שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קפו
שלום וכ"ט לידי"נ הרב הגאון הגדול המפורסם ערוגת הבשם נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה אלעזר נ"י אב"ד דק"ק מיקלאש יע"א.
דברות קדשו מלהבת אש דת הגיעוני ואשר בדק לן בדברי הרב המחבר בש"ע י"ד סימן ק"צ סי"ט שכ' כשם שתולה בה כך תולה בבנה ובבעלה ומשמע מלשון זה שיש לבנה ובעלה כל דין מכה שבגופה שאפי' היתה רק יכולה להתגלע נמי תולה בהם והוקשה להדרת גאונו מנ"ל להרב"י זה דבמתני' פ' הרואה כתם תנן תולה בבנה ובבעלה ושוב אח"כ אמר אם יש בה מכה שיכול להתגלע וכו' ומדקתני אם יש בה מכה משמע בה דוקא תלינן אפי' חיתה ויכול' להתגלע אבל בבנה ובבעלה די לתלות במכה שמוציאה דם אבל מכה שחיתה מנא לן ובשגם מלשון הרמב"ם משמע כן פ"ט מא"ב ה' כ"ב דכ' היתה בה מכה אע"פ שחיתה וכו' ושוב בהלכה כ"ד כ' וכן תולה בבנה ובבעלה וכ' או שהיתה בהן מכה תולה בהן ולא כ' וחיתה משמע בבנה ובעלה לא תלינן במכה שחיתה עכ"ד:
איברא כן משמע ג"כ מס' בע"הנ לראב"ד שז"ל ותולה בבנה ובבעלה פי' במכת בנה ובמכת בעלה ואם יש לה מכה ויכולה להתגלע וכו' משמע מיתור לשונו פי' במכת בנה וכו' אתי לאפוקי מכה שחיתה ויכולה להתגלע שכ' אחר כך במכת עצמה גם מסידור לשונו משמע כן כמבואר וכן משמע נמי מהלכות הרמב"ן ז"ל שכ' פ"ד אות ט"ו היתה בה מכה אע"פ שחיתה וכו' ובאות י"ח שם כתב וכן בבנה ובבעלה ואם היו ידיהם מלוכלכות בדם או שהיתה בהם מכה ולא הזכיר שחיתה משמע מרמב"ם וראב"ד ורמב"ן דבבנה ובבעלה אינה תולה במכה שחיתה וכדעת מעלת ידידי הגאון נ"י:
אלא דצלע"ג דלפ"ז הך תולה בבנה ובבעלה לא קאי אלמטה אם היה בה מכה אלא אשלפניו דכשם שתולה בעסקי' בדם ובכתמים ובמאכולת כך תולה בבנה ובבעלה ומכה לא הוזכרה כלל ברישא ונהי דממילא מובן דתולה נמי במכה שבגופה אם היא פתוחה ומוציאה דם וק"ו משאר עסקים אבל עכ"פ במשנה לא הוזכרה מכה אצל בנה ובעלה א"כ מאי פריך ש"ס נדה י"ט ע"ב בעלה היכי משכחת ליה ודחיק רנב"י בנכנסה לחופה ולא נבעלה ומאי קושיין אטו מכה תנינא במתני' תולה בכל מה שיכולה לתלות גם במכה ובבעלה שא"א לתלות במכה אינו תולה בו ומאי קארי ליה מעיקרא אע"כ ברירא לסתמא דתלמודא דהאי דתולה בבנה ובבעלה אמכה שיכולה להתגלע דלהלן קאי ואפשר דתולה בבנה מתחיל משנה אחריתי ובש"ס דילן נדפסו בבבא א' עם הרישא:
ויותר נראה דהגרסא הנכונה היא אם יש בהם מכה ויכולה להתגלע ואבנה ובעלה קאי אע"ג דעובדא דר"ע הי' בהאשה עצמה מכל מקו' מתני' קמ"ל אפי' בבנה ובעלה תולים בכה"ג והנה מר נ"י עיין בדברי הרב המחבר בש"ע והתלונן עליו ובחבורו הגדול מייתי ליה בשם רשב"א וכן הוא בתה"א דפוס וויען דף קט"ו ע"ד בסופו וז"ל ותולה בבנה ובעלה כלומר אם נתעסקו בכתמים וכו' ואם יש בה מכה והיא יכולה להתגלע וכו' וה"ה למכת בנה ובעלה ומעשה באשה אחת שבאת לפני ר"ע וכו' יע"ש כל הרואה יראה כוונתו כמו שכ' ב"י בשמו וכ"כ בסמ"ג אם יודעת שיש לה חבורה או גרב שאם היתה מסירה הקליפה הית' מוציאה דם וכו' או בבנה ובעלה ששכבו עמה או אשה אחרת וידעה שיש להם גרב שיכולה להוציא דם על ידי הקליפה וכו' שמא חפפו או גררו עצמה עד שהוציאו דם בלא ראות עכ"ל וכן הוא בס' התרומות סי' צ"ב וז"ל אם יודעת שיש לה גרב או חבורה שאם הי' מסירה הגלד והקליפה הי' מוציאה דם וכו' או בבנה ובבעלה ששכבו עמה שיש להם מכה או גרב שיכולה להוציא דם ע"י הסרה אע"פ שעתה אינה מוציאה דם וכו' ולשון זה בעינא מייתי מרדכי בפ"ב דמס' שבועות ע"ש וכן נראה מסמ"ק אשר זה לשונו אם יש עלי' חבורה או גרב שאם היתה מסירה מוציאה דם וכו' או שהי' שחין או גרב בשכבם עמה וכו' ע"ש וכ"כ ר' ירוחם בחוה נתיב כ"ו ח"ב וז"ל ותולה במכת בנה ובעלה וכן במכה שלה וכו' ושוב אח"ז כ' ותולה במכה כמו שכתבתי ואפי' חיתה המכה וכו' משמע להדי' דכמו שכ' אלעיל קאי:
וקרוב אני לומר שאפשר לפרש דברי רמב"ם וראב"ד ורמב"ן הסתומים שיסכימו עם דברי רוב הפוסקים המפורשים להקל בכתמים דרבנן ובשגם שיש לנו הכרח גדול מהש"ס הנ"ל שלע"ד הוא ראיה שאין עלי' תשובה ודברי ש"ע צודקי' לדינא לע"ד:
ואיידי דאיירי צל"ע גדול על ה"ג דלא מייתי שום דין מכתמים כאלו סבירא לי' כהסוברים שאין כתמים לבעלה אלא לטהרות אלא דמייתי ברייתא אחת דלא התירו בגדי צבעונים אלא להקל על הכתמים משמע מזה דיש כתמים בזמן הזה ורי"ף השמיט גם ברייתא זו: פ"ב יום ד' ה' אדר תקצ"ד לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ: