שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן פה
הגיעני גם מכתבך השני' אודות קושיתך הנה בהאי מילתא והיא בשיעורא דיומא נאמר לי מהרב המא"הג מהו' דניאל פרויסטיץ נ"י קוי' וגם הוא אמר לי איזה קושיו' בפרקי דכלה ע"כ אסדרם ואעריך בכל אחד ואחד מענין לענין ומשם תמצא מבוקשך:
ההוא אמר איך אפשר למילף טעם כעיקר מב"בח דילמא שאני התם דהיתר בהיתר אינו ראוי שירגיש וקל הוא שהקילוה תורה שיתבטל עכ"פ ביותר מכדי נ"ט איך נילף מזה חומרא או"ה שיהיה טע"כ:
והנה כבר מאז משנים קדמונים אמרתי ליישב מה שכתב הש"ך בסימן רצ"ט בהקשותו על העט"ז ואני הוספתי להקשות מסוף תמורה בשער נזיר דפריך וליבטל ברובא אף על גב דהוי יבש ביבש תו צריך לעיין אכללא דהיתר בהיתר לא בטיל אם כן אמאי המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף ר' כו' וכן מחיצת כרם שנפרצה ומייתי לה ריש בבא בתרא ועיין שם ברמב"ן והכל מטעם ביטול וק' הא הוי היתר בהיתר (בשלמא ערלה וכלאים בעלמא דבטל במאתים התם כבר נאסרה הפרי מכלאים ושוב בטלה במאתים היתר) וע"כ מוכח מזה כסברת הלבוש דנהי דבביטול איסור בהיתר אין חילוק בין יבש ללח מ"מ בהיתר בהיתר יש חילוק דביבש ועומד במקומו כמו בגד שאבד בו כלאי' ל"ב אבל לח בלח שמתפשט ונאבד במיעוטו בטל ואפשר דילפי' לה מב"בח כקושי' תוי"ט ריש שקלים ע"ש ומה שתירץ התוי"ט דב"בח חידוש הוא אינו מוכרח כי רגיל אני לתרץ מה שכ' רש"י בסוגיא דטפת חלב דחידושא דב"בח משום דהאי לחודי' שרי והקשו תוס' דמסקינן בפסחים דהחידוש משום דאי תרי כו' נ"ל דהי' קשה לרש"י דאי כפשוטא ה"ל חידוש לקולא ונילף מיני' חומרא ועיי' מ"ש תוס' במ"ק ח' ע"א ודברי מהרש"א שם צ"ע ועיין סנהדרין כ"ז ע"א ד"ה אין לך וכו' ועיין נדרים דף ע"א ובתוס' שם ד"ה חידוש וכו' ע"כ ס"ל לרש"י לפרש דהש"ס דאמר אי תרו כו' לא הדר בי' משינוי' קמא דהחידוש הוא לחומר' דההיא לחודי' שרי כו' ומאי דדחי הש"ס כלאים נמי הכי איתא לזה משני שאני ב"בח מכלאים דכלאים עכ"פ קפיד רחמנא אתערובתן ומיד שנתערבו ונשרשו נאסרו דכלאים עיקרן נאסרו משא"כ ב"בח אע"פ שבלעו מהדדי ע"י כבישה שרו וכי בשיל להו נאסרו ולא נתחדש בו שום דבר שהרי כבר קודם הבישול נכבשו ועדיין היתר הוא ואפ"ה נאסרו ע"י בישול והיתר עם היתר ע"ז האופן לא מצינו שתאסר וה"ל שפיר חידוש לחומרא נמצא שכל החידוש הוא משום דהוי היתר בהיתר ושפיר פירש רש"י ושוב אמר אביי אי חידוש הוא אפי' ליכא טעם אלא ע"כ לאו חידוש הוא דכלאים נמי הכי הוא וס"ל לאביי השתא דכלאים אין עיקרן נאסרין נמצא דהוי כבב"ח דינקי מהדדי כל היום ומותר עד שתצמח מהלין נראה דהאי דתרו לי' כולי יומא כו' הוה ליה חידוש לחומרא ונוכל למילף מיני' לקולא וא"כ אזדא לן תי' של התי"ט הנ"ל אע"כ כנ"ל דאה"נ דילפינן מיניה לענין לח בלח ומובן ממילא דמיושב קושי' הרב הנ"ל אלא אפילו לפי הבנת הש"ך והתוס' הפשוט דהיתר בהיתר ל"ב כלל מ"מ לק"מ קו' הרב הנ"ל דלאביי ולס"ד דפסחים דלא אסקי' אדעתא דב"בח חידוש הוא א"כ אי ידעו מברייתא דבגד שאבד בו כלאים קשה להו קושי' תוי"ט נילף כלאים מב"בח דהרי לא ידעו דב"בח חידוש הוא וע"כ הוי ס"ל כטעותו של העט"ז ואף דהש"ך דחה לי' מהראיו' מ"מ אין ה"נ דהש"ס הו"מ למימר ולטעמיך וכה"ג טובא ולק"מ:
תו הקשה הרב הנ"ל במ"ש הר"ש פ"ב דט"י להוכיח דח"ש אסור מ"הת אפי' ע"י תערובות מדקאמר ר"א לא תזלזל בשיעורא דרבנן ועוד הא ח"ש אסור מ"הת ואף ע"ג דהוי ע"י תערובות וצע"ג הא כזית שלם בס' נמי לא הוי אלא ח"ש דהרי הוא טפי מפרס ואפ"ה מודה מר בר"א דבעי ס' בכזית שלם מה"ט משו' דעכ"פ תחילתו היה בו איסור דאורייתא ורק בח"ש הוי ס"ד דתחילתו הוא רק אי' דרבנן ומשו"ה הוי מזלזל בי' ואמר ליה אבוה לא תזלזל בי' דחצי שיעור נמי אסור מ"הת כשהוא בעין אבל לעולם א"ל דע"י תערובות הוא דרבנן וצ"ע לכאורה ואני אומר דלק"מ דעכ"פ קשה מאי א"ל אבוה ח"ש אסור מ"הת דילמא בשיעור שלם שיש בו עכ"פ שום תערובות שהוא דאורייתא דהיינו עד פרס דמחמרינן נמי עד ס' משא"כ בחצי שיעור נהי בכשהוא בעין אסור מ"הת מכל מקום מיד שנתערבו הוא מותר לא מחמרינן בתערובות אע"כ ח"ש בתערובות נמי אסור מ"הת ואתי שפיר ויובן יותר לפי מה שאני רגיל לפרש בהך דמר בר"א חלילה ליה לזלזולי' כולי האי אלא עובדא הוו הא דפלגא דזיתא הוציא משם והי' משער באומד יפה דבתלתין פלגא דזיתא היתר הי' בו ס' נגד מה דנפיק מיני' והוי ס"ל באי' דרבנן משערי' באומד יפה ואמר לי' אבוה לא תזלזל ועוד ח"ש נמי אסור מ"הת ובעי ס' נגד הכל והיות כן א"ש טפי מ"ש לעיל דהרשב"א הקשה הא טע"כ לאו דאורייתא ומ"ט לא נשער באומד יפה ותי' כיון דאילו היה ספק אצלינו אי הוי רובא הי' צריכי' להחמיר דטעם דאורייתא א"כ אפי' בטפי מיני' נמי צריכי' להחמיר ע"ש ודבריו צ"ע דהא השתא קאי אי טע"כ לאו דאורייתא ועוד אי טע"כ דאורייתא מחמרי' בספיקו עד נ"ט והכוונה הוא כך דיש פוסקי' סוברים לא אסרה תורה אלא ממשתו ולא פליטתו ונמצא לפליט' לא צריך אפי' חד בתרי מ"הת וע"ז כ' רשב"א דטעמו דאורייתא ר"ל פליטתו ובעי חד בתרי מ"הת אבל נ"ט ס"ל שהוא ל"ד מ"מ הרי מה שבקשנו דמר בר"א הי' ס"ל בשלמא שיעור שלם לא נשער באומד יפה משום דעכ"פ חד בתרי דידי' הוא דאוריית' ומחמרי' בספיקא ע"כ להחמיר נמי בספיקא עד ס' אף על גב שהוא רק דרבנן משא"כ ח"ש אי ס"ד דלא אסור מ"הת ע"י תערובות נמצא אפי' ספק חד בתרי ה"ל ספק דרבנן ויפה לשער באומד יפה ומה הקשה לו אבוה אע"כ דח"ש אפי' ע"י תערובות נמי אסור:
תו הקשה הרב הנ"ל אדרשב"א שכתב דרי"ף גרס מ"במ וליכא למיקם אטעמא כגון שמנונית של ג"ה וכתבמכאן מוכח דלא כרש"י דס"ל דמ"במ לא בטיל וקשה הרי הרשב"א בעצמו מפרש שאני ציר דזיעה בעלמא הוא ובדרבנן לא אמר ר"י מ"במ ל"ב ושומנו שג"הנ מנהג קדושים בעלמא הוא ולפע"ד הא דפשיטא ליה להרשב"א דבדרבנן לא אמרי' מ"במ ל"ב כבר עמדו בזה האחרונים ביבמות פ"ב ע"א ובתוספות שם ד"ה טומאת משקין מבואר דס"ל לר"ש ברי' דר"א דגם בדרבנן מ"במ לא בטיל עיי' שע"המ והנלע"ד דדברי התוס' חולין צ"ט ע"ב צריכי' ביאור שהקשו דה"ל לשנוי הא דידי' הא דרבי' והנה ע"כ קשיא הוא משום דשמעתין אזלי' לאביי דיתיב ר"ד קמי' אביי ואביי ס"ל הכי בזבחים כך צריכי' לפרש קושי' התוס' ואם כן מאי הקשו תוס' נימא סליק הא אביי לית ליה סליק ומיהו התוס' לטעמי' דכתבו בסוגיא דט"ח דבמנחות גבי מנחת כהן משוח מוכח דלכ"ע ס"ל סליק דהתם ליכא שינוי אחרינא וצ"ל הא דדחיק אביי בשקדם וסלקו ולא משום סליק משום דאביי אזיל בתר טעמא ה"ל רוטב עם בשר מ"במ ולא שייך סליק וכ"כ רשב"א בסוגי' דזרוע בשלה ולעולם אביי נמי אית ליה סליק והקשו שפיר אבל לפע"ד דבריהם בסוגיא דט"ח צ"ע מאי ענין סוגיא דמנחת כהן לכאן התם אפי' מאן דל"ל סליק אותו שמן כמי שאינו מ"מ עכ"פ יבוא טיפה אחת שמן לתוך הסולת ויתבטלו ויהי רבה שמנה וחסר שמנה ורבא דאמר התם סליק עדיפא מיניה קאמר כיון דהאמת כן הוא אליבא דרבא אבל לא הי' צריך לזה נמצא לפ"ז י"ל אביי ל"ל כלל סברת סליק ואיהו הוא דמשני שאני ציר דזיע בעלמא הוא אבל רבא יתרץ סליק ציר כמי שאינו כק' תוספות וממילא נאמר דאפי' בדרבנן מ"במ ל"ב וכדר"ש בדר"א ויפה כ' רשב"א דמוכח מרבא דמ"במ בטל אע"ג דמיירי משמנו ש"ג ואפשר נמי דס"ל רבא ציר דגים דאורייתא וא"ש הא דמקשה האי דרב מרי בר רחל דמקשה הש"ס מציר דגים אציר טריפה משום דהתם ארבא קיימי' ועיי' במס' ע"ז מ' ע"א תוס' ד"ה מחלוקות כו' כתב בפשיטו' דציר דגים דאורייתא ותו מה שתירצו דביטל ברוב ע"כ היינו משום שיש שם מינים הרבה דאלו ברוב מים ה"ל טע"כ אע"כ במינם קאמרי איך בדיבור שאח"ז כ' דמיירי במין א' לבד וגם בהאי עובדא מחלק בין צירן לגופן וק' הא הוי דאורייתא ואין כאן ביטול ברוב והראו לי קושי' זו בפלתי והנר' לע"ד לפמ"ש תוס' בחולין ובבכורות דצירן ורוטבן שקולין הן תו הקשו ל"ל לרבות רוטב מחוי עי' בבכורות ביתר ביאור וצ"ע א"כ תינח ציר קפוי ורוטב מחוי דשקולים הם ואך ציד מחוי דהוי תרתי לריעותא מנ"ל וכ"ת אה"נ דשרי מן התורה אם כן מאי פריך בבכורות ל"ל גמל לאסור חלב בהמה טמאה תיפק ליה מצירן ומאי קושי' הא חלב מחוי הוא אע"כ פשיטא להש"ס לאסור צירן אפי' מחוי ומנ"ל והנלע"ד דהא גלי רחמנא בנבילה ובשרצי' דצירן כמותן ואתיא כל התורה מביניהו כמבואר בחולין ק"כ וכדמצינו בתוס' ג"כ חוץ מדגים דלא אתי מבינייהו דהנך כמ"ש באר יעקב משום דאיכא למיפרך מה להנך שכן גידולי קרקע ע"ש והשתא מייתר קרא טמאים הם בבהמה טמאה ואם אינו ענין לציר קפוי וחלב מחוי דאתי מבינייהו תנהו לענין ציר אפי' מחוי ופריך הש"ס למה לי גמל היות כן אומר אני דגם קרא דדגים לאו אסמכתא אלא משום דדגים לא אתי' מבינייהו א"כ איצטריך לגופו לציר קפוי ורוטב מחוי אבל ציר מחוי לא הוי אלא מדרבנן וה"ט דקאמר שאני ציר דזיע בעלמא הוא ואמחוי קאי ואתי שפיר הך דרב מרי בר רחל דהתס מיירי מציר שנבלע בחתיכה ונעשה אוכל וקשה שפיר מדג טמא שמלחו עם דג טהור וא"ש ב' דיבורי התוס' דמס' ע"ז הנ"ל דדיבור ראשון קאי על טבל בצירן דבאוכל על ידי טיבול פשיטא להו שהוא דאורייתא ובדיבור הב' קאי אהא דחזו בי' קלופי שם לא הוזכר בש"ס טיבול רק בצירן והיינו בעינא מחוי וזה הוא רק דרבנן. וע"ד פלפול אמרתי ע"ד מ"ש רש"י בחולין קכ"ו ע"ב דגם ביצת שרץ המרוקמת אתיא מהאי קרא ושקול הוא עם צירן ורוטבן ונר' בודאי בשרץ דביצה שלו מותר קודם ריקום ורמב"ם בפ"ג ממ"א הל' ז' מייתי לה ממיעוטא מבשרם לא תאכלו למעוטי ביצתה עיין חולין ס"ד ע"א תוס' ד"ה שאם וכו' ונמצא שאין איסור בהביצה אלא משום שמתחיל בה ריקום שרץ חדש וכח זה הריקום שוה הוא עם צירן ורוטבן ויבואו כולם מהאי קרא אך ביצת הדגים אסורים מתחלת תולדתם איננו בגדר אחד עם צירן ומשו"ה מוקמי' קרא דדגים רק לביצה ולא לציר כלל ומשו"ה הוי ציר דגים דרבנן אך כ"ז למ"ד ליה דדגים טמאים יש להם ביצים אך דיבור ראשון של תוס' השני קאי אעולא דס"ל שם בסוף העמוד סמי מכאן עוברין דדגים טמאים אין להם ביצים א"כ אייתר קרא דדגים לציר וה"ל דאורייתא גבי דגים כמו בכל אינך ויפה כתבו התוס' דציר דגים דאורייתא. פפ"ב יום ג' יוד אלול תק"ע לפ"ק. משה"ק סופר מפפ"דמ: