שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קיט
שלום וכ"ט למחותני הרב המופלג ומפורסם כבוד מו"ה מאיר פאל ני' אב"ד דק"ק טעט יע"א:
אשר אותה נפשו היפה לדעת דעתי הקלושה בעובדא דנכנס גנב למרתף של יין כשר ופתחו חביתא באופן שאם היה הגנב גוי היין נאסר בלי פקפוק ואמנם ב' ישראלים הסמוכים למרתף הרגישו בדבר ונכנסו להציל וברח הגנב ועתה הני תרי סהדי מכחישים זא"ז זה אומר שהכיר הגנב שישראל היה וזה אומר בבטח שהגנב היה גוי ומעלתו האריך קצת בפלפולא ואך בעיקר השאלה קיצר ולא ביאר כל הצורך ע"כ אחזור על כל צדדי ואופני הענין ובתחלה אבאר דברי הפוסקים בענין זה:
הש"ך בי"ד סי' קכ"ז סוף סקי"ד כ' כל היכי דב' עדים מכחישים זא"ז הני סהדי כמאן דליתא ואוקמא הדבר בחזקתו כמו שהיה קודם ומייתי לי' ראי' מתוס' ור"ן דכתובו' ומעלתו דקדק בזה דה"ל לאתויי מדאמרינן בעלמא אין ערעור פחות משנים ואמרי' בקידושין ע"ג ע"ב דערעור חד סהדי היכי דאיכא חזקת כשרות לאו כלום הוא והיכי דליכא חזקה חיישינן ליה ובעינן נאמנות דחיה לומר זה כהן ומזה הוליד חדשות דאין ראי' מהתם דאיכא חזקת הגוף דאלים טובא וס"ל חזקת כשרות דיין נסך לא הוה חזקת הגוף במ"כ שגה מעלתו בזה דענין חזקת הגוף הוא כגון חזקת בתולה דידעי' שנולדה בתולה שלא ישתנה בלי שינוי מעשה בגופה מוקמי' לה בחזקת הגוף וכן במומי' אם בדקנו אותה וידעי' שנולדה בלי אותו המום ועכשיו נמצא בה מום אמרי' השתא הוא דאתרע וכל כיוצא בזה ויי"נ דומה לזה כי כל יין גדל בהכשר וע"י מעשה מתנסך א"כ כל ספק שבו מוקמי' אחזקת גופא דמעיקרא ואמנם ספק אי מכהנת נולד או מממזרת שאנו מסופקים בעיקר לידתו אין לו חזקת הגוף שיהיה כהן טפי מממזר והחזקה דקידושין הנ"ל פירש"י שהיינו אנחנו בדעתינו מחזיקים אותו בכהן ובא א' ואמר לנו שאנו טועים בדעתינו כי איננו כהן מזו מיירי התם וזו חזקה גרוע הוא ויש נמי חזקת הגוף בכי האי גונא כגון שהעדות על האם שהחזקנו הבן בכשרות מפני שהאם היתה כשרה ושוב אתא חד מערער שהאם נתחללה קודם לידתו של זה א"כ נימא אוקי האם בחזקת גופה שכשרה נולדה ותלי' זה אי חזקת האם מועיל לולד או לא בסוגי' דראוהו מדברת יע"ש מ"מ אמת נכון הדבר דהתם בקידושין אפי' להעיד נגד חזקה גרוע נמי אין ערעור פחות משנים ומ"מ לא סגי לי' לש"ך לאתוי' ראי' מהתם דה"א ה"מ בדיעבד אבל לכתחלה לא ואפשר דלפסל הכל חשוב דיעבד עיי' שיטות הר"ן ספ"ק דכתובות אהא דארוס וארוסתו ומייתי ליה הרב"י משו"ה מביא ראיתו מתוס' ור"ן דמבואר אפי' לכתחלה אין חוששי' לדברי העד הנכחש:
והנה תוס' בכתובות כ"ג ע"א ד"ה תרוויי' וכו' יע"ש פי' כוונתם דודאי מיירי ע"א אומר נתקדשה בפני ב' וע"א לא נתקדשה בפני ב' וכתבו אפי' ליכא עד המכחיש מ"מ בדבר שבערוה אין ע"א נאמן לומר נתקדשת ושוב הקשו השתא דאיכא עד המכחיש אפי' לכתחלה תינשא דאוקי חד להדי חד ואוקי דבר בחזקתו ואפי' ספיקא דרבנן ליכא וכמ"ש תוס' בד"ה מאי שנא' יע"ש ובתי' ק' זו פליגי תוס' ור"ן להתוס' מיירי שהדבר ידוע לנו בלי העדאת העדים שנזרקו לה קידושין וכבר איתרע חזקת פנוי' שלה ולר"ן מיירי אפי' הני סהדי חידשו לנו ספק קרוב לו ולה מ"מ כיון דתרוויי' מודו שיצאה מחזקת פנוי' ע"י זריקת הקידושין וספק קרוב לו ולה הוא דבר שרגילים לטעות בדמיון אנו תולים ששניהם ראו קרוב לה בשעת מעשה ונתקדשה בפני ב' עדים ועכשיו אחר מעשה טועה זה בדמיונו וחשוב שהוא קרוב לו ע"כ לא תינשא לכתחלה אבל בעלמא כה"ג מודה הר"ן לתוס' דאי ליכא ריעותא בחזקה בלא הני סהדי מוקמי' סהדא לגבי סהדא ומוקמי' הדבר בחזקתו ואפי' לכתחלה מותר ולהר"ן גם דעת הרמ"בם כן:
ואמנם הרמ"בם פ"ג מגירושין לפי דעת ה"ה דמשו"ה לא תינשא לכתחלה משו' דבעי' דוקא הכחשת הבע"ד בעצמו והכא דעד המכחיש מסייע להאשה אין בהכחשתה כלום דמעיזה פני' כיון דאיכא דמסייע לה משו"ה לכתחלה לא תינשא והראב"ד והרמב"ן והרשב"א נמי ס"ל דבעי' הכחשת הבע"ד דוקא אלא דפליגי בהא דמעיזה פניה הנ"ל דס"ל אי הוה האשה מכחישה בברור היתה מותרת להנשא לכתחלה אע"ג דעד מסייע לה אלא מיירי שהיא אינה יודעת אי קיבל בה אביה קידושין במקום אחר או לא וכיון דחזקת פנוי' עשוי' להשתנות ע"י אבי הנערה ואיכא ע"א בפנינו שאומר שנעשה מעשה השכיח להעשות צריכה למיחש כיון שהיא אינה יודעת אבל אם מכחשת מהימנת ויעיי' בקידושין מ"ה ע"ב פלוגתת ר' מנחם מיוני בתוס' ד"ה בפירוש וכו':
טרם אוחילה לדבר על נידון שלפנינו אכתוב מ"ש הר"ן עוד שם בכתובות כ"ג הנ"ל ע"א אומר נתגרשה וכו' דהוקשה לו ע"א אומר נתקדשה ונתגרשה וע"א אומר נתקדשה ולא נתגרשה דאמרי' תרוויי' בא"א קא מסהדי וקשי' לי' להר"ן נימא בהדי סהדי שקרי למה לי ותי' דאין כאן עד שקר דתלי' בטעות דמיון דקרוב לו ולה אבל בלא"ה לא היה מאמיני' שנתקדשה כלל ואוקמי' אחזקת פנויי' ושוב מבואר בסוף דבריו דהיכי דלא הוה הטעות בדמיון קרוב לו יש להאמין העד שאומר שנתגרשה מטעם מגו דאי בעי שתיק ולא נתקדשה מעולם אלא דהכא ליכא מגו דזה בא לפוסלה מכהונה ע"כ אתאינן מטעם סהדי שקרי וסליק סהדי מהכא ואוקמא אתתא אחזקה קמייתא דפנוי' היא כך מתבאר מדברי הר"ן שם:
ומעתה נבוא לנידון שלפנינו בעזה"י אי הדבר ידוע בלא העדאתן של עדים שנפתחו החביות א"כ דל הני סהדי מהכא ונדון היין כאלו ליכא סהדי כלל ואי רוב גנבי ישראל מותר ואי רוב גנבי גוים אסור ואי לא נודע פתיחתו כ"א עפ"י הני סהדי כגון שהחביות והמרתף סתומים עתה לפנינו ומפי עדים אנו חיים אם רוב ישראלים א"כ העד המעיד להכשיר מהימן במגו דאי בעי שתיק אך אם רוב גוי' ותרוויי' בפתיחת החביות קמסהדי אי ליכא למטעי בטעות הדמיון שטעו בין ישראל לגוי א"כ הני סהדי שקרי נינהו ולא מהימנו כלל שנפתחו החביות ואי איכא למתלי בטעות הדמיון א"כ הני סהדי לאו סהדי שקרי נינהו ותרוויי' במרתף וחביות פתוחות במקום שרוב גוים נינהו קמסהדי ואידך אוקי גברא להדי גברא והיין אסור כל זה פשוט ומבואר ממ"ש לעיל:
אמנם מה שחקר מעלתו עוד במ"ש הש"ך עוד שם סי' קכ"ז ס"ק י"ד ובתחלה אבאר דברי הש"ך כי מעלתו פקפק עליו הרבה הנה הש"ך ס"ל כל שע"א מהימן מן התורה אזי אפי' באו שניהם בב"א מהימן המעיד ואין דבריו של מכחיש במקום שנים ואין רצונו לומר בב"א תוך כדי דבור דבזה בודאי לא מהימן המעיד והיינו דברי ר' חיי' בסוטה פ' מי שקינא כמ"ש רש"י שם וזא"ז דר' חייא שם דהיינו מיד אחר כדי דבור זהו זה אחר זה דר' חיי' והיינו בת אחת דהש"ך כיון שלא התירו הב"ד בין עד לעד קרי לי' ש"ך בת אחת וכיון דהיה אחר כדי דיבור קרי ר' חיי' זא"ז ואמנם זא"ז דהש"ך היינו שכבר הותר בב"ד בין עד לעד וזה מועיל אפי' בעד דרבנן ויליף הש"ך חילוק זה ממ"ש תוס' לעולא בכתובות כ"ב ע"ב נשמע מזה גם לר"ח וליישב קושי' תוס' פ' מי שקינא והדברים ברורים למבין וכ"כ ב"ש בשני מקומו' בסי' קע"ח סקי"א וסי' י"ז ס"ק ק"ט:
שוב כ' ש"כ דעד דמהימן מדרבנן לא הוה כבי תרי אא"כ נעשה מעשה בב"ד על פיו ומשו"ה נשאת עפ"י ע"א תצא הנה לא היה צריך לזה דאפי' אי נשאת לא תצא משום דמעשה רב כזה מועיל כמו התירוה לינשא מ"מ היכא דליכא לא היתר ב"ד ולא מעשה אע"ג דבא זה המכחיש אחר כ"ד של המעיד היה מבטל עדותו של זה אלא הש"ך לרווחא דמלתא קאמר האמת דס"ל לש"ך להלכה כרמב"ן וריב"ש ורשד"ם שבב"ש סי' י"ז ס"ק קכ"ג דלא כח"מ שם והגאון בית מאיר מייתי ראי' ברורה מירושלמי דמייתי ה"ה פי"ב מהל' גירושין הל' י"ט ע"ש דלרמ"בם מיירי דוקא בנישאת לא' מעידי' אבל לאיניש דעלמא אפי' לרבנן תצא ולר"מ בר יוסי אפי' לא' מעידיה תצא אע"ג דהיה בזה אחר זה אם נישאת תצא וצע"ג להר"ן דהוא הי"א שבש"ע סי' י"ז סעי' ל"ט:
ואיברא לענין ע"א נאמן באיסורים לא שייך דינו כולי האי דנימא ע"א האומר נתנסך התורה האמינתו וה"ל כשנים דאפי' למ"ש הר"ן בקידושין פ' האומר דגז"ה הוא להאמין לע"א לאסור המותר אבל מ"מ מכ"ש דע"א המעיד לא נתנסך ובא להתיר דמהימן מן התורה טפי מוספרה לה או מושחט בן הבקר ויעיי' היטב מ"ש הר"אש פ' ואלו מגלחים סי' ע"ט וא"כ אין שייך לומר דהמעיד נתנסך הוה כשנים נגד זה האומר לא נתנסך והן הנה דברי הש"ך סי' קכ"ז ריש סקי"ד על העט"ז ויש ליישב קצת דעת העט"ז דעכ"פ כיון ששמענו תחלה דברי האומר נתנסך נתחזק אצלינו בחזקת איסור ושוב עד הבא להתיר רוצה להוציא מחזקת איסור ולא מהימן דאין ע"א נאמן להתיר אלא היכי דלא אתחזק איסורא כבריש גיטין וביבמות ר"פ האשה משא"כ הכא ה"ל חזקת איסור ע"י עד הראשון וזה נוטה לדעת הר"י בר ברוך בתוס' כתובו' כ"ו ע"ב סוף ד"ה אנן אחתיני' וכו' כנ"ל ליישב דברי העט"ז אבל העיקר נראה כהש"ך:
והנה אין חילוק בכל זה בין שהאיסור דאוריי' או דרבנן רק הכל תלוי בנאמנתו של עד אם הוא נאמן מ"הת כבי תרי אזי אפי' באיסורים דאוריי' ה"ל כשנים אפי' לא נתקבל עדותו ואם נאמנתו אינו מ"הת אזי אפי' באי' דרבנן לא הוה כבי תרי אא"כ נתקבל כבר עדותו בב"ד וכל הדברים ברורים בעזה"י בלי פקפוק לפע"ד וה' יורנו נפלאות מתורתו: פ"ב אור בקר יום א' ג' דחנוכה תקפ"א לפ"ק משה"ק סופר מפפ"דמ: