שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רז
שלום לתלמידי הרבני המופלג החרוץ כמהו' ברוך פרענקל נ"י.
ע"ד מי שיש לו בתוך חדרו חפירה מקוה מים חמין לטהרת נשים שבביתו ומכוסה בכיסוי נסרי' אי מותר ללמוד באותו החדר שאין שם שום אמבטי ושום דבר לצורך הטבילה כ"א חפירת המקוה ומתחממת לעת הצורך פעם או פעמיים בחודש ימים אלו תוכן דבריו:
לא נעלמו ממנו דברי רבנו מנחם שבכ"מ פ"ג מה' ק"פ שבתחל' החליט דמקוה מים צוננים דלית ביה זוהמא אין דינו כמרחץ דנפיש הבלי' וזוהמי' ושוב הניח בצ"ע דהא חזינן דלענין קביעת מזוזה מקוה ומרחץ שווין וט"ז בא"ח סימן פ"ד ומג"א סימן מ"ה שניהם הקשו מדקיימא לן בי"ד סימן ר' דהני נשי מברכי ברכת הטבילה במקוה והט"ז תי' דדין מקוה כבית אמצעי שבמרחץ שמניח ואינו חולץ תפילין והה"נ ברכת טבילה דשייך התם הוה כדיעבד דאינו חולץ ומג"א תי' דמותר לומר שם כל הברכו' כיון שהמים צוננים רק שלא לכנס שם בכתבי הקדש ומשו' הכי אסוד לקבוע מזוזה שם ומדיוקא משמע דמקואות שלנו שמחממי' דנפיש' זוהמי' דינו כמרחץ ממש ובס' פרי מגדים וכן הגאון מחצי' השקל מסופקי' בהאי מלתא ומאי דאבעי' להו פשיטא ליה להגאון מהריעב"ץ בספרו מור וקציעה שכ' וז"ל וכ"ש בבית הטביל' דידן שרוחצים ג"נ בחמין פשיטא דאסור לגמרי לברך בשם אלא יש לנהוג לברך קודם שתכנס ולא תפסוק בדבור ואף אם לא תחשוב תכיפה מ"מ הפסק נמי אינה נחשבת וכך אני נוהג עם ברכת ציצית כשאני לובש שם בגדיי אחר טבילה עכ"ל:
והנה לכאורה היה נראה כדמות ראיה שאין במים חמין שבמקו' שום חשש זיהום טפי ממים קרים דהרי הי' לכה"ג ביום הכפורים מקוה טהרה בגג בית הפרוה שהיתה מקודשת בקדושת עזרה ממש כיון שהיתה בנוי' בקודש ופתוחה לקדש כמ"ש תוס' יומא ל"א ע"א ד"ה וכולן כו' וקרא כתיב ורחץ בשרו במים במקום קדוש והנה אפי' הסרת המצנפת הזהרו שלא תהי' בעזר' כמ"ש תוס' שם כ"ח ע"א ד"ה והא בעי' כו' כ"ש לעמוד ערום ולטבול אך מה שהוא צורך עבודה וה' צוה אין כאן גנאי הואיל ומצותו בכך כמ"ש הרא"ש שאין בשעת מילה משום ערוה ומותר לברך אפי' כשתופסו בידו והביאו גם במחצית השקל סי' ע"ה ודלא כמג"א סק"ח שם ומאי דאמר ר"ג להגמון פרק כל הצלמים אין אתה עומד בפני ע"ז שלך ערום היינו לצורך עצמו הוא בזיון לע"ז אבל אי היה לצורכה לא וה"נ להבדיל בין טמא לטהור במקדש לצורך גבוה אך אס"ד דבחמי חמין הוה גנאי טפי ועושה מקוה כמרחץ דנפיש זוהמא א"כ מי התיר לכה"ג משום אסטנינתו להטיל חמין במים במקו' קדוש כמבואר במשנת יומא ל"א ע"ב אע"כ דלא שייך זוהמא אלא במרחץ שמזיעים שם דנפיש הבלי' וזוהמי' אבל להטביל בחמין לא:
מיהו במעט עיון יראה שאין ראיה משם דהתם לא הוה רק להפיג צינתן ולא לחממן כדאיתא בלשון המשנה דודאי לא היה רשאי' להחם המים ממש משום אי' בישול ביה"כ ולא לרחוץ בחמין משום גזרת מרחצאות בשבת וכיון דלא הוה רק להפיג צינתן ליכא זוהמא אבל מקוואות שלנו שעושים ממש רותחים ונפיש' זוהמי' והבלי' אפשר לא נפיק מכלל מרחץ:
ויש להביא ראיה לאי' דהרי דעת ר"ת שבמרדכי פ"ב דשבועו' ס"סי תש"נ דאין לטבול בחמין כלל כדמשמע פשטי' דש"ס דברכות כ"ג ע"ב ותעני' י"ג ע"א טבילה בחמין מי איכא ומייתי ליה ב"י בי"ד ס"סי ר"א ובש"ע שם אך אנן סמכינן אהגה' מרדכי ספ"ב דשבועות דמייתי ראיה מהא דדודי חסרת נדה ס"ח ע"א ומ"מ לא תירצו כלום מהא דטבילה בחמין מי איכא ע"כ נ"ל משו' דכל חייבי טבילות צריכים לברך ע"כ פשיטא להש"ס דלא היה במים חמים דאע"ג דאיכא תקנתא דבעל מור וקציעה לברך חוץ לבית הטבילה ולכנס אחר כך מ"מ כיון דלא הוה תיכף עובר לעשייתן נהי דכ' הגאון דהפסק ליכא אבל תכיפה נמי לא הוה ולא הותר אלא מדוחק כדהתם גבי דודי חסרת אבל סתם טבילה לבריאי' שמחוייבי' טבילה וצריכי' ברכה לא הותר ולכך פריך בפשיטות טבילה בחמין מי איכא ומסיק בחמי טברי' דליכא קורה על גביו וליכא זיעה והבלא עיין ש"ע א"ח סימן שכ"ו סעיף ב' ומס' שבת מ' ע"ב פירש"י ד"ה נפיש הבליהו ע"ש ומ"מ נשי דידן כולן רכות וענוגות הנה והותר להן חמין ועפ"י מ"ש מור וקציעה הנ"ל אעפ"י שאין נזהרות לברך בחוץ ואינן שומעין הדין דין אמת:
ולע"ד נראה דכל הפלפול הנ"ל הוא על חפירה של מי מקוה טהרה שהיה מאז צונן ועכשיו חמים אבל החדר שהחפיר' בתוכו ששם מתקבצים כמה בני אדם ורוחצין בחמין אנשי' ברגלים ונשים בזמנן חופפת שם וכמה מימות נשתפכו לתוך האמבטאו' זו יוצאות וזו נכנסו' לדעתי לא פקפק אדם מעולם שאין לברך שם והיינו כמו מרחץ ולכ"הפ כאמבטי של כפרי' דנפיש הבליי' בשבת מ' ע"ב אלא שמלפנים היו הנשים מברכות בשעומדת בתוך החפירה של מים צוננים שחולקת רשות לעצמה ועתה שגם החפירה מתחממת נאסרו תרוויי' ומינה בנידון שלפנינו נהפך הוא שהחדר שהחפירה בתוכו הוא נקי וטהור ולפעמים פעם או פעמים בחודש חופפת אשה בתוכו במים חמין ונהי שהחפירה נפישא זוהמא מ"מ החדר שהוא רשות לעצמו נקי וטהור ולית ביה הבל ולא זוהמא וא"כ בשעה שאין שם נשים והחפירה מתכסה בנסרים לא ידעתי שום ס' לאסור שם ללמוד ומהיות טוב יעמוד מחיצה המטלטלת לחוץ בין הלומד ובין מקום המקוה המכוסה בנסרים ועובדא ידענו שהחסיד המפורסם מהו' זלמן חסיד זצ"ל בפ"ס דמיין היה לו מקוה חמין בתוך חדרו שבגן שלו והיה מכוסה והוא למד שם בימי הקיץ ולא רפרף אדם מעולם הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי: משה"ק סופר מפפ"דמ.