שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קנ
שלום לידידי תלמידי הרב הותיק מלא עתיק המופלא ומופלג כש"ת מו"ה ליפמאן ני' אב"ד דק"ק קאלדי:
ע"ד אשה שבדקה עצמה בעד שאינו בדוק ומכ"ש בכתונת המלוכלך בכמה טיפי דמים אפי' ע"י הרגשת זיבת דבר לח אם מצאה עליו ליחה לבנה שנוכל לתלות ההרגשה בליחה ההיא כמ"ש ת"הד שגם מראות כשירות גורמת הרגשה אזי אם יש בתוכה טפה או טפות דמים פחות מכגריס ועוד טהורה דעד שאינו בדוק אינו מטמא אלא בשיעור כתם כמבואר בש"ס י"ד ע"ב ופוסקים ואע"ג דכל בדיקה ספק הרגשה הוא כמבואר ר"פ הרואה כתם אמנם זה אני אומר נהי דבכתם דעלמא אינה טמאה עד שיהיה בו שיעור כגריס ועוד שהוא שיעור גדול הרבה מהמאכולת שנמצא בזמנינו ובארתי הטעם במקומו משום דתחלת גזירת כתם היה משום חומרא דטהרות דלהראב"ד אין דין כתם לבעלה כלל ונהי דלא קיי"ל כוותי' מ"מ האמת שתחלת גזירת כתם היה לטהרות ולא פלוג רבנן וטמאו אותה גם לבעלה שלא תהיה חוכא האשה טמאה נדה לטהרות וטהורה לבעלה וכיון שנאסר במנין א"כ אעפ"י שבטל טעם טהרות מ"מ גזרה לא בטלה ועדיין אסורה לבעלה וכיון שכל עצמה לא נאסרה לבעלה אלא מתקנת חכמים הראשונים א"כ אין לנו לטמאותה אלא בשיעור כתם שבזמניהם שהיה מאכולת גדולות מצוי' אעפ"י שבזמנינו אין נמצא כזאת וכל זה בכתם הנמצא אבל בדקה עצמה בעד שאינו בדוק ומכ"ש ע"י הרגשה נהי דדין כתם יש לו מ"מ מידי ספיקא לא נפיק ולא מטהרים אלא בשיעור קטן כדם המאכולת שנמצא בזמנינו שהוא קטן מהכיל ולא בעי' כגריס ועוד:
אמנם בהרגשת פתיחת פ"המ וזיעזוע כל הגוף וכדומה או עקוצה כמו עקוצת מ"ר שהם הרגשות גמורות מ"הת בזה לבי חוכך להחמיר אפי' בכתונת מכ"ש בעד שאינו בדוק דעדיף מכתונת והטעם דמשום דמיד שהרגשה אבדה לה חזקת טהרה שלה עד שתבדוק מפני שרוב הזמנים אינה מרגשת באופן זה ואעפ"י שגם על ידי מראות כשרות מרגשת כמ"ש ת"הד מ"מ רוב הנשים אין מרגשת ברוב הזמנים כ"א בהגיע תור דם לצאת וא"כ כ"ז שלא בדקה עצמה הרי היא בספק טמאה ספק הרגשה ממראה טמאה ספק ממראה טהורה ואם בדקה ונאבד העד בטמאה מחזקי' לה והה"נ בדקה בעד שאינו בדוק לה ויש לי להבי' ראי' לזה מש"ס פ"ק דנדה י"ד ע"ב דקאמר והא רבי משום נדה מטמאה לה משו"ה מגיה' הברייתא ההיא משום נדה אתמר ואם איתא לימא הא דמטמא משום נדה מיירי בבדקה עצמה ע"י שהרגישה והא דטמא משום כתם היינו שלא הרגשה ורק חשש שמא הרגשת עד והוה כמו הרגשת מ"ר דר"מ ור"י ומשו"ה מדמה לי' לפלוגתת ר"מ ור"י דהאשה שעושה צרכי' ומנ"ל להגי' הבריי' ודוחק לומר דפשיטא לי' שאין לחלק כלל בין בדיקה שע"י הרגשה לבדיקת שחרית וערבית דודאי סברא גדולה יש לחלק ביניהם אע"כ פשיטא להש"ס דע"י הרגשה אבדה חזקתה וטמאה אפי' בפחו' מכגריס ועוד ואיך אמר רבי בעי כגריס ועוד לאפוקי מדם מאכולת וע"כ דמיירי בבדיקת שחרי' וערבי' בעלמא ולא בבדיקה שע"י הרגשה ואפ"ה מטמא משום נדה משו"ה הוצרך להגיה הבריי' ההיא משום נדה אתמר:
מיהו כל זה בהרגשת פ"המ וכדומה דלא שכיחי הני הרגשות אלא על ידי שום מראה תהיה טהורה או טמאה ואבדה חזקתה עד שתבדוק אבל הרגשת זיבת דבר לח אפי' יהיבנא ליה להגאון נ"בי ז"ל שהוא הרגשה דאוריי' (מה שאינני מודה לו) מ"מ היינו שאם ראתה דם ע"י הרגשה כזו חייבים עלי' כרת שהרי הרגישה בבשרה וקורא אני בה בבשרה שתרגיש בבשרה אבל שיהיה הרגשה כזו מוציאה מחזקת טהרה שלה עד שנאמר שאם נאבד העד או שאינו בדוק תהיה בספק טומאה זה לא אמרי' וא"א לאומרו כלל דכיון דהני נשי דידן רוב ימיהם מרגישים זיבת דבר לח ואיננו דבר חידוש אצלה כמו פתיחת פ"המ והרי אשה בחזקת טהרה עומדת בין וסת לוסת ואיה חזקת טהרתה ודוקא הרגשת פ"המ שהוא דבר רחוק ולא יארע לה כן על הרוב אלא בשעת וסתה וכדומה א"כ אבדה חזקתה משא"כ בזיבת דבר לח ופשיטא שאינה טמאה יותר אלא כשאר בדיקות עד שאינו בדוק:
היוצא מדברינו לדינא יש כאן ג' דינים המוצאת כתם שיעורו בכגריס ועוד שהוא שיעור דם מאכולת גדולה שלא נמצא כן דם מאכולת בזמנינו ושיעור זה ציין בס' מעיל צדקה בדקדוק גדול וכמה טרחות ויגיעות יגעתי עד שבדקתי אחרי הגאון הזה ומצאתי שיעורו נאמן כמו שנדפס בספרו לא נשתנה הדבר כלל וכבר סלקתי מעליו כל תלונות הפלתי ואין כאן מקום להאריך בזה כי לא נשאלתי עליו עתה:
דין השני בדקה עצמה בעד שאינו בדוק ואפי' ע"י הרגשת זיבת דבר לח אעפ"י שגם דינו בשיעור מאכולת מ"מ אינני מטהר אלא בשיעור מאכולת קטן שבזמנינו או פשפש אם מצויים שם:
והשלישי כשהרגישה בבשרה ממש כדרך הנשים שמרגישי' פתיחת פ"המ או זעזוע הגוף ואפי' רק כעין צער עקיצת מ"ר וכדומה אזי טמאה אפי' בדקה בכתונת שהוא גרוע מעד שאינו בדוק דעלמא מ"מ טמאה בכ"ש דמידי ספיקא לא נפקא ומ"מ ראוי לגעור בהנשים ולהודיע להן שלא תהיינה רגילות לבדוק בכתונת ומכ"ש בשעה שמרגישים ודרך בנות ישראל בודקות בעדים המכוונים לכך וראויות לבדיקה הנלע"ד כתבתי בקצור נמרץ ודי לחכם שכמותו הכ"ד א"נ פ"ב יום ה' כסליו תקע"ב לפ"ק: