שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רב

שוי"ר לה"ה הרב הותיק מלא עתיק המופלא בין אנשים חכמי חרשי' כמו"ה יחזקיה כ"ץ ני' רובץ תחת משא דבר ה' ועדתו דגליל רעבויא יע"א:

נועם מכתבו הגיעני על נכון ובו חזיתי דשפיר חזי מעלתו אודת טבילת הני נשי במי נהר שבגליל שלו הנקראת רעבי"ץ אשר מעלתו בעצמו אורח ברגליו בא ועבר את הנהר ביבשה בקיץ העבר כי הכזיב מימיו והעידו היהודים שלעתים כשאין הגשמים מרובים מכזב מימיו ושמקור מוצא הנהר מארץ שטייאיר מארק בין הרי שלג ועפ"יז חשש מעלתו שתהיה רביית כל הנהר ע"י גשמים ושלגים ואין אשה מטהרת בו בזוחלים והשתדל להמציא מקוה מים בעירו אך הנשים הרחוקים אם יבואו שמה א"א להם מבלי שיטבלו ביום וישובו לביתם משחשיכה וחשש מעלתו שאם יורה להם להמתין עד יום השמיני ולאחר זמן טבילתם לילה א' לא ישמעו ויחזרו לטבול בנהר רעב"ץ הנ"ל כדרכם מאז מעולם ע"כ נפשו בשאלתו אם להתיר להם לטבול ביום הז' לכתחלה:

קשה עלי מאוד להתיר דבר חדש כזה לכתחלה ולא נמצא כזה כ"א הב"ח המצי' זה ודיוקו מדברי האגור דמייתי הרב"י שכ' דנשי' הטובלו' ביום יסתירו טבילתן מבעליהן שלא תבאנה לידי ספק כרת וב"י הניח בקו' מה ספק כרת שייך ביום ח' ותירץ הב"ח דהאגור מיירי ביום ז' דאיכא ספיקא שמא תרא' ותסתור ומדקאמר הטובלת ביום משמע שטובלת לכתחלה ביום ומשם המציא הב"ח דמשכחת טבילה ביום ז' לכתחלה הא כיצד כשלא תוכל לטבול בח' וט' מחמת יום אידם ויהיה טבילתה נדחה איזה ימים יש להתיר לכתחל' לטבול ביום ז' והנה חזינן דהרב"י לא ס"ל ככה והב"ח נמי נרא' שלא אמרו אלא במקרה הנ"ל ולהתירפעם א' כן אבל להתיר להם תמיד לטבול לכתחלה ביום ז' תשתכח תורת טבילה בלילה ואין לך סרך בתה יותר מזה בשגם א"א שתבוא לביתה כל פעם סמוך לחשיכה ממש מפני סכנת הדרכים כמובן וא"א להסתיר טבילתה מבעלה בנוסעה למרחוק לבית הטביל' ע"כ אין דעתי נוחה בהיתר זה כלל והבו דלא לוסיף על דברי הב"ח וסדרי טהר' שמביאו אבל בנידון דידן לא נ"ל:

אמנם מענין טבילתן בנהר רעב"ץ אם לאסור בהחלט או לא מעלתו בפנים ואם כי יפה כ' בשם הגאון דק"ק ל"ב כי רחוק הדבר מאוד לומר שהנהר מתהווה רק משלגים ומטרות עוז כי בלי ספק יש לה מקור נובע בשום מקום וא"כ כשרה לטבילה לר"ת וסמ"ג וסמ"ק והתרומות ואין למחות ביד המתטהרי' שם ורק מעלתו רמז שהיתה מכזבת בקיץ העבר והיות כי הדין הזה מפוקפק מאוד בעיני ע"כ ארשום קצת שיטת הפוסקים בזה:

מקור זה נובע מש"ס פ' במה אשה ס"ה ע"ב ובכורות נ"ה ונדרים ס' ע"ב דאבוהו דשמואל עביד מקוואות לבנתיה ביומי ניסן קסבר שמא ירבו נוטפים על הזוחלים ולכאורה משמע דוקא ביומי ניסן אבל בקיץ וחורף לא ומטעם שיבואר לקמן אי"ה אלא שעומד לנגדינו מה שאמר שמואל אין המים מטהרים אלא פרת ביומי תשרי לבד הרי מבואר דכל השנה זולת יומי תשרי אין מטהרים בזוחלים ומשו"ה נדחק הר"ן בשבת ונדרים לומר דיומי תשרי לאו דוקא אלא שיעורא דיומי תשרי קאמר כל הבקי בנהר וידע שיעורא דילה בתשרי יכול לטבול כל השנה כשאינה גדולה יותר מזה השיעור ע"ש והוא דוחק קצת ולע"ד ליישב כפשוטו דודאי אינו דומה ריבוי המים בימי ניסן דאתו מכח הפשרת שלגים המונחים ומתאספים על ההרים הרמים כל ימי החורף ובפ"א נפשרים ורבו על מי הנהר ואיכא בהו תרתי לריעותא חדא כי רבו ונתקבצו א' לאחת כל ימי החורף ועוד אפי' אם נאמר דגם בשעת אשר ירד השלג מן השמים נפתחו מעינות תהום מתחת ועולה כנגדו והאויר מתלחלח וגידי הארץ נפתחים כמ"ש בתשו' הרא"ש בגשמים אפי' אם כאמר כן בשלגים מ"מ היינו ביום תת ה' שלג מן השמים אבל באותו היום לא יתפשר ויזלו מימיו אל הנהר רק ביומי ניסן בהתחלת החום ונמס ואז אין המים מתברכים מעצמ' בריבוי כ"כ דהרי אין טפחיים עולין מלמטה אז ואיכא למיחש שמא ירבו הנוטפים וביומי תשרי ממש שאז מעטו המים ויגרשו רפש וטיט הוצרך למפצי מפני החציצה כפירש"י ואמנם בימים שבין ניסן לתשרי לא הוצרך למפצי מפני שאז המים רבים ואין כאן חשש טיט וגם מקואו' לא הוצרך משום דאז ליכא הפשרת שלגים ולריבוי שמחמת גשמי' ליכא למיחש כולי האי שא"א שלא יהיה עכ"פ מחצה למחצה ומכ"ש כל ימות החורף ולא תיקשי אדשמואל דאמר אין המים מטהרים בזוחלים אלא פרת ביומי תשרי לבד משמע כל השנה לא שמואל לטעמיה דס"ל בעלמא מ"במ לא בטיל ואין דם מבטל דם ואין מים מבטל מים וא"כ כל השנה איכא למיחש שנתרבה הנהר מחמת מי גשמים לא שרבו הנוטפים יותר מן הזוחלים אלא שרבוי הנהר הוא ע"י תערובות גשמים משא"כ בתשרי שהנהר עומד על מקורו אבל אבוהו דשמואל ס"ל כהלכתא מ"במ בטל וליכא למיחש אלא ביומי ניסן דרבו נוטפים:

ואם תאמר א"כ מה מסייעים ליה לרב דאמר מיטרא במערבא סהדי רבה פרת ומה פליגא אדשמואל דאמר נהרא מכיפי' מבריך אומר אני לו יהיה כדברי המערער א"כ היא גופי' קשי' על הש"ס מנ"ל דפליגי דשמואל אדשמואל הא נהי דאמת הוא דנהרא מכיפי' מבריך מ"מ הא חזינן שנפלו לתוכו מי גשמים ומ"במ לא בטיל לשמואל והאמנם י"ל ולומר דודאי הגשמים שאנו רואים יורדים משמים אל תוך הנהר וכן הזוחלים מיבשה לתוכו אי לאו דעינינו רואות ימים רבים אח"כ עדיין הנהר גדול מאוד על השיעור שהוא בימי תשרי היינו אומרים שאותן המים כבר חלפו ועברו בזחילתן כי כל הנחלי' הולכי' ולא נחי' שעה א' וכמעט קט חלפו ועברו ואינ' ומה"ת למיחש להו ודי לנו להחמיר לטבול בתוכן ביום סגריר ולא יותר אך בראותינו הנהר גדול הרבה ממה שהוא ביומי תשרי מאין באו אותן המים אם לא מימי גשמים ואם כן אפילו אם לא יהיה הרבה מימי הנהר עצמם מכל מקום מין במינו לא בטיל כל זה אי לא מיברך מכיפיה אבל להך דשמואל דמכיפי' מיברך א"כ כל הגידול שאנו רואים אחר עבור הגשמים אנו תולים מכיפי' ולא ממי גשמים ויפה אמרו דפליג אדידיה וא"ש נמי דרב פליג כמ"ש ר"ת בס' הישר במס' שבת דמה בשורה בישר שישמחו בני בבל על אחיהם שבמערבא כי המטיר ה' על הארץ מנ"ל הא דלמא מיברך דלמ"ד מכיפי' מיברך אפי' בלא גשמים נמי מתגדל מעצמו ומימיו פרים ורבים מאליהם ואע"כ לית לי' לרב דמתברך מכיפי' כלל אלא מחמת גשמים והשתא אפי' אי ע"י הגשמים ולחלוח האויר מתרבה נמי מעצמו מ"מ איכא סהדא רבא לפרת ואתיא אבוהו דשמואל כרב ולא כשמואל דמכיפי' מיברך דא"כ לא היה צריך למקואות אפי' ביומי ניסן דגם בהפשרת שלגים לא היינו חוששים אלא לשעתם דכמעט קט חלפו ועברו והיינו תולים הריבוי בכיפין וא"כ א"ש שקלא וטריא כפשוטו ומי שימאן בזה יתרץ ק' דלעיל הא לשמואל מ"במ לא בטיל:

ונראה הא דמיאן הר"ן בזה היינו משום דלא ברירא לי' כולי האי שיהי' איסור דאוריי' בזוחלין ואי הוה רק מדרבנן א"כ תו לא אמרי' מ"במ לא בטיל דבדרבנן בטיל משו"ה הוצרך למה שכ' הוא ז"ל ואע"ג דבת"כ מפיק לי' מאך מעיין ובור מקוה מים למעוטי מקו' בזוחלין מ"מ אפשר דאסמכת' בעלמא הוא ועיקר דרשא למעוטי מקוה שאינו מטהר בכ"ש כמעיין והנה הרא"ם בס' יראים כ' הא דממעטינן מקוה מזוחלים ולא ממעטינן נמי מאשבורן היינו טעמא משום דסתם מעיין הוא בין בזוחלין ובין באשבורן א"כ מניחים הקרא על פשטי' משא"כ סתם מקוה הוא אשבורן ורק משום היקשא למעיין באת להתיר בזוחלין אתא אך למעוטי ולהניח קרא על פשטי' אלו דבריו ז"ל וא"כ י"ל מנ"ל לאפוקי מהיקשא כיון דאך לא מייתר ואיצטריך למעוטי מקוה מכ"ש ותו לשיטת ר"י וסייעתו דס"ל כולו שאוב לאו דאורייתא והקישא מה מעיין בידי שמיס אף מקוה בידי שמים אסמכתא בעלמא הוא א"כ לדידי' ע"כ מייתרא היקשא לומר מה מעיין בין בזוחלים ובין באשבורן אף מקוה כן ואך למעוטי כ"ש ואם כן הוא דהכל אסמכתא מדרבנן לא שייך מ"במ לא בטיל והוצרך הר"ן לדחוק:

וכן משמע לי מדברי מהר"מ שבהרא"ש פ' תינוקת סי' יו"ד שז"ל דכיון דפליגי דידיה אדידיה שמואל הלכה למעשה אתי לאשמעי' וכו' גזירה משום חרדלית של גשמים דאי שרינן לטבול בנהרא יאמרו העולם דנוטפים מטהרים בזוחלים דסברי דרובן נוטפים ולא ידעי דנהרא מכיפיה מבריך וכו' וא"ת אמאי לא קאמר הש"ס הכי וי"ל דלא אצטריך כיון דרב ואבוה דשמואל ס"ל כוותי' פשיטא דעבדי' כוותי' לחומרא במלתא דכל הני אמוראי קיימי כוותי' עכ"ל וי"לד טובא חדא איך קיימי' כוותי' הא איהו סבר מכיפיה מברך ורק מדרבנן משום גזרה דחרדלית אסרי רק ביומי תשרי ולדדהו ה"ל חששא דאוריי' ועוד אי ס"ל דהלכה כהנהו אמוראי נגד שמואל דמכיפיה מיברך כדעת הרי"ף מי הכניסו לזה התגר להשוות דברי שמואל דש"ס אמר להדיא דפליגי ואי בא לחוש לדברי ר"ת שאומר הלכה כשמואל דמכיפיה מיברך מכל הני טעמים שכ' ר"ת ובא הוא ז"ל לומר דעכ"פ מדרבנן אסור מאידך דשמואל דהלכה למעשה אתי לאשמעי' איך קאמר דהש"ס שתיק מזה משום דמסתמא הלכה כהני אמוראי וזה נגד האמת שהרי הלכה כשמואל לר"ת רק שאנו מתרצין מבחוץ דשמואל הל' למעשה אתי לאשמעי' תו קשיא לי מ"ש שהעולם יטעו רובא נוטפים נינהו הא לשמואל קיימי' דס"ל מ"במ לא בטיל מה הוצרך לומר שיסברו רובא נוטפים אפי' יסברו רק מיעוט נוטפים נמי לא ה"ל להיות בטל ומזה יבואו לומר אפי' כולו נוטפים מותר בזחילה ועוד מה הועיל מהר"ם ז"ל נהי שמואל הלכה למעשה אתי לאשמעי' נימא לטעמיה אזיל דס"ל מ"במ לא בטיל ואפילו במיעוט נוטפים אסור משו"ה גזרי' שהעולם לא ידעו שמכיפיה מיברך ויסברו שעכ"פ מיעוט נוטפים יש בו ואתי לאטהורי נמי בחרדלית אבל למאי דקיי"ל ברובא בטיל ליכא למיחש שאין אדם טועה לומר שרוב הנהר ממי גשמים וידעו ויבינו שהנוטפים בטלים ברובא ולא אתי לטהורי בחרדלית וצדקו דברי ר"ת ומה השיג מהר"מ ז"ל אע"כ ס"ל למהר"מ דכל הדין הזה מעיקרא אינו אלא אסמכתא מדרבנן בעלמא ואע"ג דאבוה דשמואל חשש שמא ירבו לק"מ דכמה ספיקא דרבנן חיישינן לי' עש"ך סי' ק"י וגם גזרו משום חרדלית בדרבנן דמצינו כן כמה פעמים והשתא לא שייך מ"במ לא בטיל ואש"נ כיון דהא הלכה למעשה דשמואל עם הנך רבנן דמחמרי כולהו מדרבנן בעלמא הוא ולא נפקא מיניה מידי לא חש הש"ס להאריך ולומר שמואל הלכה למעשה דבלאה"נ פשטי' דשמעתין הכין הוא דאמוראי אסרי מדרבנן וכן מצאתי לרשב"א בחי' שבת שהקשה לימא קמא קמא בטיל ותי' כיון שנפל בלי הפסק לא אמרי' קמא בטיל שוב הקשה מנטל סאה לימא קמא קמא בטיל ותי' התם מיירי במי פירות שהחמירו רוצה שפסולם מ"הת משמע זוחלים דרבנן הוא וכ"כ פ"י בחי' שבת דתו' שהקשו קמא בטיל ס"ל שהוא דרבנן:

והנה מהרי"ק ות"הד כ' בפשיטות שאיסור זחילה הוא מ"הת והרב"י כ' דמהמרדכי דלעיל בסמוך משמע שהוא דרבנן והשיגו עליו ד"מ וב"ח דשם לא נזכר אלא טבילת נהר הוא משום גזירת חרדלית ולא תי' כלום והנה אי היה מייתי ראיה מדברי מהר"ם שבמרדכי כדמייתי ליה הרא"ש הנ"ל ממש היה ראי' נכונה כמו שהוכחתי לעיל אך הוא מייתי מדברי מרדכי שהביא הוא ז"ל שכ' דמדאוריי' עלתה לה טבילה רק מדרבנן משום גזירת חרדלי' ונהי שאין זה סותר למ"ש לעיל דאיכא למימר הה"נ דחרדלית גופא דרבנן הוא אלא דלא נחית לכך דלא בא אלא לומר שמהר"מ לא עשה ממזרים למפרע ועדיפא מיניה קאמר המרדכי דכל עצמו לא אסור אלא משום גזירת חרדלית אבל אינו מתנגד לדידן ומ"מ אין ראי' למ"ש ב"י:

היוצא מהנ"ל להר"ן והרא"ש ורשב"א ומרדכי בשם מהר"ם ליכא אלא אי' דרבנן אפי' כולי נוטפים שנזחלו ולמהרי"ק ותה"ד הוא מ"הת ומ"מ לפמ"ש לעיל אם הוא מ"הת צריכים לפרש הש"ס כמ"ש לעיל וא"כ ממילא מותר לטבול בנהר כל ימות השנה זולת בימי ניסן ממש:

וראיתי פלוגתא עוד בהא דאמר שמואל פרת ביומי תשרי דהראב"ד בספר בעלי הנפש ומייתי ליה נמי בתשובת המיוחסת סי' רל"א והובא ביתה יוסף בקיצור כ' דוקא פרת וכיוצא בה שהעידו עליו בספרי שמתמעטת כ"כ עד שניטלת במגרפה וכשהגיע לבבל היה מעוטה כ"כ שיבשה לגמרי רק נשאר בה גבים גבים וכשרבו מי גשמים שטפו על הגבים ונעשה נחל שוטף בהא הוא דפליגי אבל שארי נהרות דעלמא לית דין דטובלים בהם לעולם:

איברא הר"ן כ' בהיפך דפרת נקט לאפוקי נהרות המכזבים דאין טובלים בהם לעולם ומייתי לי' ממשנת פרה דמים המכזבים בלי טענה אפילו פ"א בשבוע פסולים למי חטאת ולהראב"ד דס"ל מי פרת מכזבת היא צריך לומר דל"ק ממס' פרה דהתם לענין מי חטאת מיירי דבעי' מים חיים והני מים לאו חיים הם אלא מתים שהרי מכזבים וכן מבואר להדיא בלשון הר"מ ור"ש בפי' המשנה אבל לעולם כל דהדר ואתו מיא אינן אלא מכיפי' אך כיון שאינן חיים לעולם ודרכו להתייבש בלי טענה אינם חיים ויותר נ"ל דאין כאן מחלוקות דגם הר"ן לא יכזב את המציאות עדותו של הספרי רק ס"ל דלא מיקרי מכזבי' אלא כל שהנהר יחרב ויבש לגמרי ולא ישאר ממנה מאומה בשו' מקום ויחרב מעינו וייבש מקורו וע"ז קאי הר"ן דהדעת נוטה דריבוי דהך ממי גשמים הוא אבל כל שהנהר נשאר במקום א' ומתברכת במ"א רחוק מנביעתו זה לא מקרי מכזב ובכל זאת נ"ל להרמב"ם והר"ש בפי' המשנה דפרה הנ"ל אין לה' ראי' גם לזה ועיין לשון רמב"ן מייתי לי' רשב"א בחי' נדרים:

והרמב"ם מפרש פי' מפצי ביומי תשרי כדי להקוות המים שלא יהיה זוחלים וזה פי' מחודש הביאו ב"י ולא פי' מה דעתו בסוגי' הש"ס לפ"ז ומה בין ניסן לתשרי והנל"עד ליישב עוד במה שראיתי דרש"י בבכורות שינה טעמו ולא פי' כלל מטעם זוחלין ואשבורן כדפי' בשבת אלא משום שאובים וכדעת רמב"ם דמייתי ב"י סי' ר"א דס"ל שאובים פסלי במעיין. ואומר דהנה הפרש גדול יש בין דברי ר"מ שאמר פרת פרה ורבה ובין דברי שמואל שאמר נהרא מכיפיה מיברך דשמואל כללא כייל שהנהר מיבריך מכיפיה וכל רבייתו מכיפי' הוא ולא ממי גשמים כלל ור"מ לא בא אלא להוציא מלב האומר שאין הנהר פרה ורבה כלל ואין מעיינו מתגבר לעולם אלא כמו שהיה בתחלת בריאתו כן יהיה לעד שבמקום שהם הולכים שמה המה שבים ללכת קמ"ל שעכ"פ היא ג"כ פרה ורבה מעצמו אבל מ"מ אפשר שירבו עלי' נוטפים טפי הרבה ובפרט הנמשכים לה מבחוץ מהרים סביב לה שאין התהום שתחתי' נפתח להוציא מעצמה שום דבר אפשר שירבו נוטפים עלי' ונפקא מיני' בין ר"מ לרבנן דילי' ובין שמואל דס"ל מכיפיה מיבריך לרבנן לעולם אסור לטבול חוץ ביומי תשרי דלעולם איכא למיחש לנוטפים ובפרט פרת לפמ"ש לעיל שמכזבת בקיץ והילוכה הפשוט ממי גשמים שהרי אינה פרה ורבה מעצמה כלל ואפי' אם נעשה לה מפץ להקוות המים מ"מ ניחוש לשאובים שבאו לה ע"י צינורות כפירש"י ומה מועיל קיווי לפסול שאובים אך לר"מ שהם פרים ורבים נמצא מי הצינורות נתבטלו ברובא וליכא אלא משום זחילה לזה מועיל קיווי ע"י מפץ אך לשמואל דאמר מכיפיה מיברך אין כאן בריכה ע"י גשמים כלל רק מכיפיה ולא צריך שום דבר וע"כ אבו' דשמואל דס"ל כרבנן דר"מ בימי ניסן עביד להו מקוואות בביתם שלא ע"י פרת כלל ולא הועיל לו מפץ להקוות הנהר רק ביומי תשרי שכבר כלו מי הצינורות ולא נשארו רק מי גשמים שהנהר היא מהם עכ"פ לכן עשה מפץ אבל בניסן דאיכא למיחש עדיין למי הצינורו' לא הועיל לו מפץ ומשום כן בשבת דעיקר הש"ס והתחלת שקלא וטרי' היא למשקל ומטרי בהא דאבוה דשמואל ואיהו ע"כ חייש לרבנן דר"מ דמשו"ה לא הועיל לו מפץ בניסן ע"כ לא מייתי ש"ס הת' לדר"מ כלל והתם בבכורות עיקר שקלא וטרי' אדר"מ משו"ה פירש"י דהתם ליכא חששא רק משום שאובים ולא אסיק הש"ס לר"מ שום טעם אחר רק משום שאובים ולפ"ז לפמ"ש רמב"ם כאבוה אין היתר אפילו בתשרי כ"א ע"י מפץ וקיווי מים:

עוד רגע אדבר מ"ש רש"י בשם רבו הלוי ז"ל לפרש טעם הש"ס משום מים חיים ונדחה דעה זו משום דקיי"ל זב בעי מים חיים ולא זבה מ"מ נ"ל לא רחוקה היא לומר דס"ל מדרבנן גזרו זבה אטו זב ובזה ניחא דאבוה דשמואל עביד לבנתיה ולא לאשתו ה"ט דסתם נשים טובלות לבעליהן ולא מיחלף בזב דטביל לטהרו' בלחוד ואע"ג דממילא עסקי בטהרות מ"מ לא מיחלף דבימיו כבר בטלו רוב עושי טהרות ולא הוה שכיחי כולי האי והיו רוב נשים טובלות רק לבעליהן משא"כ בנתי' פנויו' היו והי' ניכר טבילתן לטהרות ומיחלף בזב זכר והוצרך מים חיים וא"כ לשיטה זו ליכא למיחש כלל ואע"ג דנדחו דבריו מ"מ חזי לאצטרופי ללמוד זכות על הטובלת בנהר:

היוצא מדברינו אלו דודאי לר"ח ורי"ף ורמב"ן קיי"ל לאסור טבילה בנהר ולהרמב"ם אפילו ביומי תשרי נמי לא ולהראב"ד ורשב"א מתירים במקום שהנהר מושך תמיד ועכ"פ אוסרים במקום שאין דרכו של נהר למשוך ובכל זאת נ"ל דליכא אלא אי' דרבנן בעלמא ולמהר"ם ורא"ש ומרדכי ליכא בכל הני אלא משום גזירת חרדלית מ"מ ק' מאוד להתיר לכתחלה לטבול בנהר בימים שהגשמים רבו כמו רבו אך לר"ת וסמ"ג וסמ"ק והתרומות מותר בכל ענין וכבר בארתי שלפע"ד ברור כל הנ"ל אפי' במים המכזבים כל שנשאר עיקר הנהר ומקורו אעפ"י שכמה פרסאות מכזבת בלי טענה מ"מ ליכא אלא אי' דרבנן להמחמירים ואזלי' בספיקא להקל ולר"ת שרי' לגמרי ונהי דמ"מ למהרי"ק ות"הד ס"ל דמדאוריי' אסור מ"מ בררנו דהיינו ביומי ניסן ממש זולת זה א"א לפרש הלכה והנה גם בנידון דידן שמה שראה מעלתו יבושת המים בקיץ העבר אין ראי' כלל כי היה שנת בצורת ועצירת גשמים מאוד וה"ל מכזבת מחמת טענה:

ע"כ בלי ספק ירא שמים כמוהו יראה בחוזק ידו להטות לבב החונים תחת דגלו למונעם בכל האפשר מטבילת הנהר וליסע לעיר מקום מקוואות המים יאבל הס שלא להתיר לטבול ביו' ז' לכתחלה מחשש פן יפרצו לטבול בנהר כי לדעתי טוב למדחי הא מקמי הא הנלענ"ד כתבתי וחתמתי שמי בכל חותמי ברכות: