שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן פג
שלום רב להרב המופלא דפש מדבית אביו המאה"ג החרוץ ושנון כש"ת מהו' חיים נ"י:
הגיעני נועם מכתבו ועל דברת פלפולו חריפא דמעלתו הגם שאין הפנאי מסכים לפנות מעסקי לפלפל במה שאינו נוגע להלכה ומעשה מ"מ אשוב לו מפני הכבוד:
ראשון תחלה כ' דהר"ן ס"ל בדרבנן לא אמרי' חנ"נ מדכ' דכל עצמו לא נאסר אלא משום לתא דב"בח ומשו"ה במליחה וכבוש ל"א נעשה נבלה ומזה שפט מעלתו דס"ל דבדרבנן ל"א חנ"נ ואמנם מתוס' הוכיח מעלתו דס"ל אמרי' נ"נ בדרבנן מדכ' גבי גדי אסרה תורה ולא חלב מוכח דלא כרשב"ם דבעי תרי ששים דא"כ ה"נ יאסר החלב שבתוך הבשר מדרבנן ותחזור לאסור הבשר שביורה מדרבנן אע"כ דלא כרשב"ם והק' מעלתו הא אביי מפיק טעם כעיקר מב"בח כמבואר בריש סוגי' דטיפת חלב וכ' שם רשב"א דמהחלב מוכח זה שאין בה אלא טעם בשר אבל מהבשר לא מוכח מידי שיש בו ממשות החלב וכ' מעלתו דהשתא לפי הס"ד דגדי אסרה תורה ולא חלב לא מוכח לאסור טעמו ולא ממשו וה"ל טע"כ דרבנן ולא הוכיח תוס' מידי דדלמא משום שהוא מדרבנן ולפי זאת הה"א משו"ה לא אמרי' דהחלב נעשה נבלה אע"כ לא ס"ל לתוס' לחלק בכך:
והנה לכאורה ה"ל להוכיח כפשוטו בלא רשב"א הנ"ל מכח קושי' תוס' אהרשב"ם דלמא רב ס"ל לפי זאת הה"א טע"כ לאו דאוריי' ולא נ"נ אלא שמעלתו לא רצה בזה משום שהתוס' ס"ל בעלמא טע"כ דאוריי' משו"ה פנה דרך חריפות להוכיח מכח דברי הרשב"א דלפי זאת הה"א דגדי אסרה תורה ולא חלב טעמו ולא ממשו לאו דאוריי' ואני תמה א"כ איך מצאנו אנחנו ידינו הלא רבא דחה דברי אביי ואמר לעולם לאו דאוריי' וב"בח חידוש הוא דדרך בישול אסרה תורה ומנ"ל טע"כ אע"כ כמ"ש תוספו' דדיחוי בעלמא הוא דמהכא ליכא למילף ואלא יליף לי' רבא ממשרת או גיעולי נכרים וכמ"ש התוס' בסוגי' דזרוע בשלה ובסוגי' דנותן טעם לפגם בע"ז וא"כ ה"נ אפי' לפי הה"א דגדי אסרה תורה ולא חלב. מ"מ טע"כ דאוריי' ממשרת וגיעולי נכרים:
אלא שלא ידעתי מה צורך לעצות מרחוק הלא תוס' כ' להדיא שהחלב שבתוך הבשר אינו אלא מדרבנן והיינו כי דלפי הה"א מיעטה התורה בפירוש גדי ולא חלב וא"כ אע"פי שהבשר אסור מ"הת וכשיתן טעם במים בעלמא יאסר משום טע"כ מ"מ החלב התירה התורה להדי' ולי' בי' אלא איסור דרבנן ויכול להוכיח הוכחתו:
אבל כל זה ליתא דהפשוט הוא דהסוברים לא אמרי' באי' דרבנן חנ"נ היינו באי' שהוא דרבנן אפי' אם יהיה טע"כ דאוריי' אבל באיסור דאוריי' אפי' אם יהיה טעמו מדרבנן מ"מ הם אמרו שיהיה טעמו כעיקרו ויעשה נבלה ג"כ וזה פשוט ולא נסתפק בה אדם מעולם וה"נ כיון שהבשר אסור מ"הת יאסור טעמו את החלב ועושה אותו נבלה מדרבנן ואין מזה ראי' לאיסור דרבנן שיעשה החתיכה נבלה:
ואני תמה לפי סברתו שהר"ן דס"ל חנ"נ משו לתא דב"בח הוא ס"ל לא אמרי' נ"נ בדרבנן א"כ ה"ל מרגנית' להוכיח דהתו' ע"כ לא ס"ל כהר"ן דכיון דלהר"ן ל"א נ"נ אלא בדומ' לבב"ח א"כ לפי הה"א דהתור' לא אסרה החלב א"כ ל"א מצינו ב"בח נ"נ אלא התחיכה ולא הרוטב דומיא דב"בח וגם החלב אבל לה"א לא ולא מקשה תוס' מידי ומדהקשו על הרשב"ם ש"מ לא ס"ל כהר"ן דמשום לתא דבב"ח אלא אפי' אי לא משכחת איסור חלב מ"הת ב"בח מ"מ נאמר חנ"נ בהרוטב ומזה יהיה מוכח דתוס' פליגי אהר"ן וזה הוא אמת לפענ"ד אך לא עמדתי על דעתו במה שכ' שהר"ן ס"ל בדרבנן לא נ"נ משום שכ' דבמליחה וצלי וכבוש ל"א נ"נ לא ידעתי מה ענין שמיטה אצל הר סיני הר"ן כ' דלא אמרי' נ"נ אלא בבישול אפי' בשל שמנו של גיד וכה"ג שהוא מדרבנן מ"מ אמרי' בי' נ"נ כיון שמצינו כיוצא בזה ב"בח דאוריי' משא"כ בכבוש אפי' חלב שהוא בכרת מ"הת ל"א נ"נ משום שלא מצינו כיוצא בו ב"בח וזה פשוט:
בפרט השני לא אטפל במ"ש בענין מין במינו בטל כי הלכו בו נימושות רבות ובפרט בשער המלך והעיקר מש"ס פ' הערל כמבואר שם וכל הדברי' בזה כבר נאמרו ונשנו ולא באתי אלא לבדוק במה שחדש מעלתו. והנה בפרט השלישי כ' ליישב קושי' העולם שהקשו איך נילף טע"כ מג"נ דלמא משום בב"ח צוה להגעיל והרצון שמא בשלו הגוים חלב והישראל יבשל עתה בשר או בהיפוך משו"ה צוה להגעיל ותי' מעלתו לשיטת רבינו אפרים מוכח דז"א דא"כ האיך מגעילין יורה גדולה הא המים נ"נ כמ"ש תוס' להוכיח מזה שיטת ר"א דלא אמרי' חנ"נ ואי ס"ד דמשום ב"בח צוה להגעיל א"כ הדרא ק' איך מגעילין יורה גדולה אלו דבריו והם דברים שא"א לשומען והלא המגעיל יורה גדולה מחשש שמא בלע חלב ומגעילו בהמים לא יעשו המים נבלה מפליטת החלב של יורה שנפלטו ואפי' מאן דס"ל בכל התורה חנ"נ לית ליה אלא בפליטת איסור ולא בפליטת חלב לתוך המים וזה פשוט ומבואר בכמה דוכתי ונער יכתבם ואלו היה מגעילים יורה חולבת בתוך רוטב של בשר היה מקום לדבריו והוא חוכא:
בפרט הרביעי כ' ליישב קושי' תוס' מעל רש"י בסוגיא דטיפת חלב דפי' דהחידוש הוא האי לחודי' שרי וכו' והוא נגד ש"ס דפסחים דאמרי' כלאים נמי ע"ש ותי' מעלתו עפ"י מה שקשה לו אש"ס דפסחים דמסיק ג"נ חדוש הוא ה"ל להקשות נמי אפי' ליכא נ"ט נמי ע"כ ניחא לי' למעלתו דעיקר ק' אביי אי חידוש הוא אפי' ליכא נ"ט נמי היינו עפ"י רש"י סוף תמורה דמשו"ה אין ביטול לכלאים שאבד בבגד משום דהיתר בהיתר אין לו בטול והיה ק' לאביי אי חידוש הוא האי לחודיה והאי לחודיה א"כ אפי' ליכא נ"ט נמי כמו כלאים ובאמת שכן הקשו תוס' בע"ז ס"ה ע"ב וע"ז תי' לו רבא דרך בישול אסרה תורה והיינו תי' תוס' שם אלו דבריו ואין להם מובן כלל א"כ הא אביי רצה להוכיח טע"כ דאוריי' מב"בח והקשה אביי לנפשי' דלמא ב"בח חידוש הוא משום האי לחודי' שרי ותי' א"כ אפי' ליכא נ"ט נמי כמו בכלאים כן הוא לפי מעלתו ואלא מאי איך מוכח מזה דטע"כ דאוריי' ילפי מב"בח ואכתי איך אתי' שפיר מ"ט ב"בח מהני בטול ולא בכלאים הא איהו לא ידע מדרך בישול אסרה תורה ותו קשי' מאי תי' רבא לעולם טע"כ ל"ד ושאני ב"בח מכלאים משו"ה בטל ב"בח משום דדרך בשול אסרה תורה עכ"פ מה יענה רבא מ"ט לא נילף טע"כ מב"בח דהרי אין בו שום חדוש ממאי דהאי לחודי' שרי מצינו כן בכלאים ג"כ:
גם ק' מעיקרא ליתא מ"ט לא פריך כן בפסחים אי ג"נ חידוש הוא אפי' ליכא נ"ט נמי ולא יועיל הגעלה אשתומא קאמר כיון דהגעלה כתי' בקרא להדיא מאי קושי' לאלקינו הוא אמר כן כמו שתי' רבא ב"בח דרך בישול אסרה תורה וכיון שהתורה גילה להדי' דרך בישול שוב אין כאן קושי' אלא שאביי לא אסיק אדעתי' לדרוש מלשון בשול נתינת טעם משו"ה נתקשה במתני' טפת חלב אם יש בה בנותן טעם אי חידוש הוא אפי' כי ליכא נ"ט נמי אע"כ ס"ל למתני' דאין כאן חדוש א"כ נילף מיני' כל איסורים שבתורה לענין טע"כ זה הוא סברת אביי אבל גיעולי נכרים דכתיב להדיא כל אשר יבוא באש לק"מ:
האחרון הכביד בפרט החמישי כ' ליישב מ"ש תוס' סוף מעילה דפרוטה שבכיס יתבטל בכל הכיס ותי' מטבע חשיבא ולא בטילה וכ' מעלתו דהתוס' לא כ' כן אלא לר"ע דס"ל כיון שהוציא פרוטה ראשונה מעל אבל למאי דקיי"ל כרבנן עד שיוציא כל הכיס לק"מ ק' תוס' עפ"י מ"ש בבכורות כ"ג ע"א סד"ה נבלה דוקא במידי דאכילה דקמא קמא בטיל בבית הבליעה מועיל ביטול אבל לא בטומאה וא"כ ה"ה בשמוציא כל הכיס בפ"א לא שייך ביטול ובזה תי' ק' רש"י סוף תמורה אמאי לא יועיל ביטול לכלאים והיינו משום דלא שייך קמא קמא בטיל בבית הבליעה ובזה מיושב בביצה הרי שנתערב לו קב חטי' בעשרה קבין וכו' והקשו תוס' דה"ל להקשות כן בעלמא ולהנ"ל ניחא כיון דלא שייך קמא בטיל בבית הבליעה לא שייך להקשות הרי שנתערב וכו' אבל הכא בתחומי' שרוצה לומר דמים ומלח בטילה ומוציאי' חוץ לתחום אע"ג דלא שייך קמא קמא בטיל א"כ מקשה שפיר הרי שנתערב וכו' אלו דבריו והא שמעתא מרפסין איגרא א"כ ערלה שבטלה במאתי' אסור למוכרה בפ"א וכלאים וכל איסור הנאה אין מועיל להם ביטול למוכרם בבת א' משום דלא בטיל קמא קמא וזה דבר שלא נשמע כמוהו ומהתימא איך נתיישב לו ק' רש"י סוף תמורה בבגד שאבד בו כלאים דמשו"ה לא בטיל משו' דלא שייך קמא בטיל ואיך העלים עין שהש"ס הק' שם אשער נזיר ולבטיל ברובא ולדבריו לק"מ ובאמת כמעט נראה שדעת העט"ז דמייתי הש"ך י"ד סי' רצ"ט נוטה לדעת תוס' דבכורות הנ"ל אבל א"א לומר כן דא"כ ק' מאי מק' הש"ס סוף תמורה אשער נזיר ולבטיל ברובא ותמי' מהש"ך שלא הרגיש בזה ומה שיש לתמוה עוד על מעלתו שהתוס' כ' בבכורות שזה רק אי' דרבנן בעלמא ומעלתו רוצה לחייב קרבן מעילה כשהוציא כל הכיס ועוד איך אפשר שהתוס' בבכורות הזכירו בקושייתם מש"ס דביצה הרי שנתערב לו וא"כ איך בתירוצם שכחו שכוח מעיקרא ותי' לחלק בין איסור לטומאה ומה יתרצו אתחומי' דהוה דומי' דטומאה ולומר שיש בידי דבר ברור בפי' דברי תוס' בבכורות זה אינו אמת כי נתקשיתי בהם הרבה ולא עלה בידי אלא מדוחק ואמרתי דמעיקרא לא היו צריכים לכל האריכות אלא לומר אי' דרבנן בעלמא הוא ובטומאה החמירו כדמצינו בטומאה הרבה חומרות ופרצה טהרה בישראל והא דלא כ' כך בפשיטות משום דאיכא אי' חמורים דהחמירו בהו כמו בטומאה כמו בחמץ ויי"נ ע"כ כ' לחלק משום שעיקרו לאכילה חמץ ויי"נ ע"כ לא החמירו בו משום דקמא בטיל בבית הבליעה משא"כ טומאה אבל באי' כלאים ותחומים הקלים לא הצריכו לכל זה ומעלתו לא שת לבו לכל זאת:
ומה שנ"ל בפי' העט"ז שבש"ך ר"סי רצ"ט הנ"ל דלק"מ ק' הש"ך עליו וקושייתי מסוף תמורה דפריך ולבטיל ברובא משום שק' נמי אשיטת התוס' והרא"ש דס"ל בפשיטות דבהיתר והיתר לא שייך ביטול וצע"ג הא המעביר עציץ נקוב בכרם אם לא הוסיף מאתי' מותר וכן מחיצת הכרם שנפרצה והטעם משום שהיניקה בטלה בפחות ממאתים וכ"כ להדי' רמב"ן ריש ב"ב וק' הא היתר בהיתר לא בטלי ע"כ נלמד עפ"י מה שהקשה תי"ט ריש שקלים נילף מב"בח דאפי' היתר בהיתר בטלי ולפע"ד אה"נ דילפינן אלא שהחילוק הוא כך איסור והיתר דאתי' ביטולו מאחרי רבים להטות בטל הוא בין יבש ביבש בין לח בלח כקו' הש"ך על העט"ז משא"כ היתר בהיתר דמסברא לא בטל כלל רק מב"בח א"כ תינח לח בלח דבר המתפשט אבל יבש ביבש לא והא"ש הכל בשער נזיר שהוא איסור בהיתר פריך הש"ס שפיר לבטיל אעפ"י שהוא יבש ועציץ נקוב אעפ"י שהוא היתר בהיתר נגד זה הוא לח ואתי' מב"בח משא"כ בגד שאבד בו כלאים שהוא היתר ויבש לא בטיל וא"ש דברי העט"ז עם התוס' והרא"ש בקנה א' ומאפס הפנאי אקצר ואומר שלום: