שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן פח
שלום וכל טוב למח' האברך גדול רב עוסק בחקי חורב אור נערב הרבני החרוץ המופלג כבוד מו"ה אהרן פולדא נ"י:
יקרת מכתבו הגיעני על נכון ומ"ש וחשב עלי מחשבת פגול ח"ו באומרו כי בזיתי ענותו מבלי להשיב לו אשתקד חלילה אל יאמר כן כי נעימים עלי בצע אמרותיו עד לאחת ויהי לי לנחת אך יאמין לי הימנותא קאמינא כי עמוס התלאות אנכי מוקף בהקפת כל הראש בחבלי טרדון ע"כ יהיה כבודו מחול אם לפעמים לא אוכל לצאת בכותבת הגסה דמיתבא דעתי' גם היום עונה זו אינה יפה לצאת יציאה דכוותי' כי ממש לבלוע רוקי לא אוכל אך להפיס דעתו היפה אבוא בקצירת אומר ועמו הסליחה ואכתוב מה שנאמר אצלי על אותן הדברים ואשתעשע באמרותיו הנעימים בין הפרקים אבוא כמציץ מן החרכים:
ראשון תחלה על דברי הטו"ז י"ד סי' צ"ט סק"ט במי שטועה בדין ואומר מותר להרבות ולבטל איסור לכתחלה דנראה לו להקל מבלי לקנסו ומייתי ראי' מתוס' בכורות כ"ג ע"א ד"ה סבר וכו' והנה יראה דהט"ז הוה ס"ל התם בכוונת תוס' או הוה גרס התם כן בהתוס' בסוף דבריהם דאומר מותר קיל משוגג ואפי' למ"ד קנסו שוגג אטו מזיד מ"מ באומר מותר לא קנסו וע"ש פר"ח וצ"ל דאע"ג דרבא ס"ל במכות אומר מותר קרוב למזיד הוא אין לדמות אומר מותר להדדי דלענין החמורות כגון רציחה דמכות וע"ז דסנהדרין ס"ב ע"א בהני הוה קרוב למזיד ואפ"ה כ' תוס' דוקא ברציחה דכתיב בשגגה טובא ממעטי' בשגגה אבל בע"ז הוה שוגג וא"כ באיסורים דלא משמע לאינשי איסורא כ"כ י"ל לכ"ע קיל משוגג ומ"ש מג"א סי' שי"ח סק"ב דטעה בהוראו' חכם הוה כשוגג יעיי' בפנים בכ"הג בשם רד"ך דהתם להקל בא אומר מותר אינו ראוי לעונש וכן בשוכח דמייתי התם בשם תשו' מהר"ם מינץ סי' כ"ח אתי להקל עליו ולא להחמיר ע"ש וראייתו מב"ק ויעיי' מ"ש מג"א סי' ק"ח סקי"א ותמהתי על מעלתו שכ' בהיפוך מזה:
ויותר נראה טעם אחר להקל באומר מותר אפי' יהיה קרוב למזי' מ"מ כיון דמ"הת לענין חטאת דינו כשוגג חוץ מבגלות דכתיב בשגגה טובא אבל בעלמא דינו כשוגג ויעיי' בשבועו' פ"ב דלא ידע אי בכעדשה מטמא י"ז ע"ב וי"ח ע"א ואי בעם הארץ ור"פ כלל גדול סוגי' דמונבז הכל באומר מותר דעכ"פ לא גרע משוגג וכיון שכן ממילא לא קנסו האי שוגג אטו מזיד דכל עצמו לא קנסו אלא שלא יעשה במזיד ויאמר שוגג הייתי כדאי' פ' כירה משרבו משהין במזיד ואמרו שוכחי' היינו וזה לא שייך באומר מותר דלא יכול לומר דכל פעם אומר מותר הייתי דכיון דנודע לו הדין פעם א' תו לא מצי להתנצל ודוחק לומר אשתליין כי אז יהי' נידון כפושע וא"כ מזה הטעם אין לגזור אומר מותר אטו מזיד:
וטעם זה נ"ל יותר דאי כטעם הראשון דבשארי איסורים לא הוה קרוב למזיד אלא משום דלא משמע לאינשי אי' כ"כ יש להקשות א"כ פ' הנזקין נ"ד ע"א דפריך מדם שנטמא בשוגג הורצה וממעשר ומטביל כלים בשבת ולא מוקי לי' באומר מותר דקיל להטו"ז וכדמוקי אביי מתני' דכהני' שפגלו בשוגג פטורים באומר מותר וכמבואר במנחו' מ"ט אע"כ פשיטא להש"ס דלמאי דקי"ל כרבא דבריי' דמכות בשגגה פרט למזיד אתי למעוטי אומר מותר שנכנס בסוג מזיד א"כ א"א לפרש הך שוגג באומר מותר אע"ג דלדינא דינו כשוגג היכא דלא כתיב בשגגה טובא ולענין קנסא קיל משוגג מ"מ בלשון שוגג דברייתא א"א להכניס אומר מותר ואפי' בשארי איסורים דלא משמע לאינשי איסורא בכך ואביי לטעמי' דס"ל במכות אומר מותר קרוב לאונס הוא דמוקי הך דכהנים שפגלו באומר מותר וכבר עמד מעלתו בזה וניחא מ"ש תוס' בגיטין נ"ג ע"ב שהקשו מכהנים שפגלו שהוא דאורייתא קנסו שוגג אטו מזיד ולא תי' שאני התם דמיירי באומר מותר דקיל להט"ז ולהנ"ל ניחא דלסוגי' דהתם ע"כ א"א לומר כן דא"כ גם הש"ס הו"ל לשנוי' הכי ולעולם לדינא נראה כהט"ז וגם מעלתו קבע בי' מסמורים דבאומר מותר לא שייך תי' התוס' דגטין דבכהני' שפגלו לא קנסו שוגג משום מימנעו ולא עבדו אע"כ משום דאומר מותר קיל ויפה אמר ודפח"ח ולדעתי גם רבא לא פליג בהא לדינא ומן הטעם שכתבתי:
ומעלתו המציא טעם אחר משום דאומר מותר לא שכיחא ולא גזרו בי' רבנן איברא סוגי' דבכורות כ"ג ע"א ותוס' שם לא משמע כן ומכ"ש בכהני בית שני דאפילו כה"ג דלהם אמרו לו שמא שכחת או שמא לא למדת ומ"ש נראה לי נכון בעזה"י:
ומה שצ"ע בזה דברי רמב"ם פ"ה מתרומות הלכה ח' שכ' באומר מותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא כמזיד ויצא לו כן מהירושלמי כמ"ש וזה צ"ע בודאי ואולי י"ל התם נהי ששגג בדין וסבר שמותר לתרום מטמא על הטהור מ"מ הזיד בגזל ועינו רעה במתנות כהונה למיהב לי' מה דלא חזי' לי' וצ"ע:
בהא דכהנים שפגלו העתק מחי'. רש"י שינה טעמו בגיטין נ"ג ע"א פירש"י שפגלו לאכול חוץ לזמנו כפי' פגול בכ"מ ובריש ב"ק ה' ע"א פירש"י ששחט חטאת לשם שלמים ועיי' פ"י שם ולכאורה במנחות מ"ט ע"א משמע כן דהוה בעי להוכיח מזה דעקירה בטעות שמה עקירה אלא התם בהס"ד דלא מיירי באומר מותר וא"כ שגגתו הוא שעקר הקרבן לגמרי מחטאת לשלמים אבל למאי דמוקי אביי באומר מותר בודאי ניחא טפי לפרש כסתם פגול דש"ס בחוץ לזמנו וקשה אפירש"י ותו בשלהי פסחי' פירש"י שלמים לשם חטא' וכן רשב"ם שם והנלע"ד בזה דבאסיפת זקנים הקשה המאירי כהנים שפגלו עברו בלאו דמחשב בקדשי' ואין לוקה ומשלם ותי' דלאו שאין בו מעשה אין לוקין וק' א"כ ה"ל לש"ס דב"ק לשנוי' משו"ה לא חשיב מפגל דבפלוגתא לא קמיירי דלמ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין אינו לוקה ומשלם ומשו"ה ס"ל לרש"י דעכ"פ קשה ליתני מפגל חטאת לשם שלמים דבהא אינו לוקה דוקא במפגל ממש דאהא קאי קרא לא יחשב וזה שיטת רמב"ן בס' המצות כמבואר אצלינו במ"א והנה שלהי פסחים הי' ק' לרש"י למה גזרו טומאה על הפגול משום חשדי כהונה הא במזיד צריכי' לשלם משום קנס א"כ תו לא נחשדו שיחשבו במזיד ע"כ פירש"י התם מיירי שלמי' לשם חטאת וכיון שעכ"פ הקרבן כשר נהי שלא עלה לבעלים לשם חובה מ"מ הדורון הזה שלהם הוא ואיננו נפסד לגמרי ופטור מלשלם ועיי' במשנה למלך פ"ז מחובל ומזיק ואיכא חשדי כהונה ומשו"ה מטמא ידים ובב"ק הוכיח לפרש חטאת לשם שלמים דפסול נמי הוא וחייב לשלם לבעליו והא דכ' רש"י בב"ק דלא עלה לבעלים לשם חובה משמע דאינו פסול יפה תי' פ"י ז"ל דאע"ג דפסול הוא הוצרך רש"י דלא עלה לבעלים לשם חובה דאי הוה עלה לשם חובה אע"ג דפסול פטורים מלשלם דרעהו ולא של הקדש אבל השתא דלא עלה לבעלי' לשם חובה צריך לשלם ע"כ העתק מחידושי: פ"ב יום ד' כ"ד למב"י תקע"ד לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: