שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קסג
שלום וכל טוב לידידי תלמידי חביבי הרב המופלא מו"ה שמואל ני' אבדק"ק יערגן יע"א:
נפשו בשאלתו ע"ד אשה שאירע לה פחד פתאום ואח"כ בלילה שמשה מטתה ולמחר מצאה סדינה מלוכלך בדם וגם על עד שלו שבודאי בשעת תשמיש הי' ונסתפק אם צריכים כפרה דאע"ג דכ' רמ"א דשלא בשעת וסתה בכה"ג הוו אנוסים ואין צריכים כפרה מ"מ הכא כיון שקודם תשמיש נתפחדה והפחד עלול להביא דם כמשמעו' פ' התינוקת ס"ו ע"א דא"ל זיל בעתה ונפל ממנה חררת דם וא"כ היה לה לבדוק ולא בדקה תו לא הוה אונס אלא שוגג וצריכים כפרה וכ' מעלתך ראי' מפ"ק דנדה י"ב ע"א דבעי אי תבדוק עצמה בשיעור וסת לחייב בעלה חטאת ומסיק דלא תבדוק שלא יהיה לבו נוקפו ופורש והאי ע"כ בשלא סמוך לוסתה דאי בסמוך לוסתה יפרוש ויפרוש אע"כ שלא בסמוך לוסתה וק' א"כ חטאת היכי משכחת לה הא אונס הוא כמבואר פרק ב' דשבועות אלא על כרחך מיירי בכהאי גוונא שאירע לה שום מקרה שהי' לה לבדוק ולא בדקה אלו דבריך:
והנה מאי דאייתית ראי' מפרק התינוקת ס"ו זיל בעתה ה"ל למימר מרגניתא ואמרת חספא דמהתם אין ראי' דהחררה איננו דם נדה הרגיל אלא דמים יתירים וטבע אותן הדמים לצאת ע"י ביעתותא וכשיצא אותו החררה שוב אין כח הפחד להדחיק דם שלא בשעת וסת אבל הי' לך להביא ראי' מש"ס מפורש נדה ע"א ע"א דכתי' ותתחלחל המלכה שפרסה נדה והעלו תוס' בסוטה כ' ע"ב דגם ב"ה מודים ולא פליגי אדב"ש אלא אי ביעתותא דמלאך המות בשעת מיתה גורם זילת הדם אבל פחד דעלמא כ"ע מודים אלא דלפ"ז ק' טובא דא"כ נתוסף לנו וסת חדש בכל הנשים וכשם דבוסת הימים איכא יום שלשים השוה בכל הנשים וצריך לפרוש עונה הסמוכה ליום שלשים ה"נ נימא מקרה הפחד הוה מקרה השוה בכל הנשים וצריכה לפרוש מבעלה כמו שקבעה וסת למקרה ממקרי הגוף ולא הי' להפוסקי' לשתוק מזה ולא ראינו ולא שמענו מעולם ועוד מהתימה איך נתפייס בזה בישוב קושייתו על האבעי' בנדה י"ב ע"ב דאי נימא דמיירי בכה"ג שאירע לה מקרה שהיתה צריכה בדיקה ועברה ולא בדקה ושמשה ומצאה דם אותיום א"כ איך קאמר שמא לבו נוקפו ופורש יפרוש ויפרוש ולא ישמש אחר שפחדה פחד פתאום והאמת נלע"ד בזה שהפחד פתאום מרפי' ומתחלחל לשעה ברגע הפחד ומרגשת בעצמה ואיננו כשאר מקריי' שחיישי' שמא ראתה טפת דם כחרדל או שמא ארגשה ולאו אדעתה וכדומה כי אם יצא ממנה דם יצא בשפע ולשעתו ובהרגשה רבה כי זה ענין חלחול דקרא ותתחלחל המלכה ואם לשעתה לא הרגישה תו לא חיישי' לה להצריכה בדיקה או פרישה כלל וממילא בנידון שלפנינו אינם צריכים כפרה:
ומה שהקשה מעלתך מש"ס נדה י"ב ע"ב יפה הקשית ונתכוונת דעת מעלתך לדברי הגאון סדרי טהרה סימן ק"צ סקס"ו שהקשה כן איך יתחייב בעלה חטאת שלא בשעת וסתה אונס הוא ושעת וסתה יפרוש ויפרוש ותי' עפ"מ שכ' בכ"מ דלהרמב"ם שהצנועות בודקות לפני תשמיש ונהי מי שאינו עושה כצנועות לא ימצא עון מ"מ אם מצאה דם אח"כ אותיום לא הוה אונס אלא שוגג כ"כ כ"מ א"כ מינה לדידן נמי לפי הס"ד דיהיה מצוה עליה לבדוק אחר תשמיש משום חשש שמא תמצא דם ה"נ איהו אית ליה למיחש בכל תשמיש ולפרוש באבר מת ונהי שאינו חיוב מ"מ מצוה איכא ואי לא עשה כן ומצאה דם חייב חטאת כשוגג ולא כאונס ואמנם להמסקנא שהיא לא תבדוק משום לבו נוקפו ה"ה אין מצוה עליו לפרוש באבר מת ומיושב ק' הנ"ל וכ' עוד הגאון ז"ל שבזה מיושב דקדוק לשון הש"ס דקאמר לחייב בעלה חטאת ולא קאמר לחייב שניהם חטאת אע"כ כנ"ל וכיון שהחטאת הוא על הפרישה ולא על הכניסה ממילא שאין חיוב חטאת אלא על הבעל כמ"ש המרדכי ומייתי ליה רמ"א ס"סי קפ"ה אלו דברי הגאון הנ"ל ומדבריו למדנו ג"כ דלא שייך חיוב על פחד פתאום דאל"כ הדרה ק' לדוכתי' לימא שיחייבו שניהם חטאת על הכניסה:
והנה דברי המרדכי הנ"ל נפלאו דס"ל דחטאת שעל הפרישה לא מחייבה האשה כ"א הבעל ותקשי מש"ס פ"ב דשבועות דבעי לאוקמי מתני' דנמצא על שלה חייבים שניהם חטאת על הפרישה מוכח דגם היא חייבת וק' זו כתובה על ספר הפלאה למורי הגאון בכתובות נ"א ע"ב וגם בסדרי טהרה הנ"ל הרגיש וכתב דאה"נ הו"מ הש"ס בשבועות הנ"ל להקשות לטעמיך הא אין שניהם חייבין על הפרישה ואני מאז אמרתי בזה פרפרת א' ויען היום ניתוסף לי נופך א' אמרתי אשנה פרק זה ואומר בטע' המרדכי שהיא פטורה משום דהיא קרקע עולם ולא עבדה מעשה בשעת פרישה והאמנם תוס' כ' ס"פ בן סורר ומורה הא דפשיטא לנו למפטר קרקע עולם בעריות משום דמסירת נפש דעריות מכאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש נפקא לן ורוצח גופיה אתי' מסברא מאי חזית דדמא דירך סומק טפי וא"כ ממילא ברוצח פטור קרקע עולם כשזורקים אותו על תינוק שיתמעך פטור דאז לא שייך מאי חזית וכו' וא"כ ה"ה בעריות פטור קרקע עולם ע"ש וא"כ לפמ"ש כ"מ פ"ה מיסודי תורה ה"ה בסוף דבריו דלר"ל דירושלמי דרוצח לא אתי' מסברא דמאי חזית אלא הלכתא היא א"כ לר"ל ברוצח חייב קרקע עולם והה"נ בעריות דקרקע עולם ודלא כתוס' ס"פ בן סורר ומורה הנ"ל וקושי' דאסתר עריות הוה בלא"ה לא ק' כ"כ כמ"ש רמב"ן שם דלא ברירא כ"כ דאסתר היתה אשת מרדכי דדרשא דאל תקרי לבת אלא לבית דרש אגדה היא ואין לבנות בנין עלי' והשתא לפ"ז ש"ס פ"ב דשבועות לא הו"מ להקשות בפשיטות אי אפרישה אמאי שניהם חייבים חטאת הא האשה קרקע עולם דז"א דמי ליכא ר"ל הנ"ל דמחייב קרקע עולם ברוצח וה"ה בעריות ואמנם אנן סמכינין אסתמא דש"ס נדה י"ב ע"א דקאמר מהו שתבדוק עצמה בשיעור וסת לחייב בעלה חטאת וחיוב חטאת לא משכחת התם אלא אפרישה לפמ"ש סדרי טהרה הנ"ל דלמאי דקיי"ל דלא כהרמב"ם בצנועות לא משכחת התם חיוב חטאת אלא אפרישה ומדקאמר לחייב בעלה משמע היא לא מחייבה משום קרקע עולם וכר"י דירושלמי לענין רוצח וה"ה לענין עריות וא"ש:
ומתוך הדברים למדנו ישוב לפסק רמב"ם פ"ה מיסודי תורה הנ"ל שפסק כר"ל דירושלמי ושביק ר' יוחנן היינו משום דלרמב"ם דצנועות בודקות ואם כן אפילו שאינן צנועות חייבת חטאת כשמוצאת אותיום כמה שכתוב הכסף משנה ואם כן על כרחך הך דיוקא דלחייב בעלה חטאת דנדה י"ב לאו דוקא הוא וא"כ לית לן ראי' מהך שמעתתא למפטר קרקע עולם וכיון דפשטא דש"ס פרק ב' דשבועות דקאמר שניהם חייבים אפרישה מורה לן דלא פטרי' קרקע בעריות וה"ה ברוצח והיינו כר"ל דירושלמי ע"כ פסק כוותי':
ויותר אין להאריך וה' שנותיך יאריך תרום קרנך ותרמינך שעתך כנפשך היפה ונפש א"נ דש"ת: פ"ב נגהי ליום א' ג' אב תקע"ו לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"ד: