שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קסט
אשר שאלת ממני באשה שהפילה ביום מ' לטבילתה אם יש לחוש לולד ועיניך לנכח הביטו בתשו' ע"הג סי' כ"א ומ"ש עליו בפלתי סי' קצ"ד וכתבת הנראה בעיניך וכוונת קצת למ"ש אני בחי' למס' נדה ואבאר עתה הדבר לדינא בעז"הי בתשו' עה"ג סי' כ"א כ' דאפשר דכשהפילה בתוך מ' יום לטבילתה ליכא למיחש לולד דליכא למימר שכבר נתעברה מקודם דא"כ לא היתה רואה דם דחזקה מעוברת מסולקת בדמים ומבי' ראי' לדבריו מלשון רש"י במתני' נדה ל' ע"א הפילה ביום מ' פירש"י לטבילתה ועוד האריך וסיים שעדיין צריך תלמוד והגאון מהר"י מילר בשבות יעקב הקשה ע"ז מש"ס נדה ט' ע"א מבואר כ"ז שלא הוכר עוברה שאין ראשה ואיברי' כבדי' אינה מסולקת בדמים ודחיית הש"י שם נוטים לדבריך ואין בהם ממש:
וזה לשוני בחי' למס' נדה ט' ע"א מידי הא טעמא אלא משום דראשה כבד עלי' וכו' הנה בשמעתין מבואר דסברא דאורייתא היא וסמכי' עלה אפי' למ"ד וסתות דאוריי' וק' א"כ אשה שראתה בתחלת זמן הכרת עובר נימא ודאי למפרע הי' הדם ההוא וכותלי בית הרחם העמידוהו ואפי' חולין ליטמו ואפי' שמאי נמי יודה לזה וכ"ת ה"נ לא לשתמיט וכו' וי"ל דנהי דסברא דאוריי' היא דבימי עיבורה לא תראה ודחי' בחזקה זו חזקת אורח בזמנו בא מ"מ בתחלת זמן הכרת עובר כשראתה לפנינו אין כאן סברא דאוריי' למתלי באמש יותר מבהיום והטעם דהנה ודאי החוש מעיד דמיד אחר קליטת הזרע נתמעט דם נדתה משום דהולד נוצר וניזון ממנו ונהי דמ"מ חזקה דאוריי' דמסולקת בדמים לא הוה בסברא זו לחוד עד שיצורף לזה גם כבידת ראשה ואיברי' הבא לאחר הכרת העובר ועד אז לא סמכי' אחזקה זו עד אחר ג"ח שיצורפו שניהם סלוק רמים שמחמת ולד ושמחמת ראשה ואיברי' הכבדים ובצירוף הטעמים נעשה חזקה גמורה דאוריי' והשתא תו לק"מ בראת' מיד אחר הכרת העובר נתלי הדם באמש טפי מבהיום דז"א דמה ניתוסף לה היום טפי מאמש סברת ראשה ואיבריה כבדים לחוד והאי לחוד אינו עושה חזקה דאורייתא לדחות סברת אשה מרגשת בעצמה וכותלי ב"הרח לא מוקמי' דם וחזקת טהרה שלה כמבואר ריש מכלתין ואי קשי' עכ"פ בתחלת עיבורה נמי נטהר ונימא דיה שעתה דהא מע"לע דרבנן בעלמא הוא והי' לנו להקל אפי' בסברת ולד מסלק דם לחוד בלא ראשה ואיברי' כבדים כמו דמקלינן בסברת ראשה ואיברי' לחוד גבי הפילה רוח שם ט' ע"א יש לומר אה"נ אלא מנא ידעי' דמעוברת היא וע"כ חזקנו אותה בטמאה וכשכבר הוחזקה בטמאה ואח"כ הוכר ניקום ונטהר מה שכבר מוחזק בטומאה משום ס' זו לחוד זה לא אמרי' ובזה י"ל מאי קמספקא לי' לר' ירמי' ראתה ואח"כ הוכר עוברה מהו דפירש"י מיד הוכר עוברה הוא קצת דוחק כמ"ש רשב"א הא כל שיעורי חכמים כך הוא וי"ל בדוחק דר' ירמי' לטעמי' בפ"ק דר"ה י"ג ע"א דלא ס"ל כל שיעורי חכמים כך הוא ור"ז השיב לו לפי שיטתו והוא דחוק אבל לפי הנ"ל א"ש בפשיטות דלמאי דלא ידע ר' ירמי' הך דראשה ואיברי' כבדים הוה ס"ל דסלוק דמים תלי' בולד והאי לחוד ס' דאוריי' הוא ומה שאינה דיה שעתה עד שהוכר עוברה היינו משום דלא ידעי' דמעוברת היא עד שהוכר עוברה ומבעי' לי' דעכ"פ אח"כ נטהר למפרע מה שכבר החזקנו בטמא משום שנתברר לן למפרע בחזקה גמורה מ"הת שהיא מסולקת וע"ז השיב לו שאין זאת החזקה עיקר אלא בצירוף ראשה ואיברי' וק"ל ואין להאריך מ"מ בדברינו אלו נדחו הרבה מדברי האחרונים שנתחבטו בזה אלו דברי בחידושי:
והנה מ"ש ע"הג מלשון רש"י מ' יום לטבילתה המעיין בתשו' יראה שלא כ' הגאון ז"ל להלכה ומסיים וצריך תלמוד ולא כ' רק להפיס דעת השואל במילי דחדודי אבל האי ראי' מידחי בגילי דחטי דפשוט וברור הוא כי רש"י לא נתכוון אלא לטבילה שאחר הלידה דרגיל הוא בלשון המשנה ובריי' למנות ימי מפלת מלידה שלפני' כגון המפלת לאור שמנים ואחד מביאה קרבן ואינו נאכל דמנין הימים קאי אהלידה שלפני זאת וה"נ המפלת ביום מ' ר"ל אחר לידה שקדמה והואיל וזה א"א לשמש מיד אחר הלידה שהרי היא טמאה לידה ע"כ פירש"י אחר שטבלה ללידתה ובזה האופן נדע בודאי שלא היתה מעוברת קודם ובחיי כי אחר שחדשתי זו מצאתי שכ"כ בסדרי טהרה והוא כ' באולי ואפשר והביא ראיות וסברות אחרות והנלע"ד שזה ברור ואמת בלי גמגום:
ויש לתמוה על הפלתי שנדחק לומר דרש"י כ"כ משום סיפא דה"ל ס"ס ספק תוך מ' ואת"ל אח"כ שמא זכר ולא נקבה משו"ה פירש"י מ' יום לטבילה וחזקה שמתעברת בליל טבילתה אלו דבריו מ"ש מסס אולי נעלמו ממנו דברי תוס' בנדה כ"ז ע"א ד"ה חומר בס"הד ובב"ק י"א ע"א ד"ה דקא וכו' יע"ש תו ק' מאי פסקא דבעי' מ' יום אחר טבילה מי לא משכחת שטבלה ונתעברה וחזרה וראתה [דלדבריו תראה אחר שקיבלה ההריון] וחזרה וראתה לכ"ה יום וטבלה לנדתה ומפלת אחר איזה ימים אם נאמר חזקה אינה מתעברת אלא סמוך לטבילתה יהי' רק ה' או ז' ימים ומאי פסקא למימנה מטבילתה ותו ק' הא אשה מתעברת סמוך לוסתה כדלקמן ס"פ המפלת א"כ כשהגיע וסתה אימא דנתלה בוסתה ע"כ כל דבריו צ"ע:
בהא סלקינן דחלילה לסמוך אהא כלל להקל והמפלת ולא ידעה שפירש בעלה ממנה או שהוא אחר לידתה זולת זה לעולם מספקינן בספק ולד ותשב ד"י יום ואם הי' בהם ז' נקיים רצופים תטבול ליל ט"ו דקיי"ל ימי לידה שאינה רואה בהם עולה לספירת זיבתה. ומה שהרגשת בטעות שנפל בדפוס ש"כ סימן קצ"ד סק"ג הא לך לשוני על הגליון צריך להיות ז' נקיים ואחר י"ד יום בוי"ו העיטוף והרצון שצריכה האשה ב' דברים הא' שתספור ז' נקיים והשני' שיהי' לה י"ד יום מיום לידתה ואחד בלא אידך לא סגי אבל הא פשוט דהז' נקיים יכולים להיות מכלל הי"ד יום כדלעיל סעי' א' עכ"ל בגליון ודי לך כעת בענין זה פה מ"ד יום ב' כ' מנחם תקצ"ג לפ"ק. משה"ק סופר מפפ"דמ.