שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קיג
שוכ"ט לי"נ הרב המאה"ג המופלג ומפורסם חרוץ בעל פיפיות תל תלפיות כש"ת מו"ה ליזר נ"י בעהמ"ס אבני קודש בשבת תחכמוני בק"ק קראקע יע"א:
חהמ"פ העבר הגיעני יקרתו וז"ל שאלה היות פה ק"ק קראקע ממש כל בעלי בתים משתמשים בקדירות ברזל מצופים בהיתוך (געשמעלצט) לבן ושוע וחסרון ידיעה לכל העולם ממה נעשים הגשמעלצט כי הבעלי מלאכות מסתירים מעשיהם שלא יודע לשום אדם לעשות כמעשיהם והגשמעלצט דק מאוד פחות מכדי קליפה עביו ויש לחוש אולי מחרס נעשה התערובות בהיתוך וגוף ההיתוך קשה ונראה כברזל ולעיי' בהאי מילתא צ"ע אם להתירם בהגעלה אם אירע בהו טריפות או צריך ליבון בחזרת כבשונות כדין כ"ח או בלבון כ"ד עד שהקש נשרף בחוץ עכ"ל השאלה:
ופר"מ העמיק הרחיב ועיקר בנינו על דברת העיטור והרשב"א דמייתי טי"ד סי' קכ"א דאפשר להקל בכ"ח שאינו ב"י בהגעלה ג"פ ולפע"ד אין להתיר כלל ע"כ אבאר דבריהם הנ"ל בעז"הי וממילא רווחא שמעתתא וה' יעזרנו. כ' הטור כ' בע"הע אי לא מסתפינא מרבוותא אמינא דאפי' בכ"ח בקדרה דלאו ב"י מגעילה ג"פ ודיו וכ"כ הרשב"א וכו' ע"ש ובאמת לא כ"כ הרשב"א שז"ל בת"ה הקצר בית ד' סוף שער ד' כ"ח שבלע א' מן האיסורים וכו' דברים אלו שאמרנו כשבלע א' מאיסורי תורה אבל בלע א' מאיסורי דבריהם מגעילו ג"פ ודיו ואפשר לומר שלא התירו אלא באי' שאין להם עיקר וכו' וראוי' לחוש שלא להקל בהם עכ"ל הרי שדברי רשב"א רחוקים מעיטור דהעיטור אי לא הוי מסתפי הי' מתיר אפי' קדרה שבלע אי' דאוריי' רק שנעשה אינו ב"י רק דמסתפי להתיר כל שתחלת בליעתו אי' דאוריי' אף ע"ג שנפגם אח"כ ולא התיר אלא כשתחלת בליעתו אי' של דבריהם שאין לו עיקר בדאוריי' ודבר זה מבואר בת"הא דשם עיקרו של דבר והטור לא ראהו ואלו דבריו בת"הא שהוכיח מדקאמר בירושלמי ואין למדין ממנו לנבלה ולא קאמר ואין למדין לשארי אי' דרבנן ש"מ כל אי' דרבנן שוים להקל ותו פריך מפינכא דתברי' ר' אמי אע"ג דדם שמלחו דרבנן ומייתי על זה פלפול מש"ס מנחות דדם שמלחו דרבנן ואמאי תברי' ונדחק רשב"א מדצריך הגעלה ג"פ חייש לתקלה ביני וביני דאלת"ה ליהדר לכבשונות אע"ג כאן שהדבר אינו מצוי חיישינן לפשיעה ותקלה אלו דבריו והנה מבואר מדקמהדר להוכיח דם שמלחו דרבנן ולא קאמר בפשיטות מ"ט לא שהי' מע"לע והגעיל ג"פ אע"כ אי הוה דם שמלחו דאוריי' פשיטא לי' דלא מהני מעת לעת כיון דתחלת בליעתו איסור תורה לא מקלינין בי':
והרא"ה בבד"ה הקשה קו' עצומה להס"ד דירושלמי דבתרומה דאורייתא למי קאמר מה צורך להקשות נבלה בלאו ותרומה במיתה ולא הקשה בקיצור הא כ"ח אינו יוצא מידי דפנו לעולם אע"כ גם בתחלה ידע דמיירי בתרומת ח"ל שאינו ב"י ואמר אין למדין ממנו לנבלה אינו ב"י והקשה נבלה בלאו ותרומה במיתה ומשני מאליהן קבלו אפי' בא"י ואין לה עיקר כלל לכן אפי' ב"י מותר משא"כ נבלה אפילו אינה ב"י ותו הקשה שם אי ס"ד דאי' דרבנן שרי' בהגעלה ג"פ א"כ כל כ"ח אינו ב"י לשתרי בהגעלה וכל הש"ס מלא דאין לו תקנה ואין לומר משום חשש תקלה הא אמרי' בפכ"ש ולשהינהו אחר הפסח וליעבד בהו שא"מ אע"כ אין לו תקנה ועיין במשמרת הבית שלא חלק עליו כלל בכ"ז עולה מזה בקדרה שבלע אי' דאוריי' ונפגם לא עלה על רשב"א לא בארוך ולא בקצר להתירו והרא"ה אוסר להדי' ובעל העיטור מסתפי להתירו וצ"ל העיטור לטעמי' לפמ"ש הטור בשמו בסי' צ"ג דקדרה שבשל בה בשר וחזר ובשל בה חלב ונתבטל והותר המאכל מותר בקדרה לבשל בו מין האחרון ודבריו תמוהין כמ"ש טור וב"י שם ואני זכיתי וראיתי בפנים בעיטור כתב ישן נושן והעתקתי לשונו בתשו' אחרת ודעתו כיון דידעי' כמה בלע והחלב יש בה ס' נגד כזית בשר שבלע הקדרה נהי שאינו יוצא מידי דפנו ונשאר בדפנו קצת בשר מ"מ לעומת זה נבלע בו ס' פעמים חלב ונתבטל הבשר שבדופני החרס בס' חלב שבדופני החרס ולכן ישתמש בו מין האחרון והארכתי בביאור הדבר ולפ"ז י"ל ה"נ ס"ל דמשו"ה סגי בהגעלה כיון שאע"פי שאינו יוצא מידי דופנו מ"מ נגד המעט הנשאר יכנס לתוכו ס' פעמים מההיתר כנגדו ונהי בדאוריי' ואיסורא בלע לא סמכי' אהא מ"מ בדרבנן סמכי' ואמרי' שאני אומר וא"כ לדינא דלא ס"ל כהעיטור הנ"ל אין שום ס' לומר בכלי שבלע איסור דאורייתא ונפגם להתיר בהגעלה:
ותמהתי על רפ"מ שכ' דנ"ט בר נ"ט דאיסורא לא מיתסר אלא למ"ד חנ"נ בשארי אי' וא"כ לרבינו אפרים וסייעתו נ"ט בר נ"ט שרי' אפי' היכא שאי' בלע א"כ תיקשי להו ש"ס ערוך דבעי לחלק בין איסורא בלע להיתרא בלע ועוד אני תמה על פר"מ נ"י שרצה לומר כ"ח דשבע לבלוע אינו מוציא טפה ואינו מכניס מי הגעלה ומפריד בינו לבין הברזל א"כ למה מגעילים ג"פ ע"כ משום בכל פעם מוציא קמעא ואז יכניס מי הגעלה לדופנו ויגעיל הברזל שבחוץ כבכ"פ:
והעיקר נ"ל דלא ליעבד להו הגעלה כמש"ל אבל למלאות גחלים ש"ד דמסתמא לא ניחוש דפקעו ואי פקעו הרי קמן שהוא כ"ח שהרי פקע ע"י האש ואמנם אי לא פקעי לא נימא דלא אסיק להו שפיר משום דחייס עליי' דכיון דאינו אלא שוע בעלמא וגם ספק אם הוא חרס מותר לסמוך ע"ז ואז אם הרתיח כ"כ עד שהקש נשרף בחוץ אז גם הברזל הוכשר ומותר כן נראה לעניית דעתי וחיים ושלום וכל טוב כנפשו היקרה ונפש א"נ החותם בכל חותמי ברכות. משה"ק סופר מפפ"דמ: