שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קפא

שוכ"ט לידידי הרב הגאון המא"הג החרוץ המופלג כש"ת מהו' יצחק נתן נ"י אב"ד דק"ק מאדע יע"א:

גי"ה הגיעני נידון אשה שראתה דם מ"ת כמבואר היטב בשאלת חכם חצי תשובה ולברר ההלכה אאריך קצת הנה רש"י מפרש ק' ש"ס ותבדוק ולמה תתגרש ומשני אין כל האצבעות שוות ואינו ראוי' שתכניס לכרת כיון שאפשר לתקן משמע דבדיקת שפופרת אינו מוציא מידי ספק עכ"פ משא"כ הא דאין כל האצבעות שוות ה"ל ודאי דכ"ז שלא אתחזקה באצבע של שני הוה כודאי שלא תראה מ"ת אצלו כרוב נשים דעלמא והק' תוס' א"כ אין לשון ק' ראשונה דומה לק' שני' ותבדוק עצמה בבעילה ראשונה של בעל ג' ובס' התרומה כ' ליישב דהכי מקשה כי היכי דבשלישי אמרינן דאסורה לרביעי בלא בדיקה וכיון שע"כ תבדוק עצמה ממילא תשאר תחת השלישי ע"י בדיקה א"כ ה"נ נימא שתהיה אסורה לשני בלא בדיקה וממילא תשאר תחת הראשון בבדיקה ולפ"ז מאי דפריך ותבדוק עצמה בבעל הראשון פי' שתהי' אסורה לשני בלא בדיקה וממילא לא תתגרש מראשון ותשאר תחתיו בבדיקה והוה ק' ראשונה כקו' שני':

ומ"מ כ' התרומה שרש"י לא אמרה אלא באשה שנשאית עתה ולא הוחזקה לעולם בבעילת היתר לבעל זה בהא לא שרי' לבדוק לבעלה הראשון אבל אם הוחזקה בעילת היתר בבעל זה יש לתלות יותר במקרה אחר ויש לבדוק בבעל ראשון וכן גרס ר"ח בבריי' ת"ר נישאית וראתה דם מ"ת משמע שנשאת עתה לבעל זה אלא שכ' שבתוספתא לא משמע כפי' ר"ח דהתם גרסי' היתה נשואה לבעלה ורואה וכו' משמע שנשואה מאז ע"ש וי"ל הא מסייע לדבריו דבזה מיושב ק' תוס' מירושלמי ותוספתא דמשמע דלא כפירש"י והא"ש דתוס' וירושלמי בנשואים כבר מאז ושוב נתקלקלה מודה רש"י דבודקת תחת בעל ראשון ורש"י מיירי בראתה בתחלת נישואי' וכן משמע מדפירש"י לא בבתולה איירי משמע דמיירי בתחלת נישואי' ולא הוחזקה בהיתר משו"ה אין לבדוק בבעלה הראשון ומהתימה על הש"ך שלא הרגיש בס' התרומה הלז:

ומ"ש ש"ך לשיטת רש"י מיושב ק' תוס' ובלא"ה א"א ליישב לא זכיתי להבין דמ"ש בשיטת רש"י י"ל ק' תוס' כבר כ' עלי' הגאון מהו' שמואל קוידנבר בספרו אמונת שמואל לספרו לא זכינו ואין אנו יודעי' איך מתורץ ק' תוס' לרש"י ולא בעינא לאמשוכי' נפשי' לחומרא שלו לגרש אשה מבעלה ע"ש ואמנם בפלתי נדחק לפרש דברי הש"ך ע"ש אך מה שצ"ע דלפע"ד אדרבה לשיטת תוס' אין כאן מקום לק' וכמדומה שלא הקשה אלא לרש"י דהרי להתוס' צ"ל דבדיקת שפופרת בדיקה ברורה היא ומשו"ה פריך תצטרך לבדוק בראשון ולא תשמש מספק היכי דאיכא לברורי ומשני אין כל האצבעות שוות ואין כאן תשמיש מספק כ"ז שלא תתחזק והוה זה ודאי כמו הבדיקה ולא מטרחינן לבדוק בראשון והנה בוודאי ידע דאין כל הכחות שוות שהרי משום זה משמשת ג"פ בכל בעל אך הוה ס"ד מדאתחזקה ג"פ באצבעו' וכבר בג' כחות באצבעו' הראשונו' וגם בזה השלישי פ"א כבר איתרע האי איתתא ויצאה מרוב נשים ושוב הוה בדיקה ודאית ותשמיש ספק וק' תבדוק ומשני אין כל הכחות שוות הוה כמו כל האצבעות דלעיל ועדיין הוה תשמיש ודאי זהו פי' ק' הש"ס אבל באצבע השני לא הוה ק' מידי כיון דידע דאין כל האצבעות שוות ידע שלא איתרע כוחה שהרי ידע שאין כל הכחות שוות כנ"ל ולק"מ אך לרש"י דס"ל דבדיקה ספק ותשמיש ודאי מותר ליכא לפרושי כנ"ל ולק"מ ק' תוס':

תו כ' ש"ך לראב"ד ורמב"ן אין לסמוך כלל אבדיקה והנה דבריהם אינם מובנים ונדחו מכל הראשוני' ואיך נבנה בנין על מה שאין אנו מבינים והנל"עד בדעת הראב"ד דאין כוונתו כמו שהבין הרא"ש וצווח עליו כי כרוכי' אלא הראב"ד ס"ל כמ"ש רבינו יונה בטעם חומרת ר"ז בטפה דם כחרדל שמא יצא בג"י זא"ז וכותלי בית הרחם העמידוהו ויצא בפ"א ולעולם היא זבה גדולה וזה הטעם ק' מאוד דלמה לא תסגי כתקנות עם שבשדות ששה והוא מס"ס א' שמא יצא בפ"א ובפרט טפה דם כחרדל ואפי' תהיה בימי זיבה אינה אלא שומרת יום ואת"ל שיצא בג"פ זא"ז דלמא בימי נדה עומדת וסגי בששה והוא ועוד כמה פעמים בדקה עצמה בינה לבינה וליכא למיחש אכותלי ב"הרח ומ"ט לחומרת ר"ז וע"כ קבלו עליהם שלא לסמוך אס"ס ולא אבדיקה א"כ בכלל קבלת חומרא זו הוא ג"כ שלא לסמוך אבדיקת שפופרת ולא אס"ס דכ"כ הפוסקים שפופר' אינו עושה אלא ס"ס מן הצדדים ואת"ל ממקור דלמא אין אצבע הרביעי דומה להני אצבעות כיון דאיכא אצבע שפופרת שלא הוציא דם וה"ל ס"ס ע"י בדיקה וס"ל לראב"ד כיון דקבלו עליהם שלא לבעול אס"ס ואבדיקה מכ"ש הכא זה מה שנ"ל בראב"ד אלא שבאמת אין טעם חומרא דר"ז כנ"ל אלא משום שלא תתן תורת כל א' בידה עיי' סי' קפ"ג בטור ועוד דשאני חומרא דר"ז שאינה אלא לספור נקיים אבל לא לאוסרה על בעלה וקשים גירושין:

ומכ"ש מ"ש ש"כ שלא תיאסר לעול' דטבי לה עבדינן לה והיא רוצית להכניס עצמה בספק בבעלה הראשון אנן מאי איכפת לן ומסתייעין שכבר דחו כל האחרונים את דברי הש"ך בזה ועכ"פ בדרבנן שומעים להקל דאי' דאוריי' ודאי ליכא אם סופרת ז"נ ובמק"א ביארתי דאף להסוברים עונה סמוך לוסת' דאוריי' והוא הרא"ה בב"הב מ"מ בוסת שע"י מעשה וע"י התשמיש כ"ע מודו שהוא רק מדרבנן אסור עיין בסי' קמ"ב וקע"ה:

ע"כ פשוט שאם ראתה ג"פ מ"ת תבדוק בשפופרת אמנם טרם כל תנסה בבדיקת אמונת שמואל סי' נ"ז והוא כעין אותה בדיקה שכבר בדקה עצמה וכ"כ בס"ט סי' קפ"ז סק"ז ועושי' לה כיס של פשתן כאורך אצבע שביד וממלאי' אותו צמר גפן או מוכין דק מלמעלה ועבה בכולו כשיעור אצבע התשמיש בינוני ותבדוק עצמה אבל תכניסהו בכל האפשרי עד שיגיע לפתח בית הרחם מקו' שהשמש דש סמוך לגמר ביאה ודלא כמ"ש ש"ך בשם מ"ב שאינה צריכה לדחוק כ"כ אפי' נשמע לו בשפופרת מ"מ בבדיקה זו לא נקבל ואם נמצא על הצדדים ולא בראשו הרי נתברר שמן הצדדים בא ולא נצטרך עוד לשפופרת ואם נמי תמצא בראשו עדיין לא נאסרה דנתלה שהוא מן הצדדים ונסתרך בראשו כיון שלא במכחול שתוך השפופרת ועדיין בדיקת שפופרת לפניה:

ואם לא תמצא כלל בין בבדיקה זו בין בשפופרת נמי טהורה כסברת הב"ח דודאי מן הצדדים ואם כי דברי ב"ח בזה נראים תמוהים וכבר הקשו עליו בתשו' גאונים בתראי ואמנם גברא רבא אמר מילתא לא תכיחו עלה דאצבעות וכוחות שאינם שווים הם על ב' אופנים א' שאצבע וכח זה גורם חימוד וחמום והזלת דם מן המקור בהגיע לפתח המקור ואצבע וכח אחר לא יגרום זה ועוד שנית דאצבע וכח זה בא בחיזוק ונינוע וחיכוך בצדדים ופתח עורקים דשם או פצע בהם פצע וחבורה קטנה כאשר יקרה לפעמים לאדם בשפת פיו מקום שהבשר ערום בלי עור ואצבע וכח אחר לא יגרום זה והרי הרב"י כ' והכריח דלחומר' לא אמרו אין כל האצבעו' שוות והשתא אי לא נמצא כלל הרי קמן דאינו מן המקור דא"ל אין כל האצבעות שוות דלחומרא לא אמרי' כן ואמרי' מדלא גרם אצבע הלז היינו השפופרת זילת דם מקור ע"י הגעתו בפה המקור ה"נ לא יגרום שום אצבע בעולם דלחומרא לא אמרי' אין כל האצבעות שוות ואמנם נתלה בצדדים ונימא אין חיכוכו של השפופרת שוה לחיכוכו של אבר ולכחו הרב שבנינוע התשמיש דלקולא אמרי' אין כל האצבעות שוות ואין לומר דהוה תרתי דסתרי במקור לא נימא אין כל האצבעות שוות ובצדדים נימא כן זה אינו כיון דמתרי טעמי אתאינן עלה לא סתרי אהדדי ודברי הב"ח נכונים שהרי כך כתב רמב"ם מפורש סוף פ"ד וז"ל ואם לא נמצא על המוך כלום בידוע שהדם שהיא רואה מדוחק הצדדים הוא עכ"ל ולשון הש"ס נמי משמע דקאמר ואם לאו בידוע שהוא מן הצדדים ואע"ג דבתוספת' תני' ואם נמצא על הצדדים בידוע וכו' משמע בלא נמצא כלל לא תלינן מ"מ אש"ס דילן סמכי' ואפשר שהש"ס הרחיב לשון הברייתא וביארה יותר שוב ראיתי בסדרי טהרה שכתב מראב"ד מוכח דלא כנ"ל דא"כ למה כ' שאין בדיקה בז"הז הא תועיל עכ"פ אם לא תמצא כלל ע"ש ויפה כ' לפי מה שפי' טעם הראב"ד שא"א לכוון אם בראשו או בצדדים אבל לפי מה שפירשתי אני לעיל אין ראי' מראב"ד גם מה שהקשה א"כ אפי' תראה אח"כ כמה פעמים תהי' מותרת דתלינן בצדדים וא"כ יפה כח שפופרת מביאת הבעל שאם בעל ולא מצא הותרה ואם חוזרת ותראה ג"פ חוזרת לאיסור' ולק"מ דאה"נ דיפה ויפה לענין זה דע"י ביאת הבעל אין יכול לתלות בצדדים שהרי בכחו הראשון הוציא דם ועכשיו אינו מוציא וע"כ תלינן בנתרפא וכיון שחוזרת המכה למקומה היינו החולשה הרי חוזרה אבל ע"י שפופרת י"ל מן הצדדים הי' וכחו של שפופרת אינו מוציא כי אינו פוצע פצע ותלינן בזה יותר מרפואה א"כ מותרת לעולם:

ומ"ש בהגה' מיי' דתלי' בשפופרת שנתרפא י"ל דלא פליג אהנ"ל כדמשמע מהש"ך דלא פליגי דאין רצונו שהאשה נתרפאת מחולשת מעצור הזלת דם אלא נתרפא פצע שבצדדים ע"י בעילה האחרונה שלפני בדיקה הלז אותה הפצע והחבורה נתרפאת והשפופרת אינו מוציא דם מפצע חדשה ואמנם ע"י בעילה יחזור ויפצע ויוציא דם:

ועכ"פ נ"ל פשוט לסמוך אחר ספירת ז' נקיים בכל פעם ולא תצא מבעלה ומה טוב אם לא יפרוש באבר חי כי לא באנו אלא להתיר אשה לבעלה ומה שאינו צריך לא נכנס בפרצה דחוקה וקצת משמע מרש"י ותו' דכל בדיקת שפופרת אינו אלא אחר ספירת ז' נקיים ושלא להתגרש דאלת"ה הומ"ל נפקותא בבדיקה שלא תצטרך לספור נקיים ולמה להו למימר שלא תתגרש ויש לדחות זה מ"מ הנלע"ד כתבתי לדינא ואחתום בברכה א"נ: