שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קכג
שלום וי"ר לה"ה הרב הגדול המופלא כש"ת מהו' הרש ליב ני' יושב בשבת תחכמוני דק"ק לויא יע"א:
הגיעני נועם מכתבו ביוס אתמול ושם מבואר שאלת חכם וז"ל ראובן עשה יין כשר אצל נכרים וחתם היין כדת וכדין אך להבי' לביתו לא היה יכול עד שיטול השררה המעשר וכשבא השררה ליתן לו המעשר נתן עיניו ביין ישראל ופתח החתימות מן היין ונתן אצבעו ביין ואמר בז"הל עכשיו ישתה מן היין היהודי כבר נגעתי בו אך מיד אחר הליכת השררה מן המרתף סגר הנכרי המרתף והלך והודיע לראובן שיינו פתוח והלך ראובן עם הנכרי וחתם היין מחדש וההפסד גדול יותר ממאתים זהובים בזה היין וגם להבא שמרגילים לעשות כן עכ"ל מכ"ת:
הנה בזה היין באנו לשתי תששות א' מצד נגיעות השר כפי דברי הנכרי בעל המרתף שהשר נגע בו באצבעו וכנראה מדברי אגרותיו שע"ז בא מכ"ת לשאול ולא חשש לחששא אחרת אמנם חששא שני' היותר גדולה וחמורה והוא מצד שנתייחד היין אצל הנכרי בעל המרתף בלא חותם בשעה שהיה השר במרתף וגם אח"כ כי מאן לימא לן שמיד בא אל היהודי להודיעו שנפתח חביתיו שמא שיהה אחר יציאת השר מן המרתף ונשתהה היין זמן מה אצל הנכרי ההוא ועוד מאן לימא לן שהאמת אתו שהשר פתחו להכעיס שמא זמן רב קודם ביאת השר פתחו בעל המרתף לזייף וליהנות מחליפין ותולה עתה בהשר ואמר שעשה כן להכעיס האמת דמלשון השאלה שכ' אך להביא לביתו לא היה יכול עד שיטול השררה המעשר משמע זולת זה היה יכול להביאו לביתו א"כ אפי' אם עדיין חייב לגוי על היין מ"מ ה"ל יינו של ישראל כיון שאינו מעכבו בעד המעות וה"ל יינו של ישראל ברשות נכרי ולא נקרא יינו של נכרי וזה קיל טפי מ"מ בלי חותם כלל נאסר בשתי' מיהת אפי' בז"הז ודבר זה מבואר בש"ס ס"פ ר' ישמעאל ויעיי' פ' השוכר ס"ד ע"ב ויע"ש ס"ט ע"ב תוס' ד"ה מ"ט יע"ש בס"הד בשם רשב"ם יע"ש ובראשונים ואחרונים ופסקא דמלתא בלשון רמ"א סי' קכ"ח ס"ד:
הנה מחמת החששה הראשונה מצד נגיעת השר אם לא נחוש למילתא אחריתי ונניח שלא היה כאן חשש זיוף וחליפין כלל רק משום שנגע השר להכעיס לישראל התירו מבואר ושרשו פתוח עלי דברי התוס' ע"ז נ"ח ע"ב ד"ה כתב וכו' מבואר שם בשם כמה גאונים דגוי הנוגע ביינו של ישראל להכעיס שרי וכן הוא שם במרדכי והג"א אע"ג דהרמב"ם ספי"ג ממאכלות אסורות מפרש הא דאמר רב אשי בע"ז נ"ט ע"ב ככרי שנסך יינו של ישראל בכוונה שרי למישקל דמי מההוא נכרי משום דקליי' מפרש הרמב"ם דבכוונה דקאמר רב אשי היינו שמכוון להזיקו ומשו"ה שרי למשקל דמי מההוא נכרי וכמבואר בכ"מ שם ובהרב"י ר"סי קל"ב א"כ מבואר דאע"ג דמכוון להזיקו לא שרי אלא למשקל דמי מההוא נכרי אבל אסור הוא בשארי הנאות ומכ"ש דאסור בשתי' אע"ג דעשה להזיק ולהכעיס ומוכח מהש"ס דלא כהגאונים הנ"ל מ"מ הא הרשב"א בתה"א מפרש דלא כהרמב"ם דבכוונה דקאמר רב אשי היינו בכוונת ניסוך ולעולם שלא כוון להזיק אבל אי כוון להזיק י"ל דאפי' בשתיה שרי ועוד הרי הרי"ף והרא"ש לא גרסי כלל הך תיבת בכוונה אלא נכרי שנסך ליינו של ישראל ולא מיירי רב אשי כלל מנתכוון להזיק ויחיד הוא הרמב"ם נגד כל הני רבוותא וכן פסק רמ"א ס"סי קכ"ד וכל האחרונים אע"ג דלכאורה משמע דהרב"י חייש להא דהרמב"ם ומשו"ה השמיטו מהש"ע ולא הביא דעת הא"ז הנ"ל דנכרי שנגע להכעיס שרי' אפי' בשתי' אברא כד מעיינינן שפיר חזינן דלאו מילתא היא דהרי ר"סי קל"ב פסק בש"ע דשרי למשקל דמי מההוא אפי' לא כוון להזיק יע"ש ודלא כהרמב"ם וע"כ ס"ל בפירוש דברי רב אשי דלא כהרמב"ם וא"כ לא מוכח מהש"ס נגד דעת הגאונים הנ"ל וא"כ כיון דלא מוכח מהש"ס נגד הא"ז והתוס' ומרדכי והג"א ולא נמצא בפי' מי שחולק מה"ת יחלוק הרב"י על זה אלא הא דהשמיטו מהש"ע צ"ל כך לפמ"ש הב"ח סי' קכ"ה סס"ה דטעמא דהני גאונים שהתירו בנגע להכעיס משום כיון שכל כוונתו להכעיס וה"ל כמו מדדו ביד דקיי"ל בז"הז להתיר אפי' בשתיה ע"ש וא"כ הרב"י אזיל לטעמי' דפסק מדדו ביד אסור עיי' בש"ע סי' קכ"ד סי"ט ורמ"א שם פוסק להתיר במדדו ביד ובז"הז בעושה להכעיס יש להתיר אפי' בשתיה הלכה רווחת ומנהג קבוע להקל במדדו ביד בז"הז א"כ ה"ה בנדון דידן לא יאסור מטעם נגיעת השר:
ובר מן דין אפי' אי באנו לחוש להרמב"ם דנוגע להכעיס אוסר מ"מ יש להתיר הכא דהיינו אי לא חיישי' לשום חשש זיוף להחליף רק משום הך דהשר נגע באצבעו יש להמציא היתר דהרי פשוט אי ליכא למיחש להחליף להנאתו א"כ אפי' אי מצינו החבי' פתוח וגדולה מזה אפי' מצינו שהגוי תופס ברזא בידו מ"מ תלינן להקל שהיה באופן שאינו אוסר ודבר זה הוא גמ' ערוכה במס' ע"ז ע' ע"ב אימר מגבה דחביתא שקילתא ומ"ש הר"ן שם גבי ההוא מסוכיתא ויעיי' מ"ש ש"ך סי' קכ"ח סק"ח ע"ש ואע"ג דהכא איכא ריעותא טפי שנשבר החותם ואפשר דהוה ריעותא טפי ממ"ש הר"ן גבי מסיכותא נ"ל דלאו מילתא היא שהרי כ' בת"הד ומביאו ש"כ בי"ד סי' קי"ח ס"ק כ"ד דבאיסור דרבנן אפי' נשבר החותם ונתקלקל תלי' להקל אע"ג דבסי' ר"ה בת"הד משמע דמחמיר קצת ביי"נ יותר מגבינות בסי' ר"ו ועוד בגבינות נמי לא התיר אלא משום שהשמנים הטובים לא הוחלפו משא"כ היכא דליכא הוכחה לא מ"מ נ"ל דהיינו דוקא אי איכא למיחש לאחלופי אזי צריכים הוכחה מגבינות שהשמנים לא הוחלף ע"ש ומשו"ה ביי"נ חמיר אי ליכא הוכחה משא"כ השתא קיימין אי לא היה שייך חשש אחליפו ובז"הז דליכא חיבת ניסוך היה תולין להקל אי נשבר החותם נמצא דלא כיוונו עתה למיחוש אלא משום אמירתו של זה שאמר השר נגע באצבעו בהיין ואטו אמירתו של נכרי מידי מששא אית ביה והלא דבריו אינם מועילים לא לאיסור ולא להתיר וכמ"ש הרא"ש פ' אלו מגלחין סי' ע"ט בשם ר"מ דמידי דאתחזק התירא אין אנו מאמינים להנכרי לאסרו דדוקא במה שהוא שלו נאמן לאסרו והכא כבר בארנו שאפי' נשאר לו הישראל חייב מ"מ אינו שלו מקרי ועיי' בזה בש"ך סי' קכ"ז סוף סק"כ ויש מקום עיון שם ברא"ש אין כאן מקומו. במה שהרכיב גוי מסל"ת עם הך דפ' בתרא דיבמות ובלאה"נ אפי' ישראל בכה"ג לא מהימן משום דאין ע"א נאמן לאסור אפי' הלה שותק אא"כ אמר לו נתנסך יינך בפניך והיה לך לידע והלה שותק אז ה"ל שתיקה כהודאה כמבואר לשיטת תוס' פ' הניזקין ובקידושין פ' האומר וכן פסק בש"ע סי' קכ"ז הנ"ל ס"א ואפי' למ"ש הש"ך שם סקט"ז דרבים חולקים ומשמע שדעתו נוטה כהחולקים דלעולם שתיקה כהודאה מ"מ הא אסיק התם דהסמ"ק וסמ"ג והג"מ ורי"ו ואגודה ואו"ה ס"ל כהט"ו וא"כ ביי"נ בז"הז והפ"מ יש לסמוך אהפוסקים הנ"ל ולהתיר שלא להאמין אפי' בע"א ישראל כה"ג כל זה כתבתי לפמ"ש הש"ך אמנם בחידושי ביארתי ודחיתי כל שבעה ראיות של הש"ך שם והעליתי תלי"ת כדעת התוס' שהיא שיטת הט"ו והואיל ואין אנו צריכים לזה דהא בעכו"ם קיימים ע"כ לא אאריך במה שאינו נוגע לעניננו:
ועתה אלכה ואשובה אראה מה יהיה באותן החששות דלמא גוי בעל המרתף החליפו ברע ממנו ואפי' ליכא רע ממנו דלמא החליפו במים ואומר נ"ל פשוט דבפני השר לא חיישי' שמא שלח הגוי ידו בהיין להנאתו לא מבעי' אי לא נאמין שהשר קלקל ושבר החותם א"כ איך נימא שהגוי העיז פניו לפני השר לזייף ולשקר באומנתו דגוי בפני חברו מרתת לעשות כן כמבואר בש"ס פ' אין מעמידין ל"א ע"ב דבין הגתות שהוא מעבר לרבים נכרים מרתתו מלשלוח יד בחבי' סתומה כ"כ רשב"א ופסק כן בש"ע ר"סי קל"א ומבואר ג"כ ס"פ ר' ישמעאל היכי דלא שייך גומלי' כ"ע מודים דמרתת בפני חבירו ומשמע התם גבי עובדא דפרזקא רופילא דלגבי שר לא שייך גומלין ואיפך אנא אימת השר עליו אשר במשפט יעמיד ארץ וכפירש"י שם גבי ההוא כרכא דיתיב בי' חמרא אשתכח גוי בי דני אמר רבא נתפס עליו כגנב חמרא שרי פירש"י אם גוי חלש הוא ואימת שופטי העיר עליו ע"ש א"כ מכ"ש הכא שהשופט עומד עליו איך יעיז לקלקל חותם ולזייף וע"כ אם יניח למוחלט שנעשה הקלקול באותה השעה ע"כ נעשה ע"י השר בעצמו ורצה להזיק לישראל מה תאמר אכתי ניחוש שמא אחר שהשר הראה שנאתו את ישראל וקלקל חותמו אז גם בעל המרתף זייף להנאת עצמו לאו מילתא היא דע"כ היה כוונת השר להודיעו זה לישראל שנוגע ביינו דהשתא לצעורי קמכוון אודועי לא מודע ליה כמבואר פ' הניזקין נ"ג ע"א וע"כ היה סבור נמי שע"י נגיעתו נאסר לישראל דאל"ה לא היה בזה שום צער לישראל נמצא שמתכוון השר שהיין הזה ימכר לנכרי ולא יניח לזייפו ואם יש לפקפק קצת על זה מ"מ בלאה"נ י"ל נהי דהשר הראה שנאתו לדת ישראל וקלקל את החותם ונגע ביין היינו במה שנוגע להדת ומכ"ש בענין מגע יינם שהם חושבים שזה נגד כבודם כמבואר באגדת מגלה מדברי המן למלך וכמ"ש תוס' ע"ז ל"ג ע"ב ד"ה כסי וכו' אבל זולת זה מה שנוגע בענין הימנותיה לשקר במ"ומ זה לא יעשה השר דא"כ לקתה מד"הד וקצת ראי' דמהימנו בענין מ"ומ וכדומה ממה דקיי"ל בח"מ סי' ס"ח ושם מבואר ברמ"א אפי' נפיק עליו קלא דמקבלי שוחדא מ"מ לעדות שקר לא מרעי נפשי' וה"נ אע"ג דאתרע השר בענין זה שנוגע לדת מ"מ לא אתרע בהא שיניח לזייף ולהחליף מכל הלין נראה דבאותה שעה שהיה השר שם לא נעשה דבר:
וא"כ ממילא ליכא למיחש נמי דלמא כבר קודם ביאת השר קלקל בעל המרתף את החותם ע"מ להנות בחליפין דכיון דאיכא למתלי שנעשה לפני שעה ואיכא למימר נמי שנעשה כבר מזמן רב תלי' דהשתא הוא דאתרע ואוקי יין בחזקת כשרותו שנעשה בהכשר ואוקמא החותם בחזקת מחותם אע"ג דאדרבה הא אתרע לפנינו ז"א דאיכא תרתי לטיבותא חזקת כשרות של יין וחזקת החותם שהניחו מחותם הא למה זה דומה לנגע בא' בלילה ולמחר השכים ומצאו מת שאם ראוהו חי מבערב הרי הוא בחזקת חיותו גם בלילה אע"ג דהשתא מת לפנינו ויעיי' תוס' נדה ד' ע"א ד"ה כי פליגי וכו' ועדיף זה ממקוה שנמדד ונמצא חסר שכל הטהרות מטמאים למפרע ודחי חדא מקמי תרתי לריעותא יעיי' פ"ק דנדה והכא נמי איכא תרתי לטיבותא ועדיף מיני' דהכא דרכו להתקלקל בבת א' אמרי' השתא הוא שנתקלקל משא"כ במקוה דחסר ואתאי וכ"כ שם תוס' ד"ה התם תרתי לריעותא לחלק בין מקוה למצורע מוסגר ע"ש וא"כ אית לן למתלי השתא נפתח החותם במעמד השר ולא לפני זה וכבר בררנו דלאותה שעה ליכא למיחש למידי גם כי חותם אתרעי יין לא אתרע יעיי' תוס' בחולין יו"ד ע"א:
ועוד מלבד החזקות הנ"ל כיון דאיכא למתלי שנעשה בהכשר ע"י השר או שנעשה באיסור ע"י גוי תלינן להקל דבדרבנן אמרי' שאני אומר וכ"כ מרדכי פ' אין מעמידין וכ' שם גדולה מזה במקום שרגילים הגוים להחמיץ הלחם בשמרי יין כיון דא"א שלא יהיה א' משמר בשמרי שכר אזי מותר ליקח מהם הפת דעל כ"א אומרי' זהו המשמר בשמרי שכר ויליף זה ממחבואה א' המצלת על כל הכהנות כולם פ' האשה שנתארמלה ומענין זה כ' רמ"א בש"ע סי' קי"ד סעיף יו"ד וע"ש ומ"ש ט"ז שם סקי"ג ובחי' ישבתי ק' הט"ז מ"מ בנדון דידן לא צריכים לכל זה דהוה ממש כמו מחבואה דאיכא לפנינו שני מיני עכו"ם א' החשוד להחליף והוא בעל המרתף וא' השר שאם עושה דבר אינו עושה אלא להכעיס א"כ תלינן בו כמו מחבואה:
ואפשר עוד דאי ליכא למיחש שיהנה בחליפת יין ביין ורק משום שמא הוציא יין ונתן מים א"כ במה שנתן בו מים לא נאסר לפמ"ש ר"ן גבי יין שמסכו עכו"ם דיין בחבית שאינו בתורת מזיגה אינו אוסר וליכא למיחש רק במה שהוציא היין מהחבית והנה תינח אם הוציא בגישתא או שאב בכלי מ"מ הא אפשר שהוציא באופן דליכא איסורא כגון שהוריק מחבית או הוציא הברזא ולא נגע כלל דמגעו ע"י דבר אחר וכן כחו שרי בז"הז במקום הפסד עכ"פ ועיי' בש"ע ר"סי קכ"ה ובש"ך שם וא"כ מידי ספיקא לא נפקא וה"ל ס"ס להתיר ספק ע"י השר להכעיס ושרי' ספק ע"י הנכרי בעל המרתף ליהנות בחליפי מים ואת"ל ע"י בעל המרתף ספק ע"י בת גישתא ואסור אי ע"י כחו ושרי' וס"ס זה מתהפך שפיר גם לא הוה שם אונס חד כיון שהא' הוא הנגיעה גמורה ושרי' אפי' שלא במקום הפסד והא' הוא ע"י כחו או מגע ע"י ד"א ולא שרי' אלא במקום הפסד וגם לא הוה אלא איסורא דרבנן ולא אתחזק איסורא אדרבא אתחזק היתרא ותלינן שלא נעשה ע"י בעל המרתף טרם בוא השר:
ועדיין פש גבן לברורי דלמא נעשה זה אחר הפרד השר משם ולכאורה דכל ההיתרים הנ"ל נהפכו אל הרודף דנימא אוקמא החותם אחזקתו והשתא הוא דנשבר ונתקלקל וגם כי אתרע לפנינו ונימא דהשר לא עביד מידי וא"נ אמת הוא דהשר קלקל מ"מ דלמא גם הגוי קלקל אחריו וכן לא מהני הס"ס כיון דאיכא חזקה דהשתא הוא דאתרע אחר יציאת השר ומ"מ נ"ל דליכא למיחש להא דהא כל עצמו לא שרי' בחותם אלא משום דמרתת ליגע א"כ גם כי נתקלקל החותם איכא למימר מסתמא נעשה באופן דמסתלק רתיתתו והיינו אי קודם שבא השר דיש לו זמן דידע שהישראל לא יבוא עד אחר שכבר בא השר ונטל מעשרו או בפני השר וכיון דכבר בררי' דלא חיישי' שנעשה קודם ביאת השר א"כ תלינן שנעשה בפני השר ולהכעיס כנ"ל אבל שנעשה אחר שהלך השר דכל שעה היה מרתת השתא אתי ישראל ונסתלק הפלגתו של ישראל וא"כ א"נ נימא שהחותם נתקלקל ע"י השר מ"מ הא חזינן שהעכו"ם רץ להגיד לישראל שנתקלקל חותמו וע"כ שהיה רוצה להיות צדיק ראשון בריבו כי ירא שלא יבוא הישראל ויראה חותמו מקולקל ויתפשהו ע"ז א"כ א"נ נימא דבכל זאת כיון שהחותם היה פתוח לפניו חיש קל משך יין ונתן מים מ"מ ברעדה גדולה ורתיתה עשה והרי זה דומה לבולשת שנכנס לעיר במתני' דע"ז ע' ע"ב ויע"ש בעובדי דגנבי ויעיי' מ"ש רמ"א סי' קכ"ט ס"ה מכל הלין נ"ל היתר גמור ביין הנ"ל:
האמנם לפ"ז היה קצת מקום לפקפק בהיתר הנ"ל והוא עפ"י מ"ש הר"ן פ"ק דחולין דכל היכי דנבוא לסמוך על החזקה ולמימר השתא הוא דאתרע והוא באופן שנודה ע"כ שכבר נעשה זה מזמן שעה א' וא"א לומר השתא ממש אתרע כגון בסירכת הריאה או הוגלד פי המכה אזי איכא למיחש נמי שנעשה כבר מזמן רב יע"ש וסברא זו רמוזה בתוס' נדה ג' ע"א ד"ה ושרצים בתירוצם למעיי' היטב וא"כ ה"נ כיון דעכ"פ נרצה לומר שאחר יציאת השר לא העיז פניו לקלקל החותם א"כ עכ"פ כבר נעשה זה בהיות השר פה ויצא שעה א' מחזקתו דא"א לומר השתא אתרע א"כ ממילא נימא שנעשה כבר מזמן רב קודם השר י"ל אה"נ אי היה ברור לנו שזמן מה אחר פרידת השר מהמרתף נתעכב הגוי ולא הגיד לישראל א"כ לדעת הר"ן היה נדחה דברים הנ"ל ומ"מ היה מקום לסמוך על שארי התירים שכ' אך הרי מבואר בלשון השאלה דמיד רץ להגיד לישראל שנפתח יינו נהי שכתבתי שאין לנו להאמין להעכו"ם שהיה מיד מ"מ היינו מצד נאמנתו לא נאמין לו מ"מ מפני החזקה דהשתא הוא דאתרע וכיון דברור לן מהסברא שאחר שיצא השר מרתת הגוי לקלקל החותם ולא נתקלקל אלא ע"י השר שבידו תוקף לעשות בחוזק והחזקה היא דהשתא אתרע א"כ נימא דהשתא פתחו השר ובעל המרתף לא עכב וירץ המערכה להגיד לישראל כל הנ"ל נלע"ד להלכה ולמעשה בשגם שהוא רק איסור דרבנן וסתם יינם בז"הז שאינם בהולים לנסך והפ"מ כתבתי וחתמתי שמי. פה ק"ק מ"ד יום ג' ט"ז מרחשון תקס"א לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ.