שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קנח

שלום טב לרב טב ה"ה י"נ מחותני הגאון המפורסם המופלג החו"ש נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה בונם גינס ני' אב"ד ור"מ דק"ק מאטערסדרף יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני יום ה' העבר וביום ש"ק עיינתי בו והנני להשיב בקיצור כי למהר המצוה עדיף נידון אשה אחר לידתה וימי טהרה ראתה ג"פ מ"ת והרגישה כאב וצער בתשמיש ואח"כ עסקה ברפואות אצל הרופאים מומחים אשר לא מבני ישראל המה ואמרו הרופאים שהרפואות מספיקים לרפאות מחולי זה וכבוד פר"מ שלח (הרעצעפטין) לכאן להראות לרופא יהודי מומחה כדי שיהיה עדות יהודי בדבר זה ודעתו הרמה לנסות ג"כ בבדיקה במכחול בלא שפופרת שהמציא גאון א' בפני הגאון אמונת שמואל בתשו' סי' נ"ז והובא במנחת יעקב סי' קפ"ז סק"ח ופר"מ הגאון מחו' ני' צלל במים אדירים שלדעתו הרמה על כל א' בפ"ע אין לסמוך רק בצירוף שניהם ומענותנותו רוצה הוא לשמוע דעתי והסכמתי בענין זה:

לא עברתי על מצוותו גם כי הזמן מאוד יקר ורבות סבבוני במילי דפסחא ופרקי דכלה כמובן מ"מ אעבור פרשתא דא ואתני' וה' יורני נפלאות מתורתו. ואומר לסמוך על הרופאים יש לי כמה גמגומי על הפרטים הנולדים בענין זה ועל הכלל כלו מיד בקראי אגרתו אמרתי איך ישפוט הרופא יהודי על (רעצעפטין) אם אין גוף החולי לפניו כי אולי לגוף הזה לא יועילו רפואות האלו ועל הכלל אמרו חז"ל ס"פ המפלת איכא גופא דלא מקבל סמא ואם באנו לסמוך על הרופא צריכים להאמין לו שגוף זה מקבל סם זה לפי מזגו וא"כ צריך שיראה רופא יהודי הנאמן את הגוף לפניו והאחרונים שכלו את ידיהם וכתבו שאם הרופא כבר ריפא פ"א תסמוך עליו וקשה רופא ל"ל תקח היא הסממני' בלי ידיעת הרופא אע"כ צריך שישפוט הרופא על הגוף הזה אח"כ הראתי (הרעצפטין) למומחה א' יהודי ולא גליתי לו עניניה' והוא אמר לי ששני הרעצעפטין הם להחזיק חולשת האברים והעורקים הנקראים (נערפין) והם דברים פשוטים אין בהם חידוש שוב גליתי לו שהמה נתנו לתרופת רואה מחמת תשמיש וע"ז השיב דבר זה יש לו ג' סיבות (גם בלעדו ידעתי זה) וסיבה א' הוא חולשת העורקים שבמקור ולזאת הסיבה ניתנה הרפואות האלו אבל אינה בדוקה וחלילה לסמוך ע"ז לענין איסורא אלו דברי רופא היהודי:

והנה הוליד לנו ב' מבוכות א' מי יעיד לנו שאשה זו איננה חולה בסבה אחרת שאין הרפואות האלו מועילים לה ואני דחיתי להרופא בקש ואמרתי לו מסתמא הרופאים שנתנו לה (הרעצעפטין) בחנו הדבר היטב ומצאו סיבת דם זה אבל לדינא אנחנו לא נסמוך אלא על היהודי ויש כאן מבוכה א' שנית שהיהודי אמר שאין לסמוך על זאת הרפואה א"כ אפי' יהי' גוי נאמן כמו בעדות אשה מ"מ כיון שעד כשר מכחיש אותו הו"ל כתרי ותרי ונפלינן ברבוותא כידוע ועוד הרעו לנו אלו הרופאים כיון שהחליטו שהיא מחולשת העורקים משמע דפשיטא להו שאיננו מכה בצדדים ואיך יועיל אח"כ בדיקתינו ובודאי אי לא ימצא דם כלל הרי נתרפאית ואם תמצא בצדדים ולא בראשו הרי קמן דממכה שבצדדים הוא והרופאים שקורי משקרי אך אם תמצא בראש המכחול ולא בצדו דבכה"ג העלה אמונת שמואל וסיעתו דעדיין נשאר בספק ולפי עדות הרופאים אפס ספיקא ומזקני' אתבונן דבאמונת שמואל שם כ' שתבדוק ואם לא תעלה לה אותה בדיקה תעסוק ברפואות אולי מטעם הנ"ל שאם תעסוק תחלה ברפואות אם יחליטו הרופאים שהיא מהמקור שוב לא תועיל בדיקה זו אלא אכתי י"ל התם מיירי מרופאי ישראל הנאמנים אבל בנידון דידן נימא כעדות ר' זכרי' בן הקצב אם אתם מאמינים לה שהורהנה וכו' ויש לדחות הדמיון וק"ל זהו מה שנתחדש לנו בפרטי דברים בנידון זה:

ועל הכלל בהאמנת הרופאים הטור בסי' קפ"ז הביא שבע"הת מגמגם בדבר וצ"ל שאינו דומה לפיקוח נפש בשבת וי"הכ דדי לנו אם דיבורו עושה ספק פ"נ אבל הכא צריכים ברור גמור וצ"ל נמי דלא דמי לשאר איסורים דע"א נאמן באי' דאורייתא אע"ג דהכא אתחזק וסת בשעת תשמיש והו"ל אתחזק אי' ואין בידו מ"מ לא הו"ל להחמיר כיון דוסתות דרבנן וי"ל לא מבעי' אי מיירי בסתם שהרופא נתן לה עסקי רפואות והבטיחו על הבנתו בעיוני חכמתו שיועילו לה הדמיון כוזב וטועה ואין זה ענין לע"א נאמן באי' המעיד מה שעינו ראו ולא זר ואפי' אם אומר שכבר ריפא ע"י רפואות זו פ"א אפשר שאין להאמינו דעביד לאחזוקי אומנתו ועוד נ"ל דהכא חמיר טפי משארי אי' דרבנן כמו שבארתי בתשו' אחרת דברי החלקת מחוקק סי' קי"ט סקכ"ג שכ' לחלק בין שבוי' דרבנן לרואה מ"ת דאוריי' והוא תמוה לכאורה דהא וסת שע"י מעשה בודאי דרבנן ואמרתי אז דעל כל פנים בשבוי' א"א שיבוא מזה אי' דאורייתא ממש דאי נמי יבוא עלי' ואח"כ יבואו עדים שנטמאת מ"מ מ"הת היא מותרת לו והביאה היתה בהיתר ואונס רחמנא פטרי' ותחלת ביאתו לא היתה אלא אי' דרבנן משא"כ ברואה מ"ת נהי דאם יבוא עליה ותראה אותיום הוה הכנסה באונס דמ"הת מותר דאין לחוש לוסת כי האי מ"מ אם תראה באמצע התשמיש ותאמר נטמאתי לאו כל אדם יעצור חיל לפרוש באבר מת ולאו כ"ע דיני גמירי ולאו כל עתים שוות ע"כ הו"ל קרוב למכשול דאוריי' טפי משבוי' וכן י"ל טעמו של בע"הת:

והב"ח כ' על דברי התרומות שאפשר שאם ריפא כבר אשה א' אחר שראתה ב"פ סמכינן על הרופא גם באשה זו ויעיין בהגה' מיימוני שבב"י ע"כ דברי הב"ח (ומחו' הגאון נ"י שפט שהב"ח החליט כהתרומות וליתא אלא שכ"כ לפי דבריו) ודבריו מאוד תמוהים שאפי' ראינו וידענו שריפא א' שראתה ב"פ מה ראי' דאתמחי גברא וסמא הלא האשה ההיא התרנו לבעלה בלא רופא כלל משום שהיינו תולים במקרה כל זמן שלא אתחזקה שוב מצאתי שגם בחוות דעת הרגיש בזה ויש לקיים דבריו של הב"ח בריפא גוי' שראת' ג"פ כי הרופא אמר שיש בכאן גוי' א' שעוסקות ברפואות בענין זה ממש מכל מקום אפשר דלא דיינינן מינייהו לדידן כמבואר בשבת פ' ר"ע ובנדה וא"נ בישראלית ואחר פעם שניה בבעל שלישי דנהי דלענין וסתות דרבנן דלענין שלא לעגנה נותנים לה עוד בעילה ג' מ"מ להאמין הרופא אפשר יש לסמוך וכולי האי ואולי אבל אחר ביאה שני' של בעל א' מה זו סמיכה:

ומזה יצא לנו קולא לומר דבע"הת לא אמר אלא אחר ביאה ג' של בעל א' דהרי קמן דחז"ל לא החזיקו האשה לחולנית מחמת עצמה אלא שתלוי זה באצבע הבעל וסמכו ע"ז שתינשא עוד לשנים וא"כ אפי' ראינו שהרופא ריפא אשה אחרת מה יועיל זה הלא אין כל אצבעות שוות ולא יועיל רפואה שלו להציל האשה מדוחק אצבעו של זה אמנם אחר שהוחזקה אשה זו בג' בעלים ואז נדע שהחולי תלוי בה ולא בבעל ורופא זה כבר ריפא אשה אחרת בבעל ג' כנ"ל אז מודה התרומה שיש לסמוך והה"נ ריפא ג' נשים מג' בעלים הרי הוחזקה רפואתו לכל אצבעות אפשר שיועיל גם לאשה זו אפי' בבעל הראשון:

כל זה להתרומות אמנם בתשו' מיימוני להלכות אי' ביאה סי' ג' מייתי תשו' ריצב"א (ובב"י נדפסה ע"ש הגה' מיימוני וליתא שם וגם נדפסה בחסרון) דעתו נוטה לסמוך על הרופא מירושלמי פ' במה אשה נאמן הרופא לומר קמיע זו מומחה ורפאתי ושניתי ושלשתי ואעפ"י שיש לדחות דהתם מיירי שידענו שריפא כבר פעם אחד אלא שאין אנו יודעים בשלוש מ"מ דעתי נוטה להתיר ע"ש. פי' דבריו דהא אין ללמוד מהתם דבעי תלתא זימני מתרי טעמא חדא דהתם אינה אלא קמיע סגוליית שאין השכל גוזר על הרפואה אם כן כל דלא אתחזק תלינן במקרה ועוד דהתם אפי' לו יהיה שיתרפא חולי זה על ידי קמיע מ"מ לענין משא בשבת לא מיקרי תכשיט לחולה אא"כ דעתו סומכת עליו בודאי ושיעורא דרבנן דלא סמכה דעתי' דחולה להיות לו כתכשיט אא"כ ריפאתה ג"פ משא"כ הכא ברפואה שהשכל גוזר עליו עפ"י טבע אלא דחיישינן לטעות הדמיון כיון שניסה פ"א ועלתה בידו אין חכם כבעל נסיון לכן פשיטא ליה דבפ"א סגי אלא הספק אם נאמין לו כך אם כי לא ראינו כן בעינינו ומטעם שכתבתי לעיל דלא דמי לשאר ע"א דעביד לאחזוקי אומנתי' ולומר שהוא מומחה ואפי' ת"ח שאמר שמועה ובא בשעת מעשה אין שומעים לו ולזה פשיט לי' מירושלמי דמהימן הרופא דהקמיע מומחה ג"פ וחזר ודחה דהתם מיירי שריפא בפנינו פ"א עכ"פ שוב מאמינים לו על השילוש משא"כ הכא שלא ראינו כלל אולי לא יאומן שריפא פעם א' וע"ז כתב שדעתו נוטה להקל:

הנה כל מעיי' בצדק יראה וישכיל כי גם הריצב"א לא התיר אלא באומר שריפא פ"א אבל אם לא ניסה עדיין לא שמענו ומינה דבע"הת אפי' באומר שריפא לא מהמנינן ליה ודברי הריצב"א הללו צלע"ג איך יהיה בנמצא שריפא כבר פ"א אי באשה בבעלה הראשון הרי לא אתחזק רפואתו לכל האצבעות וכמ"ש לעיל ואי אתחזק בג' נשים ובג' בעלים א"כ הרי ג"פ כמו בהירושלמי וצ"ע:

ומחו' הגאון ני' פקפק על הריצב"א ב' פקפוקים א' א"כ בקבעה וסת לקפיצות ג"כ נאמין לרופאים שנתרפאת וזה לא יעלה על הדעת ואני אומר בודאי לא יעלה על הדעת אלא שלא בירר דבריו מ"ט לא יעלה על הדעת תורה ואני אפרש משום דאיכא לברורי שתקפוץ פעם אחרת ונראה אם נתרפאית אבל ווסת התשמיש אם לא נאמין לרופא אין לנו נסיון שתשמש פעם אחרת שהרי ע"ז אנחנו דנים ובדיקת שפופרת אינה מוציאה מכל ספק כידועי והפקפוק השני א"כ בממלאה ונופצת שאמרו חז"ל אין לה תקנה ואם כן לא נאמין לעדות הרופא שריפא אותה ואם כן במה יודע הרופא מבחוץ שחולי זה הוא מחולשת העורקים או ממלאה ונופצת ודבר זה אין צורך להשיב דמסתמא הרופא בודק עד מקום שידו מגעת והוא יודע במה כוחו יפה לרפאות וכיון שעשה לה רפואה מסתמא הבין שאין זו ממלאה ונופצת וכל זה לפי הבנתו אבל אין האמת כן דגם ממלאה ונופצת יש לה תקנה ברפואות בלי ספק והענין יש שנעצר דם ברחמה ומוציאה אותה מעט מעט ע"י תשמיש ולזה צריכים סמים המריקי' ומוציאים הדם ההוא ומנקים אותו המקום וזהו הוא החולי השכיח טפי וע"ז נסו חז"ל בבהלה פתאומיו' ושיערו חז"ל שע"י הבהלה תפיל החררה ההיא הנעצר ותתרפא ובאם לא תפיל החררה אזי אין לה תקנה ברפואות המוציאים דם הנעצר כי יש לה חולי אחר הממלא העורקים דם ונופצים בשעת תשמיש וזה חולשת העורקים שאנו עוסקים בהם עתה שאין בכחם להחזיק הדם אצלם עד זמן בישולו כראוי אלא מחמימות ותנועות התשמיש מנפצים אותו ע"כ אין לה תקנה כתקנת בהלה אכן בלי ספק יש לה רפואות אחרות מענין אחר:

והנה בתשו' הרא"ש כלל ב' הקשה אש"ס ר"פ המפלת מאשה זו העלה ר' צדוק וכו' בעין לבנה ושאלו חכמים לרופאים וכו' הקשה הרא"ש ממ"נפ אי האמינו לרופאים למה לי הטלת מים ואי לא האמינו למה שאלו ולא נמצא תי' על קושי' זו ומהר"ם לובלין בתשו' נדחק ובכל זאת לא תי' להלכתא אמאי סמכינן אנן אבדיקת פושרין ולא נשאל לרופאים בכל פעם אבל האמת יורה דרכו דאין לסמוך על הרופאים על גוף פרטי מה שהם שפטו בשכלם על גוף זה אבל המה נאמני' בדברים כללים שהמה מקובלים שיש כך וכך בעולם והנה התם במעשה דטבעין אי לאו הרופאים אפי' הניחו במים ולא נימוחו הי' טמא דדם יבש נמי טמא אע"ג דלא שכיח כלל שיצא דם יבש כזה ובשגם בצורת קליפות ושערות וחול הדק והיה לנו לשפוט מזה שיש לה מכה שמוציאה כמו אלה מ"מ לא היינו תולים במה שאינו מצוי אך באשר שהעידו הרופאים כששאלם על אשה זו ואמרו אשה זו מכה או שומא וכו' נהי דלא מאמינים להם על אשה ידועה רק מעשה שהיה כך הי' ששאלו על אשה ידועה מכל מקום נדע מזה דבר כללי שיש בעולם מציאות שיהיה לה מכה או שומא במעיים שממנה תפיל צורות אלו על כן כל פעם שנטיל להמים ולא נימוחו תולין במצוי שיותר מצוי ממכה ושומא צורת יבשים כאלו ממה שיהיה מהמקור וזה נ"ל נכון בעזה"י א"כ הרי קמן דאין לסמוך על הרופא אלא די"ל התם באי' דאוריי' לטהר אשה לגמרי והכא בדרבנן מ"מ כבר כתבתי בשלא ריפא בפנינו פ"א אין להתיר כלל וזה יקר במציאות עפ"י תנאים שהתנתי לעיל ע"כ הרופאים האלו לפענ"ד הבל וריק יעזורו:

ונבוא לדברי הגאון שעשה לפני בעל אמונת שמואל בדיקה במכחול בלא שפופרת כאשר אבאר לקמן אי"ה ואם לא נמצא כלל או בצדדים ולא בראש טהורה ואם תמצא בראש המכחול עדיין ניתלי בספיקא אולי נטתה כיון שלא הכניסה אותו לתוך שפופרת המפסיק בין הצדדים למכחול והסכים הגאון אמונת שמואל הוא המהרש"ק וכן הסכים במנחת יעקב סק"ח אלא שכ' דקרוב לודאי שיטה לצדדי' כי א"א להשמר במקום צר ודוחק כזה וכ' הגאון בסדרי טהרה שעשה כן הלכה למעשה ועלתה בידו וצווח כי כרוכיא על הגאון זכרון יוסף שכ' בדיקת מכחול לא מהני ולא ראה דברי אמונת שמואל כי לא הביאו עכ"ל דברי סדרי טהרה אלא שהיה לו להביא טענת זכרון יוסף ולדחות' והאמת אגיד כי גם עפ"י הוראתי כבר נעשה מעשה והצליח תל"ית והמכחול הזה העשוי ממוכין עשה לי ר' יעקב רופא משם ועודנו בידי להראות הלכה לתלמידים:

והנה נבוא לדברי החולקים תלתא קראי ותנאי ותוספאה ה"ה הגאון נ"בי וזכרון יוסף ומחו' הגאון ני' דחו מסברא ומגמ' ואבוא על סדר סברתם ואח"כ נכנס לגמ' הגאון בנ"בי במהד"ק חי"ד סי' מ"ג אחר שהאריך בפלפולו והעלה שהבדיקה אינו עושה אלא ספק ויהיה ספיקא דרבנן ולקולא כ' בד"ה ולפ"ז וכו' דלמ"ש פר"ח בכללי ס"ס סי"ח דאין לעשות ס"ס בידים ה"ה דאין לעשות ספק דרבנן בידים אלו דבריו שם ותמהתי על פה קדוש יאמר דבר זה הפר"ח שם לא חידש דבר מלבו רק הביא דברי מהרי"ט שהבי' מג"א ר"סי תס"ז דארבא דטבעה בחישתא אין למכור החיטים לנכריס ולסמוך על ס"ס דאין לעשות ס"ס בידים ע"ש ואפשר דהוה כעין ביטול איסור לכתחלה יהיה איך שיהיה התם הוא מחדש דבר חדש בהחיטים שע"י החדוש הזה שאנו מוסרים ביד נכרי שעי"ז יהיה חשש המכירה לישראל ס"ס וזה אין לעשות אבל הכא אין אנו מחדשים דבר האיסור שאנו דנים עליו אלא שאנו מחדשים דבר בידיעתנו שמתחלה היינו סוברים דם זה ודאי מן המקור שחזקת דמים מן המקור ועכשיו אנו מבררי' כי הוא אפשר ממכה שבצדדים ואלו היינו יודעים כן מתחלה והיו עינינו באותו מקום היינו מתירים ספיקא דרבנן מיד ולאלתר הגע עצמך אדם המחזיק איסור בדבר מפני שהוא סבור שהוא ודאי אי' דרבנן יהיה אסור לו לשאול לחבירו אולי יברר לו שהוא רק ספק אי' דרבנן ויהיה מותר לו דברים אלו המה שלא בדקדוק ואין ראוי' לשומען:

ולעיל מיני' בד"ה ואם כן א"ש וכו' כתב סברא אחרת דלא תועיל הבדיקה הלזו אלא אחר שכבר הוחזק' בג' בעלים הואיל ואין מושיע לה נסמוך אהא וזה תימא כיון דבסברא זו פליגי רש"י ור"ת רש"י ס"ל דבדיקה דש"ס לא הותרה אלא אחר שהוחזקה בבעל ג' מפני עגונה הקילו ור"ת לא ס"ל הכי דממ"נפ אם היא מועלת תועיל אפי' בראשון ואנחנו קיימי' השתא בשיטת ר"ת ומתירים בדיקה בבעל ראשון א"כ מנ"ל לחדש סברא זו מלבנו שלא הוזכרה בש"ס אם לא מפני דוחק קושיתו שהקשה מגמ' וקו' זו יבואר לקמן דליתא ואם כן אין כאן מקום לסברא:

בזכרון יוסף סי' כ"ב הוה עובדא ברופא שבדק באצבעו והקשה הגאון קו' גדולה ועצומה אס"ד בדיקת אצבע מועיל א"כ בטלת כל ענין רואה דם מ"ת דהא אחר כל ראיה ספרה נקיים ובדקה עצמה בהפסק טהרה ע"י הכנסת מוך שבאצבעה א"כ הרי כבר בדקה עצמה לפנינו אע"כ זה אינו מועיל מפני לכשתשמש ויבוא לה חמימות התשמיש תחזור ותראה ומזה שפט שגם בדיקת מכחול בלא שפופרת לא מהני ותמהתי כי האמת אתו דבדיקת אצבע לא מהני מהראי' שהביא ומהטעם שכ' שאינה מתפעלת אלא בכעין תשמיש והאצבע איננו בעובי האבר אבל מכחול שהוא כעובי האבר אע"פ שאיננו פגיעת בשר בבשר מכל מקום על כרחך מתפעלת ממנו כמו בתשמיש דאל"כ גם בתוך השפופרת לא יועיל:

ופר"מ מחו' הגאון ני' אמר סברא אחרת כיון דנמצא בראש המכחול ולא בצדדים תו ליכא ספיקא אלא ודאי טמאה ותאסור לכ"ע דרגלים לדבר שלא נמצא בצדדים דמ"ש דודאי מטהו במקום צר כזה לא נראה לו והו"מ להקשות קו' עצומה אי נימא קרוב לודאי שהוא מטהו א"כ גם נמצא בצדדים ולא בראשו נימא שמא הטתה המכחול ומה שבצדדים בא מפתח המקור אבל האמת יורה דרכו כי פתח המקור הוא באמצע עליונו של רחם קצר הרבה מרוחב הרחם ע"כ כשבודקת במכחול שבתוך השפופרת הרי המכחול עומד באמצע חללו של שפופרת והרי הוא מכוון נגד פתח המקור ומשום כן אם נמצא בראשו של מכחול הוא בודאי מן המקור ואמנם אם נמצא בעליונו של שפופרת המסבב המכחול אעפ"י שאינו נוגע בצדדים כלל כי עליונו של פי השפופרת היא כלפי מעלה מכל מקום כל שלא נמצא על המכחול נקרא צדדים מפני שזה הדם לא יצא מפתח המקור ומתוכו אלא הוא ממכה שבקרקיעות המקור מה שהוא להלן מפתח המקור וא"כ כ"ז במכחול שבשפופרת שהוא מכחול דק אמנם אי מכניסי' מכחול בלא שפופרת מעשהו הוא כך עושי' כיס כאורך אברו של בעל וממלאי' אותו מוכין וצמר גפן דחוק מאוד עד שיעשה יותר עב מאברתו של בעל ומכניסים לאותו מקום עד מקום שהשמש דש ובאופן שיגיע היטב בכל הצדדים וא"כ ראשו של זה הוא מקום רחב כרוחב כל הרחם ואם נמי לא נמצא בצדי המכחול הזה מ"מ ראשו נמי צדדי' נינהו מה תאמר עכ"פ אם נמצא באמצעו שבראשו נימא בודאי טמאה שבא מהפתח לזה בודאי א"א לעמוד עליו שלא יטה לכאן ולכאן קצת ואינו דומה למכחול המסובב משפופרת: ומלשון הרמב"ם מבואר שהבדיקה היא שתכניס תחלה שפופרת חלול פתוח מלמעלה ומלמטה ואחר שכבר הכניס' לעומק עד שהשמש דש תכניס מבחוץ מכחול דק לתוך נקב השפופרת שמבחוץ ותכניסהו עד לפנים מקום שהשמש דש שיצא מהשפופרת בפנים ויש לעיין הרי התפעלות בגוף כעין תשמיש עושה השפופרת ולא המכחול וא"כ ניחוש מיד בכניסת שפופרת יצא דם מהמקור ונפל על שפתי השפופרת העליונה ואח"כ כשמכנסת המכחול תו ליכא דם במקור שכבר יצא בתחלה אע"כ כנ"ל שפה המקור הוא באמצעיתו ואלו יצא משם הדם היה נופל על פה השפופרת וכשתכניס המכחול יתקנח דם בהמכחול וימצא עליו וכנ"ל:

ואחר שדחינו כל הסברות הנ"ל נראה איזה הכרח הביא לכל הטורח הזה הוא קו' א' דלר"ת דעצה טובה קמ"ל שלא תבדוק עד בעל ג' שלא תאסר לעולם אמאי לא נתנו לה עצה לבדוק בבעל א' במכחול בלא שפופרת שאין סכנה בבדיקה זו אתמהה מפני קו' קלה כמות שהיא נדחה דבר ברור בסברות עקושות דהש"ס לא בא ליתן לה עצה באיזה רפואה תעסוק ופשיטא שתעשה כל טצדקי דאית לה למיעבד לברר התירא וכל הממציא דבר חכמה בזה רופא אומן יקרא ושכר הרבה יטול אלא הואיל ובדיקות אלו אינם אלא לברר ההיתר אכן אם ימצא בצדדים ולא בראשו אך אם נמצא בראשו ולא בצדדים אינם מבררי' האי' ע"כ סדר הברייתא כך הוא אשה שראתה דם מ"ת וכבר עשתה כל האפשרי מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסי' ועדיין בספיקא עומד כיון שנמצא בראש המכחול וכדומה ולא נשאר לה אלא לבדוק בדיקה המבוררת מכל ספק שהוא השפופרת עצה טובה קמ"ל שלא תעשה זאת עד בעל ג' שלא תאסר אכ"ע והתימה על מחו' הגאון ני' דאזיל בתר איפכא וכ' לשיטת ר"ת קשיא ולק"מ:

ובזה מיושבים דעת הסוברי' ביש לה מכה באותו מקום צריכה שתדע שמכתה מוציאה דם והקשה רשב"א בתה"א מנא תדע אם לא ע"י זה בדיקת שפופרת ובברייתא משמע נאמנת אשה לומר מכה יש לי בלא בדיקת שפופרת וי"ל נהי דהפלתי סי' קפ"ז בס' המכונה תפארת ישראל צייר בדיקה זו אם מכתה מוציאה דם ג"כ ע"י שפופרת וכן מורה לשון הרשב"א מ"מ אינך סוברים דזה יכול להתברר בלא שפופרת ובמכחול לחוד ומכ"ש בת"הד המובא בש"כ סעי' י"ז ותו לק"מ קו' רשב"א דש"ס לא מיירי אלא מבדיקה ע"י שפופרת אבל במכחול בלא שפופרת כל אשה תעשה כן:

על כן בנדון דידן דאיכא בלא"ה עוד סברות לאצטרופי להקל חדא דדעת המרדכי באשה שיש לה וסת להקל שלא בשעת וסתה ומכ"ש הכא שהיא מינקת המסולקת בדמים טפי משארי נשים ואינה קובעת כלל איך נימא שקבעה וסת ע"י מעשה גרוע דתשמיש ודעת הרשב"א לתלות במכה אפי' אינה יודעת שמוציאה דם והכא הרגישה כאב וצער נהי דקיי"ל כאב אינו כמכה מ"מ הא חזינן בכתמים דרבנן כאב כמכה כמ"ש והאריך בסדרי טהרה וגם רמ"א צירף עכ"פ לבדוק בבעל ראשון וגם הרדב"ז סי' ת"מ סמך ע"ז לצרף עכ"פ הרגשת צער וכאב בשעת תשמיש והא קצת לאצטרופי אמירת הרופאי' עכ"פ וצירוף כ"ש מיהו הוה ומכ"ש אם ע"י בדיקה זו שבמכחול עב לא תרגיש בו כאב וצער הרי ראי' ברורה לרפואת הרופאים שהרי המכחול פועל בגופה התפעלת התשמיש ואם לא הרגישה כאב וצער הרי שנתרפאית מכל הנ"ל אם דעתו הרמה מסכמת למטינא שיבא מכשורא לסמוך אבדיקת אמונת שמואל ז"ל וה' יורנו נפלאות מתורתו ויברך אותו ואת ביתו כאות נפשו היפה ונפש א"נ מחותנו דש"ת פ"ב נגהי ליום ז' ז"ך א"ש תקע"ד לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: