שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קטו
ה' ישפות שלומו ורב טובו ואורך ימים ושנות חיים לאורן של ישראל הגאון האמתי נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מוה' מרדכי בנעט ני' אב"ד ור"מ דק"ק נ"ש והמדינה יע"א:
ע"ד המטהר יינו של נכרי אשר לע"ד בחוזר ורואה חותמו ומכירו בט"ע שהוא הוא לית בי' חומרת מטהר יינו ש"נ דעלמא ועל זה כתב הדרת גאונו ני' דליתא דהרי סוף פרק ר' ישמעאל בברייתא המטהר יינו כו' עד שיהיה יושב ומשמר ורישא מיירי במפקיד וסתם מפקיד חוזר ורואה את חותמו כמה שכתבו תוספות לעיל ל"א ע"א ד"ה דאמר כו' ואפילו הכי בעי' במטהר יושב ומצפה אלו תוכן דברי קדשו ודקדוק נכון הוא בברייתא איברא דהתוספות ל"א עמוד א' הנ"ל לא כתב אלא סתם מפקיד חוזר על חביתו וחותמו ומירתת הגוי שמא יעיין בו ולא ימצאהו נכון וכתבו תוספות דסברת מירתת בחותם א' מועיל כמו סברת לא טרח בחב"ח ומינה כי היכי דסברת לא טרח בחב"ח אינו מועיל במטהר יינו הוא הדין סברת מירתת לא יועיל וכדקדוק של מעלתו הגאון ני' אך לא מיירי בחוזר ומוצא חותמו ומכירו בט"ע כמבואר בשולחן ערוך ריש סימן קי"ח דמטעם מירתת שרי אפילו באינו מכיר חותמו כי חזקה דלא נגע בו העכ"ום כי הי' מירתת שמא יבדוק אחר חותמו ומסתמא כל מפקיד חוזר על חותמו ומתיירא הגוי ממנו וסברא זו אינו מועיל במטהר יינו אבל אם באמת בדקו ומצאו נכון בסי' או בט"ע זה אינו מדויק מברייתא דסתם מפקיד אינו מכירו בט"ע דנימא סיפא מחמיר אפילו במכירו בט"ע דזה אינו סתמא דהרי המפקיד לא בעי ט"ע והא דט"ע מהני באיסורים פשוט ומבואר בש"ס דחולין פג"ה ובפוסקים וביי"נ בפרט בירושלמי דשקלים פרק ז' הלכה ד' יחכמון שפייא קטריהן ומזה הירושלמי נראה דפשיטא ליה לבד"ה ומשמרת הבית שער ד' בית ה' הא דט"ע גמור מהני דהשתא במוצא בשוק מתירין משום יי"נ מכ"ש במפקיד ומטהר ומה שכתב הדרת גאונו דט"ע לא שייך בחותם שבדפוס כמבואר בסנהדרין דף ל"ז ע"א שאדם טובע כמה מטבעות בחותם א' כו' שתי תשובות בדבר חדא התם בחותם א' ממש אבל הכא ניחוש שהעכ"ום המציא לו אומן שיעשה חותם אחר כעין חותמו של ישראל אומר אני אפילו יזדמן לו אותו האומן בעצמו שעשה החותם של ישראל אי אפשר שלא יהיה היכר בט"ע בין חותמו שלו לשל עכ"ום שאי אפשר לשום אומן לעשות ב' דברים דומין ממש ונהי דסימנא ליכא ט"ע איכא ועוד נהי בצורות האותיות ליכא הפרש ט"ע מכל מקום בטיט החותם שסביב האותיות אינו דומה חותם לחברו אפילו של אדם אחד בעצמו ומכל שכן שהראשון הטביע חותמו במקום חלוק ויפה והשני שזייף ושיבר החותם הראשון חותם על המחק הזה וניכר היטב בט"ע עוד נקיט חומרא מתנייתא דבחביות של עץ איכא למיחש לבין הנסרים אמת שכך כתבו התוס' ל"א עמוד ב' והב"ח שבש"ך בסימן קל"ו ובעו"ה רוב בני מדינתינו נכשלים בזה כי ממש דבר ידוע הוא בלי ספק שכן אורחות כל בעלי עגלה להוציא יין מבין הנסרי' וממש אינם נתפסים כגנב על זה לא בעל העגלה ולא בעל הספנים על דרך תורא מדישי' קאכל אך היינו בעובר ממקום למקום אך במטהר יינו אם הניח החותם על פתח המרתף ומכיר חותמו בט"ע כנ"ל תו ליכא חששא דבין השוליים אלא אפילו במניח חותמו על החביות והמרתף פתוח מכל מקום הא כבר כתב הדרת גאונו במכתבו הראשון דהיכי דליכא למיחש לחליפי' ולגנב לא חיישינן כולי האי והכא ביינו של עצמו למה יוציא מבין הנסרים ממה נפשך הלא כלו שלו יפתח חותמו וישתה ומכל שכן כשישראל עמו בעיר כעובדא שלפנינו פשוט דליכא למיחש לזיופא כי האי שהרי אם ירצה לשתות מיינו של עצמו יקרא לישראל ויפתחנו ויחזור ויסתמנו ומהיכי תיתי לחדש חומרות והלואי נעמוד בראשונה:
מ"ש מהכשר הגת פשוט הוא ומה"ת לחשוד המורה שנתן כ' הכשר שלא ידע בכל אלו ולא ישגיח בכך ובמס' ביצה י"ד עמוד ב' רב פפי אקלעי לבי מר שמואל וכו' מזה הוכיחו הראשונים ובשיטה מקובצת שם דע"א הנאמן באי' צריך לחקור איך נעשה בהיתר דמסתמא בהתירא עביד דהרי פריך אר"פ דלמא במכתשת קטנה ודלמא מאתמול וכו' דהוי ליה למתלי בהיתרא טפי מלאיסור ולא לחשוד ותו מוכח מהתם דבפריצי דעבדא אף על גב דלשמואל מהימני ואכיל למאן דלא מהימני אינו יכול לסמוך על שמואל אף על גב דידע שמואל דבביתי' לא עבדי פריצותא מאימתו דשמואל מכל מקום לרב פפא לא הוה מהימנא והוא דבר חידוש ויעויי' בס' באר היטב ויורה דעה סוף סימן ס"ה ולא אאריך לקדם קדושת מעלתו הדרת גאונו ני' ואחתום בברכה מרובה ואחוי קידה: פ"ב יום ד' ח' שבט תקפ"ב לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: