שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן נו
אשר שאל מעלתו הרמה בענין בהמה שירכה א' גבוה מחברתה והיא אינה צולעת כלל והולכת הילוך ישר והאריך מעלתו בפלפולו:
תשובתי על זה לפי ציור השאלה היינו כסול המנוי במומי בכור במס' בכורות מ' ע"א שאחת מיריכותי' גבוה ומפרש בגמר' עלה שרגל א' בתוך הכסל ורגלו א' ע"ג הכסל ורש"י כתב שם שמקום בוקא דאטמא של ירך זה עלה למעלה על הגב יותר מחברתה עכ"ל ואין כאן מקום ספק לטריפות כלל ואפילו בדיקה אינו צריך אך נשמטה יריכה היינו שרוע דקרא ובלשון אמוראים נשמטה יריכה דאי איעכול ניבים טריפה נמי הוה ואי לא מום דעלמא הוא והוא נקרא בלשון משנה שחול מלשון שחלתי' כמ"ש הרע"ב שם ובלשון ברייתא דת"כ נשתרבב יריכו וכמ"ש בתי"ט וכן מבואר להדיא ברמב"ם פ"ז מביאת מקדש הלכה ט' שהרי מונה ששה מומין ביד ורגל רוצה לומר בין שניהם יש ששה מומין וזהו סדרן א', פסח, ב', מי שנשמטה יריכו והוא שרוע האמור בתורה, ג, מי שיריכו א' גבוה מחברתה, ד', מי שנשבר עצם ידו וכו', ה', נשבר עצם רגלו וכו', ו', רגלו מבולמות וכו' הרי שלא מנה נשתרבב ולא כסול כי נשתרבב היינו נשמטה וכסול היינו יריכו גבוהות כל זה פשוט:
ונראה לי עוד דרש"י שפי' שם במתני' שנשמטה יריכו ולא איעכול ניבי' ולא רצה בפי' התוס' שנשמט כן מתחלת ברייתו משום דלשון נשמטה לאחר מכאן משמע דא"כ ה"ל לומר בעלת שמוטת הירך או שיריכה שמוט וגם כי נדחקו תוס' בזה דמ"מ י"ל שנשמט כן מתחלת ברייתו כי אפשר שלשון נשמט סובל כן מ"מ הרגישו תוס' בדחקם כי לשון נשתרבב דברייתא קשה לפרש כן כי ענין שרבוב הוא מה שנעשה אח"כ ומשתרבב ממקומו אחר שכבר היה במקומו הראוי' לו כמו שיני רשעים שרבבת ברכות נ"ד ע"ב ובקידושין מ"ט ע"ב אשתרבובי אשתרבוב להתם וע"כ הוצרכו תוס' לומר בסוף דבריהם דגם נשתרבב דברייתא נמי בהכי מיירי אף עפ"י שהוא דוחק כן היה נ"ל לפרש בפשיטות וכן הוא בת"כ בהדיא שרוע שנשמטה יריכו:
אמנם בלשון הטור י"ד סי' ש"ט לא משמע כן שכ' או שנשמט הירך וכו' או שאחד מיריכתו קבוע במקום הכסל וכו' או שירך גדול מחברו וכ' הרב"י או שירך א' גדול מחברו ברייתא שם השרוע ומפרש דהיינו נשתרבב יריכן ומשמע דלאו היינו נשמט דרישא אלא שהוא גדול ממש בגידולו וזהו ג"כ דעת רש"י בחומש פרש' אמור שכ' במומי אדם חרום או שרוע שעינו א' גדולה וכו' או שוקו ארוכה מחברתה וגם במומי בהמה כ' שרוע אבר גדול מחברו וכ' שם הרא"ם שבת"כ איתא שהוא שמוטת הירך ושניהם אמת כי כל דבר הגדול מחברו הן על ידי שנשמט ממקומו למטה ונתגדל הרגל מחברו או שכך נתתרבב מקרי שרוע כמו כי קצר המצע מהשתרע אלא שהקשה אמ"ש רש"י עינו א' גדולה בסוג שרוע וכבר כ' המערבי שמקומו מש"ס דבכורות ג' ע"ב לר' יוחנן יע"ש והוא נכון. וכגון דא צריך לאודועי מ"ש רש"י במומי אדם שוקו ארוכה היינו ירך דבהמה דשוק גבי אדם הוא מקום ירך בבהמה כמו שכתב תוספת במנחות ל"ז ע"א ד"ה קבורת ממשנה דאהלות יעיין שם:
הוצרכתי להאריך בזה להוציא מלבו דפר"מ כל האריכות שכ' בזה כי לא נ"ל רוב דבריו ומה שכתבתי הוא העיקור לפע"ד:
ואגב אודיעהו כי נפל ט"ס בלשון רש"י דתמורה ז' ע"א ד"ה שרוע שנשתברה אחד מאיבריו וצ"ל שנשתרבבה א' מאיבריו וק"ל:
עוד אדבר מ"ש תוס' לרש"י הא איכא רב מתנה דס"ל בוקא דאטמא טריפה אפי' בלא איפסוק ואיעכול כלל י"ל דבלא"ה משכחת בקדשי' בעוברים הניתר בשחיטת אמו וכמ"ד דקדוש בתמורה י"א ע"א דאינו נאכל אלא לזכרי כהונה ואי הומם הרי הוא כפסולי מוקדשים וטריפה לא שייך בי' אלא שזה קצת דוחק משום דמשנתינו אבכור קאי ושם לא שייך עובר ומשום כן פירש"י דמיירי בלא איעכול דלהלכתא קיי"ל דלא מיטרפא אבל רב מתנה ידחוק כן כנ"ל ואקצר ואומר שלום לפר"מ ותורתו. הכ"ד החותם פה ק"ק מ"ד יום ב' ח"י למב"י תקסג"ל. משהק"ס מפפד"מ: