שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן נה
שלום וכ"ט לה"ה הרב המופלג ומופלא בתורה כש"ת מו"ה משה נ"י אב"ד דק"ק שארוואר יע"א:
על אשר כ' בד"מ י"ד סימן נ"ד שכבר הקשה עליו ט"ז משני טחולים ומעלתו הקשה משני כבדים דמטרפינן בסי' מ"א ועוד כ' דהרשב"א לא הזכיר כלל יתרת בחולין כ"א בצלע וכ' עוד די"ל מדהזכירו בלשון נעקרה הצלע י"ל כ"ע מודים ה"ה חסרה בתחלת ברייתו והן הנה דברי הב"ח כהוייתן ואנן מה נענה בתרי':
תחילה נכתב תוכן דבריו על הסדר בקיצור. ההוא אמר הרשב"א לא מיירי אלא מצלע ולא מחולי' דהא קיי"ל ב' כבדים טרפה וע"כ כרש"י וה"ג ואין לומר דשני כבדים טרפה מטעם ניטל המרה ז"א דכ' תוס' במתני' דניטל הכבד דהמרה נשארה בצלעות ולבסוף כ' ע"פי מ"ש רשב"א בתה"א דלא כהרמב"ם דאמר היכי דנאמר חסר פוסל אפי' מתחילת ברייתו מה שאין כן ניטל. דליתא אלא משו"ה נאמרה הל"מ באיזה מהם חסר ובאיזה מהם ניטל ליתן האמור של זה בזה ושלא ליתן פתחון פה לבע"ד שאלו בכולם ניטל הי' בעל דין אומר חסר כשר וכן בהיפך ע"כ התחכמה התורה ואמרה הל"מ קצת כן וקצת כן לומר הכל חד ומעתה אמר הב"ח מדתנן במתני' דאהלות שדרה וגולגולת שחסרה ושוב אמרה בחולין חולי' שנעקרה ש"מ דוקא נעקרה ולא מתחילת בריית' יע"ש וכבר כ' הש"ך על דברי ב"ח הללו שאין להם מובן ומעלתו הוסיף מבוכה כי יש חילוק בין לשון נעקרה ללשון נטילה - כל היודע לדבר בלה"ק יבין הדבר לאישורו:
הנה מ"ש הב"ח דא"א לומר טרפות הכבד משום המרה דהרי כ' תוס' דמרה נשארה בין הצלעות תמוהים דבריו דודאי אמת כן הוא טריפות הכבד משום המרה היא דאע"ג דלא ניטלה המרה כי היא תלוי' בין הצלעות מ"מ סופה ליטול כי הכבד מגינה עליה כ"כ הרשב"א וכן משמע מלשון רש"י פא"ט מ"ו ע"א סוף ד"ה מטביל לי' ואכיל לי' וחסרה הכבד תחלת ברייתו או שני כבדים טרפה משום סוף המרה שתנטל והא דלא תנן במתני' חסרה הכבד משום רבותא כח דהיתרא דאפי' ניטלה נמי כשרה בנשתייר ממנה כזית במקום מרה וחיותא וסוף דברי הב"ח והוספת דברי מעלתו אין להם שחר כמ"ש כבר לעיל אמנם אומר אני דלכאורה צע"ג לשון המשנה השדרה והגולגולת שחסרה כמה חסרון בשדרה וכו' ובגולגולת כדי שינטל מן החי וימות הלא כ"ע מסכימי' דלשון חסרון הוא חסר מתחילה ולשון נטילה שניטל אח"כ אלא שהרמב"ם ס"ל הל"מ דוקא קאמר זה בחסרון וזה בנטילה ורשב"א סבר ליתן האמור של זה בזה וכמ"ש לעיל בשמו והעתיקו הב"ח הנ"ל וא"כ יפלא במתני' מתחיל בחסרון שדרה וגולגולת ומסיים כדי שינטל מן החי וימות וכבר הרגיש קצת בזה הפר"ח סי' כ"ט ולע"ד דהך כללא דחסרון הוא מתחלת ברייתו הא לאו דוקא תחלת ברייתו היינו תחילת ביאתו לעולם אלא תחלת אותו ענין שאנו דנין עליו ע"ד משל אנו עוסקים ובאים בהלכות טרפות ע"כ חסר הוא תחלת ברייתו ביאתו לעולם שאז נכנס לענייני טרפות וניטל הוא שנטרף אח"כ וכשאנו עוסקים ובאים בטמאת אוהל המת אז כשמת כך והי' אז חסר ממנו אותו האבר אע"פי שניטל ממנו בידים בחיותו אבל עכ"פ בשעת מיתתו הי' כך נקרא חסר ואם מת שלם ואח"כ נחסר ממנו נקרא ניטל או נעקר:
ומעתה אומר אני דלכ"ע אפי' להרשב"א דס"ל דליתן האמור של זה בזה מ"מ במתני' דמתחיל בחסרון לענין אוהל וסיים לענין טריפות נטילה מן החי וימות ע"כ בדוקא נישנית וה"פ דאם נחסר גולגולת תחלת ברייתו לא כאיב לי' וכשר אלא דוקא ינטל מן החי וימות ואז כשניטל ממנו בחיותו ומת כך הרי לענין טומאה נקרא חסרון שהרי נכנס לענין טומאת אוהל בחסרון הזה והרי הוא טהור ואינו מטמא באוהל ומדנקט כמה חסרון לענין אהל כדי שינטל מן החי וימות על ידי נטילה:
מתוך הדברים למדנו דהני עופות דיבשה כגון דתרנגולים שיש נקב מתחילת ברייתם וניכר גבשושית שבראשן שקורין שעפלי"ך ואפי' נימא קטנן וגדלן יש בנקב כשעור חסרון גולגולת מ"מ מותרים כיון שאינו ניטל מן החי רק חסר תחלת ברייתו ובהא אפי' רש"י וה"ג מודים כדמוכח ממתני' ופר"ח כ' שראוי להחמיר לעצמו וכן אנו נוהגים אבל מ"מ מעיקר הדין נראה להתיר:
ואמנם עופות המים כגון אווזות שקרומן רך והעצם יגן על הקרום ואם אין עצם שלם סוף הקרום לינקב א"כ טרפה אפילו היא מתחלת ברייתו וכמו שכתבתי לעיל דשני כבדים שסוף המרה לינטל וה"נ סוף הקרום לינקב וטרפה מיד ואפילו ירבה כחול ימים ויטיל ביצי' מכל מקום נהי השתא מגדל ביצים כיון שעדיין לא ניקב הקרום ומכל מקום כיון שסוף הקרום לינקב אפי' אחר כמה שנים כבר נטרף היום וכ"כ בשמ"ח וכן נוהגים כאן ובק"ק נ"ש ובפ"פ דמיין ובכל קהילות ישראל ודלא כנב"י בזה נחזור להנ"ל דכ' תוס' בעירובין ז' ע"א דכדי שינטל מן החי וימות קאי גם אחסרון בשדרה גם שם הטעם שינטל מן החי וימות הרי דין השדרה כדין הגולגולת דוקא ניטל או נעקר טרפה אבל חסר מתחלת ברייתו כשר וכתרומת הדשן ורמ"א ותל"מ. והריני חותם בברכה - פ"ב יום ג' ער"ח שבט תקצ"ט לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: