שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קפג
נשאלתי אשה אחת מבכרת ואחר מלאות לזכר טבלה ושמשת ויהי בבקר מצאה דם על החלוק וביום ה' לבשה לבנות וספר' ז' נקיים וטבלה ושמשה ושוב בבוקר מצאה דם על החלוק ושוב לאחר י"ב יום טבלה ובדקה עצמה מיד אחר התשמיש בעד וראתה עליו טיפי דמים וכן עשתה עוד ג"פ ובכל פעם בדקה מיד אחר תשמיש ומצאה על העד טיפי דמים נמצא בין הכל וי"ו פעמים ב"פ על החלוק בבוקר וד"פ על העד ואינה מרגשת שום כאב בשעת תשמיש רק מחמת שמי המקוה קרים מחמת ביעתותא כל פעם ביום קודם שירדה לטבול הרגישה דבר מה בבטנה מחמת הרעדה ובפעם הששי חממו לה המקוה ועתה הגיעה נפשה לשאול מה משפטה מהיום והלאה:
שוכ"ט לה"ה הרב המא"הג המופלג בתורה כש"ת מהו' משולם ני' אב"ד דק"ק נאדיעדע יע"א:
גי"ה הגיעני נידון אשה אחר לידה ראשונה ראתה דם מ"ת ממש סמוך על עד הקינוח כמה פעמים והי' כל פעם בליל טבילה אלא שטבלה במים קרים והאשה פחדה מאוד מקרירות המים עד שכל פעם אחזתה רתת וכאב המעים שקורין קרימו"ן עד שבאחרונה חממו מי המקוה ומ"מ ראתה מ"ת כנ"ל ומסתפק רומכ"ת אם יש להתירה בליל שני אחר טבילתה מכאן ואילך כי כן דעת מנחת יעקב סי' קפ"ז סקכ"ג דלא כאמונת שמואל דאוסר ופר"מ שפיר חזי דברי הגאונים הללו והוסיף נופך מדלי' והנה חפשתי בכל האחרונים שאחריו ה"ה הגאון בס' כ"ופ המכונה תפארת ישראל ואחריו בס"ט והגאון בחות דעת וס' חכמת אדם ואין דן דינו למזור כולם צווחו כי כרוכיא על קולתו של במנח"י ומחו לי' מאה עוכלי בעוכלי ומי ירום ראש להקל בלי צירוף קולו' אחרות ומעטים המה וממש אפסו בנידון שלפנינו ומ"מ נבאר הלכה בעזה"י וניטל שכר כדרוש ומקבל שכר:
במס' נדה ס"ו ע"א ההיא איתתא דאתא לקמי' דר"י דכל אימת דהוה סלקא מטבילת מצוה הוה חזי' דמא אמר שמואל דימת עירך עלתה בך לכי והבעלי ע"ג הנהר וכ' ראב"ד בשער הוסתות והיכא דקביעא לה וסת לשעה ולא ליומא ודאי קביעותא דשעה מהני לה וכו' איכא למגמר הא מילתא מההיא איתתא דכל אימת דהוה סלקא מטבילת מצוה וכו' והא התם יום טבילתה לא היתה קביעות פעמים מקדמת פעמים מאחרת וביו' טבילתה היה לה שעה קבועה לראי' שבכל עת שהיתה נכנסת לעיר וחברותיה מרגישות בה מיד הית' רואה ואעפ"כ לא חשש ר"י אלא לשעתה בלבד דהיינו שעת כניסתה לעיר אבל קודם שנכנסה לעיר התירה ש"מ שאם קבעה וסת לשעות ולא לימי' אינה חוששת אלא לשעתה בלבד עכ"ל והרז"ה שם אות וי"ו השיב וז"ל ומה שהביא ראי' מההיא איתתא דסלקא מטבילת מצוה הויא חזי' זה במעשה הי' תלוי' ולא בשעה שאם אין לה יום קבוע אין לה שעה קבועה ואין בזה שום ראיי' עכ"ל:
והמובן דס"ל לראב"ד דמעשה הטביל' הוה מעשה רבא כעין קפיצה ויותר מזה ויש לתלות הוסת בזה אבל דימת עירך אקראי בעלמא הוא כמ"ש לקמן אי"ה בשם הר"ן ולא תלינן ביה וא"כ מיד שעלתה מטבילת מצוה הרי יומה מסוים שעתידה לראות ע"י מעשה זו ותיאסר כל העונה מיד ואיך התירה ר"י ע"ג הנהר אלא משום דהיה קבועה לה שעתה בעונת הטבילה אחר שתכנס לעיר ולא נאסרה אלא משעתה ואילך ומוכח דינו של הראב"ד ז"ל אך הרז"ה ס"ל אע"ג דדימת עירה איננו מעשה רבא כטבילה מ"מ תלינן אונס המעשה בהרכבת שניהם טבילה ודימת עירה ונמצא לא הגיע זמנה עד אחר כניסתה לעיר משום שעדיין לא נעשה מעשה הגורם אבל זולת זה אין מקום לקביעות שעות בוסתות כנלע"ד טעם פלוגתתם:
ובחי' ר"ן דנדה ס"ו שם כ' וז"ל לכי והבעלי ע"ג הנהר פי' כיון שוסת זו דימת עירה הי' גורמת אינו אוסר יומו אלא לשעת' כוסת של קפיצות ושל אכילת שום ועוד שוסת של קפיצה וכיוצא בו אינו נעשה אלא בימים וקפיצות וזו כל אימת דהוה סלקא מטבילת מצוה הוה חזי דמא ולא ביום ידוע ועוד שאפשר שאפי' בא ביום ידוע אינו קובע שדימת עירה אינו דבר של קביעות כקפיצה וכיוצא בה אלא אקראי בעלמא הוא עכ"ל ובס"ט הקשה על תי' אמצעי מה בכך שאינו נקבע אלא בימי' וקפיצות מ"מ כיון שראתה כמה פעמים חוששת לקפיצות פ"א עכ"פ כוסת שאינו קבוע כדאי' בהגה' מיי' ופסקו רמ"א בש"ע סי' קפ"ט ס"א ובש"ך שם סקמ"ח ע"ש ומזה הוליד דר"ן פליג אהגהת מיי' וס"ל דוסת שע"י מעשה אפי' בכמה פעמים לא ניחוש לן ולפ"ז מה דחוששי' לרואה מ"ת ע"כ לאו משום דראתה ג"פ איקבע וסת אלא משום דוסת ראי' מחמת תשמיש לא מיקרי ע"י מעשה אונס א"ד ולפענ"ד לק"מ אהר"ן דהרי ר"ן ס"ל כהרז"ה הנ"ל דתלינן המעשה בדימת עירה לא בטבילה שהרי כ' בתי' הראשון כיון שוסת זו דימת עירה גורמת וכו' וכ"כ בתי' האחרון שדימת עירה אינו קביעות כוסת של קפיצה וכו' ע"ש נמצא לפ"ז מאי דהוה ס"ד דהר"ן לומר דתאסר מיד אפי' קודם שנכנסת לעירה עד שהוצרך לג' תירוצים הנ"ל צ"ל דהוה סברא דהקפיצה שיש לו יום קבוע תיאסר מיד בהנץ החמה של אותו היום כיון שהיום עלולה לראות ע"י קפיצה עכ"פ ה"א ניחוש ותפרוש מיד אפי' בלא קפיצה וה"נ ה"ל לפרוש מיד אחר טבילה כיון שמעתה עלולה לראות ע"י דימת עירה וע"ז תירץ ג' תי' א' בקפיצה גופי' אפי' יהי' לה יום קבוע אינה נאסרת אלא מקפיצה ואילך ולא מנץ החמה ב' אפי' תאמר בקפיצה המורכב ליום ידוע חוששי' לו מהנץ החמה כיון דיומא נמי גרם מ"מ הא הכא אין לה יום ידוע אלא אחר סילוק טבילת מצוה כשתכנס לעירה לא נימא שתיאסר בין טבילה לכניסה לעיר אע"פי שכבר קבעה כמה פעמים דקיי"ל דחוששי' לה כהגהת מיי' היינו לאחרי' אבל לא לפניו ואפי' תאמר שבוס' המורכב חוששי' גם לפניו היינו במורכב לימים ידועים אבל לא במורכב מטביל' ודימת עיר ושוב כ' לו יהי' טבילה כיום ידועה מ"מ דימת עיר אינה כקפיצה ומכ"ש הכא דשלשה סברות אמתית דטבילה אינה כיום ידוע ודימת עיר אינו כקפיצה ואפי' יום ידוע וקפיצ' המורכב אינו אוסר לפניו אפי' איקבע כמה פעמים זהו כוונת הר"ן וליתא לדיוקא של ס"ט ואין כאן מחלוקת בין הר"ן להגה' מיימ' אלא וסת שע"י מעשה חוששים לו כוסת שאינו קבוע אם אירע לה ג"פ ורואה מ"ת כוסת שע"י קפיצה הוא ומשו"ה אינה חושש' לו כ"א בג"פ ואע"ג דלשיטת תוס' וסת שע"י אכילת שום ופלפלי' לא הוה כוסת דמעשה אלא כוסת הגוף פיהק ועיטוש מ"מ וסת שע"י תשמיש הוה מעשה רבה ואונס כקפיצה ממש כמ"ש ש"כ סי' קפ"ט סקמ"ח ומ"ש תוס' בנדה ס"ו ע"א ד"ה ונאמנת וכו' דאפילו רבי מודה ברואה מ"ת דבעי ג' זימני כגון אכלה שום לא שיהי' כמו אכלה שום אלא במכ"ש אתי אפי' באכלה שום מודה רבי כמפורש להדי' למה שלא מנו חכמי' ג' א"כ מכ"ש קפיצה ורואה מ"ת ועיין לעיל ס"ג ע"ב תוס' ד"ה אכלה וכו' ע"ש:
ומתירוץ שלישי של הר"ן למדנו דבר חידוש דכ' דימת עיר אינו קביעות כקפיצה ע"ש והנה דבר פשוט דטבילה במים הוה קביעות כקפיצה והנה יש לנו ב' מעשים א' הטבילה שהוא אונס גמור כקפיצה ודימת עירה שאיננו אונס גמור כקפיצה ואפ"ה כיון שאירעו שניהם זא"ז לא תלינן בטבילה לחוד אלא בצירוף שניהם מותרת לשמש בין טבילה להכנסה לעיר ומקולי וסתות שע"י מעשה שנו כאן:
וכ' ב"י בשם הגה' מיי' אשה שראתה ליל שני' של טבילתה מ"ת צריכה לחוש ולפרוש ליל ב' של טבילתה השני' ולא תחוש לפעם ג' ובש"ע השמיט תיבת שני' וכ' בליל של טבילתה ובתשוב' אמונת שמואל מגיה בש"ע כמו בהגה' מיי' והגאון בחות דעת ר"ל המחבר לטעמי' דס"ל סי' קפ"ט סעי' י"ז דלא אמרי' קפיצה דאתמול גרמה ראי' דהיום ובמח"כ אין זה ענין לכאן התם ראתה ב"פ ביום הקפיצה ממש והשתא קפצה ולא ראתה ולמחר ראתה לא תלינן בקפיצה דאתמול לצרף לתרי זימני דראתה ביום הקפיצה ממש דודאי אינו דומה אונס דיומי' לאונס דיום שלאחריו ואין לצרפם לקביעות אבל אה"נ היכי דראתה ג"פ ביום של אחר הקפיצה קבעה ליום שאחר הקפיצה אלא שנ"ל להחמיר עוד כיון שאין אונס של אתמול גורם כ"כ כאונסא דיומא אפשר לומר דקפיצה כזו דומה לאכלה שום ופלפלי דחוששת אפי' פעם א' משום אונסא דעירה ש"מ גם גופה עלול לראות וחיישי' אפילו לפעם א' ומשו"ה בהגהת מיי' חושש לפ"א לילה שאחר הטבילה משו' דטבילה של אתמול אינו אונס כ"כ כטבילה דהיו' וא"ש נמי מה שהק' ס"ט סי' קפ"ז סקכ"ד איך נעקר ע"י שלא ראתה בליל שני' של טבילה והא לא שמשה ואיך תלינן בתרוויי' בטבילה דאתמול ותשמיש היום ולהנ"ל א"ש ואומר דהגהת ס"ל בליל טבילה ממש מצטרפי' הטבילה והתשמיש יחד כשני אונסי' הנ"ל שהוכחנו להר"ן אפי' טבילה ודימו' עירה מצטרפי' מכ"ש טבילה ותשמיש וה"ל ראי' ע"י אונס ואינה חוששת לפ"א עד שתראה ג"פ מ"ת בליל טבילה ואז אינה אסורה אלא בליל טבילה ומותרת לשמש בליל ב' אך אם רוא' מ"ת בליל ב' של טבילתה ובליל טבילת' לא שמשה אזי חוששת לפ"א ותולה בטבילה דאתמול ולא בצירוף תשמיש כלל כמו כשאכלה פלפלי' או פיהקה בלי תשמיש ורואה מ"ת דתלינן בפיהוק או בפלפלי' לתוס' דדמי לפיהוק וה"נ טבילה דאתמול אבל בליל ג' אחר טבילה לא תלינן בטבילה של שום רלא מצינו בש"ס אלא בקפיצה דאתמול אבל של שום לא מצינו זהו מה שנלענ"ד וצרקו רברי מנח"י בהוכחת הט"ז ולא מטעמי':
אך נהי שבדברינו נתיישב כל הק' שהקשו האחרונים על שיטה זו מ"מ בתשו' רשב"א סי' תת"לח ותת"לט משמע להדי' אם שמשה בליל טבילה וראתה מ"ת ג"פ נאסרה ולא תלינן בטבילה וכמו שכ' זה בכ"ופ ואחריו בס"ט ע"כ חלילה לי להקל כלל:
ברם בנידון שלפנינו יש עוד צדדי' להקל חדא ששהתה עמו כמה שנים ולא ראתה מ"ת ואין זה תחלת תשמישה ב' שיש לה וסת וזו ראת' שלא בשע' וסתה ג' שהוא אחר לידתה הראשונה כי מבכרת היא וי"ל נתקלקלו צדדי' עי"ז ולא מן המקור הוא וכל אלו ההתירי' יש דעו' המתירי' אע"פי שאין סומכי' על א' מהם והרביעי שהיתה רותתת ע"י ביעתותא דמים קרים והרגישה כאב בבטנה עי"ז וזה גורם לפריסת נדה כדאי' בנדה דף ע"א ע"א ביעתותא מרפיא ואע"ג דאליבא דב"ש הוה ס"ד התם הכי ולא קיי"ל הכי היינו דלא קיי"ל דחזי' בשעת מיתה מחמת ביעתותא אבל אמת הוא דבעתותא מרפי' דהלכה כרב דאמר ותתחלחל שפרסה נדה ולא כשמואל ע"ש וא"כ אפי' אי טבילות דעלמא לא מצטרפי' לרואה מ"ת לדעת רשב"א הנ"ל מכל מקום היכא דחזינן דרפי ע"י ביעתותא כי הכא בוודאי יש לתלות בהכי ואע"ג דאח"כ חממו המים ומכל מקום ראתה מ"ת י"ל מכאן והלאה חושבנא וימים הראשונים יפלו ויכולה לשמש אפי' בליל טבילה שבמים חמין עוד ב"פ אלא שלא נסמוך על זה אלא בצירוף כל מה דכ' ומפורש לעיל ע"כ יש להתיר לשמש בליל ב' אחר טבילתה במים חמין דוקא שאז נצרף כל הקולות האלו ומ"מ אומר אני שבאות' בעיל' יפרוש באבר מת ולא באבר חי כי מה לנו להכניס לספק כרת על מגן ואם לא תראה אז תשמש כך לעולם בליל ב' אחר טבילתה בחמין דוקא ואם תרצה לבדוק בשפופרת כדי להיות ככל הנשים צריכה לבדוק דוקא אחר טבילתה במים קרים באותה לילה ולא תראה עלי' כדי שתיעקר כמו שנתחזקה הנלע"ד כתבתי וה' יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות הכ"ד החותם בברכה: