שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קסב
שלום לי"נ תלמידי צמידי וחביבי הרבני המופלג החרוץ ושנון בעל פיפיות כמו"ה ברוך פרענקל ני':
יקרתו הגיעני והנאני בשבתו בבית חמיו הגביר בית אולפנא כה יהיה ה' עמו ויעלהו במות במעלות רמות ובימינו נעימות ינצח אמן:
ע"ד אשה העומדת עונה סמוך לליל טבילתה אי מותרת לה ליסע עם אבי' למצות סנדקאות בלי רצון ורשות בעלה שרש דבר זה מנימוק"י פ' הבע"י דמפרש הא דאמרי' התם דחייב אדם לפקוד אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך. דכתיב ופקדת נוך ולא תחטא דלא נצרכה אלא לעונה סמוך לוסתה ומפרש ליה נימוק"י בעונה סמוך לטבילתה ומסיים ש"ס שם דה"מ לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מוטרד הוא ואינו צריך להמתין על טבילתה ומסתפק מעלת התלמיד ני' אם שייך זו גם באשה ועוד אי הסנדקאות הוה מצוה באשה כלל דהרי המהרי"ל הי' עושה בלא אשה כלל כמ"ש רמ"א בי"ד סי' רס"ד:
הנה משטיחת הש"ס משמע דאי לאו קרא ואל אישך תשוקתך שהאשה משתוקקת לבעלה בשעה שהוא יוצא לדרך לא הוה ידעי' שזה הוא עונה כלל והי' מותר לצאת אפי' בעונה סמוך לוסתה דהיינו טבילתה אע"ג דהבעל משועבד לאשתו לעונה האמור' בתורה מ"מ אין לה אלא מקומה ושעתה דהיינו כשהוא עמה בליל טבילתה אבל עונה שלפני' אין לה עליו כלום והשתא נמי דכתי' ואל אישך תשוקתך דמיני' ילפינן דשעת הוצאה לדרך הוא עונה המחוייבת מ"מ אכתי לא הוה ידעי' ביוצא בשעה שאינה ראוי' לתשמיש דהיינו בימי נדתה שצריך להמתין עד שתטבול ומשו"ה איצטרך תרי קראי וא"כ השתא נמי דכתיבי תרי קראי איכא למימר דוקא הוא לא יצא לדרך משום שהיא משתוקקת לו וע"י אותו התשוקה נעשה עונה האמורה בתורה אשר לא יגרע אבל לא מצינו שהבעל משתוקק לאשתו בשעה שהיא יוצאה לדרך וא"כ ממילא כיון שאין זמן טבילה ממש רק עונה הסמוכה אין לשיעבודה אלא מקומה ושעתה ולא בעונה הסמוכה:
ובר מין דין נראה נמי דהליכת האשה להביא התינוק למול הוה שפיר הליכה לדבר מצוה כמ"ש מג"א בהל' ת"ב דאיש המביא תינוק ואיננו תופסו בין ברכיו אינו לובש לבנים ואשה המביאה לובשת לבנים וטעמא משום דגבי איש איכא מצוה אחרת לתופסו בין ברכיו א"כ המביאו אינו עושה גמר מצוה משא"כ אשה דלית לה מצוה אחרת היינו גמר מצוה שלה ומ"ש רמ"א בי"ד דמהרי"ל היה עושה הכל בלי אשה היינו וודאי שההבאה היא מצוה שאפשר לבטלה כגון שמל בצד היולדת מבלי שיצטרך להביאו ממקום למקום ובכ"ז אפי' לר"ש דזבחי' י"ד ע"א נהי דלאו עבודה היא מצוה מיהת הוה כמובן למעיי' שם ומכ"ש הכא דכל מצות התפסת התינוק אינו אלא סניף לעושי מצוה והרי גם היא כמוהו נעשית סניף ועוד י"ל נהי דההבאה היא מצוה שאפשר לבטלה טפי מהולכת הדם דבהולכת הדם אחר שכבר נשחט הזבח רחוק מן המזבח מעתה תו א"א בלא הולכה משא"כ הולכת התינוק דבכל פסיעה ופסיעה יכול לבטל שהמוהל יכול לבוא שם ולמולו במקומו מ"מ חזירתו אל אמו לאחר שכבר נמול בב"הכנ צורך גדול ומצוה רבה ופ"נ הוא ואי הייתי מחליט דלדבר מצוה מותרת לילך היה ראוי' להתיר אפי' בעונה הסמוך לטבילתה אבל לפע"ד המורה לא טב הורה דא"נ היה מצוה רבה מ"מ אשה רשות בעלה עלי' ואחז"ל איזה כשירה בנשי' העושה רצון בעלה ומצות כא"וא שמתן שכרה בצדה ולפע"ד א"א שתתקיים ע"י אחרים אחז"ל אשה שרשות אחרים עליה פטורה מכ"ש הכא דליכא אלא סניף לעושי מצוה ואפשר שתתקיים ע"י אחרים ועוד הכא מי לא תעבוד מצוה רבה מזו בשמירת בעלה מן החטא ואי משום דעדיין לא הגיע זמנה אלא בעונה הסמוכה מ"מ הך מצות מילה ג"כ עדיין לא הגיע זמנה ומאי אולמי למדחי האי מקמי הא ודבר מצוה דש"ס מיירי במצוה שכבר הגיע שעתה א"נ א"א להתקיי' ע"י אחרים והיא והוא מחוייבי' בכבוד המקום וע"כ שתמחול עונה שלה וליכא גם בביטול עונה שלה הצלה מן החטא רק בטול מצות שמחת עונה משא"כ בבטול עונה שלו על כן נ"ל שאינו נכון לעשות כן. פ"ב נגהי ליום ב' טו"ב מרחשון תקע"ד לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: