שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן ס
שלום וכל טוב לתלמידי הרבני המופלג מוה' הרש ליב נ"י:
גי"ה הגיעני נפשך בשאלתך נידון מעשה בזאב שנכנס בעדר של רועה שהי' רועה מאתים צאן של שר אחד וחמשים של יהודי וראו כן ב' יהודים שהיו ביער כשקפץ הזאב על אחד והצילו הרועה וגרש הזאב מן העדר וטרם שנודע ליהודי בעל הצאן מעדותן של הישראלים לקח אחד מהצאן לשחיטה כי הוא טבח ושחט לנכרים והראה לו הרועה איך הצאן נחבל קצת בראשו ואמר שאירע לו כן מעשה הזאב והצילו הוא מיד הזאב והראה לו היהודי עוד שאר רושמים כיוצא בזה בשאר הגוף וא"ל אלו הרושמים מעקיצת קוצים שביער אבל זה שבראש הוא מהזאב שוב זמן מה אח"ז באו ב' הישראלים וספרו לבעל הצאן כנ"ל והם אמרו שמיד שלחו לו אגרת על ככה אלא שלא הגיע לידו ושאל מה יהיה מן הצאן הנותרות ומעלתך פלפל בזה אי להאמין לגוי מסל"ת להתיר ולומר שזה הנדרס: -
לא אאריך כי אין פנאי להאריך ואומר מ"ש הגוי שנכנס הזאב והוא הציל אינו נאמן לאסור שאר הצאן ואף אותו הצאן עצמו מותר דכ"ש בחזקת היתר אין הגוי נאמן לאוסרו ומכ"ש שאומר הגוי ע"ד התפארות שהוא הציל מיד הזאב שאף בעדות נשים אינו נאמן להתיר בכה"ג מכ"ש בשאר איסורין ולאסור מה שהוא בחזקת היתר נמצא בשעה שסיפר הגוי טרם שהעידו ב' הישראלים היה כל הצאן בחזקת כשרות וכיון שהיו בחזקת היתר ובהיתרא שחט ישראל אחד מהם נמצא אח"כ כשבאו הישראלים והעידו אז כבר נשחט אחד ונאכל לגוי שלא נשאר דבר ממנו בעולם ולא אף טעם הבלוע בכלי שנידון עליו הרי הותרו כולם לאכול שנים שנים דהיינו שישחט שנים וימכור לכל א' חתיכה מזה וחתיכה מזה ועפר"ח סי' ק"י סס"ק ל"ג אך כל זה אם יעידו הישראלים שראו תחלת ביאת הזאב עד סופו שגרשו הרועה ולא קפץ אלא על אחד אבל אם לא יוכלו להעיד כן א"כ אם היה מקום צר הרי כולם בספק ומה יועיל פרישת אחד מהם אך נ"ל פשוט דיער אפי' מסובך באילנות הו"ל כמקום רחב בבקעה דיכולים להשמט בין האלנות ולא ישיגם ורק א' שראה שקפץ עליו חיישינן ואותו נתערב הדרן להנ"ל כיון שנשחט א' כולם מותרים שנים שנים וטוב להחליף חמשים שלו עם נכרי אחד אם אפשר בלי הפסד מרובה כנלע"ד ופשוט כ"ד א"נ: - משה"ק סופר מפפד"מ.