שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן פב
ינחמהו ה' בנחמות ציון וירושלים ה"ה הרבני המאיר עינים מחותני המופלא מהו' מאיר פאל ני':
עיר התעוררת בד"ת אענהו בקיצור נמרץ בתחלה אעתיק לו דבור א' מחי' לפ' גיד הנשה בסוגיא דירך וז"ל ומ"ש תוס' דלרש"י מיירי בחצי' חוץ לרוטב צ"ע הא' בכה"ג איך לו דין בשול אלא דין צלי דסגי בכדי נטילה ולא שייכי הכא ב' תי' הש"ך דסי' צ"ב סק"ב דהרי גיד ושומנו כחוש הוא ואי בירך שומן המפטם לגיד איך יאמר שמואל על זה בנצלה קולף ואוכל עיי' היטב בט"ז סי' ק"ה סק"י ובש"ך שם סק"כח ובדברים אלו יש ליישב ק' תוס' אהא דאמר שמואל נצלה קולף ואוכל דהקשו פשיטא דאלת"ה הא משעת מליחה כבר נאסר די"ל דמ"מ ה"א דנהי דרותח דמליחה הוא כצלי מ"מ דין הוא שלא יאסר במליחה דאין בו דין פטום ולא אזיל שמלונית הירך ומפטם לגיד משא"כ בצלי קמ"ל שמואל דגם בצלי לא אמרינן הכי ועדיין צ"ע עכ"ל בחי':
ועתה אבא על סדר דבריו מ"ש דטיפת חלב מיירי דאית ביה פילי הוא פלאי דא"כ מאי שייטי' דבטול וס' הכא כולי' לתסר דהא אין כאן פעפוע בשוה והוא פשוט ונער יכתבהו ומ"ש דמתני' דירך מוקי לי' התוס' במתובל בתבלין זה צריך תבלין דא"כ אכתי מי ניחא הא דשמואל דבר גוזלא דמתובל בצלי כולו אסור גם זה פשוט:
ומ"ש אהש"ך סי' צ"ב סק"ו שכ' דהרמ"א מסתפק אי כהר"י אי כרש"י וכ' מעלתו די"ל דמסופק אי חלב דין כחוש יש לו או שומן ומפעפע בכל החתיכות כבסי' ק"ה ס"ז אלו דבריו יהי' מעלתו זהיר בדברים אלו שלא יעוות עלינו סוגי' דטפת חלב אי חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ולא עלה כן על דעת ד"מ מעולם ומ"ש בסי' ק"ה דאפשר דחלב מפעפע כמו שומן והביאו הש"ך הנ"ל היינו לענין אותה חתיכה עצמה אבל מחתיכה לחתיכה לא וכעין מה שתי' הש"ך בתירוץ השלישי שהוא האמת בשם הר"ן דהבל הקדירה מועיל אינו רוצה לומר שיהיה לו פעפוע כבשול ממש אלא לענין אותה החתיכה ה"ה פעפוע של חלב יש לו דין שומן לאותה חתיכה וזה ברור:
ומ"ש מש"ך סי' ק"ה סקי"ז שכ' וכן מוכח דעת הרב בסי' צ"ב שכ' דאם נפלה טפת חלב אינו אוסר רק אותה חתיכה ואם היה נחשב לגוף האיסור כל מה שבקדירה תאסר דהרי קיי"ל חם בלא רוטב אוסר ותמה מעלתו הא הרמ"א בסי' צ"ב הנ"ל פסק דבעי' שיהיה בקדירה ס' ואיך יאסר כל הקדירה אלו דבריו אני תמה לתמיהתו הא עכ"פ פסק שם רמ"א שהחתיכה עצמה אסורה אעפ"י שיש בקדירה ס' משום שאין הטפה מפעפע בכל הקדירה יהיה מטעם הש"ך שמסופק אי כר"י או כרש"י או מטעם שכ' מעלתו שמסופק בין כחוש לשומן והשתא שנאסר החתיכה עכ"פ ואי ס"ד דה"ל איסורא מחמת עצמה תאסר החתיכה את כל מה שבקדירה שאין בו אלא ס' נגד הטפה לא נגד החתיכה אע"כ שאין אי' מחמת עצמו והוא מובן. גם מ"ש מש"ך סי' ק"ה סקי"ט שכ' שהמחבר סתם הדברים כ' הוא שסמך עצמו אסי' צ"ב דבעי' ניעור דוקא ולא חילק בין בשר כחוש לשומן גם ז"א הא ע"כ אותו פוסק דס"ל דשומן מפעפע ומפרש הש"ס בבשר כחוש וככה יתפרש לשון הש"ע ואיך סתם הרב"י:
מ"ש במכתבו הקדום מש"ע י"ד סי' ר"ו סעיף ד' בש"ע שלי הגהתי בנזרי רשעים ממנו שלא אוכל והוא השמטת הדפוס:
אעוררהו במ"ש פר"ח סי' צ"ד אדברי הש"ך סק"ד דכל בליעה ובליעה נעשה ב"בח חדש יש לי עיון בזה אי שייך בב"בח בישול אחר בישול הא לא תבעי' לי דבשר דנתבשל בפ"ע עם חלב שנתבשלה בפ"ע ואח"כ נתבשלו זע"ז בודאי שייך ביה ב"בח דאוריי' מש"ס ר"פ כ"ה דמשני שמא יעלה באלפס רותח אבל אחר שכבר נתבשל הגדי בחלב אמו אם חזר ובשלו אפשר דלא שייך בי' תו ב"בח דאוריי' ואפי' נצטנן ומחממו נמי לא דדוקא לענין שבת ה"ל כבשול משום דה"ל מלאכת מחשבת וכמ"ש ט"ז בא"ח סי' שי"ח סק"ד ומסולקת תלונות הפר"ח ואע"ג שהש"ך לא נחית לכך:
והגאון מו"הרם אב"ד דק"ק נ"ש והמדינה כ' לי פקפוק אפר"ח הלז וז"ל ודברי הפר"ח סי' צ"ד סק"ד בלא"ה תמוהים דהרי המעט חלב שבכף דאסרה להכף ולהבלוע שבו עכשיו שחוזרים להכף הרי מפליט ממה שבכף וגם מקצת מן אותו חלב וחוזר ונבלע בו מן בשר א"כ לא נשאר בו רק מעט דמעט בחלב שאין בו כדי לאסור הבלוע שבכף רק כיון שנשאר בו מעט חלב עם תערובות הבלוע שהוא תערובות ב"בח הנעשה נבלה א"כ נבלה לחודא הוא דאסור להבלוע שנייה שבא להכף שהרי החלב העקרי אין בה בפ"ע כדי ליתן טעם א"כ מה בישול ב"בח יש כאן בישול מועט מדמועט חלב בטל בס' ובליעת תערובות בשר הנעשה נבלה וזה מבשלו עם בשר זה שרי ואין בו אי' בישול ודברי הפר"ח צ"ע עכ"ל הגאון הנ"ל ויש לפקפק וק"ל:
ועיי' עוד מה שחידש שם הפלתי לומר דצריכים ס' נגד חלק הכף שבהבל הקדירה שחוץ לרוטב מסברא נ"ל דליתא דאע"ג דפליטת רוטב פועל בכלי בקל מבמאכל כמ"ש רשב"א בשמעתין דטיפת חלב מדמהני הגעלה לכלים ולא לאוכלים ואפי' בנגיעת יבש אפשר נמי וכמ"ש רמ"א סי' ק"ה סעי' ז' אבל ההבל פועל יותר במאכל מבכלי ואל תתמה שהרי כן מצינו בריח דקיל כלי מאוכלים כמ"ש בתשו' מימוני שהביא ש"ך סי' ק"ח סקי"א וכן מורה לשון מהרש"ל שהביא הש"ך סי' צ"ד סק"א שכ' דרך לתחוב עד ראש הכף והיינו אי משערים עד מקום שהגיע אל תוך המאכל אבל אס"ד דהבל הקדירה נמי אוסר א"כ הכל לפי גודל הקדרה אלא דלא כפלתי וכן נוהגים בעלי הוראות ואסיים בברית ציון וירושלים הכ"ד: