שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רטו
שוכ"ט לידידי ורב חביבי תלמידי הרב הותיק מלא עתיק המא"הג המופלג מה"ו משה קאנישע נ"י אב"ד דק"ק יינק:
שבוע העבר הגיעני יקרתו ולא הי' לי פנאי לעיין בו עד השתא הכא ותוכן הדברים לעשות מקוה לצאת ידי כל הדיעות ירצה לנקב הגיגית בשולים לבטלו מתורת כלי כרימון ולסתמו בסיד וגפסי' ולחזו' לנקו' בדופנו כשפ"ה לחברו עם המעיין ולסתמו בברזא בודאי מהיות טוב שפיר דמי אבל ראה והבט בשתי תשו' המועתקים לך פה הנה והראשונה כתבתי טרם ראיתי ס' בית אפרים והשניה אח"כ [והמה בסי' קצ"ט וסי' ר"ו] ואולי כבר ישנם אותן התשו' אתך שם כנראה קצת מדבריך ועתה בהעברה בעלמא אין בה"מד בלא חידוש אמרתי ליישב סוגיא דיבמות פ"ק ט"ו ע"א דשוקת יהוא דמייתי לי' לעירוב מקואות וכ' הרב"י דמשינוי לשון משמע שהוא בריי' ולא משנתינו דפ"ה דמקואות ותרי שוקת יהוא הוה וכבר צווח על זה הדוחק בתשו' באר יעקב סי' ר"א והעיקר דצריך ישוב היא גופי' ק' מ"ט שביק ש"ס מתני' דמיירי בפסול מקוה ומייתי בריי' דעירוב מקואות וק' זו האחרונה י"ל דודאי אי מיירי לטבול בתוכה ולפסול מקוה ע"כ מיירי שלא הי' כאן מ' סאה וע"י המשכת המים הללו נתרבה מי השוקת ונעשה כשיעור א"כ פשיטא לכל דאין להוכיח דב"ש עשו כדבריהם דהתם הרואה אומר להרחיב הנקב להביא המים בשפע למען לא יחסר המזג משו"ה מייתי בריי' דמיירי מעירוב מקואות פי' שהיה מקוה שלם של מ' סאה בצידו ולא חסר קורטב ורק להכשיר המים ההמה על ידי השקה של המקוה ולזה אין צורך למימי המקוה כדי להרבות מי השוקת כי אין המקוה חסרה כלום וכ"ע יודעים שלא פחתו רובה רק להכשירה והוה סד"א דבהא לא שייך דחיית הש"ס ומוכח דעשו ב"ש כדבריהם ואפ"ה דחי ש"ס כן נראה פשוט ואמנם לא נ"ל לדחוק ולומר תרי שוקת הוה אלא פשוט כיון דאשכחן פלוגתא דתנאי בתוספתא דקסטלין ולרבנן דבני אסיא סגי בנקב כחוט השערה שלא לפסול המקוה ולדדהו תיקשי מעשה רב דשוקת יהוא שבירושלים ולא יכלו לחלוק על בית שמאי ובית הלל ולהכחיש מעשה מפורסם שהיה משנים קדמוניות בירושלים אלא על כרחך בהא גופיה פליגי דלת"ק דקסטלין דס"ל שלא לפסול בעי' כשפ"ה ולר"א נמי דסגי בלטהרו ועכ"פ בכלי אבן בעי' כשפ"ה הם יאמרו דעובדא דשוקת הוה להכשיר המקוה והיינו סתם משנתינו דמקואות ולב"י פי' כל שהוא איננו נקב קטן אלא כל כלי כמו שהוא שיעור טהרתו ואבן בכשפ"ה ומייתי עלה משוקת יהוא דס"ל דמיירי בלהכשיר מקוה ואמנם בני אסי' ס"ל דעובדא דשוקת יהוא היה לערב מקוה עם מי שוקת והיינו בריי' דמייתי ביבמות ולא דסתמא ש"ס דיבמות ס"ל להלכתא כהך בריי' דליתא דודאי הלכתא כסתם מתני' וכעובדא דקסטלי' אלא למיפשט מהך תנא דסל עכ"פ ב"ש עשו כדבריהם ובהא לא יחלוקו תנאים ואפ"ה דחי ליה הש"ס וא"ש בעזה"י:
ומאז אמרתי בחי' דהמעיין בלשון רש"י יבמות ט"ו ע"א שפי' שוקת וכו' המקלח מים מן ההר וכו' ושוב כתב נעשית על גבה וכו' ואין בה מ' סאה אבל מקוה שלם היה במים וכו' ולכאור' צ"ע כיון שירדו מים מההר לאיזה צורך הי' עירוב מקו' שבציד' ולכאורה אותן מים מן ההר מעין היה וצ"ל כיון דקטפרס אינו חבור לא מהני להו חבור למעיין שבהר משו"ה הוצרך לחברה למקוה שבצידה ולפ"ז האי נקב כשפ"ה שבשוקת יהוא היה פועלת ב' דברים חדא להשלים השיעור לערבו עם מ' סאה שבמקוה ותו לבטלה מתורת כלי לטבול בתוכו שלא יהיה כטובל בכלים ואמנם לפמ"ש הר"ש בפי' המשנה דחרדלית ספ"ה דמקואות ס"ל לב"ש קטפרס חבור א"כ ע"כ הא דהפחיתו רובה לא היה אלא משום עירוב מקואות להשלים השיעור והשתא מתני' דמקואות הכי ס"ל דשלא לפסול מקוה בעי' נקב המטהרו ובכלי אבן שאין כאן הל"מ באיזה יתבטל מתורת כלי לענין טהרה א"כ איזה שיעור ניתן לו לבטלו מתורת כלי אותו שיעור שהוא הל"מ המערבו להשלים השיעור הה"נ דמהני להכשירו משום שאובים וטבילה בכלים וב"ש נמי נהי דמודה בשארי כלים דכל שמטהרו מבטלו נמי מתורת כלי מ"מ הכא בשוקת אבן דליכא טהרה ושיעור דשפ"ה לית ליה אלא פחית' רובא לעירוב מקואות בעלמא נהי דהכא לא הי' צריך לערבו דהרי מחובר למעין שבהר וקטפרס חבור מ"מ כיון דשוקת היה כלי ונפסלים המים שבתוכו משום שאובים או טבילה בכלי אי לאו דנפחת רובא שהוא שיעור המקובל הל"מ לענין עירוב מקואות לא היה מועיל נמי הכא לבטלו מתורת כלי ואתיא מתני' דמקואות וסוגיא דיבמות על נכון עפ"י שיטת הרמב"ם בעזה"י:
מ"מ השגת הראב"ד פ"ו דמקואות הל' ד' צ"ע והרב"י נתקשה בהבנת השגה ההיא ולפע"ד צע"ג ליישב דמדפליג ר"י ולא סגי לי בשפ"ה ובודאי לא יחלוק על שיעורים דשפ"ה המקובל הל"מ אע"כ מדלא פליג ר"י אלא הכא ש"מ דלא מיירי עדיין מטבילה בתוך הכלי ממש אלא במשנה דשידה וס"ל לר"י לתוך הכלי לא סגי בשפ"ה ולא במוציא רמון כדי טהרתו אלא בארבעה אצבעות או ברובו אבל בעלמא שלא לפסול המקוה ולערב מודה בכדי טהרתו או בכלי אבן כשפ"ה ורק הכא לטבול בתוך הכלי ממש בעי' רובא ואפי' כמוציא רמון לא מהני ונהי דת"ק פליג וסגי לי' בשפ"ה ולא בעי' אפי' כדי טהרת כלי עץ דהיינו כרמון אבל מנ"ל לומר דסגי לי' בפחות משפ"ה היכא דשיעור טהרתו פחות משפ"ה והשגה גדולה היא זו לפע"ד ותו השיג איך אפשר לטבול תוך כלי שניקב כדי טהרתו וחזר וסתמו בסיד ובבנין ולא קבעו בארץ או הוליכו ע"ג קרקע ונסתם ממילא ולא חברו איך אפשר לטבול בתוכו דס"ל לראב"ד דמה שמכניס מים לתוכו לטבול ולהטביל בתוכו זהו גופו יחוד הוא לקבל מים ושבר כלי חרס כשמיחדו למים ה"ל כלי וחוזר ומקבל טומאה מכאן ואילך יטבול בו בשלמא אי לא מיירי הנך מתניתא אלא שלא לפסול מקוה אחר וכלי זה אינו נעשה לטבול בו ולא הוה יחוד לקבלת מים אבל אי איירי לטבול בו ק' אע"כ הני משניות לא מיירי לטבול בו וגם זו ההשגה היא נכונה לפע"ד:
ע"כ אעפ"י שאינני כדאי להכריע נראה פי' הרמב"ם במשנה ובסוגי' דיבמות נכון וכפסק ש"ע דשלא לפסול מקוה סגי בנקב המטהרו ואמנם לטבול בתוכו בעי' כשפ"ה כדעת הראב"ד כ"כ באר יעקב בישוב סתירת ש"ע ואין לזוז מכל זה ושארי דברים כבר נתבארו בתשובתי שהעתקתי למעלתך הנה ואין להאריך יותר כי שם נתבאר הכל ולא באתי עתה אלא מפני דבר שנתחדש עתה והיה זה שלום וכ"ט כנפשך היפה ונפש א"נ: