שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קי
החיים והשלום יחדיו יהיו תמים יעלו על ראש ה"ה תלמידי הרב הותיק המאה"ג המופלא כש"ת מהו' מאיר נ"י אב"ד דק"ק בייא יע"א.
קבלתי נועם מכתבו והנה מאז אמרתי להשיב באורך כל הצורך וכל פעם הפסיקוני הטרדות הרבות ההנה והן עתה היום הגיעני מכתבו שנית אמרתי מעוכב בין יומו קרוי מעוכב ואשיב בקיצור נמרץ ע"ד המחבת הנה הדין דין אמת דבהיתרא בלע יש לסמוך אפי' לכתחלה להתיר בהגעלה ומכ"ש במחבת כי דברי המנחם עזרי' מפוקפקי' הם ואפשר דגם באיסורא כה"ג הוה סגי בהגעלה אך הדבר רחוק קצת במציאות כי חמץ מקרי איסורא בלע לענין זה וקדרה של בשר לא נהיגינן להכשירו לחלב וכן בהיפוך כמ"ש מג"א בהלכות י"ט ולא משכחת אלא במכשירו בלאו הכי לצורך י"ט של פסח שאז אני נוהג להתיר להחליף הכלים כרצון איש ואיש מבשר לחלב וכן בהיפוך כיון שלא היה ההכשר לכוונת בשר וחלב רק לכוונת חמץ אז ליכא למיחש למ"ש מג"א בהלכות י"ט ואם כן בכה"ג שייך לומר שאם טגנו בו בשר יש לסמוך דסגי בהגעלה הנ"ל לבשל בו חלב או בהיפוך לפום רהיטא נראה אך באופן דמעכ"ת שהי' הבליעה מחלב אינו ב"י ועבר וטיגן בו בשר ה"ל הבלועה השני איסורא בלע דאף ע"ג דהבליעה הראשונה הי' אינו ב"י מה בכך מ"מ איסורא מדרבנן מיהת וה"ל בלע אי' דרבנן לא נ"ל לסמוך כלל למימר דסגי בהגעלה וכיון שע"י הטגון הזה כבר קבל עליו שם ב"בח דרבנן וגרע טפי מבשל בו בשר עוף בחלב דהוה עיקרו מן התורה טפי כמ"ש בטור סימן קכ"א בשם רשב"א דאינו ב"י מקרי עיקרו מן התורה טפי מתרומה בז"הז וה"ה להנ"ל ולא יעלה על הדעת לומר דשפוד שצלאו בו בשר עוף בחלב שתהיה ניתרת בהגעלה כך נראה לכאורה אך כד מעיינת שפיר הא ליתא דודאי אינו בן יומו מותר לגמרי ואין שום שם איסור על הבליעה הזאת והאמת דמקרי איסור דרבנן שעיקרו מהתורה משום גזירה אטו ב"י אבל הבליעה אין שם איסור עליה כלל והראיה שהתבשיל השני המטוגן בעצמו מותר באכילה ועוד שהרי הרא"ה דעתו שבהיתרא בלע מותר אפילו לכתחלה לבשל בקדרה אינו ב"י ולא גזרו בו אטו בן יומו ומייתי ראיה מדתני קדרה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב והוא מיותר אע"כ הכי קאמר אם הוא בן יומו באופן שאפי' אם בשל בדיעבד הוא בנותן טעם אז לא יבשל לכתחלה אבל באינו בן יומו שבדיעבד אינו אוסר בנותן טעם אז גם לכתחילה יבשל בה וכן משמע קצת מתוספות סוף ע"ז ד"ה מכאן ואילך לשתרי שכ' משום הכי מחמרי' בכלי טפי ממאכל משום דכלי בלע איסורא משמע דכלי דבלע היתרא מותר אפילו לכתחלה ומיהו יש לדחות ולומר דאדרבה בכלי כשר פשיטא להתוס' דיש לאסור טפי ממאכל משום דהוה כלכתחילה ולא צריכים לשום טעם רק בכלי שבלע איסורא דהוה כדיעבד על זה הוקשה להם מאי טעמא מחמרינן טפי ממאכל וכן משמע בהגהת אשר"י שם ועל זה תירץ דאיסורא בלע מכל מקום בנידון דידן הוה תרתי למעליותא חדא דהיתרא בלע ב' דהשתא שטיגן בו תהיה הקדירה אסורה לגמרי אם כן להתוס' ומכל שכן להרא"ה הי' מותר בלא הגעלה לכתחלה אחרי שישהנו ולא יהיה בן יומו והנה הרשב"א בתה"א דחה שיטת הרא"ה הנ"ל ומביאו הרב בית יוסף ריש סימן קכ"ד ופסק כן בפשיטות וראייתו מקדירות בפסח דהוה נמי היתרא בלע ואפי' הכי אסור אינו בן יומו ודבריו צריכים ביאור הא חמץ מקרי איסורא בלע ורשב"א הוא ראש להסוברים כן ונראה לי דסבירא ליה סברת הרא"ה להתיר מבלי לגזור אטו בן יומו היינו טעמא דאין לנו להחמיר טפי באינו בן יומו דרבנן ממאי דמחמיר מאן דאמר נותן טעם לפגם אסור מהתורה ולאותו מאן דאמר מותר עכ"פ בסרוח מעיקרא וסבירא ליה להרא"ה דהיתר שנפגם קודם שנעשה איסור הוה ליה סרוח מעיקרא ועל זה השיב הרשב"א שפיר דאם כן גם חמץ שנפגם ונעשה סרוח קודם פסח פשיטא דמותר ומיושב נמי מה שהקשה בשב יעקב על ראיות הרשב"א הנ"ל דהא הוא סבירא ליה דנותן טעם לפגם אסור בפסח ולפי הנ"ל אתי שפיר אפילו אי סבירא ליה נותן טעם לפגם קודם פסח נמי אסור מכל מקום סרוח מעיקרא מותר והרשב"א לא בא אלא להוכיח דפגם בדופני הקדירה אינו בגדר סרוח מעיקרא ואתי שפיר והנה נהגי עלמא כרשב"א אמנם מכל מקום בנידון דידן אפשר גם הרשב"א מודה כמו שכ' לעיל בדעת התוס' ואם כן כיון דלהרא"ה והתוס' שרי אפילו בלא הגעלה ואפשר גם הרשב"א לא יחלוק אם כן לכל הפחות יש להתיר בהגעלה בלא ליבון ומכל שכן כשאין הבלוע על ידי האור ממש רק על ידי טיגון:
אלא שמעלתו רמז דעכ"פ יש לחוש שמא יבשל בו דברים חריפי' דמחליה לשבח וראיה לחששא זו ממה שכתב רשב"א בתשובה שהקשה מנא לן דנותן טעם לפגם אסור למאן דאמר הכי ויליף מגיעולי נכרים דלמא משום דבר חריף יש לומר כיון דהכא כבר איקלש איסורא על ידי הגעלה מיהת אינו יכול להתעורר שוב על ידי דבר חריף אלו דברי מעלתו וכתב שבזה נתיישב קושית רשב"א הנ"ל דאי סלקא דעתך משום דבר חריף למה כתיב תעבירו באש כלל הא סגי בהגעלה למקלש איסורא ודפח"ח ואם כן היוצא מזה דממה נפשך שרי בנידון דידן דלהפוסקים כל דבר חריף מחליא לשבח על כרחך צריכים לתרץ כנ"ל ומוכח היכי דמקלש איסורא לא מועיל חריפות ומאן דפליג אהא אם כן על כרחך לא חייש לבשול דבר חריף כקושית רשב"א הנ"ל:
ומה שיש לפקפק על זה לפי מה שכ' הרמב"ן בתורה תעבירו באש אינו לבון דוקא אלא הגעלה ברותחי' ואשר לא יבוא באש תעבירו במים צונן להדיחם עיין שם ואם כן ליתא לדבריו ובחי' ישבתי קושי' רשב"א הנ"ל וז"ל לפי מה שכתב ר"ן סוף עבודה זרה לדעת כמה פוסקים דסבירא להו דהקפידה תורה תעבירו באש ואחר כך במי נדה יתחטא אבל בהיפוך הוה ליה כטובל ושרץ בידו ואם כן אי סלקא דעתך לא מיירי תורה אלא מאינו בן יומו ונותן טעם לפגם שרי רק משום דברים חריפי' אם כן כיון דעל כל פנים הבלוע כמות שהיא עתה שרי באכילה מ"הת לדברים שאינם חריפים אין כאן טובל ושרץ בידו ואפילו טבילה קודם הגעלה נמי תשתרי אלא על כרחך הבלוע אסורה כמות שהיא כשרץ ממש ומיושב קושיא הנ"ל:
הדרין לנידון דידן דליתר שאת על כל פנים יגעילנה ג' פעמים דלהטור ורשב"א הוה סלקא דעתין דיועיל אפילו לכלי חרס באינו בן יומו כמו שכ' בטור סימן קכ"ב אם כן על כל פנים יועיל גבי היתרא בלע בכלי מתכות להקליש כח האי' מכל שכן הכא דאיכא הפ"מ בלבון לפי דבריו כן נראה לפי עניית דעתי להלכה ולמעשה בעז"הי: