שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קכו
שלום לידידי תלמידי הרב המופלג דיינא רבא כמהו' מנחם אהרן ני' בק"ק נייטרע:
גי"ה הגיעני ע"ד ישראל שטיהר יינו של נכרי ושוב פסק עמו עפ"י השער שבשוק ביום השער וביני לביני נתן להנכרי מעות על היין הנ"ל ויען כי חק להשררה שמכל חביות יין כשר צריך ליתן לו מכס חצי זהב ולהעביר אותו המכס עשו שלא ירגשו השר כשיבוא למרתף כדרכו ליקח מעשרו ע"כ כדי שלא ירגיש לא חתם החביות ולא המרתף רק סגר במפתח וכתב מעלתו דפשיט' ליה דנתינת מקצת מעות ה"ל כקנין כאשר פשוט בש"ך ר"סי קל"א וסגי בחותם אחד וכיון דסגי בחותם אחד סגי נמי במפתח כהסכמת ט"ז ר"סי קי"ח ורוב האחרונים דלא כש"ך רק מספקא ליה אי מהני האי קנין קודם פסיקה או לא דלמא כיון דפסק על יציאת השער הוה פסיקה גמורה וגם זה פשוט לי' להתיר' מחמרא דזולשפוט במסכת ב"מ ע"ג ע"ב דפסיקה על יציאת השער הוי פסיקה לענין קנין ועוד דבדיניהם הוה קנין גמור אלא שמסופק כיון שאין לו שטר על מעותיו יכול הגוי לכפור בו ועוד מסופק כיון שישראל מירתת מן הנכרי שאם יקבול עליו לפני השר שנתפס על יינו כגנב גם הגוי יאמר עליו שטיהר יינו והבריח המכס:
מ"ש באחרונה דהישראל מרתת מפני שהישראל מתירא ממנו לקבולעליו סברא גדולה היא לאסור דספר"י גבי חמרא דמנח בכרכא פירש"י דאינו נתפס כגנב פי' שהוא גוי אלם ואין אימת שופט עליו וכ"כ רי"ו הביאו ב"י סימן קכ"ח וכן מפורש בש"ע ס"סי קכ"ח וכן פי' ש"ך שם סקי"ב דכל נתפס כגנב שבהל' יין נסך פירושו כמו בסעיף ה' שם וכן ביאר באר הגולה שם ואם כן אי אין הגוי מתיירא משופט העיר אין כאן נתפס כגנב דה"ל כגברא אלמא והיין אסור אך אי יש לו לישראל להתנצל לפני השופט ולומר שלא טיהר יין זה מעולם אלא קנאו לסחורה לגוים כבר מרתת גוי זה ומעלתו בפנים ואני בחוץ:
אך מ"ש דאין לישראל שטר על מעותיו ויכול לכפור בו מ"מ נ"ל דמרתת להעיז פניו לכפור ולא בעינן שטרא כה"ג וראיה מתשו' הר"ן שבב"י ס"סי קל"א דיהיב רק פרוטה לסי' קנין ואי לאו דמיחשב ליה הר"ן כיינו של גוי עדיין מטעמים המפורשים שם היה מתיר אע"ג דליכא שטרא ודוחק לומר דהיו עדים שם:
ומ"ש דפסיקת שער הוה קנין גמור משום דבדיניהם הדין כן בודאי אזלינן הכא בתר דיניהם דוקא ולא בתר דין ישראל כלל לא להחמיר ולא להקל דהכא אין הטעם משום דינא דקנין כמו במכירת חמץ ובכור והיתר שביתת בהמה דהכא הכל תלוי במירתת וכיון דשופט העיר יעשה בו דין אם יעבור על דיניהם הרי מירתת מה לי קנה ישראל בדיני או לא אך מ"ש מחמרא דזלשפוט דבריו תמוהים התם לא מיירי מדיני קנין אלא משליחות ופועל שהשכיר עצמו להביא לו יין במעותיו ופשע בשליחתו וס"ד דצריך לשלם לבעלי' הפסדם כיון שהיה בידו לקיים שליחותו והתנה לשלם לא הוה אסמכתא ובהא שקלי וטרי אמוראי אבל מה ענין זה לקנין ומפסיקא דהיתר ריבית בלאו הכי אין ראיה ולא מייתי מעלתו מיני' ומהך דזלשפוט אין שום דמיון לכאן אמנם כבר כתבתי דאין צריך לכאן לדיני קנין רק שיהי' מרתת:
כתבתי כ"ז לפי שהניח מעלתו בתחלת דבריו כיון שנתן ישראל קצת מעות ה"ל כיש לו שותפות בגויה וצריך לדקדק בלשון הש"ך שכ' שם וז"ל אבל אם פרע מקצת בענין שיש לישראל חלק ביין רצה בזה דנתן לו מקצת לא מהני אם יכול הנכרי לסלקו בזוזי אם לא ירצה ליתן לו היין או לא ירצה הישראל ליקח כלו אין לו לישראל על היין כלום אלא אפותיקי בעלמא אין זה קנין ופירעון אלא הלואה אך אם עכ"פ צריך ליתן לו יין כפי שיעור מעותיו נמצא יש לו לישראל שותפות ביין דין זה למד ש"ך מתשו' רשב"א דמייתי ש"ך ס"סי קל"א שם אבל באופן אחר לא:
נמצא לפ"ז אם בדיניהם מחויב הגוי ליתן לישראל יין לפי מעותיו וממילא נתפס כגנב וגם אפשר לישראל להתנצל לפני השר שלא עבר המכס אם כן מתירא הגוי יש להתיר היין בהפ"מ כי בלא"ה כבר נקטיני' קולא כמה מתנייתא גם להיתר זה ע"כ שלא בהפ"מ אין להתיר ואם חסר תנאי א' אין דעתי להתיר אפי' בהפ"מ והמתע"ב ובברכה אחתום הכ"ד א"נ. פ"ב כאור בקר ליום עש"ק י"ב שבט תק"צל. משה"ק סופר מפפ"דמ: