שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קלז
שלום וכ"ט לה"ה הרבני המופלג והמופלא עושה פלא צדיק ונשגב כש"ת מה"ו שלמה ני' גאנץ פריד:
נפשו היפה בשאלת חכם חצי תשובה ותוכן ענינו ע"ד כי אשתקד עת שסילקו חותנו בסך נדן שלו הסכים ליקח ממנו יי"ש במחיר הנדן ובעת ההיא בא סוחר א' ליקח יי"ש מחמיו קצת במזומני' וקצת בהקפה ואמר לו שאקח אני הי"ש מחותנו והוא יקחנו מאתו בהמתנה ביוקר וכן נעשה ולקח האיש ההוא ממנו היי"ש וגם לקח עוד מחותנו במזומני' ובהגיע זמן פרעון פרע חובו אך שמעלתו יודע שהאיש הקונה מכר הי"ש בפחות ממה שקנאו אשר הנראה שהי' צריך למעות ונמצא שקנה ביוקר ממה שמכרו בשביל המתנת מעות אך לא יצא שום שער ידועה ליי"ש וגם אין שומתו ידוע כמבואר ונודע ומ"מ לבו השלם עם ה' נוקפו מחשש איסור אבק ריבית עכ"פ אלו תוכן מתק דבריו בשאלתו והיות כי לבו ראה שרש הדברים במקומם וממש לא באתי לחדש דבר אשר לא ידע רק לסדר הדברים על מכונן וממילא יבורר הלכה לאמיתה בעזה"י להוציא ספק מלבו:
הנה יש בכאן ב' חששות אם מפאת תחלת הקנין ואם מפאת סוף המכירה דאע"ג דגוף הענין הזה היינו טרשא דר"נ לפירש"י ותוס' ב"מ ס"ה ע"א דנהיגין להתיר כמ"ש בטוש"ע י"ד ר"סי קע"ג מ"מ כד אתי עובדא קמי' דרלב"ח סי' ע' בראובן שאמר לשמעון קח לך צמר מלוי במעותיך ותנהו לי בהמתנה בריוח כך וכך והיה נראה להרב מה"ו ברוך להתיר דהיינו טרשא דר"נ וחלק עליו הרלב"ח ואוסר דכיון דשמעון לאו בר קונה צמר הוא רק להמציא מעות לראובן ה"ל כמפרש ואסור וה"נ הרי הקונה אמר לו שיקח הי"ש מחותנו והוא יקנהו ממנו בהמתנה הוה כגווני דרלב"ח הנ"ל הא חדא מפאת תחלת הענין:
וזאת שנית דברי הריטב"א שהבי' הרב"י בבד"ה סי' קע"ג הנ"ל וז"ל לא התיר ר"נ אלא מי שמוכר לחנוני או לתגרים למכור ולהרויח בדבר והם מוכרים מעט מעט ומרויחים על הרוב וכו' אבל הנוהגי' ליקח טרשות למוכרו לאלתר בפחות דכ"ע אסור ע"כ לשונו וא"כ ה"נ הא מכר בפחות והפסיד מקרנו ואסור לכאורה:
והנה דברי הריטב"א הללו מובאים בשיטה מקובצת במקומו ואין חולק עליו והסברא נותנת כך והנה מ"ש הרב"י בסי' קס"ג בהא דכ' הטור שם ממאי דאיתא בש"ס ס"ב ע"ב תני רב ספרא בריבית דבי ר"ח וכו' וכתבו תלמידי רשב"א שאם הי' השער בדינר זהב ונתנם לו בשלשי' דינרי' ריבי' הוא זה ואסור כלומר ולא משום הערמה בלבד עכ"ל בודאי אי היה הרשב"א כותב כן להורות הלכה הו"מ למידק מיני' הא לא יצא השער אע"פ שבמקח השוה אינם שוה כ"כ רק השער לא יצא מותר אע"ג שלוקח מתחלה ע"מ למכור בפחות והתם הוה ריבית טפי מאומר לו הלויני בתחלה וגם חוזר ומוכרו לבע"ד עצמו ואפ"ה דקדק הרשב"א וכ' יצא השער דווקא א"כ מוכח דלא כהריטב"א והי' קושי' על הרב"י דמייתי הרשב"א בלי חולק בסי' קס"ב ושוב העתיק דברי הריטב"א בבדק הבית שלו ואע"ג שלא קבעום בש"ע שלו היינו משום דחיבר ס' בדק הבית זמן רב אחר שכבר נדפסו ספרי הרב"י בחייו ג"פ שוב לעת זקנותו חיבר ס' בד"ה וא"כ כיון שכבר כ' דברי תלמידי רשב"א הנ"ל ושוב חזר וכ' דברי הריטב"א הנ"ל אי פליגי אהדדי הלכה כהריטב"א שחזר בו הרב"י אבל מדלא עשה מזה שום מזכרת בבד"ה ש"מ דלא פליגי ותלמידי רשב"א לא באו לפסוק הלכה אלא מקורן בשיטה מקובצת ב"מ ס"ב ע"ב אמאי דפריך שם הא וכן השער קתני כ' בשם רמב"ן וז"ל ודחינו בגמרא פירוקא דאביי משום דקתני וכן השער ואם השער בדינר זהב וכו' ה"ז ריבי' גמור ואפי' לא חזר ולקחה ממנו ואם כשהוזלו אחר שלקחום ממנו ועמדו בדינר זהב מותר הוא ואין כאן הערמה וכו' ע"ש והן הנה דברי תלמידי רשב"א דמייתי הרב"י אעפ"י דשם כתבו בשם רמב"ן רבו ועוד כ"כ שם בשם הריטב"א דמייתי לשון רש"י ממש בזה האופן יע"ש ואם נידוק מיניה הא לא יצא השער שרי יסתור הריטב"א א"ע אבל האמת יורה דרכו כי לא באו אלא לפרש לשון הש"ס דמדייק מלשון המשנה דקתני וכן השער אבל לעולם אפי' בלא יצא השער אלא כגווני דריטב"א נהי דרבי' קצוצה לא הוה אבק ריבי' דרבנן מיהת הוי והא דכ' בש"ע בסי' קס"ג ס"ג ונתן לו חטים במנה כמו שהוא השער לדיוקי מיניה לאפוקי אם השער הוא בזול אסור ולא כ' רבותא טפי אפילו לא יצא השער רק ששוים פחות ועוד אפילו בלא הלויני היינו משום דלא ראה דברי הריטב"א אז כמ"ש לעיל וגם מט"ז שם נעלמו דברי בד"ה הנ"ל כי לא היה בידו אותו הספר (וביד הש"ך הי' כמבואר כמה פעמים):
אך מ"מ אע"פי שדברי הריטב"א אין לנו כח לחלק עליהם מ"מ נ"ל טרשא דידי' דמעלתו שרי בלא פקפוק דהריטב"א כתב חנוני או תגר המוכר מעט מעט הנה רוב תגרי' אינם מוכרי' מעט מעט אלא סוחרי' לאצור עד יומא דשוקא או עד השער הגדול כידוע אך הריטב"א רבותא קמ"ל לא מיבעי' תגר המוכר אח"ז ואז ירויח וא"כ אפי' אירעו שהפסיד לא איכפת לן אלא אפי' אלו המוכרי' מיד ולאלתר מעט מעט ומוכר מהם בשעת הזול בפחות ממה שקנה עכשיו מ"מ כיון שמוכר מעט מעט דרכו שימשך זמן מכירתו לאט לאט עד שעת היוקר ושוב ירויח יותר ממה שהפסיד ואם אירע שלא הי' כן ונכזבה תוחלתו אין בכך כלום דדרך תגרי' כך הוא ולאפוקי מי שאיננו תגר באותה סחורה ומעיקרא איננו לוקח בהקפה אלא למכור מיד בבת א' בזול כדי להמציא לו מעות וכעין ברייתא דר"ס בריבית דבי ר"ח זה אסור אפי' לא אמר הלויני ואפי' מוכר לאחר לא אותו בע"ד עצמו ואם איננו רבי' קצוצ' א"ר מיהא הוי אבל תגר שכוונתו לסחור בסחורה זו ושוב אפי' מיד ביומו נזדמנה לו סחורה בזול יותר ומוכר הסחורה ההיא בפחות להמציא לו מעות לסחורה השני' אין בכך כלום וזה פשוט מאוד מסברא:
ונידון שלפנינו הא חזינן דהאי גברא תגרא הוא באותה סחורה ולא לקח מתחלה להמציא לו מעות דהרי קנה אותה סחורה בעצמו מחותנו במעות מזומני' אלא שלקח גם ממנו בהקפה וחזר ומכרו בפחות משום שהי' צריך למעות ולא הו"מ לאצור סחורתו עד יום מועד אבל אין מוכח מתוכו שע"ד ריבי' עשה כן שרי לפע"ד בלי ספק:
ונבוא לקמייתא להא דרלב"ח שהרי גם הוא אמר למעלתו שיקח סחורה מחותנו ויתנו לו בהקפה גם זה אינו דומה לדהתם דהתם הא גברי דביני ובינו איננו סוחר מהצמר ואין לו עסק בה ומעיקרא לא לקחו אלא בשליחות משלחו ראובן אבל הכא הלא גם בלא"ה כבר רצה מעלתו ליקח י"ש מחותנו ונזדמן למעלתו עתה התגר הזה שלקחו מיד ממנו והא למה זה דומה אלו ב' מוכרי' יושבי' זה בצד זה ובא פלוני ליקח סחורה ונוח לו ליקח מא' מהם אפי' קצת ביוקר בהמתנה ממה שיקח מזה בפחות ובהמתנה כי השני נוח לו והראשון קשה ממנו וה"נ דכוותי' כי בלא"ה רצה מעלתו ליקח י"ש מחותנו נמצא יש לשניכם י"ש למכור והקונה הזה רוצה ליקח ממעלתו בהמתנה קצת ביוקר ממה שיקח מחותנו כי מעלתו נוח לו יותר ואין זה ענין לדרלב"ח כלל ונ"ל היתר גמור לפע"ד ויאכלו ענוים וישבעו יחי לבבכם לעד הכ"ד בנחיצה רבה פ"ב כאור בוקר ליום ה' יוד כסליו פק"ח לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: