שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קכז
שלום וכ"ט לתלמידי הותיק הרבני המופלא מוה' הרש ליב סג"ל ני' מ"צ בישוב נאוועסע:
גי"ה נפשו בשאלתו כומר א' מת והי' חייב ליהודי סך שמונה מאות זהובים וכל עזבונו לא עלה לסך ההוא והחליטו השרים במשפט הכל ליהודי ונמכר הכל לנכרי א' בעד ד' מאות זהו' והנכרי נתן מיד חמשים זהו' והשאר לשלם לזמן ד' שבועו' ונמצא בעזבון אליל א' והשכינה הקונה ליהודי על מותר המעו' אמנם בלי קבלת אחריות וכשהגיע הזמן ולא בא לפדות משכונו הלך היהודי אצל גוי אחד משכניו וקטע אצבע מהאליל לבטלו מתורת ע"ז ועתה מסתפק אי מעותיו מותרים משום חליפי ע"ז ואי מהני הביטול והחמשים זהובים הראשונים כבר החליפם וקנה מהם דגן וה"ל חליפי חליפי ע"ז גם כ' מעלתו שהישראל לא זכה בהעזבון הנ"ל:
הנה זה הלשון לא זכה בו ישראל לא הבנתי כוונתו וכדומה לי רוצה לומר לא נכנס לרשות ישראל ולביתו אלא כל העזבון נשאר בתפיסת הבית הכומר ושם נמכרו נכסיו בהכרזה (פער לעציטאנ"דע) והמעות יהיה ליהודי בחובו אבל לא באו לרשות של ישראל הנה לכאורה יש לדון אם יש לישראל שום זכות בנכסים הללו כלל דכשמת נפלו נכסים ליורשיו דאע"ג דלית ליה בן מ"מ אין אדם שאין לו יורשים ומשאחכז"ל ר"פ יש נוחלין וב"ק וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים לאו דוקא אדם מישראל אלא כל אדם בעולם לאפוקי גר ע"כ אמרו וכי יש לך אדם מישראל אבל פשיטא דלכ"ע זולת גר יש לו יורשין ונכרי מוריש יורשיו לאו דוקא לבניו יוצאי חלציו אלא כל יורשיו כדילפינן קידושין י"ד ע"ב וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו וכתב רמב"ן בחי' יבמות צ"א ע"א דוקא לענין קורבה דעריות אפקרי' רחמנא לזרעי' אבל לענין ירושה הם קרוביו כדכתיב וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו נמצא נפלו נכסיו קמי' יתמי היינו יורשי הכומר וא"כ לא מיבעי לרוב הפוסקים דפשיטא להו דמטלטלי דיתמי לא משתעבדא לבע"ח דאוריי' הוא רק מתקנות הגאונים גובים ממטלטלי דיתמי וא"כ בשל גוי אין להם לתקן נמצא מדאורייתא אין לישראל שום אחיזה באותן נכסים נהי בדיניהם גוב' ממטלטלי ואי אתי נמי קמי דידן אמרי' ליה בדיניכם כך דינא דבאים בעקיפי' עליו מ"מ שיהיו קנויים לו ויהי' ע"ז של ישראל אין שום ה"א רק מעלמא ומהפקירא זכה בפרעון חובו אלא אפי' להרשב"א בחי' ב"ק י"ז ע"ב דס"ל מטלטלי דיתמי משתעבדי מן התורה ורק מדרבנן לא משתעבדי נמצ' י"ל בגוי לא תקנו משתעבדי אפי' מדאוריי' מ"מ נהי דשיעבוד עליהו אבל מיקני לא קני דלהוי דידי' והיורשי' מצי לאסתלוקי בזוזי ולענין יוקרא וזולא נמי אי שארי מטלטלי יתיקרו וימכרו בכדי חובו אין ליהודי שום קנין ביותר מכדי חובו והשתא שנמכרו כאלו היורשים מכרו לשלם חוב מורישם והישראל מקבל מהם הני זוזי:
והנה בטור י"ד סי' קל"ב כ' אההיא דמס' ע"ז דף ע"א מלטני מן העוצר דהמלך הטיל יינו על הבעלי בתים כל אח' מקבלים כך וכך וכתב הטור י"א אם כבר נכתב עליו בספר המלך כך יין צריך זה לקבל מהמלך הו"ל יי"נ של ישראל ואסור ע"ש ונ"ל דזו היא ס' הראב"ד לפי הבנת ה"ה בפ"ד מחמץ אהא דאמרי' פסחים ה' ע"ב בערו חמירא דבני חילא דהמלך הטיל על כל בעל בית לאפות פת משלהם לפרנס חילו ומסתמא הישראלי' היו אופים קודם פסח שיספיק להחייל לכל הפסח ומתחילה היו מניחים אותן הככרות בביתם דכיון עפ"י חק המלך שייך לאנשי חיל שוב לא הוה חמץ של ישראל ואמר להם שלא כדין עושין דאע"ג דאמת הוא שאינו שלהם שהמלך הקנם לבני חיל מ"מ אי מיתביד או מיגנב צריכים לאפות אחרים תחתיהם א"כ כדידכו דמי זה נ"ל פי' ה"ה שם וא"כ היינו י"א שבטור הנ"ל וא"כ ה"נ י"ל כיון שכבר יצא פס"ד משרי המושלים שכל העזבון מהכומר יהיה לישראל בחובו הו"ל כשלו עפ"י כתב הערכי הנ"ל לא נ"ל מכמה טעמים חדא הם עצמם לא החליטו שיהיה שלו לענין יוקרא או שאם ירצו היורשים לסלוקי בזוזי שלא יוכלו ועוד לא דמי לדהתם שחק מחק מס המלך ומחק פרנסת חיילותיו דמדאוריי' דינא דמלכותא דינא וכיון שנכתב ונחתם בטבעת המלך בספרו אין להשיב ונקנה קנין גמור טפי מכל השטרות בעולם אבל הכא פס"ד שלהם איננו קנין לא עדיף מפס"ד של ישראל דלא קני נהי דע"י העמדה בדין נעשה קנסא ממון להוריש לבניו מ"מ אין חפץ ידוע נקנה לו אלא א"כ יחד לו כלי לעשקו והלואתו עיין כתובות מ"ב ע"א תוס' ד"ה ר"ש וכו' א"כ לא ידעתי שום ענין שיהיו ניקנים לו חפצי' באופן שיהיו הדמים דמי ע"ז של ישראל:
אמנם הרב"י בי"ד ר"סי קמ"ו כ' דאפי' רק שנקרא שמו עליו נמי אסור והשיג עליו מג"א סי' תקפ"ו ססק"ה וע"ש במחצית השקל ולא זכיתי להבין דברי כולם ע"כ אבאר הסוגיא בקיצור בקידושין י"ז ע"ב רצה להוכיח דירושת הגר לאו דאורייתא דאלת"ה אפילו לא בא לרשותו הלא כל היכי דאיתא קני ליה אע"כ לאו דאורייתא ורבנן לא רצו להקנות לו איסורא ובע"ז עדיין קשי' ליה אי ס"ד חליפי' רוצה בקיומו אסור א"כ נהי חכמי' לא הקנו לו בירושה מ"מ רוצה הוא בקיומו ומשני לעולם חליפי' רוצה בקיומו אסור מדרבנן והכא וויתרו רבנן כדי שלא יחזיר לסורו ומייתי תנ"ה גר וגוי שירשו אביהם גוי מותר נשתתפו אסור והנה הר"ש פ"ו דדמאי מייתי דירושלמי פריך אנשתתפו מ"ט לאסור ומשני דמיירי בבא לרשותו וס"ל לירו' חליפי רוצה בקיומו מותר וע"כ לא מצא טעם לאסור נשתתפו אלא בשבאו לרשותו אך ש"ס דילן ס"ל נשתתפו דומיא דירשו בלא בא ברשות השותפי' ואין כאן קנין דאורייתא ואפ"ה אסור וע"כ משום רוצה בקיומו:
ומ"ש תוס' בע"ז דמש"ה מייתי תנ"ה דמתני' דגר ה"א משום ברירה לא קאי אסוגי' דע"ז דמה בכך דיש ברירה עכ"פ לתסר משום רוצה בקיומו אלא אש"ס דקידושין קאי דה"א ירושת הגר דאורייתא וה"א משום ברירה והוה סד"א אפי' בשני מיני' שאינ' דומים כגון גדיים נגד תיישים וה"ה הכא ע"ז נגד שארי חפצי' ה"א שייך ברירה משו"ה מייתי תנ"ה אי הוה שייך ברירה כה"ג אפילו נשתתפו נמי לישתרי אך הכא בשמעתין לא שייך זה ואשגירת לישנא דקידושין נקט הכא תנ"ה ודברי תוס' קידושין צע"ג ואין להם שחר ועיין תוס' חגיגה כ"ה ע"ב ומ"ש טורי אבן שם:
ואמנם איך שייך נשתתפו זע"ז ולא בא ברשותו ק' הדבר לצייר דהא בא ברשותו הוא לאו דוקא אלא שקנאו בקנין גמור יהיה ברשותו או בשום מקום בסוף העולם הלא נשתתפו ע"כ בשום ענין וקנין ואיך יצייר שלא בא ברשותו ועיין מסכת ע"ז ע"ב הלוקח גרוטאות ונלע"ד משו"ה התחכם הרמב"ם בפ"ח מע"ז וכ' גר וגוי שנשתתפו ומתחילה מיירי ב' אחים גוים שנתגייר א' ושוב מת אביהם ואח"כ מיירי ב' גוים נשתתפו בדינא ושוב נתגייר א' מהם וס"ל כדאמרי' שם במס' ע"ז ס"ד ע"א כיון דדעתיה לאיגיור' ודאי בטלה והכא בודאי אסח דעתיה מע"ז והקנה אותו לשותפו גוי ונתבטלה אצלו ע"ש תוס' ד"ה זביני וכו' נמצא מצד דמי ע"ז ליכא שכבר החליפה טרם שהתגייר אך רוצה בקיומה איכא ומשו"ה אסור זה נלע"ד דעת הרמב"ם יהי' איך שיהיה אינני מוצא שום מקום אשר יאמר כי הוא זה שיאסר משום נקרא שמו עליו אך מ"מ אסור משום רוצה בקיומו ונפקא מיניה לענין חליפי חליפי כי הנה במס' ע"ז נ"ד ע"ב פליגי תנאי בחליפי חליפי יע"ש ופסק הטור להקל וכתב הרב"י סימן קמ"ה דבמידי דרבנן יש להקל ועוד דתלי' בפלוגתא אי שני כתובים מלמדים ואנן קיי"ל אין מלמדים ותמה על הרמב"ם דפסק להחמיר והנה מ"ש שהי' מדרבנן ר"ל חליפי בע"ח אפשר שהוא רק מדרבנן גם זה לא נתברר לי אבל חליפי ע"ז פשיטא בב' כתובים דעלמא דאמרינן בסנהדרין ס"ז עדא אמרה ר' יהודה ס"ל ב' כתובים מלמדין ולא לישתמיט דמייתי נמי הך תנאי אע"כ ב' כתובים בעלמא אין מלמדין אך הכא לא הוה ב' כתובים ממש כמ"ש תוס' קידושין נ"ו ע"א ובהני ב' כתובים הוא דפליגי ופסק רמב"ם לחומרא בדאורייתא נמצא היינו בחליפי ע"ז ממש אבל בקליפי חליפי רוצה בקיומו דהוא דרבנן לכ"ע מותר:
לפ"ז בנ"ד שאין שום מקום לומר שיהיה תחלת קנינו של זה הגוי מישראל ואין כאן דמי ע"ז רק שהישראל רצה אז בקיומו וכבר קיבל החמשים זהו' וכבר החליפם בדגן ה"ל חליפי חליפי' של רוצה בקיומו דשרי ומכאן ואילך נתן לו שטר על יתר המעות וקבע לו זמן אינו רוצה בקיומו של ע"ז עוד אך מה שהשכין לו ע"ז ולא קיבל אחריות הנה מטעם פקדון אפי' קיבל אחריות נמי אינו נאסר אע"ג דמג"א סי' תקפ"ה הנ"ל העלה דהגבה ע"מ לגזול נעשה ע"ז של ישראל כיון שחייב באחריות לכאורה דבריו תמוהים דמייתי ראיה לסתור מחמץ אדרבה בחמץ פריך ש"ס הא דבר הג"למ לאו כממון דמי ומשני שאני הכא דכתיב לא ימצא אפילו רק במצוי לך נמצא בע"ז דלא כתיב לא ימצא הוה קבלת אחריות רק כדבר הגורם לממון ולאו כממון דמי ודברי מג"א תמוהים לכאורה אך י"ל הראיה כך דלכאורה יש חילוק בין קבל' אחריו' דשומר דאין דעת השומר להחזי' החמץ לעצמו אלא שמשאיל מקום בביתו להמפקיד ומניח שם חמצו ומקבל עליו אחריות וזה אינו אלא גורם לממון משא"כ גזלן שדעתו להחזיק כשלו ואינו משאיל מקום ביתו לבעל החמץ אלא רוצה שיהיה שלו נהי דלא אהני ליה שלא קנה רק שהתורה חייבהו באחריות מ"מ זה החיוב יעשנ' כשלו וא"כ מנ"ל לש"ס דלא ימצא קאי אמפקיד דלמא דוקא אגזלן ולא אמפקיד אלא ע"כ גזלן לא צריך קרא דאפילו בע"ז נמי דינו הכי אבל בחמץ מרבי' אפילו פקדון אבל בע"ז פקדון לא מיחשב כדילי' ומכ"ש כשפירש בהדי' שאינו מקבל אחריות המשכון ויש לו מקום לגבות חובו מהקונה ממקום אחר ולשיטת תוס' ס"ד ע"א ד"ה אבל וכו' לא מיקרי זה רוצה בקיומו אף ע"ג דהר"ן חולק מ"מ באי' דרבנן והפ"מ יש לסמוך להקל:
גם אחר שכבר הגיע הממון ועדיין לא פרע לא קנה המשכון בהגעת זמן ולא פרע אא"כ אמר לו להדיא אם לא אביא לך מעות ביום פלוני יהיה שלך ואז אפילו א"ל כן אי לא א"ל מעכשיו תליא בפלוגתא אם יש משום אסמכתא בנכרי והכא כיון שכבר ביטל הע"ז וכ' הראשונים ומביאם ב"י ר"סי קמ"ו דע"ז של גוי שביד ישראל שביטלו גוי בטלה מן התורה רק מדרבנן לא בטלה גזירה משום ע"ז שעבדה ישראל וכיון דמדרבנן הוא אזלי' לקולא לומר דאפילו היה מעשה שאמר הגוי אם לא אביא לך מעות ליום פלוני יהיה שלך כיון שלא אמר מעכשיו אינו קונה ועכ"פ מהני הביטול ועוד אפילו כשהגיע מסתמא לא ניחא לישראל למיקני אסורא עד אחר הביטול ולפמ"ש פני יהושיע בחי' לחולין דף ח' גבי השוחט בסכין של ע"ז דהקשה הא רוצה בקיומו של סכין ותי' כיון דרוצה לקיימו כדי לבטל הע"ז שכשימצא גוי שיבטל הע"ז רוצה בקיומו כזו שרי ע"ש ואם כן ה"נ י"ל דכיון דידע לכשיבוא יומו ולא יפרענו יש לו כח לבטל ע"י גוי ליכא משום רוצה בקיומו כלל:
והנה במס' ע"ז נ"ג ע"ב דקאמר אשיריהם תשרפון באש הא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו הקשה הרמב"ן דלמא ע"י מעשה אסרי' ותי' א"כ תו לא ה"ל ע"ז של גוי בעל המעשה ויש לו ביטול ומקשי' מאי קשי' לרמב"ן הא אפי' עשה בו מעשה מ"מ אינו אליל שעבדו ישראל רק גוי עבדו ומן התורה יש לה ביטול והכא אדאורייתא קיימי' והר"ן פליג אדינו של הרמב"ן אבל לא מטעם זה ובחי' אמרתי דהא אין א"א דבר שאינו שלו והא דע"י מעשה אוסר צ"ל א' משני דברים או שהמעשה אלים כ"כ שיהיה כאלו הבעלים בעצמם עבדו ומכח זה הקש' הרמב"ן דלמא ע"י מעשה הו"ל כאלו הישראל עבדו ואין לו בטול מן התורה ועל זה תי' הרמב"ן דז"א דאין חומר המעשה פועל שיהיה כאלו הבעלים עע"ז אלא ע"י מעשה נקנה להעע"ז והו"ל ע"ז של העובד והרי הוא גוי ויכול לבטל ומיושב הש"ס וס"ל לרמב"ן דאין לנו לבדות מלבינו דגזרו חכמים גם בזה וכיוצא בזה דוקא באגבה ליה והדר מבטל ליה ע"י גוי גזרו אטו אליל של ישראל ולא בכה"ג:
מ"מ בהא סלקי' שלע"ד הדמים מותרים להישראל וגם הדגן שהוא חליפי חליפין דרוצה בקיומו והא דלא תני' במתני' דמכרן וקידש בדמיהן חליפי חליפים כנ"ל משום דתלי' בפלוגתא דתנאי ובפלוגתא ההיא לא מיירי ולדידן בדרבנן סומכים להקל ומכ"ש באידך ממון תו לא חליפי ע"ז ולא רוצה בקיומו כנ"ל והנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי. פ"ב כאור בקר ליום ג' ד' שבט תקצ"טל: