שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן צב
שלום וכ"ט לידידי הרבני החרוץ המופלג בתורה כמהו' אלעזר ני':
יקרתו מיום כ"ב סיון העבר הגיעני בזמנו ויען ראיתי כי אין הדבר צורך שעה כי ההוראה שהורה כבר היה והעבר אין ועל העתיד אם יקרה כה ראוי' להקדים צרכי שעה והנחתי עד עתה יצאתי לטייל באחד הערים הסמוכות לנוח קצת מעומס טורח ועיינתי בדבריו והנה להשיב על כל פרט יאריך הזמן ואמרתי לברר הדין בעזה"י וממילא ימצא דברי' הנוגעים לדברי מעלתו באריכות דבריו:
ע"ד חלב תרבא בחלב קי"ל כמ"ד בחולין קי"ד לוקי' על בשולו ואין לוקין על אכילתו דאין איסור חל על איסור כמ"ש הרמב"ם פ"ט ממאכלות אסורות הלכה וי"ו ובכ"מ שם ולכאורה יש לעיין אמאי לא תחול אי' ב"בח על איסור חלב הא חלב שיערו בכזית וב"בח לוקה אפילו על חצי זית חלב לצרפו עם חצי זית חלב כמבואר בחולין ק"ח ע"ב דאפי' לרב עכ"פ בבא מיורה גדולה מצרפי' חצי זית בשר וחצי זית חלב ומכ"ש דאנן קיי"ל כלוי ע"ש וא"כ מתחלה כשהיה רק תרבא בפ"ע לא היה לוקה אלא על כזית ועכשיו ילקה על חצי זית בצירוף חלב וכה"ג אמרינן בשבועות כ"ב ע"ב ובפירש"י שם ד"ה אי אתה מוצא כו' ועוד שם כ"ז ע"ב בש"ס אמר שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל כו' ועוד שם כ"ח ע"ב ורש"י ד"ה תשע כו' וכ"כ הריטב"א פ' בתרא דקידושין דנתנבלה בי"הכ ראוי' שתחול נבלה על איסור י"הכ משום דשיעור י"הכ בכותבת ודנבלה בכזית ע"ש וא"כ ה"נ דכוותיה ומכ"ש דתקשי טפי דעכ"פ אי נפל פחות מכזית תרבא לחלב דליכא שיעורא דתרבא כלל נימא דתחול אי' ב"בח על חצי שיעור תרבא וכ"ת אה"נ דחל והא דאמרינן אינו לוקה על אכילתו היינו בכשיעור הוא שבוש דאי חייל בכה"ג באוכל ח"ש ממילא באוכל כשיעור חייב שתים משום חלב ומשום ב"בח ותו קשי' א"כ בחולין קי"ג ע"ב דאמרי' קסבר אחע"א ואיסור חלב ומתה מחד קרא נפקא כו' וע"ז פריך ומי סבר שמואל איסור חל על איסור כו' והדר ביה נימא דקרא דחלב ומתה לענין ח"ש אתי' ובעלמא אין אחע"א ועוד קשי' אמאי אין לוקה על אוכל כזית חלב עכ"פ נהי אהתרבא לא חייל איסורא אבל עכ"פ איסור ב"בח איכא אלא דלא חייל וכי משכח רווחא חייל כדאמרינן בשבועות כ"ז ע"ב חיובא הוא דליכא כו' וע"ש ואם כן ה"נ איסורא דב"בח איכא אלא דלא חייל וא"כ עכ"פ החלב תיתסר משום ב"בח אלא דלכאורה י"ל נהי דלא קיי"ל כס"ד דש"ס גדי אסרה תורה ולא חלב אלא גם על החלב לוקה בפ"ע אבל עכ"פ עיקר איסורא הוא הגדי והיכי דליכא גדי ליכא לאו בחלב וכיון דאתרבא שהוא הגדי לא חייל לא חייל נמי אהחלב כצ"ל והשתא אס"ד דעכ"פ באוכל ח"ש חייב משום ב"בח א"כ איכא איסור בגדי דהיינו התרבא א"כ החלב תיתסר בפ"ע כמו בכל ב"בח אלא ע"כ דליתא וא"כ צריך טעם למה:
והאמת יורה דרכו בכל הראיו' דמייתינא ממס' שבועות הנ"ל לא שייכי הכא דהתם אי' חל על ח"ש דקודם שבא האיסור השני לא היה איסורו של זו החתיכה אלא משום דחזי לאצטרופי לחתיכה אחרת והשתא ע"י האיסור השני נעש' איסור לעצמו בלי צירוף אבל הכא בחצי זית תרבא שנתבשל עם חלבא גם אחר שיחול עליו איסור ב"בח לא יתחייבו עליו בפ"ע אלא מקודם לא הוה חזי לאצטרופי רק עם תרבא חבירו והשתא חזי לאצטרופי גם עם חצי זית חלב אבל בין סך ובין כך אין לנו שיעור בפ"ע ובזה לא אמרינן איסור חל על ח"ש:
עוד אזכיר מה שצלע"ג בענין זה רפג"ה דמבואר דבוולדות קדשים לא אתי' אי' גיד וחייל וק' הא משעה שנקשר הגיד על הכף נעשה גיד הנשה ואז אין בהולד כלו יותר הרבה משיעור כזית כמובן שם בש"ס וממילא שאין בכל הגיד ההוא שנקשר על הכף כזית והאוכל אז אותו הגיד כמות שהוא אעפ"י שאיננו כשיעור זית מ"מ חייב דהאוכלו כלו כברייתו אף עפ"י שאין בו כזית חייב כמבואר במשנה שם צ"ו ע"א ומשום קדשים לא מתחייב עד שיאכל כזית נמצא איסור ג"ה קדים ותו לא פקע מיניה וצ"ע לכאורה מ"מ בהא סלקי' דתרבא בחלב משום בישול איכא ומשום אכילה ליכא והוא מבואר בש"ס ורמב"ם:
אמנם אי אסור בהנאה והנה הגאון מעיל צדקה בספרו כנפי יונה ר"סי פ"ז בעובדא שהאומנים עירבו חמאה בחלב לעשות מהם נרות כי הי' החֵלב ביוקר בזמנו ופשוט לי' לאוסרו בהנאה וס"ל להגאון דאף ע"ג דלאו דאכילת ב"בח לא חל על תרבא אבל לאו דהנאה חל ומ"מ לא נימא מגו דחייל איסור הנאה חייל נמי אי' אכילה דהנאה לאו כולל ולא מוסיף הוא אלא חומרא בעלמא וכדעת התוס' חולין ק"א ע"א ד"ה אי' כולל כו' כצ"ל בדעת הגאון הנ"ל הן אמת מטעם תרבא הייתי יכול לומר דנרות של חלב אינם עשויים מחלב הכליות והקרב לבד דמערבי' בהם כמה מיני חלבים ושומן של בהמה שאין בהם כרת וא"כ שפיר איכא אי' ב"בח משום תערובות דהני חלבים ובלבד בזמן שהחלב ביוקר עד שמערבי' בהם חמאה מכ"ש דאיכא למיחש נמי לתערובות שארי מינים שומן וקרומים חלב שאין בהם כרת ולאו ואיסור ב"בח חייל עליהם ומשו"ה אסרו הגאון בהנאה דאפילו על אכילתו לוקה אלא דזה ליתא דנהי משום תרבא ליכא כנ"ל מ"מ משום נבלה איכא דהא רוב בהמות של אינם נימולים אינם נשחטים וה"ל איסור נבלה ואין אי' ב"בח חל על מתה ואפילו הכי אסרו הגאון בהנאה וע"כ סבידא ליה אף על גב דאיסור אכילה ליכא מ"מ איסור הנאה איכא וכנ"ל:
אמנם הרמב"ם בפי' המשנה דכריתות בנקודה נפלאה לפי שהוא סובר דאיסור הנאה הוה איסור מוסיף כפשטות לשון ש"ס כריתות י"ד ע"א והוה קשי' ליה א"כ למ"ד לוקי' על בישולו ואין לוקין על אכילתו משום דאין אחע"א אמאי לא נימא מיגו דאתוסף עלי' אי' הנאה נוסף נמי עליו אי' אכילה ע"כ השריש דאיסור אכילה והנאה בב"בח אדוקים זה בזה וכשאין אכילה אין מקום לאיסור הנאה דאע"ג דמודה הרמב"ם דאיכא כאן שם ב"בח שהרי לא יכחיש ש"ס דלוקין על בישולו ואין לוקין על אכילתו מ"מ ס"ל לרמב"ם דבישול והנאה לא תלי' אהדדי אבל אכילה והנאה תלי' אהדדי וכבר ביאר הפלתי ר"סי פ"ז כוונת הרמב"ם ואני ביארתי קצת באופן אחר מ"מ אמת נכון הדבר לרמב"ם אע"ג דלוקין על בישולו מ"מ כיון דאין לוקין על אכילתו ממילא אין מלקות על הנאתו ולא שום אי' ובחיבורו לא ביאר זה להדיא דאין לוקין על הנאתו כי זהו דרכו של הרמב"ם מה שאיננו מפורש להדי' בש"ס לא מייתי לי' בחיבורו רק לעתים רחוקים ובמקומות מועטים שכותב יראה לי כך וכך וא"כ ה"נ ילמוד סתום בחיבורו מן המפורש בפי' המשנה דאין מלקות על הנאה בחלב ומתה בחלב הארכתי בפשוט מפני דברי הלח"מ שהקשה אהרמב"ם נימא מגו דאתוסף הנאה לוקי' נמי על אכילה ונדחק לתרץ דרמב"ם ס"ל אין לוקין על שום הנאת ב"בח וכיון דלית ביה מלקות לא מיקרי מוסיף משמע מזה דס"ל דעכ"פ איסור דאורייתא איכא בהנאת תרבא בחלב כמו בכל ב"בח ולא ראה דברי פי' המשנה הנ"ל דאל"ה לכ"הפ הוה מייתי ליה אע"כ נעלמה ממנו לפי שעה אבל אמת להרמב"ם מותר בהנאה:
והגאון בדגול מרבבה ריש סי' פ"ז כתב דהמיקל כרמב"ם לא הפסיד כיון שאין התוס' חולקים להדיא לאסור בהנאה ובודאי המורה ובא כהגאון ז"ל אין מזחיחין אותו אבל אי קמא דידי אתי אני אוסר כהגאון כנפי יונה הנ"ל וכן משמע בהרב' מן גדולי אחרונים דתרבא בחלב אסור בהנאה לתוספ' ויפה נתעורר מעלתו במה שראה בפרי מגדים בשם רשב"א דתרבא בחלב נעשה נבלה מ"הת ככל ב"בח וכן הוא ברשב"א והרא"ה בהדיא והשתא אי ס"ד לית בי' אי' הנאה ואי' אכילה נמי ליכא א"כ לענין מאי אמרינן חנ"נ מ"הת אע"כ ס"ל דאסור בהנאה מיהת וכן ראוי' להורות:
אך נר קרוי"זל שנאסר כנ"ל ונתערב יבש ביבש באחרים פשוט הוא שבטל דאין כאן דבר שבמנין אלא דוקא נר חנוכה שבכל לילה מוני' מנין הנרות למצותו וגם על זה פליג ט"ז באו"ח סימן תרע"ג סק"ו אלא שבתשובת שבות יעקב ישב קושיתו ונכון הוא וע"ש ויעיין לשון מגן אברהם שם סק"ט ומה שכתב מעלתו בזה לא ידעתי מה היה לו:
והנה אפי' להגאון דגול מרבבה הוא לא מיירי מהנאת הדלק' אבל נר קרוי"זל להדליקו בידים כבר ראו עיני מעלתו במ"ש גדולי אחרונים ז"ל ובפרט באלי' רבה הלכות חנוכה דיש לחוש למבשל ב"בח שהטפה שסביבת השלהבת מתבשלת ומאי שהקשה מהמותר השמן שבנר ושבקערה איך הותר בשבת הא ה"ל מבשל בשבת ואסור באכילה ליומי' מאן דרמי' האי לא חש לקמחי' הא מיירי שנתן השמן וגם הדליק הנר בע"ש מבעוד יום ואפילו אם מתבשל והולך כל השבת מותר אפילו לכתחלה ליתן קדרה על הכירה עם השמש והוא מתבשל והולך כל השבת והכ' לא שייך שמא יחתה שהוא אינו חפץ בבישול השמן ובשגם בלאו הכי נמי מותר השמן שבנר לא נתבשל מעולם רק הטפ' שסביב שלהבת ואותו כבר כלה והלך לו ולא נותר ממנו מאומה ואפי' אם היה שם סמוך לפתילה שמן שנתחממו והפשרו זהו בשולו אותו נתבטל ברוב אותו שרחוק מן הפתילה כי ידוע הוא שאין רוב השמן שבנר חם וכמה פעמים הנר דולק בקערה ותחתיות השמן קפוי מפני הקור:
אמנם אף על גב שכן הוא מכל מקום בודאי המדליק נר בשבת אין בו משום בישול רק משום הבערה ולא לשתמיט מקום דהנותן שמן בנר חייב משום מבשל ולא משמע דתליא זה בפלוגתא מלאכה שאצ"ל אלא לכולי עלמא לית ביה משום מבשל אף על גב דלגבי בשר בחלב סבירא ליה לגדולי אחרונים דהוה מבשל מכל מקום מלאכת שבת בעינן שיהיה כיוצא בהן במשכן ושם היה בישול הסממני' שדבר המבושל היה בעולם והיו צריכי' לו וכל בישול שכיוצא בזה חייב עליו אפילו כלי מתכת עיין מגן אברהם סימן שי"ח ס"ק יו"ד בסופו יע"ש ומה שהניח שם בצ"ע כתבתי על הגליון ש"ע שלי וז"ל ק' זו נתיישב בו הלח"מ שם ומיהו מלשון רש"י שבת ע"ד ע"ב ד"ה דשדי סיכתא כו' ובד"ה דמרפי רפי' כו' שאין בישול אלא על ידי משקין עד כאן לשוני בגליון:
ומ"מ ענין בישול בשבת הוא שצריך להדבר המתבשל ועכ"פ נשאר בעולם מה שאין כן כשכלה והולך ואחר הבישול לא נשאר בידו מאומה אף על פי שמכל מקום בישל הדבר ההוא ולענין ב"בח עשה תועבה דרחמנא קפיד אמעשה הבישול ההוא מכל מקום בשבת פטור דלא הוה כעין בישול סממני' וכיוצא בזה בגוזז והשער הולך לאיבוד רק לפנות מקום העור לענין גיזה בקדשים חייב משום גוזז ובשבת פטור משו' דלא הוה במקדש כמה שכתב המג"א סימן ש"ג סקי"ב דגם הריב"ש לא החמיר רק משום דסבירא ליה דעורות תחשים היו גוזזים ולא צריך לשערו' וכבר פליגי וסבירא להו דמנ"ל דגזזו עורות תחשים כלל דילמא בשערותיהן היו עושי' מהם כיסוי לאהל עיין קרבן נתנאל ועיין מה שכתב רש"י שבת קי"ז ע"א ד"ה דשקיל ליה בברזי ועיין מגן אברהם בשם מהרש"ל סימן תצ"ז סק"ו גבי צידת דגים וכן בדישה וסחיטה שני בני אדם סוחטים בשבת זה מאבד המשקה וזה מכניסה בכלי זה פטור וזה חייב מפני שזה המאבד אינו עושה כדרך שהיו דשין במשכן ועיין מה שכתב תוספות גבי מסיכרא דנזיתא ואם כן הכי נמי בשבת לא מיחייב משום מבשל אלא משום הבערה ולענין בשר בחלב אפשר דהוה בישול וכן מבואר להדיא בלשון כנפי יונה שם הנ"ל ואין להאריך יותר בזה:
ומ"ש מעלתו במה שכתב הפלתי על מה שכתב רמ"א סי' פ"ז לחתות אש תחת קדרות נכרים אינו אלא חומרא בעלמא לא ידעתי מה נתלבטו בזה איך אפשר לומר שיהיה אסור מדינ' הא איכא כמה ספיקות אם בישל חלב מעולם או אם הוא בן יומא ואם ליכא ס' במאי דנפיק מיני' אע"ג דלענין שיעור ביטול איסורים משערים בכל הקדירה מ"מ לאסור החיתוי מטעם זה אינו אלא חומרא בעלמא ולאפס הפנאי פה תהיה שביתת קולמסי עד פ"א אי"ה אתעלס באהבים כיד ה' הטובה ואחתום בברכה א"נ. פה יערגן סמוך לק"ק פ"ב יום ד' כ"ה מנחם קפ"בל משה"ק סופר מפ"פדמ: