שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן צט
שלום רב לה"ה הרבני המופלג ומופלא עושה פלא כש"ת מהו' משה צבי דיין דק"ק לאשברין יע"א:
גי"ה לנכון ונפשו בשאלתו ע"ד אשה בעלת חמשה אוזות שחוטות אחר שמכרה מהם לאשה אחרת אוזא וחצי אוזא עוד מכרה לאחרת ב' אוזות ובתחלה הגביה' אוזא א' לקנותה ושוב השני' והלכה לה והשאירה אוזא ומחצה בבית שוב אחר כל זה נמצא טרפות באחת מן הקורקבנים והנה אחד ומחצה שפרשו ראשונה והשאירו רוב גמור אין בו ספק דמותרים דה"ל פירש מרובא דהיתרא קודם שנולד הספק אך בב' אחרונים נסתפקו לומדי עירו חדא דלמא מה שהגביה' האחת ולא הוציא' עדיין מבית לא מקרי פירש עד שיצאו מהבית נמצא שניהם בבת א' פירשו ולא השאירו אלא א' ומחצה וליכא רובא או נימא דהאחת משהוגב' לקנות והשאירה ב' ומחצה על השולחן ה"ל פרוש מרובא והותרה האוזא ההיא ושוב כשהוגבה' השני' והשאירה א' ומחצה ה"ל ג"כ פרוש מרוב התירא לדעת הפר"ח סי' ק"ט דלא בעי' חד בתרי אלא רובא בעלמא וכן הסכים שם פרי מגדים או ניחוש לדעת מנחת יעקב כלל ל"ט ונו"ן דבעי' חד בתרי ממש וא"כ האחרונה עכ"פ אסורה ויען הוא הפ"מ ע"י תערובות ע"כ בקש ממני לחוות דעתי הקלושה:
לכאורה יש להביא ראיה דלא מקרי פרוש אלא בשיצא מאותו הבית כי כן משמע לשון ש"ס יומא פ"ד ע"ב וכל הפוסקים שם ובש"ע א"ח שכ"ט דבעי' פרוש מאות' חצר לחצר אחרת אבל פרוש באותו חצר עצמו לצד א' לא מקרי פרוש וכן מבואר יותר בתוס' ספ"ק דכתובות ט"ו ע"א ד"ה דלמ' וכו' שכתבו וכן גבי תינוק מושלך בעיר לא חשיב קבוע הואיל ולא נמצא בבית (ומביאו בית שמואל סי' ד' ס"ק נ"ח) משמע אלו נמצא בבית אפי' ע"ד השלכה מ"מ לא מקרי פרוש כיון שלא יצא מהבית וה"נ דכוותי':
אך מסתימת כל הפוסקים והש"ס בכל דוכתא דאתמר מילתא בפירש לא משמע לחלק כלל וכן יש להוכיח ממ"ש באו"ה ופסקו רמ"א בש"ע י"ד סי' ק"י ובש"ך שם סקל"ח דתרנגולת טרפה שנתערב' בין הכשרות ונמצא ביצה ביניהם אמרי' מרובה פריש והתם ודאי ביניהם ממש נמצא ולא פרוש לבית אחרת ואפ"ה אמרינן מרובא פרוש וכן יש להוכיח מתוס' סנהדרין פ' ע"א שהקשו אפסק ר"ת בעדר שיש בו שה א' כו' מטבעת של ע"ז כו' אבל בהאי גופא לא פליגי כו' וכן הקשו בחולין פג"ה ואי ס"ד ר"ת לא התיר אלא בשפרוש השה חוץ לגבול העדר אבל לא זולת וא"כ הכא בטבעת דלמא מיירי בפירש לבית אחר ולא הותר אותו הטבעת אלא ע"י תערובות השני ומטעם ס"ס ועקוש הוא לומר דא"כ לא שייך לשון פירש א' מהם לרבוא דלשון פירש משמע לבית אחר דודאי זה בורכא דהפריש' לרובא מקרי פרוש וא"כ דלמא באותו בית מיירי ולא הותר בפרישתו אלא ע"י התערובות אע"כ מוכח דפשיטא להו להתו' דאין לחלק בכך:
ועיין בהגה' מרדכי שלהי חולין שהקשה אמתני' חורי נמלים שבתוך הקמה דמייתי ש"ס התם קל"ד ע"א ונימא מרובא פריש ותי' דכל שאינו בעלי חיים כל מקום הוה קביעתו וכמע"מ דמי ונתחבטו כל אחרונים בפי' דבר זה שאין לו מובן לכאורה ויעיי' משנה למלך פ"ב ממשכב ומושב ד"ה עוד עמדתי כו' ואם איתא לימא בקיצור התם לא מקרי פרוש כיון שלא פרשו מגבול אותו שדה אע"כ פשוט שאין לחלק וכל שפירש ממקומו על דרך פרישה נימא מרובא פרוש לאפוקי אם האשה בעלת הבית הנעו אוזא מאוזות שלה למקום אחר בלי כוונת פרישה לא מקרי פרוש ממקומו אבל אם נטלה אוזא ע"מ להפריש אותה מהאוזות אחרות ולקחה לעצמה לתבשיל וכדומ' מקרי פרוש מכ"ש אשה אחרת שבאתה לקנות והגבי' לשם קנין ונשתנה מרשות לרשות דאפילו לענין איסור והיתר מהני שינוי מרשות לרשות כמבואר ס"פ המדיר ועיין פ"ב דדמאי משנה ב' ויעיין ב"ב פ"ח ע"א ומש"ס יומא אין ראיה התם בני אדם הקבועים בחצר אטו לא ינוד ולא ינוע שום אדם בשום רגע ממקומו הלא כל החצר הוא קביעתו ולא מקרי פריש עד שיפרשו דרך פרישה לדור בחצר אחר' וכיון דבשעה שנפל עליו הגל חי הוא וכל מה שאנו מפקחים הכל משום שאנו מחזקים אותו בחזקת חי וכל זמן שהוא חי הרי הוא בכלל קביעתו עם חביריו באותו חצר ואיננו נדון כפרוש מהם שהרי לעולם הוא נד ונוע בחצר עצמו וה"נ מה שהוא מונח תחת גל איננו מפרישו מקביעתו אבל אה"נ אם פקחו הגל ומצאוהו מת ואינם יודעי' אם הוא ישראל או עמלקי בודאי הולכי' אחר הרוב לענין קבורתו דכיון שמת המיתה מפרישתו מחביריו וכל דפריש מרובא פריש אפי' הוא עדיין באותה חצר ויעיין בתשו' רשב"א שבב"י י"ד סי' שע"ד ומתינוק מושלך שבתוס' ספ"ק דכתובות בלא"ה לק"מ דהתם הבתים שבעיר שיש מהם דרים ישראל ויש דרים עמלקים ה"ל כחנות יש מהן מוכרים בשר טרפה ויש כשרה שבודאי בעי' פירש מן החניות ולחוץ אבל בנידון שלפנינו שבחניות עצמו יש תערובות כל שפי' בחנות עצמו באופן הנ"ל פשוט דמקרי פירש ע"כ נ"ל דאוז הראשונה יצאה בהיתר:
וע"ד השני' שלא השאירו אחרי' אלא א' ומחצה אם זה מקרי רוב הנה לא נעלמו מעין כל חי אריכות דברי פר"ח סי' ק"ט להקל בזה והנה הרלב"ח דף ק"ט ע"ב מדייק מלשון רמב"ם שבדברים הנבללים זה בזה צריך בהיתר כפליים מהאיסור כו' נראה שיצא לו לחלק בכך בין נבלל לאינם נבללים משום דהרמב"ם בחלב האלי' כתב כשנים בחלב הכליות כו' ושוב כ' אפי' חתיכ' נבלה שנתערבה בשני חתיכות כו' משמע בחלב האלי' שנבלל בעינן כפליי' אבל בחתיכות בחתיכות סגי חד בתרי ואפילו לא יהי' כפליים רק שיהי' חתיכה א' בהיתר יתירה מהאיסור ועל אופן שהסביר במנחת יעקב ריש כלל ל"ט דברי הש"ך סימן ק"ט וטעמא נ"ל משום דילפי' מסנהדרין והתם א' מכריע אפילו מאה וה"נ באיסורא אם נתערבו אפילו מאה חתיכות בק"א כיון דאיכא א' יותר בדבר מסוים בטל מ"הת וא"א לחכמים להחמיר במה שמפורש בתורה כמו שהשריש ט"ז כמה פעמים ואמנם בדבר הנבלל נהי מן התורה נמי בטיל במעט יותר מ"מ מדרבנן החמירו להצריך כפליים ממש כדי שיהיה דבר הניכר כמ"ש מנחת יעקב סי' נ"א סק"ו וכיון דלא מצינו בפירוש בתורה בנבלל דבר המתנגד לזה יש כח ביד חכמים להחמיר בזה ורלב"ח כ' שלא ידע מנ"ל לרמב"ם חומרא זו ונ"ל כדמות ראיה ממאי דקיי"ל כר"א דמתני' ז' פ"ד דתרומות ויעיין פי' הרמב"ם שם והנה דברי מורו של שיטה מקובצת ביצה ד' ע"א גבי ליטרא קציעות דרוצה להחמיר מ"הת כל שאינו דבר מסוים לא נ"ל וכמדומה שיש שם ט"ס ומ"מ מבואר שם כל שנחלק לשיטת ולא דמי לסנהדרין וממילא להרמב"ם וסיעתו דינו כדבר הנבלל ובעינן כפל ממש ולא סגי ברוב והגאון מנ"י כ' כיון דבלא"ה כמה פוסקי' ס"ל דביבש ביבש מ"במ בעי' ס' א"כ עכ"פ אין להקל אלא ברובו דמינכר היינו כפל ממש ולפמ"ש לעיל עכ"פ בדבר שאינו מסוים ואיננו שלם יש להחמיר כמנ"י אך כל זה כשרוצים לאכול כל התערובות ונימא חד בתרי בטיל הוא דשייך דברינו אבל בנידון שלפנינו דאמרינן כל דפריש מרובא דהיתרא פריש והנשאר במקומו נשאר באיסורא פשוט דאין כאן מחלוקות ולכ"ע סגי ברובא כי האי ולא בעי' כפל דוקא אלא שיש כאן קצת פקפוק ממקום אחר והוא דהרי החצי מן האוזא הלזו הנשארת בבית כבר פרשה והותרה וא"א שתהי' הנפרשת מותרת וזו אסורה ונהי דמ"מ הדין כן דאין להתיר הנשארת בבית כבר במקומה ולא לאסור הנפרשת ועיין בתשו' לרמב"ן דמייתי ב"י ס"סי ק"י מ"מ אפשר די"ל דא"א לצרף החצי אוזא לספוקי כלל והוה רק תערובות חד בחד וליכא למימר מרובא פריש מ"מ בהפ"מ ואי' קבוע דרבנן נ"ל דהמקיל לא הפסיד דמדאורייתא מצרפי' כל האוזות שבכל הבתים וכל א' מותרת דברובא בטיל האיסור והכל מותר לכן נ"ל דבהפ"מ המקיל לא הפסיד וזה הלשון ס' כנפי יונה מהגאון מעיל צדקה בסי' ק"י בדין חצי כבש שנפרש מהמקולין קודם שנודע התערובות וחצי כבש נשאר עם התערובות וכיוצא בזה כו' שאנו מתירי' ואינך נשארו באיסורי' הארכתי בקונטרס מאורי האור שלי עכ"ל. ולא זכינו לקונטריס הנ"ל ע"כ נלע"ד כמו שכתבתי:
ושלא להוציא חלוק במאי דקשי' ליה בפי' דברי תוס' ב"ק ט"ז ע"ב נראה בפשיטות דעכ"פ על היותר משיעור קנסא דילי' נהי דב"ד לא מזדקקי להוציאו מידו מ"מ משמתין ליה וקביעין לי' זמני' לא"י והיינו מחייבים אי לא ח"נ ופשוט:
בב"מ צ"ט ע"ב עיקר המשך תוס' אק' שני' למ"ד דון מינה ומינה לא לחייב אהנאה וש"ס דמעילה לא חש להקשות דס"ל דון מינה ואוקי באתרי' ומיהו למאי דאמרינן שם לענין שארי דברים תמעול מעל ריבה מתרצה נמי למ"ד דון מינה ומינה ולזה נתכוונו תוס':
ולהיות הזמן יקר מאוד והדברי' פשוטים ואינם נוגעי' לענין דינ' אמרתי לקצר וה' שנותיו יאריך כחפצו ונפש א"נ לעוסקי תורה. פ"ב עש"ק ב' דר"ח כסליו קפ"גל. משה"ק סופר מפפ"ד: