שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קצג
שלום וכ"ט לה"ה תלמידי הרב המופלג חרוץ ושינון כמו"ה מנחם בעק נ"י אב"ד דק"ק קרומינוי' יע"א:
הגיעני נועם מכתבו נפשו היפה בשאלתו באשה שיש לה חולה (פארפאהל) ועשו לה הרופאים טבעת כמפורסם והוא למעלה בבית הרחם באופן שבעלה אינו מרגיש בשעת תשמיש וצוו הרופאים שלא להסיר מגופה ופעמיים הסירה אותה בשעת טבילה וגרם לה מכאובים וצרות והי' סכנה בדבר ושאלה אם יש היתר לטבול עם הטבעת שבגופה:
בדבר זה כבר הלכו בו נימושות עיין תשו' זכרון יוסף חי"ד סי' יו"ד ועיין מה שבנה דיק על פלפוליו בספר סדרי טהרה סי' קצ"ח ס"ק כ"ג ד"ה ומדי עברי כו' ע"ש ויען אין ב"המד בלא חידוש ניחזי אנן במס' קידושין כ"ה ע"א ילפי' מוידיו לא שטף במים דבית הסתרים לא מטמא ומה בשרו מאבראי דרשי' דאינו חוצץ ופליגי במשמעותו רש"י ותוס' לרש"י ילפי' טומאה בבית הסתרים מדכתיב אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים כאלו כתיב אשר יגע בו הזב בידיו ולא שטף גופו במים נמצא אנגיעה קאי ולא אטבילה וכן הבינו תוס' מלשון רש"י במס' נדה מ"ג ריש ע"א וכ"כ מהרי"ט בקדושין שם וכ"כ רמב"ן בפי' החומש דוידיו כמו בידיו ואמנם חציצת בית הסתרים נפקא מכל בשרו במים מה בשרו מאבראי כי פשיטא לי' מסברת חוץ דבשר מאבראי משמע ולא בית הסתרים דלא בעי ביאת מים:
אך התוס' שם ס"ל דנגיעת בית הסתרים דלא מטמא מאשר יגע משמע דבר נגיעה אין דלאו בר נגיעה לא ולא מידיו אתי' דוידיו מילתא אחריתי הוא וקאי אלא שטף לומר מה ידיו מאבראי אף שטיפת מים מאבראי לאפוקי בי"הסת לא בעי שטיפת מים והא דקאמר מה בשרו בגלוי לאו דמשמעות בשרו כך הוא אלא אידיו סמיך דע"כ האי בשרו אבראי קאמר דהרי כתיב ידיו וא"כ כל בשרו אתי' לרבוי' אפי' בשר סתר נמי וסתרי אהדדי אע"כ ראוי' לביאת מים בעי' מן התורה ולזה נתכוון תוי"ט ספ"ח דמקוואות ע"ש והקשה מהרי"ט הא האי כל בשרו איצטריך לשיעור מקוה שכל גופו עולה בהם ולקמן אי"ה נראה ישוב לזה:
אמנם רשב"א וריטב"א בחי' כתבו באמת דלא כהתוספות ולא דרשי' מידי מכל ובית הסתרים דרבנן דמן התורה אפי' ביאת מים אינו צריך והקשה מורי בס' המקנה לקידושין א"כ מ"ט גזרו כולי האי מיעוטא ומקפיד אינו אלא מדרבנן וה"ל גזירה לגזירה ומ"ט הצריך רבי טבילה שנית לשפחתו משום בין השינים והש"ך והט"ז וכל האחרונים תמהו מאוד על ש"ע שהיקל בכמה קולות בבי"הסת ובשארי מקומו' אפי' מיעוטא ומקפיד דרבנן החמירו ומ"ש בית הסתרים שהקילו עש"ך סי' קצ"ח ס"ק ל"ב וט"ז סימן קצ"ט ס"ק י"א ועיין סדרי טהרה:
ואמנם לפע"ד עיין תוס' סוכה ו' ע"ב פליגי לרש"י שם ובעירובין ד' ע"ב וביבמות ע"ח ס"ל דהל"מ דמעוטא הוא רק בשערו אבל בגופו אפי' מיעוטא חוצץ מן התורה והתוס' ס"ל דהל"מ אכל גופו קאי והוקשה להם א"כ קרא למה לי אחציצה תיפוק לי' מהל"מ ותירצו קרא דבשרו אחציצת בית הסתרים קאי פי' דבעי' ראוי' לביאת מים כוונתם מידיו אימעט בית הסתרים ומבשרו נתרבה שיהי' צריך עכ"פ ראוי' לביאת מים ולפ"ז אי לא כתי' כל נמי ידעי' ראוי לבילה מגוף בשרו ואייתר כל לשיעורי מקוה ומיושב ק' מהרי"ט הנ"ל:
מ"מ נמצא תלי' זה בזה לרש"י דמיעוט המקפיד הוא דוקא בשערו אבל בגופו אפי' מיעוט המקפיד חוצץ מן התורה א"כ לית לן קרא לבית הסתרים דבעי' ראוי לביאת מים כי אדרבה בשרו ממעט וכל איצטריך לשיעורא והוה בית הסתרים מדרבנן ולא תיקשי הא הוה מיעוטא והוה גזירה לגזירה דז"א דמיעוטא בגופו הוה דאורייתא דוקא בשער הוה דרבנן ולתוס' דס"ל הל"מ דמיעוטא אכל גופו קאי ס"ל בשרו אחציצת בית הסתרים קאי ובעי' ראוי' לביאת מים מ"הת ואע"ג דהוה מיעוטא מ"מ נפקא מיני' להשלים לרוב לשאר הגוף כמ"ש רמב"ם פ"ב דמקוואות לענין שער ע"ש:
נמצא לפ"ז במיעוט המקפיד בכל הגוף איכא ספק דאורייתא ויש להחמיר וכן בי"הסת המשלים לרוב הגוף הוה ס' דאורייתא ויש להחמיר אבל בי"הסת לבד הוה דרבנן ממ"נ אי משום מיעוט או משום בית הסתרים לכן הקילו הראשונים:
והנה כל הפוסקים פסקו בפשיטות דוקא בית הסתרים בעי' ראוי' לביאת מים אבל מקום בלוע לא בעי אפילו ראוי' לביאת מים מידי דהוה אטומאה בלועה דלא מטמאה ובתשובת זכרון יוסף סי' יו"ד הקשה כיון דילפי' חציצה מטומאה א"כ למה לי כלל תרי קראי לא לכתוב רק לענין טומאה דבית הסתרים אינו מטמא ונילף חציצה מיני' ובסדרי טהרה מפלפל בדברים אלו ונוראות נפלאתי מה ענין ביאת מים לקבלת טומאה ומי השוום יחד בשלמא השתא דכתי' תרי קראי למעוטי בית הסתרים א' בקבלת טומאה וא' בטבילה וביאת מים מעתה ילמוד סתום מן המפורש כל הנקרא בית הסתרים לענין קבלת טומאה דבמגע אינו מטמא ובמשא מיהת מטמא נקרא נמי בית הסתרים לענין ראוי' לביאת מים לאפוקי מקום בלוע אינו מטמא אפילו במשא וגם לא בעי ראוי לביאת מים כל זה השתא דכבר כתיב דבית הסתרים לא בעי ביאת מים אבל ראוי בעי אבל אי לא הוה ממעט כלל בית הסתרים מטבילה מנ"ל למילף מטומאה לומר כי היכי דלא מטמא במגע ה"נ לא בעי ביאת מים מנא לי' הא ולק"מ:
והנה בנידון שלפנינו אם הטבעת בעומק עד מקום הרחם ממש זהו כבר מקום בלוע ולא בעי אפי' ראוי לביאת מים ואף אי מסופקים בכך ואפשר הוה ספק חסרון ידיעה דרופא מומחה ואשה בקיאה יכולה לברר מכל מקום כיון דהוה סכנה וחולשה רבה להוציא ה"ל מיעוטא ואינו מקפיד עליו וכ' הר"ש סוף מקוואות גבי חץ של מתכות הואיל ומסוכן להוציאו משם מעוטא ואינו מקפיד הוי אע"ג דפי' שם עוד פי' אחר מ"מ הכא ה"ל ספיקא דרבנן מיעוטא ומקפיד בבית הסתרים דה"ל דרבנן ממ"נ כנ"ל וגם יש לומר דהוה מקום טומאה בלועה ולא בית הסתרים ובשגם לענין קליעת השערות סמכו הפוסקים אהך דסכנה הוה כאינו מקפיד עיין סי' קצ"ח סעי וי"ו ברמ"א שם ע"כ יש להקל לפע"ד ולמטינא שיבא מכשורי הכ"ד א"נ. פ"ב אור בקר ליום ד' י"ד כסלו תקצ"ז לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: