שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רכו
ה' ישפות שלום לי"נ הרב המא"הג המפורסם כערוגת הבשם צדיק ונשגב כקש"ת מהו' מרדכי ני' ברודא ה' עליו יחי':
נועם מכתב קדשו הגיעני לנכון אודות בנו הרב המופלא נ"י אשר פיתוהו ויכלו לו אנשי ק"ק פלוני' עד שתקע כפו לאחד מהם במעמד הרבים להשכיר עצמו להם לרב ומורה ומיד אח"ז נתחרט וביותר בהודיע לו מעשיהם המקולקלים אנשי ריב ומצה ואת אשר עשו להרב הראשון ובשהגם בהגיע לידו מכתב קדש מפר"מ שגוזר אומר עליו לבל יזוז ממקומו הראשון מפני רוע מעללי אנשים ההמה והנה בנו הרב מצטער מאוד ע"ז עד שאחזו חולי המרה ר"ל מרוב שברון לבו והנה פר"מ כבודו צידד בהיתר התקיעת כף אלא שחשש שיהי' כמו עד"ר:
זה אין צריך לפנים שאין כאן שום ספק בעולם כיון שלא הזכיר עד"ר אין כאן אלא נדר שהודר ברבים ויש לו התרה בשלשה הדיוטות ומה ענין עד"ר לכאן אך ישנו משום נודר לתועלת חברו שאין מתירים לו אלא מרצונו ואמנם דעת התוס' דלדבר מצוה מתירים וראייתם מצדקי' שהי' ההיתר מצוה להצילו מצערו וחליו והוה ממש נידן דידן:
ואמנם כל הראשונים הקשו עליהם חזי מה עלתה בו ובסנהדרין המתירי' וכ"כ בט"ז סימן רכ"ח סקל"ג ולכאורה יש להליץ בעד התוס' עפ"י מ"ש בתשו' מיימוני שבסוף ספר הפלאה ובמרדכי פ"ג דגטין סי' תשנ"ז דחמיר' תקיעת כף משום דהוה ככריתות ברית וראייתו מצדקי' שהאשימו בקרא שביזה אלה להפר ברית והנה נתן ידו כל אלה עשה לא ימלט ע"ש והנה ס"ל לבעלי תוס' דעונש צדקי' וסנהדרין הי' מפני שהי' נתינת יד אצל השבועה דחמירא טובא ונהי דבלי ספק שגם בזה מועיל היתר דלא יהי' אלא ברית ממש אחז"ל דמרע"ה אמר ע"ד המקום כי היכי דלא ליהוי הפרה לשבועתי' והתם לעברך בברית כתי' ואפ"ה הוה לי' הפרה מ"מ חמירא טובא משום הכי נענשו צדקי' וסנהדרין אבל לולא זאת לא הי' עונש ואם כן הוכיחו תוס' דעכ"פ בלא נתינת יד מתירי' לדבר מצוה דאלת"ה במה טעו סנהדרין שהתירו לו אע"כ בעלמא מועיל וא"כ לפ"ז בנידן דידן שהי' נתינ' יד אין לנו על מי לסמוך להתיר לדבר מצוה ואפי' להתשב"ץ בשם רשב"א שכ' שאין בנתינת יד משום שבועה ונתן יד דקרא הנ"ל היינו כמו נקיטת חפץ עם השבועה שנשבע בפועל והסכים עמו התשב"ץ ע"ש ח"ב סי' קמ"א מ"מ העלה שם דעתה דנהיגי ליתן יד במקום שבועה ה"ל שבועה ממש ולא גרע מידות שבועה וא"כ הדר ה"ל נשבע ע"ד חברו שאין לו היתר אפי' לדבר מצוה ואם אולי נאמר שאני מצוה דצדקי' דה"ל רק להצילו מרעתו וצערו ומבעי' לי' לייתובי דעתי' אבל למצו' בעלמא אפשר מהסברא מתירים בלי שום ראי' דהוא וחברו מחוייב בכבוד שמים:
וכבר הבאתי קצת ראי' דידוע דהירושלמי מפרש הטע' מפני החשד וא"כ להירושלמי סגי בהודיע לחברו אפילו שלא לרצונו והרמב"ם הרכיב שני הדינים ועיין בלשונו ויראה דהכל יהי' מוכרח מן התורה לפי מ"ש הריב"ש אשיטת התוס' דלדבר מצוה מתירים הא אין לך מצוה מלעשות רצון הקב"ה לגאול ישראל ואפ"ה נאמר במדין לך והתר נדרך והש"ך נדחק ע"ש ולפע"ד הוצרך הקב"ה להחזירו למדין מפני החשד דודאי אי הי' סגי בפתח וחרטה הי' די בשהודיע ליתרו מצאתי פתח לנדרי והותר הנדר אך היות כי אין מתירי' אלא לרצונו אא"כ בדבר מצוה והי' משה צריך להודיע ליתרו שלחני ה' למצרי' לגאול ישראל וזה לא יאמין יתרו שהרי משה חשד שאפילו ישראל לא יאמינו כי נרא' אליו ה' ומכ"ש שיתרו לא יאמין זה וע"כ לחזו' למדין ואי שיטול רשו' מיתרו אפי' שלא לדב' מצו' כמשמעו' פשטי' דקרא ארא' את אחי אשר במצרי' העוד' חיים או כדאי' במדרש שהקב"ה קשר עץ על פתח ביתו של יתרו ויתרו שמע באומר הותר הנדר ותו ליכא חשדא נמצא מוכח מזה שפיר תרוויי' דאין מתירים אלא מרצונו דאל"ה הי' סגי בהודיע ליתרו הותר הנדר ע"י פתח ומוכח נמי היכי דלא צריך רצונו כגון לדבר מצוה איכא עכ"פ משום חשדא נמצא מוכח מהירושלמי דפשיטא לי' דלדבר מצוה מתירים וצ"ל הא דנענש צדקי' משום שזה לא מקרי מצוה מה שנצטער דה"ל לייתובי דעתי' כדאמרי' גבי טבעה ספינתו בים לענין פטור ק"ש:
וא"כ עכ"פ בנידן דידן דבלאו הא דמצטער אותו צדיק בנו הרב נ"י איכא נמי מצוה לשמוע בקול דברי אביו פר"מ נ"י האמנם כי אפשר דניהו דאיהו מחייב בכבוד אביו אינהו מי מחייבי ולא שייך לומר דמחוייבי' ליתן רצונ' ודעת' לזה ואין זה דומה לתשו' מהרי"ט ח"ב בי"ד סימן כ"ז בסופו דהתם מילתא אחריתי הוה שנדר נזירות שמשון שלא לישא בת אחיו כי הי' סבור שרצון אביו כך הוא ואח"כ נודע לו כי רע ומר על אביו זה המעשה וצירף זה להיתרים אחרים לומ' שהי' טעות בעיק' הנדר וסמך ע"ז להתיר נזירות שמשון אע"ג דלרוב הפוסקים אין היתר לנז"ש שאני התם דאין אנו דנים אלא על דעת הנוד' והכא אנחנו דנים על דעת מי שהותר בשבילו והם אינ' מחוייבים בכבוד אביו של זה ועוד הרי"ט נמי לא אמרו בסתם אלא מטעם שענין הנישואין היא מצוה מוטלת על האב להשיא אשה לבנו א"כ הסברא נותנת דמעיקרא לא נדר אלא משום שהי' סבור שרצון אביו כך הוא ע"ש וא"כ מטע' מצות כיבוד האב אפש' שאינ' מחויבי' אמנם שאני הכא דהוא והם מחוייבי' בכבו' הרב מר נ"י מבלי למרו' עיני כבודו וכפי המובן צר לו לפר"מ מאו' בהפרד בנו הרב משכונתו ומצוה על כל ישראל איכא מ"מ קשה עלי לסמוך על זה אם יתנו כתף סוררת מבלי תת יד להתיר:
איברא לכאורה י"ל דנסמך על מהרי"ו ומייתי לי' רמ"א סי' רכ"ח סוף סעי' כ' בטוענת מאיס עלי ויהבה אמתלא מוספקת לדברי' מתירי' שלא ברצון המשודך אף ע"ג דהוה כנודר ע"ד תועל' חברו המעיין בדברי מהרי"ו יראה דקשה לסמוך ע"ז דהנה בסי' קל"ז כ' כן בפשיטות למה"ר ישראל ושם נאמר כיון דלהרמב"ם כופי' להוצי' א"כ לשארי גאוני עכ"פ לא יכניסנ' לכתחל' מיה' ובזה אזדא לי' מה דמרמז רמוזי ט"ז סקל"ד וכ"כ ש"ך אמנם שם סי' קפ"ו חזר מהר"י והקש' לו מה ענין טענת מאיס אחר נישואין דלית בי' איסור ר"ל דלא נתנו ת"כ להשאר אצלו במיאוס משא"כ בתחלת הנישואין דמיירי שנתנה ת"כ להנשא לו ועל זה השיב מהרי"ו ה"נ אי' איכא להנשא לו משום בני שנוא' דכמים הפנים אל פנים יע"ש נרא' מדברי שני הגאוני' דהיכא דאיכא אי' דת"כ וליכא אי' בקיום השבועה אין טענת מיאוס טענה ובשגם שאין כאן אמתלא מוספקת דאולי בררה האשה מיאוס שנתחדש לה אחר הת"כ ואדעת' דהכי לא נדרה והוה נדר בטעות משא"כ הכא דבר כזה להשכיר עצמו לרב ומורה בקהל' אין אדם עושה אלא אחר החקירה ומפורסמת אינם צריכים ראי' וברור ומעשי הק"ק עם הרב הראשון ידועים ומפורסמים וה"ל כטענת מומים במקום שיש מרחץ בעיר ויעיין בתשו' חו"י במשרתת א' טענה שהבעל בית סוגר הלחם ואין מאכילה כדי שבעה ופסק כיון שמנהג בעל הבית מפורסם הי' בעיר ההיא אין טענתה טענה וסביר וקיבל מכ"ש הכא לענין חומר שבועה גם כי דברי מהרי"ו בנידן דידי' בעצמם מפוקפקי' המה:
אך כל זה אנו צריכים אם הדבר ברור שדין זה נוגע לענין נשבע לתועלת חברו אך הא רוב הפוסקים ס"ל דבעי' שעשה לו טוב' והרב"י דעתו נוטה כן ועתה נחזי אנן אם מקרי עשה לו טובה במה שקבלוהו עליה' הנה התשב"ץ ס"ל דפועל שנדר לבע"הב יכול לחזור באמצע היום שהבע"הב לא עשה לו טוב' ופי' הש"ך סק"מ שהוא לא עשה לו טובה בשביל מה שנשבע אמנם מהר"ם אלשקר פליג וס"ל דזה מקרי עשה לו טוב' וצריך להבין למהר"מ אלשקר א"כ איך אמר פרעה ליוסף שיתיר לו נדרו שלא ברצון יעקב הא עשה לו טובה בשביל המעשה שנתן לו שכם א' כפירש"י הואיל והטריחו בקבורה ואע"כ משום שלא הי' אלא שכר טרחו ולא בשביל השבועה ומוכח כתשב"ץ וי"ל התם ביוסף לא הי' טובה כלל עדיין כי אם יתיר לו שבועתו ולא יוליכנו לא"י לקברו שם ממילא לא יקבל שכם א' משא"כ פועל באמצע היום שכבר הרוויח שכירות מחצי יום וכן הדר בביתו זמן מה כבר נתחייב לו שכירות הזמן ההוא עכ"פ ונעשה לו טובה אף אם לא יקיים שבועתו א"כ אין מתירי' לו אלא בפניו ואה"נ אם טרם התחיל בפעולה או בדירת הבית מיד חוזר בו ורוצה להתיר שבועתו יכול להתירו בלא רצונו שהרי עדיין לא קיבל ממנו שום טובה עדיין כך צריכי' לומר דלא תקשי מיוסף וא"כ הכא בנידן שלפנינו שלא נהנה מהם כלום ולא התחיל בפעולתם כלל ה"ל לא קבל מהם טובה ואפי' מהר"מ אלשקר מודה דמתירים שלא לרצונם ובלאה"נ י"ל דלא פלוג אלא בסתם פועל או משכני ביתו דמהדר אחר פעולה או דיורים ונעשה להם טובה וכמו שהקשו הרב"י על תשב"ץ באמת משא"כ בנידן שלפנינו שמתחל' ועד סוף לא הי' הדבר לרצון לפני בנו הרב נ"י כי הם פיתוהו ויכלו לו והם הפצירו בו ולא נעשה לו שום טובה א"כ פשיטא דיכול לסמוך על כל הני פוסקים דס"ל דבעי' עשו לו טובה והכא ליכא טובה ועכ"פ נוכל לצרף ג"כ עכ"פ דאיכא נמי מצוה וטענת מאיס ואמתלא ואע"ג שדחיתי לעיל דלא חזי למסמך עלי' בפ"ע אבל מ"מ חזי לאצטרופי בלי פקפוק ולהתיר בשלשה בידיעתם בלי רצונם ורק יודיעם מפני החשד:
ובכל זאת לבי עלי דוי מפני ח"ה הגדול דשכיחי הני אפיקורסי' דמצערי רבנן להם המה אומרי' הני רבנן לדדהו שרי להו עורבא ולדידן אסרי אפי' יונה ע"כ אמרתי עם הספר לבנו הרב נ"י להיות מתון בדבר ולדחות אותם בלך ושוב עד שיציעו לפני רבני הזמן ואז יראו לדבר על לב בני הקהילה שיתרצו להתיר ברצונם הטוב ומהיות טוב אל תקרי רע ורעה אליו לא תאונה יתברך משוכן מעונה כנפשו היפה ונפש א"נ דש"ת: פ"ב יום ב' א' דר"ח טבת תקע"ב לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ.