן עלהו והיותר טוב הגה' פרישה מצוה טפי לדור בירושלים מבא"י כלומר בז"הז ליכא מצוה לא מח"ל לארץ ולא מא"י לירושלים ואפשר דהר"מ גופיה לא ס"ל הכי לדינא כהירושלמי אלא דה"פ הירושלמי ומייתי רק ראי' מיני' דלא כר"ת דיפה כח האיש מהאשה אבל בהא דאיכא מצוה בא"י מח"ל בז"הז לא ס"ל כיון שבש"ס דילן לא מחלק בכך ותו מדאמרי' בגיטין מ"ה וכן פסקו הפוסקי' דעבד כנעני בז"הז שברח לא"י כותב לו לרבו שטר על דמיו ועושה אותו בן חורין והיינו מסיפא דמשנתינו אין הכל מוציאי' ומקרא לא תסגיר עבד ומנ"ל דלמא דוקא בזמן שב"המק קיים אבל בז"הז לא עדיף עבד כנעני מאשה דהורע כחה בז"הז מבזמן הבית דלמא עבד נמי אע"כ גמ' דידן לא ס"ל הכי והר"מ גופי' לא קאמר אלא בפי' הירושלמי ולהוכיח נגד ר"ת אבל בגוף הדין לא פליג וזה דלא כחלקת מחוקק סוף סי' ע"ה:

ופר"מ הד"ג מייתי ג"כ דמתני' בז"הז מדאמר הכל מעלין לירושלים אפי' מנוה היפה לנוה הרעה ובזמן שב"המק קיים ליכא נוה רעה בירושלים יש לדחות דמשום הא לא ארי' דכתיב ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלים משום דישיבת כרכים קשה ופירש"י מדוחק הבתים והאויר ובמתני' אמרי' לא אמר אדם מעולם צר לי המקום שאלין בירושלים ולא אמר ולא נדחק אדם מעולם בלינת ירושלים משמע דודאי הי' צר ודוחק שהרי אפילו בב"המק עצמו עמדו צפופים רק ההשתחוי' היה בנס שמשתחוים רווחים ובחי' אגדה שלי אמרתי שלא רצה הקב"ה לעשות נס גם בעמידה רווחים שלא יקופח שכר אגרא דוחקא דבי כלה אמנם מעובדא דפסח מעוכי' משמע דהיו צפופים ממש מכ"ש בלינה שבירושלים דלא היה מצוה כל כך כראיית פנים בעזרה ובודאי היו נדחקים אלא שהנס הי' שלא אמר אדם מעולם שמרוב אהבת ה' ושמחה אשר שמחם ה' בהיותם שמה לא אמר מעולם צר לי המקום ע"ד כד הוי רחימתן עזיזא וכו' ועכ"פ בני העיר היו נדחקים מאוד ע"י עולי רגלים וכלי ביתם ומטותיהם היו מופקרים להם כדאי' ר"פ בני העיר אין משכירין בתים בירושלים אף לא מטות ויע"ש בתוס' ושפיר שייך אפי' מנוה היפה לנוה הרעה:

ובמ"ש לעיל דעומדים צפופים היה בנס ליתן שכר להבאים בחצרות בית ה' יובן דלפמ"ש בתשב"ץ ח"ג ס"סי ר"א דגם בזמנו נראה נס בזה בב"הכנ שבירושלים בבואם שם בחג השבועות כל סביבותיהם ולא צר להם וה' יודע כי עיני ראו בח"ל דבר זה ולא אוכל לפרש מפני פריצי עמינו וא"כ מאי רבותא דעשרה ניסים נעשו בב"המק אבל הנס הוה עומדים צפופים וכנ"ל:

והנה לכאורה משמע לא משום מצות התלוים בא"י וירושלי' כופי' אלא משום קדושת עצמה וכל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה ר"ל אדרבא לדברי ר"ח כהן שבתוס' שלהי כתובות משמע אי לא מצות נוהגות היה יותר ראוי' לעלות ומהרי"ט ח"ב חי"ד סי' כ"ח שהביא הדרת גאונו כ' להדי' שהטע' משו' תוספ' קדושתה ולא משום מצות הנוהגות ודלא כמשמע מתשב"ץ הנ"ל ותשב"ץ גופי' רפי' בידי' וכיון שכל עצמו הוא משום עוצם קדושתה אין לכנס כלל בפלפול אי קדשה ראשונה וקדש' לע"ל ובפלפול רמב"ם וראב"ד בקדושת המקדש בז"הז אי חייב כרת הנכנס לתוכו והארכתי במ"א בדברי מג"א סוף הלכות ט"ב בזה ואין כאן מקומו כלל כי אין אנו עוסקים אם מצות נוהגי' או לא או אם טמא מותר לכנס שם או לא רק בקדוש' עליונה שירושלים הוא שער השמים מימות עולם אפי' כשהי' היבוסי יושב ירושלים והכנעני והפריזי אז בארץ ולא זזה ולא תזוז שכינה מכותל מערבי אפילו בחורבנה וביבמות וי"ו ע"ב דמורא מקדש בז"הז מדאתקש לשבת מה שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם תלי' היקשא זה בפלוגתא דקידשה לע"ל או לא והדר"ג גילה סוד דבעל חס"ל מעין ג' נהר ג' (ומשלנו הוא) דמבואר דחלון הרקיע רחב מלמטה נגד כל א"י וקצר למעלה נגד ירושליס וב"המק ובשעת חורבן נסתם לגמרי ושוב אחר החורבן נפתח אבל נקצר פיו שלמט' אבל פיו שלמעלה ושער השמים לא יסתום חלילה שהוא שפע אלהי שבמקום מקדש וירושלי' והיינו דכ' מהרי"ק שהבאתי בתשובתי הקדומה כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם ומ"ש חס"ל בנהר י"ג שם במעלת צפת נגד כל ערי א"י היינו חוץ מירושלי' וחליל' להעלות על הדע' שקדוש' שום עיר יותר מירושלים וא"כ מי שפגע בצפת יקרע ושוב פוגע בירושלים לא יחזור ויקרע ובהיפך קיי"ל אם פגע בירושלים תחלה וכו' כמבואר בש"ס מ"ק ורמב"ם וש"ע סוף ה' ט"ב ויש לפקפק דבזמן שב"המק הי' קיים היה ירושלים עדיף וקורעים על בטול אותו העדיפות ועכשיו צפת עדיפא אבל חלילה לומר כן ואיך יצויר שצפת הוא גבוה מירושלים ואוירא טוב מירושלים כמ"ש בס' חס"ל הנ"ל וקרא כתיב וקמת ועלית אל המקום ופירש"י מכאן שגבוה ב"המק מכל א"י ובחי תורה שלי בארתי שלכאורה יפלא לאמור מכאן שגבוה מה לשון מכאן נחזי אנן והוא דבר הנראה לעין ונמדד בקנה ועוד שהאמת אינו כן והוא מבואר לבקי קצת במפת העולם ועוד רש"י פי' כן בפסוק כטל חרמון שיורד על הררי ציון שחרמון גבוה והנה העולם עגול ככדור ובדבר כדורי לא שייך גבוה ונמוך ובכל מקום שעומד שם רואה שמים שעל ראשו גבוהי' וסמוך לאופק נמוכים ככיפה והבא ממקום האופק נדמה לו כעולה מתחתית עומק בור ולא שייך גבוה ונמוך אך נחזי אנן אם יהיה לפנינו כדור עגול ואנו מכירים בו נקודה א' שממנה שתיית הכדור ההוא ונתרחב משם והתפשט ונעשה עגול כמות שהוא וכל הפיות אליו פונים וממנו יונקים יניקת חיותם והוא המרכז האמתי של הכדור ואז בלי ספק מכל צד שפונים אליו נקרא עלייה לא עלייה במעלה וגדולה המקום לבד אלא עלייה ממש כמי שעומד במקומו ורואה האופק שסביביו ירוד ועמוק וכן בהיפך כיון שכל הפיות אליו פונים א"כ הכל עמוק ממנו ועולים אליו כיון שהעולם כדורית והיינו דאמרי' בספרי הנ"ל וקמת ועלית וקשה לו ומאי פסקא הלא אפשר שהזקן ממרא וב"ד יושבים בהר חרמון שמשם יורדים לירושלים ולא עולים אלא מכאן שב"המק גבוה מכל א"י שהוא משתיתו של עולם מתחלת יצירה והוא מרכז ונקודה האמצעי שבכדור וא"כ כל הבאים לשם עולים ולא יורדים כנלע"ד מ"מ א"א לומר כן על מקום אחר או על צפת ויעקב אע"ה אמר זה שער השמים ואין ב' שערים ומ"ש הד"ג מאי דמייתי בתנחומא אירושלים והיה עיני ולבי שם כל הימים א"כ בכללו' א"י נמי נאמר ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה יפה כ' אבל אני בעו"ה לא זכיתי להבין בנגלות גם כי בהנסתרות לה' אלקינו אבל כמדומה לי שמעתי דיש חילוק בין חיבור עין עם לב דהיינו עיני ולבי שם ובין עין לחוד דכתיב עיני ה' אלקיך שם ועוד חילוק בין עיני דהתם שהוא ב"ד של מעלה של שבעים שהם כנפי השכינה ובין עיני ולבי לשון השגחת עצמו בלי כנפים ושעלזה נאמר ולא יכנף עוד מוריך כך שמעתי מאז ולא אבין אולי בזה יתורץ ק' דמר ניהו רבה:

היוצא מדברינו דעכ"פ לכ"ע קדושת שניהם קדושת עולמים מימות עולם עד סוף כל ימות עולם לא נשתנה ולא ישתנה אלא שקדושת ירושלים חמורה מקדושת שאר א"י וגם הרמב"ם דלא מנה למ"ע ישיבת א"י כמו שחשב הרמב"ן במניין המצות מ"מ מודה ביתר שאת בקדושה בז"הז ומפני כן כ' במ"ע קנ"ג ומייתי ליה המפרש ספ"ה מה' ק"הח וז"ל ונאמר אם ח"ו יאבדו בני ישראל מא"י ית"ש על זה לפי שהבטחנו בתורה שלא תכלה אומה זו בכלל וכן אם לא נמצא ב"ד בא"י ולא בח"ל ב"ד שנסמכו בא"י הי' זה החשבון שאנו מחשבין אותו בח"ל לא יועיל לנו כלום שאין מעברי' שנים וקובעים חדשים אלא בא"י שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים עכ"ל וביאר זה באר היטב ברלב"ח בקונטרס הסמיכות דף רצ"ו יע"ש ומהפלא שכ' שהבטחנו בתורה שלא תכלה אומה זו נראה מדבריו כי אלו ח"ו לא ישאר שום ישראל בא"י אפי' יהיה יושבים ישראל בח"ל מיקרי כליון אומה ח"ו אחר שאין לנו סמוכים וא"א לקבוע חדשים ולעבר שנים וס"ל לרמב"ם דמה שחשבו הראשונים שנים וחדשים וקדשום זה לא יועיל אלא כשעכ"פ נשארו בא"י אפי' כורמי' ויוגבי' ישראל אשר בהגיע זמן ועידן ההוא ואז הכורמי' יקבעו מועדים עפ"י חשבון הקדמוני' ההמה לפי מה שרואה בלוח ההיא ובסדר העיבור של כל שנה ועי"ז מתקדשים המועדים בכל העולם ואי לאו לא יועיל חשבון וקידוש הקדמונים ושבטלה כל התורה חלילה ואין כאן אומה ישראלי' ח"ו והיינו כליון אומה ח"ו אלא שהבטחנו יוצרנו שלא יהי' זה אשר ע"כ בשבעים שנה של גלות בבל שהיו סמוכים בח"ל לא היינו בטוחים מהנ"ל אדרבא היו נ"ב שנה שלא עבר אדם שם משא"כ קלקלתינו עתה שאין לנו סמוכי' היה תקנת הארץ שבטוחה היא שישבו בה ישראל על כל פנים זהו כוונת הרמב"ם מ"מ נראה מדבריו כי לא נפחתה קדושתה ולא תלי' כלל בקיום מצות אלא הארץ עצמה קדושה וירושלים קדושה יותר ואולי משו"ה לא תני בספרי ולא רמז קרא דפ' ראה אלא קדימת עניי ארצך לח"ל ולא רמז קדימת עניי ירושלי' לא"י משום דזיל בתר טעמא ופשט הגמ' דמקדימים יושבי א"י משום דישיבתה מצוה מפני קדושה שבה וראוי' להקדים עושי מצוה כנ"ל א"כ ממילא ה"ה ירושלים נגד א"י דהכל חד דאלת"ה מנא ליה לתנא דמתני' לכוף לעלות לירושלים ולגרש בע"כ אי לא רמיזא באורייתא:

ומה שהתפלא הד"ג על הרבה חכמי ישראל שלא עלו לירושלי' דוקא והיה סנהדרין ביבנה דוקא ובצפורי וגם בימי הרב"י והאר"י ז"ל מ"ט לא עלו הם הנה בימי חכמי התלמוד היו הריגות ושמדות בירושלים וגלו סנהדרין ומשנתישב במקומות אחרים והי' שם מקום הועד ומקום ישיבה ותורה ולא מיתדר להו בירושלים כמו במקומות אלו שוב אין מצוה בירושלים דאפי' עזרא לא עלה לבנין ב"המק כל זמן שרבו ברוך בן נרי' קיים כדאי' ספ"ק דמגילה דודאי ת"ת וישיבה עדיפה מן הכל וכן היה בימי הרב"י והאר"י ז"ל היה קיבוץ רוב החכמים בצפת ואין לשאול על כל החכמים מעיקרא כי אין אדם יודע מטמוניות של חברו ועכ"פ כשעלו אלו ומצאו רוב חכמי ישראל בצפת ע"כ התחברו עמהם ובאמת טרם הפרד הרב הגאון מהו' עמרם מפה הייתי כופל ומשלש עמו שלא ידור אלא בירושלים מקום משכן כבוד קדושת בית אלקינו וכאשר עשה הרמב"ן ז"ל אע"ג דבצפת נמצאו קברי אנשי אלקים הידועים מ"מ מי ימיר זה בקדושת ירושלים ומקום מקדש ונסע הנ"ל ע"ד לילך בים דרך יפו לירושלים והסיבו בעל הסיבות ית"ש דרך עכו לצפת ואחרי בואו שמה כ' אלי בעצה ושאל אם יעקור משם לירושלים אז אמרתי שאני מיגני ממיקם כיון שכבר בא שמה וקבע דירתו וכפי מכתבו נראה שקשה ישיבתה של ירושלים עליו וחזיתי לדעתי' שלא רצה אלא לפייסני על שעבר על דעתי ע"כ הנחתי הדבר על דעתו:

הנה כי כן יפה אחז"ל שהאיש יכוף כל ב"ב לעלות לא"י או לירושלי' שהרי משום ישוב א"י כותבי' אונו אפילו בשבת ומכ"ש משום ישוב ירושלים ביותר בז"הז וכבר העיד הרמב"ן באגרתו שהחורבן לפי ערך הקדושה כל שקדוש יותר חרוב יותר וירושלי' חרוב יותר מכל ערי א"י ע"ש מכלל דבעי דרישה וישוב יותר ויש לכוף ב"ב לדור שם אבל שתכוף האשה את בעלה לדור בא"י ובירושלים צע"ג מאין הרגלים ומה ראו על כה ויפה כ' תשב"ץ ח"ג ס"סי ר"א הנ"ל הלא התורה חסה על האשה במצות כבוד א"וא משום דרשות בעלה עליה ואיך היא תכוף אותו להושיבה בירושלים דוקא משום תוספ' קדושתה או ליישב את ירושלים ומח"ל לא"י י"ל משום שבח"ל דומה כמי שאין לו אלוה וכעע"ז ח"ו אבל מא"י לירושלים הוא דבר תימא אפי' בזמן שב"המק מכ"ש בז"הז ולולי דמסתפינא לומר דבר חדש הייתי אומר יען ראיתי בתי"ט תמה על רש"י ורע"ב שפירשו בסיפא הכל מעלין לירושלים את כל ב"ב אדם כופה לישב עמו בירושלים ולא פי' כן ברישא הכל מעלין לא"י ע"ש אמנם בשיטה מקובצת מייתי בשם רש"י מהדורא קמא כ' על רישא הכל מעלין לא"י נשותיהן מא"י לח"ל עכ"ל הנה שינה טעמו ברישא פי' הכל מעלין קאי אאותם הגורמים העלאה לאחרים אע"ג דפי' את נשותיהם מ"מ הכל קאי אותם הגורמים ומרבה אפי' עבד את רבו ומכ"ש אשה את בעלה וכדקתני בהדי' בבריי' שבגמ' שהאשה כופה בעלה מח"ל לא"י אמנם בסיפא בבבא דהעלאה לירושלים דלא מיתניי' בבריי' בהדי' דהאשה כופה האיש וגם הוא נגד הסברא כמ"ש לעיל ע"כ פי' רש"י בהיפוך את כל ב"ב אדם מעלה לירושלים וקאי אאדון הבית שמעלה את כל ב"ב בין נשיו בין עבדיו העברי' לישב עמו מנוה היפה לרעה נמצא רישא מיירי שכל א' מבני ביתו יכול לכוף את אדון הבית לדור בא"י וסיפא קמ"ל שאדון הבית יכול לכוף כל ב"ב א' אנשי' וא' הנשי' שבבני ביתו לדור בירושלים אבל המה לא יכופו אותו וזה נוטה לגי' הג"א שבפנינו אבל רש"י לא נחית לחלק בין בזמן שב"המק קיים בין בז"הז דלא כהג"א בזה וזה נראה נכון מאוד אלא שלא מצאתי לי לא רב ולא חבר וזה הוא פלוגתת רש"י ור"ח שבתוספות פ"ק דעירוכין דף ג' ע"ב דבור המתחיל לאתוי' וכו':

והנלפע"ד לפמ"ש בש"ס ב"ב קכ"ב ע"א לקרובה ורחוקה ופירשב"ם וז"ל ומי שעולה גורלו בקרוב לירושלים מעלה מעות למי שעולה גורלו ברחוק מירושלים שהרחוק גרוע הוא מפני שני דברי' א' מפני שרחוק מב"המק וא' מפני שקרוב הוא לארץ העמים עכ"ל וצ"ע בשעת החלוקה לא ידעו מקום מקדש איה ועוד הא כתיב לא יחמוד איש את ארצך וא"כ אדרבא רחוק עדיף משום שכר פסיעה ואין להאריך בזה והנה פלוגת' הרמב"ם והראב"ד ריש ה' חגיגה דלהראב"ד האשה רק משועבדת לבעלה לילך עמו לירושלים לשמחו ברגל ואפי' אי נימא דלא כראב"ד אלא שתשאר בביתו אם תרצה וכמו שעשתה חנה עד יגמל הנער מ"מ תשאר היא עזובה ועגונה בי"ט בח"ל והבעל יעלה לירושלים דאפי' לפמ"ש תוס' ריש פסחים דהדר בח"ל פטור מהראי' משא"כ דעת הרמב"ם עיי' מ"ל הלכות חגיגה מ"מ אפי' להתוס' אם יעלה משם לרגל אינו צריך ליטול רשות מאשתו ועיין בזה בס' סדר למשנה דף נ"ז ע"א ויעיין היטב בתשו' מהרי"ט ח"ב חי"ד סי' כ"ח סוף התשובה עיין היטב ויובנו דברי וא"כ בזמן שב"המק קיים לא מבעי' הדר בח"ל תוכל האשה לכופו לא"י לכל הפחות ומשם יסע לירושלים ברגל והיא עמו או אפי' תשאר בביתו בא"י אין כאן סכנה משא"כ ליסע מח"ל לא"י איכא טלטולא דאתתא טובא טפי ולהשאר בביתה בח"ל פשיטא דאינו נוח לה ע"כ פשוט שכופה אותה לדור בא"י לא משום מצוה אלא משום עניני אשות שבינו לבינה אלא אפילו אם דר בא"י מ"מ תוכל לכופו לדור בירושלים חדא ג"כ מטעם הנ"ל שקשה עליה אפי' נסיע' כ"ש ולהשאר בביתה מבלי שמחת י"ט ג"כ הוא משועבד לה מ"הת לושמחת אתה וביתך ועוד העולה לירושלים בזמן שב"המק קיים אינו יוצא משם מהר ודר שם זמן רב דמשו"ה צותה תורה להעלות מע"ש לירושלים כמ"ש תוס' ב"ב כ"א ע"א ד"ה כי מציון תצא תורה וכו' וז"ל כדדרשינן בספרי למען תלמד ליראה את ה' אלקיך גדול מע"ש שמביא לידי תלמוד לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מע"ש שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה גם הוא היה מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה עכ"ל נמצא בזמן שב"המק קיים ראוי' ונכון שתכוף לבעלה לשוב לשבת בירושלים אבל בז"הז אין חיוב עשה לעלות לרגל וגם לא להתעכב שם ללמוד ממעשה כהני' בעבודה ואם הבעל רוצה לעלות לשם אינו עולה בלא רשותה דלא עדיף מתלמידי' שאינם יוצאי' בלא רשות ומכ"ש בשעה שמחויב לשמחה וא"כ היא אינה יכולה לכופו לא לא"י ולא לירושלים אף על פי שהיא מתבטלת ממצות ישיבות א"י וכדומה מה בכך אשה רשות בעלה עליה ואינה יכולה לכופו אבל הוא יכול לכופה דכח איש עדיף והן הנה דברי מהר"מ אלא מ"ש בהג"א אין מצוה לדור בירושלים לשון לדור אינו נכון קצת לפי הנ"ל גם כי יש לדחוק שכוונתו להתעכב שם לאכול מע"ש שלו והוא דוחק עכ"פ הכוונה שאינו מצווה מחוייבת מ"הת לעלות לירושלים ע"כ לא יצא בלי רשותה ולא תוכל לכופה והנוסחאו' שבמהר"מ משתנות בתשו' מיי' ומרדכי והג"א ותשו' מהר"מ מר"ב סי' קצ"ט דמייתי מהרי"ט לא מצאתי בדפוס פראג שלפנינו מכל מקום לענ"ד הדברים בעצמותן מראין אמיתתן:

בהא סליקנא דעכ"פ מצוה להקדים במנה יפה יושבי ירושלי' על שארי עיירות א"י אמנם ראיתי א' קדוש מדבר הד"ג דמפלפל ומאריך בשיעור הקדמה זו כל דבריו כנים ואמתיים ואינם צריכים אריכות וראיות הרבה ולא יחלוק אלא מי שחולק על האמת דכל הקדימות אינם אלא להקדים ולא לדחות נפשות ח"ו וע"כ אם שניהם שוים שצריכים להחיות נפשם בלחם צר ומים לחץ נאמר זה קודם אבל כשיש לאנשי ירושלים אפי' רק לחם צר שוב אין להם שום תביעה עד שיגיע לכל א' מעיירו' האחרות ג"כ כשיעור הזה ושוב מהנותר שיצטרכו למותרות וכסות וכדומה יש הקדמה למוקדם עד שיהיה שוה בשוה בזה ג"כ וכן בכל מילי לא אמרו לדחות אלא להקדים ולא עלה זה על הדעת מעולם ויעיי' נדרי' דף פ' ע"ב חייהם קודמים וכו' ע"ש מבואר כנ"ל אך מה אעש' שמוע בין אחיכ' שמעתי טענ' השליח הרב מהר"ז שפירא אומר שאנשי ירושלים עטופי' ברעבם וגם נתונים כתוא מכמר בסכנות נפשות וכפי מכתב רבני צפת הם הם הנתוני' בצרה ולא הם ואם שניהם שוים יש קדימה לאנשי ירושלי' ואם אינם שוים פשוט שמקדמין מי שצריך יותר וא"א לבוא על תוכן הענין ושום א' מן הצד אינו רואה לעצמו חובה ואין שום ב"ד שבא"י שאינו נוגע בדבר זה ע"כ יפה עשו המפשרי' באמ"ד שמסרו הדבר לב"ד של ארם צובה הסמוכה וקרובה אל א"הק ואינם נוגעים בדבר כלל ויודעים את מכאובם של כל כת וכת ועל פיהם על מקומם יבוא בשלום ומי ששמו שלום ישים שלום בין עמו וחסידיו וירום קרן צדיקיו ובראשם י"נ הדר"ג כחפצו וחפץ א"נ הבע"הח בכל חותמי ברכות. פ"ב יום ב' לירחא תליתאי קפ"ז לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: