שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן ריג
שלום וכ"ט לה"ה הרבני המופלג החרוץ ושנון כש"ת מה"ו דוד צבי' נ"י יושב בשבת תחכמוני בישוב מעדיער:
גי"ה הגיעני ומוכח מתוכו כי תור' חתולתו ותורתו אומנתו אשרי יולדתו ע"ד מקו' משלג וגליד לשפוך לתוכו מים חמין להפשירן אם ע"י כלי שופך לתוכו חוששני לו שיבואו ג' לוגין שאובין טרם שהופשרו מ' סאה והרי היא בפיסול לעולם אך אם יבואו שלא ע"י כלי או מפשיר ע"י המצאה אחרת ברזל מלובן וגחלים וכדומה משו' הוי' ע"י אדם לית לן בה דלא מקרי זה הוי' אלא הוי כמו הסרת המניעה ולא מיקרי הוי' אלא כמו הבאת מים ולא נרמזו כזה והוא פשוט:
אמנם מה שנתעורר מעלתו איך מכשירי' בסימן ר"א בסעיף למ"ד לעשות מקוה בידים על ידי שלג ולרבנו שמריה אפי' בלי הפשר מטבילי' בעינא הא הוי הוי' בידי אדם וכתב בשלמא לראב"ד דבעי' שנמוח אבל בעין אין טובלים בשלג י"ל כמ"ש ראב"ד א"ג אחריתי פנים חדשות באו לכאן אבל לרבנו שמרי' השלג עצמו הוי מים ואין כאן פנים חדשות א"כ קש' הא עכ"פ נתהוה בידי אדם אלו דבריו ולא ידעתי מ"ש שהראב"ד תי' כן א"ג אחריתי הרי הראב"ד הוקשה לו על דין דשלג הא הוי שאובין ותי' דלא נאמרו שאובין אלא במים ולא בשלג וכיוצא בזה ושוב כשנפשר פנים חדשות באו לכאן וא"כ ה"ל להקשות בקיצור תינח לראב"ד דשלג לא הוי בכלל מקוה מים דקרא עד שיופשר ויהיה מים אם כן שפיר כת' דשלג בעין לית ביה משום שאובין דנפקא לן פסולן מהיקש מקוה מים למעין מה מעין בידי שמים אף מקוה מים בידי שמים לאפוקי שאובין ושלג לאו מים הוא ושוב כשנפשר והוי מים פנים חדשות באו לכאן וכל זה לראב"ד אבל לרבנו שמרי' דשלג בעין הוי בכלל מים דקרא דתולדות מים נמי מים נינהו א"כ גם שלג איתקש למעין דבעי בידי שמי' וקשה הא משנה שלמה שנינו ריש פרק ז' דמקואות והעידו אנשי מידבא משמו שא"ל צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה וצע"ג לכאורה:
והנלע"ד בזה נקדים ש"ס דפסחים סוגיא דר"ח סגן הכהנים ט"ו ע"א מייתי פלוגתת ר"מ ור' יוסי ור' יוסי אליבא דר"ע ס"ל דמשקין לטמא אחרים דאורי' ויע"ש תוס' ד"ה ר' יוסי לטעמיה וכו' ור"מ ס"ל טומאת עצמן יש להם ולא לטמא אחרים ור"א לפי ס"ד דהתם הוי ס"ל שאין למשקין שום טומאה מ"הת והוי ס"ד דגם רב ס"ל הכא ולמסקנא דר"פ שם דף י"ט לכ"ע יש טומאה למשקה חולין רק משקה קודש הלכתא גמירי משקה בית המטבחיים דכן וכן פסק רמב"ם ריש פ"ז דאבות הטומאה דמשקין חולין לטומאת עצמן דאורי' ובפ' יו"ד מטומא' אוכלין הל' ט"ז פסק משקה בית מטבחיים דכן והיינו כנ"ל:
והנה בפסחים ט"ו ע"א פריך ש"ס למאי דס"ד דר"א וכן רב ס"ל דאין למשקה שום טומאה ואפי' טומאת עצמן פריך מקרא אך מעין ובור מקו' מים יהי' טהור פירש"י דאשמועינן הואיל ומחוברי' נינהו לא מטמאי הא תלושין מקבלי טומאה ומשני מאי יהיה טהור מטומאתו פירש"י וה"ק אם יבוא הטמא במעין ובור מקוה מים יהי' טהור הואיל וטבל הא שאובין לא מטהרי ליה עכ"ל ע"ש מבואר היטב מזה דלמסקנא דקיימא לן משקין מטמאי' מ"הת טומאת עצמן לכ"ע ולר"ע אפילו מטמאין אחרי' א"כ האי קרא לא מיירי כלל מטבילת אדם אלא מענינה דאותה פרשה דלא מיירי כלל מטבילה אלא קאמ' אם יפול שרץ אל מעין ובור מקוה מים יהיו המים טהורי' הואיל ומחוברי' הם אינם מקבלים טומאה וז"ל רמב"ן פרשת שמיני אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור יאמר שאין המים שבמקוה מקבלי' טומא' בחבורם לקרקע אם יפול בהם הטומא' ואמר והנוגע בנבלתם יטמא שיעורו ומים אשר נוגע בנבלתם יטמא כי המים התלושי' אשר יגעו בהם בנבלתם יטמאו כי במקוה לא יגעו המים בנבלתם אבל נבלתם יפול לתוכו וכו' ועל הכלל כי זה בא ללמד על המים שהם מקבלים טומאה בתלוש ולא במחובר עכ"ל וכן פירש"י וז"ל אך מעין ובור מקוה מים המחוברי' לקרקע אין מקבלים טומא' אלא שהוסיף ועוד יש לך ללמוד יהיה טהור הטובל בהן מטומאתו עכ"ל וכ' הרא"מ רש"י פי' כן למ"ד אין למשקין טומאה מדאוריי' או רש"י ס"ל תרתי שמעת מיניה ובאמת הוא דוחק עמ"ש בהפלאה על התורה בזה ומהראנ"ח בס' אמרי שפר וגם בעל צידה לדרך משיגי' על הרא"מ בזה דודאי כוונת רש"י על ב' מ"ד אבל למ"ד טומאת משקין דאוריי' אין זכר בהפסוק זה מהטובל בהם ולקמן אי"ה נבאר זה ועכ"פ כל דרשת חכז"ל דמה מעין בידי שמים ומעין בזוחלין ומקוה באשבורן הכל הוא בעצם וראשונה אדין מחובר שלא לקבל טומאה וממילא נמשכים אותן דינים אמקוה לטהר הטובלים וא"כ צריך חקירה מנ"ל דקרא מיירי כלל מטבילה דלמא ורחץ בשרו במים דכתיב גבי טמאים במים כל שהן אפי' תלושים קאמר:
וראיתי מקדמון א' ושכחתי מקומו כעת דמסברא אמרי' דאיך אמר רחמנא ירחץ בשרו במים הלא המים מתטמאים מהטובל בהם וחוזרים ומטמאים הטובל ואפילו למ"ד לטמא אחרי' לאו דאורייתא רק טומאת עצמן יש בהם מ"מ הוי חוקה טפי מפרה אדומה זו שיטהר הטובל ויטמא המים אע"כ קרא סמך אסברא חצונה שירחץ במים שאינם מתטמאי' והם המבוארים בקרא דאך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור נמצא כל התנאי' שצריך שיהיה טהור ואינו מקבל טומאה דהיינו מה מעין בידי שמים אף מקוה בי"ש ודוקא מעין אף בזוחלין ומקוה באשבורן דוקא וכל כיוצא בזה שאינו מקבל טומאה ויש לו דין מחובר אותן מים כשרים לוירחץ בשרו במים אבל כל שחסר א' מאלו התנאים ומקבל טומאה אין הטמא עולה מטומאתו לטהרה ועל סברא זו נבנו כל הל' מקוואות על פסוק זה. וגם צ"ע בש"ס ולשון רש"י חולין פ"ד ע"א ד"ה אך מעין ובור וכו':
מבואר מכל זה דבקרא ורחץ במים לא הוזכר שיהיה בי"ש רק הואיל שא"א למים שיהיו טהורים זולת זה ע"כ בעי' שלא יהיו שאובין וא"כ תינח מים ממש אבל שלג שהוא בכלל ורחץ במים ושלג וכפור אין בהם קבלת טומא' כלל כמבואר ברמב"ם פ"א מטומאת אוכלים הלכה כ"ב ע"ש א"כ לעולם טובלים בו בעינא אפי' הויתו ע"י אדם ואפי' שאובים בכלים שאינו מתמעט מדומי' דמעין ועתה אי נמי נמוח אחר כך ונעשה מים ומקבל טומאה לא מיפסל משום שהיה תחלת הויתו ע"י אדם ז"א דפנים חדשות באו לכאן דמעיקרא לא אוכל ולא משקה ועכשיו משקה וה"ל כאלו נעשה מקוה ממילא וכשר ומיושב הכל בעזה"י:
ולכאורה לפמ"ש רש"י בחומ' ולפי מה שהבין הרא"מ דאע"ג דעיק' קרא דאך מעין אטהרת מים עצמן קאי מ"מ תרתי שמעת מיניה יהיה טהור הטובל בו נמצא הוזכרו שניהם בפסוק זה טהרת המים המחוברים וטבילת הטובלים היה אפשר מקום לומר כל שישנו בקבלת טומאה בתלוש מיהת כדמסיים והנוגע בנבלתם יטמא וכל שישנו בכלל זה ישנו בכלל יהי' טהור להעלות הטמאים הטובלים בו מטומאת' לאפוקי שלג וכפור וכיוצא בו שאין בו טומאה אין בו טהר' לטובלים בו אף על גב שתולדת המים בכלל מים הוי מ"מ הכא מעטינהו קרא אלא כבר כתבתי דאין זה אמת דבקרא אך מעין ובור אין רמז לטובלי' בו ויהיה טהור דרש בת"כ לדרשא אחריתי שמעין ובור ומקוה מטהרין זא"ז בהשקה וא"כ טובלים בשלג ואולי היינו ברפ"ז דמקוואות אר"ע ר' ישמעאל היה דן לפניו דשלג אינו מעלה ושוב העידו אנשי מידבא שר"י עצמו צוה לעשות מקוה משלג בתחלה וכ' רמב"ם הביאו תי"ט שר"י היה דן למ"ומ של הלכה אבל חזר בו ולא נתגלה איזה מ"ומ של הלכה היה לו עם ר"ע ולהנ"ל ניחא:
ולכאורה יש לעיין הנה בכל המיטהרים לא כתיב אלא רחיצה במים רק בפרשת אמור כתיב גבי ובא השמש וטהר ויליף בת"כ שלא ירחץ אבר אבר אלא יטבול בפ"א כמו ביאת שמש בפ"א ה"נ רחיצתו בפ"א ומייתי ליה סמ"ג וב"י וממנו למדי' לכל הטובלים דילמוד סתום מן המפורש ובפ' מצורע בבעל קרי כתיב כל בשרו מיני' ילפינן שיעור המים שיהיה כל גופו עולה בפ"א שהוא מ' סאה ומיני' ילפי' לכל הטמאים וא"כ בזב דכתיב מים חיים נימא נמי ה"ה לכל הטובלים בעי מים חיים דוקא בשלמא אי נימא כמ"ש הרא"ם הנ"ל דיהיה טהור מרמז נמי על טבילה ושם כתיב להדיא מקוה מים א"כ הרי קמן דאיכא טבילה במקוה וגבי זב דגלי גלי דבעי' מים חיים ולא בשארי טבילות ואדרבא מיניה יליף ראב"ד מדלא כתיב כל בשרו גבי מים חיים ש"מ מים חיים דהיינו מעיין לא בעי שיעורא אלא סגי בכ"ש [עיין ב"י ר"סי ר"א] אבל לפמ"ש דאין שום רמז בקרא דאך מעין ממקוה המטהרת א"כ קשיא כנ"ל נימא מים חיים בזב וה"ה לכל הטובלי' דבעינן מים חיים ושיעורא נמי ובת"כ איתא גבי זב בשרו ולא בגדיו בעי מים חיים א"כ אימעיט שארי טבילות ממים חיים אבל צ"ע דברוב הטובלים כתיב בשרו א"כ כל בשרו דבעל קרי נמי נימא הכי בשרו של בעל קרי בעי שיעור' ולא שארי טובלים:
אמנם ברמב"ן פ' מצורע כ' ואחר תטהר גבי זבה מיותר דאף ע"ג דדרשינן אחר אחר לכולן מ"מ תטהר מיותר להוסיף לה טהרה יתירה שלא תצטרך מים חיים אע"ג שהיא זבה מ"מ קילי בזה מזב ע"ש א"כ כ"ש שארי טמאי' וא"ש ועדיין צ"ע מיהו כל זה הטורח לרבנו שמרי' דס"ל מטבילין בשלג בעין אבל להראב"ד וסייעתו דאין טובלים בשלג בעין י"ל כהרא"מ הנ"ל לקושטא דמילתא שיהיה טהור תרתי משמע מיניה קאי נמי אטבילה וקאי נמי אקבלת טומאת המי' כבש"ס חולין פ"ד ע"א הנ"ל ומיניה דשלג אינו מקבל טומאה אין עושין ממנו מקוה לכתחלה אלא להשלים ואהא היה מ"ומ של הלכה דר' ישמעאל לפני ר"ע ולפ"ז לא ידענו איזה מ"ומ היה לו עם ר"ע ואולי דהוי ס"ל כשם שאין טובלים בו כך אין משלים ונפסקה הלכה למעשה באנשי מידבא שמשלים אבל לא לטבול בו בעינא עד שיופשר ונמוח והכי הוא סוגיין דעלמא ולענין מ"ומ שלר' ישמעאל י"ל דבשלמא לעשות כל המקוה משלג כיון שאינו מקבל שום טומאה אינו בכלל יהי' טהור דקרא אך היינו בסתם שלג אבל אם מצרפו עם מים שבמקוה חסר ה"ל כחישב עליו למשקה דמקבל טומאה כיון שמצורף למים ועיין נדה י"ו ע"א בסופו וברמב"ם פ"א מטומאת אוכלים הל' כ"ב הנ"ל ומש"וה משלים. וראוי למלאות השלג בסלי' של נצרי' נקובי' שהמים זבים מהם שלא יתקבצו ג' לוגין בשולי הכלי מהפשרת השלג שבתוך הכלי ויצטרף א' לאחד לג' לוגין שאובים שפוסלים המקוה ולאחר שנתמלא המקוה שלג יעשה כנ"ל להניח טס ברזל מלובן וגחלים הרבה שיופשר השלג מאליו. הארכתי קצת וממילא רוחא שמעתא ואחתום בברכה הכ"ד: